בס"ד
אומנם בן אבל ננסה

הנחה
לפי השאלה שלך אם הבנתי נכון את שואלת בעצם, מה הדבר המעשי שאני אמורה לעשות.
אז באמת אני לא יכול להגיד לך מה הדבר המעשי אולי, כי לכל אדם תפקיד אחר בפן הזה.
לימוד התורה שהבאת עבור בנים, יחד עם המצווה שיש בלימוד תורה, התורה מנחה לא את הבן להתקרב לה'.
כאשר אצל האשה הקרבה היא יותר טבעית.

נקודה זו מאד חשובה שתזכירי את לא חייבת בלימוד תורה לא בגלל שאין לך תפקיד או יכולת אלא בגלל שמטבעך התפקיד שלך יותר ברור, הקרבה שלך לה' יותר טבעית.

אז מה התפקיד?
התפקיד של כולנו זה להתקרב לה'.
גברים צריכים יותר להתקרב בשכל, עבורך זה אמור להיות בטבעיות בתפילה ואמונה.

מעבר לזה:
יש לכל יהודי הרבה דברים לעשות:
אחד מהנושאים שמדגישים לנשים הוא הצניעות{איפה את עומדות בנושא? יש מה להתקדם לדעתך? תנסי לחשוב}
את גם צריכה לדעת הלכות שקשורת אליך, {למדתי את כל הלכות לשון הרע?הלכות שבת וחג? או כל דבר אחר שאת צריכה}
עוד נקודה עבודות המידות ככל היהודים{נושא חשוב מאד שצריך להתחזק בו}

בנוסף אין איסור בלימוד תורה לנשים, ואם את מרגישה שאת צריכה תלמדי

שאלת בתור נערה אז נישואים אולי רחוק אבל בחינוך הילדים אולי את יכולה לעזור לאחים אחיות.

זהו מה שנראה לי לפי מה שהבנתי את השאלה מוזנת לפרט או לשאול ואשתדל להרחיב.
 

אם הבנתי נכון:
אני חושב שזה מקטין להגיד בנים ללמוד וללמד תורה, בנות-מטבח גידול ילדים וכו'

לכל אדם יש תפקיד ספציפי בשבילו הוא בא לעולם, ולא יכול להיות אצל הרוב ללמוד תורה/לגדל ילדים.
בעוד אחת המצוות היא ללמוד תורה, אני חושב שהיא לא יכולה להיות התכלית שלנו כיוון שמטרת העל ע"פ הרמב"ם היא "לדעת את ה' ".

שאלה: מה ההבדל ביני לבינך? למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי" אם תפקידי הוא ללמוד תורה? אין מישהוא אחר שיכול לעשות זאת "שהעולם לא היה שורד בלעדי?
ואולי אפילו ניתן לשאול ולמה לא כל לומדי התורה נולדים ממש חכמים, אעפ שקל יותר לענות על שאלה זו מהשאלה הקודמת.

וגם גידול ילדים - והדור הבא, מה איתו? מה ההבדל בינו לבין הדור הזה, שחצי ממנו 'תפקידו' הוא לגדל אותו? הרי גם משם תהיה הסתעפות של בנים לתורה בנות לבית.

קיצר, אני חושב שהתפקיד של האדם הפרטי הרבה יותר מסובך למציאה, והתפקיד הכללי הוא ידיעת ה', סומך על הרמב"ם.

מהו התפקיד, איך מוצאים ומוציאים אותו לפועל, Wish i knew. 

בהצלחה בכל מקרה

נזכרתי בדבר- מצטער אם הפרעתי את שלוותך הפנימית =)
נזכרתי בדבר נוסף- לגוש יש חולצה נחמדה:

תן מבט חמור סבר

_____       _____

________

הכל מסובך

יש דברים שנשים לא צריכות ללמוד.

מספיק לראות את הפרצופים של אלה שלומדיות מה שאסור כדי להבין.

אגב, גם לגבר יש דברים שאסור ללמוד במקרה שהוא לא ראוי, וזה גורם לאותן הבעיות הנ"ל.

כך כתוב בגמרא שהזכות של הנשים היא בשליחתן את בניהן ובעליהן ללמוד תורה. וכבר אמר רבי עקיבא על רחל אשתו 'שלי ושלכם שלה הוא' ואין קץ לשכר אשה שדואגת שבעלה ובניה ילמדו תורה.

כמובן זה לא כל תפקיד האשה. באמת כל מצוה שאת מקיימת, כל הליכה בצניעות למרות שזה קשה... הכל הוא עבודת ה' שלך -תפקידך בעולם. רק שעיקר העבודה גם של הגברים וגם של הנשים היא לבנות בית של תורה שבו הבעל הוא שזה שלומד תורה בפועל והאשה עוזרת לו. ומכיון שאת עדיין נערה את צריכה בעיקר להתכונן לזה בצניעות טהרה וקדושה. בהצלחה.

אני ממש לא נגד שבנות יתחנכו להיות אברכיות.

אדרבה! אשריהן ואשרי חלקן!

אבל:

א. מי אמר שזה מתאים לכולם?

ב. לא צריך נשים של אנשי-קבע, אנשי-ציבור (נראה לי הן סובלות מאוד)

ושאר קרייריסטים (רופאים, מהנדסים, קבלנים וכו') שבעזרתם נבנה עמ"י?!

אז להתקרב לקב"ה ולעבוד על המידות זה יותר מדוייק.

לנסות להכיר את עצמך, להבין מי את ומהם כוחתייך ומה תפקידך.

בערבון מוגבל, גם להתנסות קצת בכל מיני תחומי עשייה,

כדי לבחון את הכוחות והיכולת השונים המצויים בנפש.

זה יכול להיות הדרכה, גבעה, התנדבויות וכו'.

ובנוסף להצלת העולם, שהיא חשובה - גם לעשות בגרויות.

זה יעזור לך בתור אברכית, וגם בכל דרך אחר שתבחרי לחיות את חייך.

בשולי הדברים: עצם השאלה מראה על גדלות ובגרות!

לא רק לזרום על החיים, אלא לנסות להבין מה ד' רוצה ממני!

אשריך!

בהצלחה!

בס"ד
נכן שהתפיסה הפשוטה היא שלהתכונן שהבעל ילמד תורה זה נטו ילמד תורה בישיבה וכדומה.
אבל באמת כידוע יש כמה סוגי לימוד תורה.
לימוד לשמה ושלא לשמה.

הלומד על מנת לעשות
אם אני זוכר נכון המהר"ל מסיר שהלומד על מנת לעשות, והלומד על מנת ללמד מספיקין בידם בגלל שהם בעצם לומדים לשמה
על מנת לעשות

כמובן שגם העשייה עליה אתה מדבר:צבא, רפואה ועוד
לרוב אם לא תמיד נכללת בתוך כך.
למשל צבא - הגנה על עם ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל, ואכן צריך ללמוד על מנת לעשות גם דברים כאלה.
ואז האשה שמתוכננת לבנות בית של תורה גם לוקחת את זה בחשבון לפעמים.
הנקודה שניסיתי להבהיר
רשמת שצריך גם לפעמים אשה שתיהיה מוכנה לבעל עובד בכאלה דברים שלוקחים המון כח, אבל הצורה שרשמת את הייתה כיאלו דבר זה נוגד את התכוננות לבית של תורה, דבר שהוא לא נכול במיוחד שדברםאלה חייבים לבוא כמה שיותר מתורה.

לסיכום
מה שנראה לי שננסית ניסתה להסביר זה שהאשה נערה צריכה להתכונן לעתיד לבניית בית שתורה הוא המרכז, על ידי שמירה על צניעות טהרה ושאר מצוות
מה שאתה ניסת להוסיף שיחד עם זאת צריך לשמור בראש שהתכוננת לבית של תורה לא מחייבת קו מחשבה שבעלי יהיה חייב להיות בישיבה עשר שנים, ובניית בית היא קשורה לבניית כלל ישראל ועוד תפקידים שעולולים להביא קשיים.
המסקנה הכוללת הנערה צריכה לגדול למוכנת של בניית בית הכוללת הרבה דברים, כל אחד ואחת לפי תפקידה.
התורה היא הקו המנחה שלנו כמובן, וכדי שהוא ינחה את המשך הבית הוא צריך להנחות אותך עכשיו{בלי הזנחה של הגוף בגריות וכדומה}.
וכמו שמספרים אשה באה לרב ושאלה הבן שלי בן שנה מתי להתחיל לחנך אותו?
הרב שאל בת כמה את?
ענתה האשה 24
אמר הרב הייתי צריכה להתחיל לפני 24 שנה
בקיצור חינוך ובניין הבית מתחיל מבניין עצמי וזה חלק מתפקיד הנערה.

הוא אמר לה רק דבר אחד (פעמיים)

"היי צנועה"

וזה התפקיד שלנו בעולם...

בנות לא חייבות להתחתן, אין להם את המצווה של פריה ורביה,

רק שה' טבע באישה את הרצון להתחתן כדי שהיא תוכל לעזור לגבר במצווה שלו.

אנחנו לא חייבות בלימוד תורה, אבל הצניעות שלנו שקולה כנגד

המוווווווווווון מצוות שהגבר כן מחויב בהם !

לעבוד את ה' זה לא רק בצניעות, וזה לא רק בלהתכונן לקראת להיות אישה לבעל שלומד תורה ובית של תורה.

זה קודם כל להכיר את עצמך, להתמודד עם כל מה שה' מזמן לך בחיים.

להכיר את נטיות נפשך- החוזקות והחולשות, להשתמש בחוזקות ולעבוד עם החולשות.

להתפלל להתפלל להתפלל!! הכח החזק ביותר של האישה הוא בדיבור, ובתפילה! להיות כמה שיותר בקשר רציף ועמוק עם הבורא- וכך ממילא תכירי יותר מהי שליחותך בעולם וזה יוביל אותך ממילא לבחור בחירות נכונות בחיים בכל התחומים ולהתחזק בעבודת ה', בצניעות, בהלכה, במטרות שלך בחיים. העיקר שיהיו לך חיים מלאי משמעות ומכוונים לה' ולאמיתה של תורה. וזה חייב להיות מתוך היכרות פנימית אישית שלך עצמך!!!

אח"כ החיים סוחפים ב"ה ואין פנאי כמו ברווקות. והנקודה הזו, כשאת בנויה חזק מבפנים בחיבור לה' ולעצמך, גם אחרי נישואים וילדים היא מקום בטוח לשוב אליו, להיזכר ולהתאפס!!

זה צניעות . בזה צריך להתחזק. היצר הרע אומר להשקיע בדברים אחרים . אבל חז"ל מזכירים שעבודת ה' של האשה היא בהתנהגות ולבוש צנוע. וכמובן תפילות . לא חסר על מה להתפלל היום ...

וצניעות, ולימד תורה אלו דברים כללים.

י-ם, מה התפקיד הספציפי של כל אדם בישראל? 

ואתה חייס להסכים שיש,

אחרת למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות

עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי"

אם תפקידי הוא להיות צנוע/ללמוד תורה?

ופה באמת נכנס הבירור העצמי.

אחלן (מה? בכללי =)

מה כוונתך לזלזל במה שכתבתי בשם הגר"א ? 

חז"ל כותבים לנו שעל כל איבר שברא הקב"ה לאשה אמר לה "תהי צנועה.".  הוא לא אמר לה בבריאתה "תדליקי נרות שבת " או " תשתתפי כל שבוע בערב הפרשת חלה ". כמובן שכל זה חשוב , וגם זה משפיע על הרגש של האשה בכיוון הנכום , אבל חז"ל כותבים שהעיקר זה הצניעות . 

לפני הכל, לא מזלזל בגר"א

רק רציתי להגיד שהגר"א נותן מסגרת כללית מאוד, וכשאדם שואל מה התכלית של קיומו, התשובה צריכה להיות, לדעתי

רעיון גדול ששייך למגזר מסוים כמו יהודים/נשים/גברים(-תלוי ע"פ מי אתה הולך, מסתבר),  אך יש חלק נוסף הוא העבודה האישית של כל אדם.

רציתי להזכיר את קיומו =)

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.