בס"ד
אומנם בן אבל ננסה

הנחה
לפי השאלה שלך אם הבנתי נכון את שואלת בעצם, מה הדבר המעשי שאני אמורה לעשות.
אז באמת אני לא יכול להגיד לך מה הדבר המעשי אולי, כי לכל אדם תפקיד אחר בפן הזה.
לימוד התורה שהבאת עבור בנים, יחד עם המצווה שיש בלימוד תורה, התורה מנחה לא את הבן להתקרב לה'.
כאשר אצל האשה הקרבה היא יותר טבעית.

נקודה זו מאד חשובה שתזכירי את לא חייבת בלימוד תורה לא בגלל שאין לך תפקיד או יכולת אלא בגלל שמטבעך התפקיד שלך יותר ברור, הקרבה שלך לה' יותר טבעית.

אז מה התפקיד?
התפקיד של כולנו זה להתקרב לה'.
גברים צריכים יותר להתקרב בשכל, עבורך זה אמור להיות בטבעיות בתפילה ואמונה.

מעבר לזה:
יש לכל יהודי הרבה דברים לעשות:
אחד מהנושאים שמדגישים לנשים הוא הצניעות{איפה את עומדות בנושא? יש מה להתקדם לדעתך? תנסי לחשוב}
את גם צריכה לדעת הלכות שקשורת אליך, {למדתי את כל הלכות לשון הרע?הלכות שבת וחג? או כל דבר אחר שאת צריכה}
עוד נקודה עבודות המידות ככל היהודים{נושא חשוב מאד שצריך להתחזק בו}

בנוסף אין איסור בלימוד תורה לנשים, ואם את מרגישה שאת צריכה תלמדי

שאלת בתור נערה אז נישואים אולי רחוק אבל בחינוך הילדים אולי את יכולה לעזור לאחים אחיות.

זהו מה שנראה לי לפי מה שהבנתי את השאלה מוזנת לפרט או לשאול ואשתדל להרחיב.
 

אם הבנתי נכון:
אני חושב שזה מקטין להגיד בנים ללמוד וללמד תורה, בנות-מטבח גידול ילדים וכו'

לכל אדם יש תפקיד ספציפי בשבילו הוא בא לעולם, ולא יכול להיות אצל הרוב ללמוד תורה/לגדל ילדים.
בעוד אחת המצוות היא ללמוד תורה, אני חושב שהיא לא יכולה להיות התכלית שלנו כיוון שמטרת העל ע"פ הרמב"ם היא "לדעת את ה' ".

שאלה: מה ההבדל ביני לבינך? למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי" אם תפקידי הוא ללמוד תורה? אין מישהוא אחר שיכול לעשות זאת "שהעולם לא היה שורד בלעדי?
ואולי אפילו ניתן לשאול ולמה לא כל לומדי התורה נולדים ממש חכמים, אעפ שקל יותר לענות על שאלה זו מהשאלה הקודמת.

וגם גידול ילדים - והדור הבא, מה איתו? מה ההבדל בינו לבין הדור הזה, שחצי ממנו 'תפקידו' הוא לגדל אותו? הרי גם משם תהיה הסתעפות של בנים לתורה בנות לבית.

קיצר, אני חושב שהתפקיד של האדם הפרטי הרבה יותר מסובך למציאה, והתפקיד הכללי הוא ידיעת ה', סומך על הרמב"ם.

מהו התפקיד, איך מוצאים ומוציאים אותו לפועל, Wish i knew. 

בהצלחה בכל מקרה

נזכרתי בדבר- מצטער אם הפרעתי את שלוותך הפנימית =)
נזכרתי בדבר נוסף- לגוש יש חולצה נחמדה:

תן מבט חמור סבר

_____       _____

________

הכל מסובך

יש דברים שנשים לא צריכות ללמוד.

מספיק לראות את הפרצופים של אלה שלומדיות מה שאסור כדי להבין.

אגב, גם לגבר יש דברים שאסור ללמוד במקרה שהוא לא ראוי, וזה גורם לאותן הבעיות הנ"ל.

כך כתוב בגמרא שהזכות של הנשים היא בשליחתן את בניהן ובעליהן ללמוד תורה. וכבר אמר רבי עקיבא על רחל אשתו 'שלי ושלכם שלה הוא' ואין קץ לשכר אשה שדואגת שבעלה ובניה ילמדו תורה.

כמובן זה לא כל תפקיד האשה. באמת כל מצוה שאת מקיימת, כל הליכה בצניעות למרות שזה קשה... הכל הוא עבודת ה' שלך -תפקידך בעולם. רק שעיקר העבודה גם של הגברים וגם של הנשים היא לבנות בית של תורה שבו הבעל הוא שזה שלומד תורה בפועל והאשה עוזרת לו. ומכיון שאת עדיין נערה את צריכה בעיקר להתכונן לזה בצניעות טהרה וקדושה. בהצלחה.

אני ממש לא נגד שבנות יתחנכו להיות אברכיות.

אדרבה! אשריהן ואשרי חלקן!

אבל:

א. מי אמר שזה מתאים לכולם?

ב. לא צריך נשים של אנשי-קבע, אנשי-ציבור (נראה לי הן סובלות מאוד)

ושאר קרייריסטים (רופאים, מהנדסים, קבלנים וכו') שבעזרתם נבנה עמ"י?!

אז להתקרב לקב"ה ולעבוד על המידות זה יותר מדוייק.

לנסות להכיר את עצמך, להבין מי את ומהם כוחתייך ומה תפקידך.

בערבון מוגבל, גם להתנסות קצת בכל מיני תחומי עשייה,

כדי לבחון את הכוחות והיכולת השונים המצויים בנפש.

זה יכול להיות הדרכה, גבעה, התנדבויות וכו'.

ובנוסף להצלת העולם, שהיא חשובה - גם לעשות בגרויות.

זה יעזור לך בתור אברכית, וגם בכל דרך אחר שתבחרי לחיות את חייך.

בשולי הדברים: עצם השאלה מראה על גדלות ובגרות!

לא רק לזרום על החיים, אלא לנסות להבין מה ד' רוצה ממני!

אשריך!

בהצלחה!

בס"ד
נכן שהתפיסה הפשוטה היא שלהתכונן שהבעל ילמד תורה זה נטו ילמד תורה בישיבה וכדומה.
אבל באמת כידוע יש כמה סוגי לימוד תורה.
לימוד לשמה ושלא לשמה.

הלומד על מנת לעשות
אם אני זוכר נכון המהר"ל מסיר שהלומד על מנת לעשות, והלומד על מנת ללמד מספיקין בידם בגלל שהם בעצם לומדים לשמה
על מנת לעשות

כמובן שגם העשייה עליה אתה מדבר:צבא, רפואה ועוד
לרוב אם לא תמיד נכללת בתוך כך.
למשל צבא - הגנה על עם ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל, ואכן צריך ללמוד על מנת לעשות גם דברים כאלה.
ואז האשה שמתוכננת לבנות בית של תורה גם לוקחת את זה בחשבון לפעמים.
הנקודה שניסיתי להבהיר
רשמת שצריך גם לפעמים אשה שתיהיה מוכנה לבעל עובד בכאלה דברים שלוקחים המון כח, אבל הצורה שרשמת את הייתה כיאלו דבר זה נוגד את התכוננות לבית של תורה, דבר שהוא לא נכול במיוחד שדברםאלה חייבים לבוא כמה שיותר מתורה.

לסיכום
מה שנראה לי שננסית ניסתה להסביר זה שהאשה נערה צריכה להתכונן לעתיד לבניית בית שתורה הוא המרכז, על ידי שמירה על צניעות טהרה ושאר מצוות
מה שאתה ניסת להוסיף שיחד עם זאת צריך לשמור בראש שהתכוננת לבית של תורה לא מחייבת קו מחשבה שבעלי יהיה חייב להיות בישיבה עשר שנים, ובניית בית היא קשורה לבניית כלל ישראל ועוד תפקידים שעולולים להביא קשיים.
המסקנה הכוללת הנערה צריכה לגדול למוכנת של בניית בית הכוללת הרבה דברים, כל אחד ואחת לפי תפקידה.
התורה היא הקו המנחה שלנו כמובן, וכדי שהוא ינחה את המשך הבית הוא צריך להנחות אותך עכשיו{בלי הזנחה של הגוף בגריות וכדומה}.
וכמו שמספרים אשה באה לרב ושאלה הבן שלי בן שנה מתי להתחיל לחנך אותו?
הרב שאל בת כמה את?
ענתה האשה 24
אמר הרב הייתי צריכה להתחיל לפני 24 שנה
בקיצור חינוך ובניין הבית מתחיל מבניין עצמי וזה חלק מתפקיד הנערה.

הוא אמר לה רק דבר אחד (פעמיים)

"היי צנועה"

וזה התפקיד שלנו בעולם...

בנות לא חייבות להתחתן, אין להם את המצווה של פריה ורביה,

רק שה' טבע באישה את הרצון להתחתן כדי שהיא תוכל לעזור לגבר במצווה שלו.

אנחנו לא חייבות בלימוד תורה, אבל הצניעות שלנו שקולה כנגד

המוווווווווווון מצוות שהגבר כן מחויב בהם !

לעבוד את ה' זה לא רק בצניעות, וזה לא רק בלהתכונן לקראת להיות אישה לבעל שלומד תורה ובית של תורה.

זה קודם כל להכיר את עצמך, להתמודד עם כל מה שה' מזמן לך בחיים.

להכיר את נטיות נפשך- החוזקות והחולשות, להשתמש בחוזקות ולעבוד עם החולשות.

להתפלל להתפלל להתפלל!! הכח החזק ביותר של האישה הוא בדיבור, ובתפילה! להיות כמה שיותר בקשר רציף ועמוק עם הבורא- וכך ממילא תכירי יותר מהי שליחותך בעולם וזה יוביל אותך ממילא לבחור בחירות נכונות בחיים בכל התחומים ולהתחזק בעבודת ה', בצניעות, בהלכה, במטרות שלך בחיים. העיקר שיהיו לך חיים מלאי משמעות ומכוונים לה' ולאמיתה של תורה. וזה חייב להיות מתוך היכרות פנימית אישית שלך עצמך!!!

אח"כ החיים סוחפים ב"ה ואין פנאי כמו ברווקות. והנקודה הזו, כשאת בנויה חזק מבפנים בחיבור לה' ולעצמך, גם אחרי נישואים וילדים היא מקום בטוח לשוב אליו, להיזכר ולהתאפס!!

זה צניעות . בזה צריך להתחזק. היצר הרע אומר להשקיע בדברים אחרים . אבל חז"ל מזכירים שעבודת ה' של האשה היא בהתנהגות ולבוש צנוע. וכמובן תפילות . לא חסר על מה להתפלל היום ...

וצניעות, ולימד תורה אלו דברים כללים.

י-ם, מה התפקיד הספציפי של כל אדם בישראל? 

ואתה חייס להסכים שיש,

אחרת למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות

עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי"

אם תפקידי הוא להיות צנוע/ללמוד תורה?

ופה באמת נכנס הבירור העצמי.

אחלן (מה? בכללי =)

מה כוונתך לזלזל במה שכתבתי בשם הגר"א ? 

חז"ל כותבים לנו שעל כל איבר שברא הקב"ה לאשה אמר לה "תהי צנועה.".  הוא לא אמר לה בבריאתה "תדליקי נרות שבת " או " תשתתפי כל שבוע בערב הפרשת חלה ". כמובן שכל זה חשוב , וגם זה משפיע על הרגש של האשה בכיוון הנכום , אבל חז"ל כותבים שהעיקר זה הצניעות . 

לפני הכל, לא מזלזל בגר"א

רק רציתי להגיד שהגר"א נותן מסגרת כללית מאוד, וכשאדם שואל מה התכלית של קיומו, התשובה צריכה להיות, לדעתי

רעיון גדול ששייך למגזר מסוים כמו יהודים/נשים/גברים(-תלוי ע"פ מי אתה הולך, מסתבר),  אך יש חלק נוסף הוא העבודה האישית של כל אדם.

רציתי להזכיר את קיומו =)

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.

ברגע שמתחילים לכתוב כמה תגובות (לא יודע כמה) הם חוזרים לעמוד הראשי

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

לפרסם את הנס. 

להאיר בתוכנו את האור שנמצא בחושך.

לשים לב לנפלאות שקיימים אצלנו. 

וזה התבטא בנצחון החשמונאים. וכסמל שביטא את זה - טיהור המקדש הדלקת המנורה מחדש במקדש המטוהר וזה שהנר דלק 8 ימים (8 ימים במקום יום אחד זה סמל לנצחיות הדלקת ההתורה בישראל כי מספר מעל הטבע)