בס"ד
אומנם בן אבל ננסה

הנחה
לפי השאלה שלך אם הבנתי נכון את שואלת בעצם, מה הדבר המעשי שאני אמורה לעשות.
אז באמת אני לא יכול להגיד לך מה הדבר המעשי אולי, כי לכל אדם תפקיד אחר בפן הזה.
לימוד התורה שהבאת עבור בנים, יחד עם המצווה שיש בלימוד תורה, התורה מנחה לא את הבן להתקרב לה'.
כאשר אצל האשה הקרבה היא יותר טבעית.

נקודה זו מאד חשובה שתזכירי את לא חייבת בלימוד תורה לא בגלל שאין לך תפקיד או יכולת אלא בגלל שמטבעך התפקיד שלך יותר ברור, הקרבה שלך לה' יותר טבעית.

אז מה התפקיד?
התפקיד של כולנו זה להתקרב לה'.
גברים צריכים יותר להתקרב בשכל, עבורך זה אמור להיות בטבעיות בתפילה ואמונה.

מעבר לזה:
יש לכל יהודי הרבה דברים לעשות:
אחד מהנושאים שמדגישים לנשים הוא הצניעות{איפה את עומדות בנושא? יש מה להתקדם לדעתך? תנסי לחשוב}
את גם צריכה לדעת הלכות שקשורת אליך, {למדתי את כל הלכות לשון הרע?הלכות שבת וחג? או כל דבר אחר שאת צריכה}
עוד נקודה עבודות המידות ככל היהודים{נושא חשוב מאד שצריך להתחזק בו}

בנוסף אין איסור בלימוד תורה לנשים, ואם את מרגישה שאת צריכה תלמדי

שאלת בתור נערה אז נישואים אולי רחוק אבל בחינוך הילדים אולי את יכולה לעזור לאחים אחיות.

זהו מה שנראה לי לפי מה שהבנתי את השאלה מוזנת לפרט או לשאול ואשתדל להרחיב.
 

אם הבנתי נכון:
אני חושב שזה מקטין להגיד בנים ללמוד וללמד תורה, בנות-מטבח גידול ילדים וכו'

לכל אדם יש תפקיד ספציפי בשבילו הוא בא לעולם, ולא יכול להיות אצל הרוב ללמוד תורה/לגדל ילדים.
בעוד אחת המצוות היא ללמוד תורה, אני חושב שהיא לא יכולה להיות התכלית שלנו כיוון שמטרת העל ע"פ הרמב"ם היא "לדעת את ה' ".

שאלה: מה ההבדל ביני לבינך? למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי" אם תפקידי הוא ללמוד תורה? אין מישהוא אחר שיכול לעשות זאת "שהעולם לא היה שורד בלעדי?
ואולי אפילו ניתן לשאול ולמה לא כל לומדי התורה נולדים ממש חכמים, אעפ שקל יותר לענות על שאלה זו מהשאלה הקודמת.

וגם גידול ילדים - והדור הבא, מה איתו? מה ההבדל בינו לבין הדור הזה, שחצי ממנו 'תפקידו' הוא לגדל אותו? הרי גם משם תהיה הסתעפות של בנים לתורה בנות לבית.

קיצר, אני חושב שהתפקיד של האדם הפרטי הרבה יותר מסובך למציאה, והתפקיד הכללי הוא ידיעת ה', סומך על הרמב"ם.

מהו התפקיד, איך מוצאים ומוציאים אותו לפועל, Wish i knew. 

בהצלחה בכל מקרה

נזכרתי בדבר- מצטער אם הפרעתי את שלוותך הפנימית =)
נזכרתי בדבר נוסף- לגוש יש חולצה נחמדה:

תן מבט חמור סבר

_____       _____

________

הכל מסובך

יש דברים שנשים לא צריכות ללמוד.

מספיק לראות את הפרצופים של אלה שלומדיות מה שאסור כדי להבין.

אגב, גם לגבר יש דברים שאסור ללמוד במקרה שהוא לא ראוי, וזה גורם לאותן הבעיות הנ"ל.

כך כתוב בגמרא שהזכות של הנשים היא בשליחתן את בניהן ובעליהן ללמוד תורה. וכבר אמר רבי עקיבא על רחל אשתו 'שלי ושלכם שלה הוא' ואין קץ לשכר אשה שדואגת שבעלה ובניה ילמדו תורה.

כמובן זה לא כל תפקיד האשה. באמת כל מצוה שאת מקיימת, כל הליכה בצניעות למרות שזה קשה... הכל הוא עבודת ה' שלך -תפקידך בעולם. רק שעיקר העבודה גם של הגברים וגם של הנשים היא לבנות בית של תורה שבו הבעל הוא שזה שלומד תורה בפועל והאשה עוזרת לו. ומכיון שאת עדיין נערה את צריכה בעיקר להתכונן לזה בצניעות טהרה וקדושה. בהצלחה.

אני ממש לא נגד שבנות יתחנכו להיות אברכיות.

אדרבה! אשריהן ואשרי חלקן!

אבל:

א. מי אמר שזה מתאים לכולם?

ב. לא צריך נשים של אנשי-קבע, אנשי-ציבור (נראה לי הן סובלות מאוד)

ושאר קרייריסטים (רופאים, מהנדסים, קבלנים וכו') שבעזרתם נבנה עמ"י?!

אז להתקרב לקב"ה ולעבוד על המידות זה יותר מדוייק.

לנסות להכיר את עצמך, להבין מי את ומהם כוחתייך ומה תפקידך.

בערבון מוגבל, גם להתנסות קצת בכל מיני תחומי עשייה,

כדי לבחון את הכוחות והיכולת השונים המצויים בנפש.

זה יכול להיות הדרכה, גבעה, התנדבויות וכו'.

ובנוסף להצלת העולם, שהיא חשובה - גם לעשות בגרויות.

זה יעזור לך בתור אברכית, וגם בכל דרך אחר שתבחרי לחיות את חייך.

בשולי הדברים: עצם השאלה מראה על גדלות ובגרות!

לא רק לזרום על החיים, אלא לנסות להבין מה ד' רוצה ממני!

אשריך!

בהצלחה!

בס"ד
נכן שהתפיסה הפשוטה היא שלהתכונן שהבעל ילמד תורה זה נטו ילמד תורה בישיבה וכדומה.
אבל באמת כידוע יש כמה סוגי לימוד תורה.
לימוד לשמה ושלא לשמה.

הלומד על מנת לעשות
אם אני זוכר נכון המהר"ל מסיר שהלומד על מנת לעשות, והלומד על מנת ללמד מספיקין בידם בגלל שהם בעצם לומדים לשמה
על מנת לעשות

כמובן שגם העשייה עליה אתה מדבר:צבא, רפואה ועוד
לרוב אם לא תמיד נכללת בתוך כך.
למשל צבא - הגנה על עם ישראל ומצוות ישוב ארץ ישראל, ואכן צריך ללמוד על מנת לעשות גם דברים כאלה.
ואז האשה שמתוכננת לבנות בית של תורה גם לוקחת את זה בחשבון לפעמים.
הנקודה שניסיתי להבהיר
רשמת שצריך גם לפעמים אשה שתיהיה מוכנה לבעל עובד בכאלה דברים שלוקחים המון כח, אבל הצורה שרשמת את הייתה כיאלו דבר זה נוגד את התכוננות לבית של תורה, דבר שהוא לא נכול במיוחד שדברםאלה חייבים לבוא כמה שיותר מתורה.

לסיכום
מה שנראה לי שננסית ניסתה להסביר זה שהאשה נערה צריכה להתכונן לעתיד לבניית בית שתורה הוא המרכז, על ידי שמירה על צניעות טהרה ושאר מצוות
מה שאתה ניסת להוסיף שיחד עם זאת צריך לשמור בראש שהתכוננת לבית של תורה לא מחייבת קו מחשבה שבעלי יהיה חייב להיות בישיבה עשר שנים, ובניית בית היא קשורה לבניית כלל ישראל ועוד תפקידים שעולולים להביא קשיים.
המסקנה הכוללת הנערה צריכה לגדול למוכנת של בניית בית הכוללת הרבה דברים, כל אחד ואחת לפי תפקידה.
התורה היא הקו המנחה שלנו כמובן, וכדי שהוא ינחה את המשך הבית הוא צריך להנחות אותך עכשיו{בלי הזנחה של הגוף בגריות וכדומה}.
וכמו שמספרים אשה באה לרב ושאלה הבן שלי בן שנה מתי להתחיל לחנך אותו?
הרב שאל בת כמה את?
ענתה האשה 24
אמר הרב הייתי צריכה להתחיל לפני 24 שנה
בקיצור חינוך ובניין הבית מתחיל מבניין עצמי וזה חלק מתפקיד הנערה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

הוא אמר לה רק דבר אחד (פעמיים)

"היי צנועה"

וזה התפקיד שלנו בעולם...

בנות לא חייבות להתחתן, אין להם את המצווה של פריה ורביה,

רק שה' טבע באישה את הרצון להתחתן כדי שהיא תוכל לעזור לגבר במצווה שלו.

אנחנו לא חייבות בלימוד תורה, אבל הצניעות שלנו שקולה כנגד

המוווווווווווון מצוות שהגבר כן מחויב בהם !

לעבוד את ה' זה לא רק בצניעות, וזה לא רק בלהתכונן לקראת להיות אישה לבעל שלומד תורה ובית של תורה.

זה קודם כל להכיר את עצמך, להתמודד עם כל מה שה' מזמן לך בחיים.

להכיר את נטיות נפשך- החוזקות והחולשות, להשתמש בחוזקות ולעבוד עם החולשות.

להתפלל להתפלל להתפלל!! הכח החזק ביותר של האישה הוא בדיבור, ובתפילה! להיות כמה שיותר בקשר רציף ועמוק עם הבורא- וכך ממילא תכירי יותר מהי שליחותך בעולם וזה יוביל אותך ממילא לבחור בחירות נכונות בחיים בכל התחומים ולהתחזק בעבודת ה', בצניעות, בהלכה, במטרות שלך בחיים. העיקר שיהיו לך חיים מלאי משמעות ומכוונים לה' ולאמיתה של תורה. וזה חייב להיות מתוך היכרות פנימית אישית שלך עצמך!!!

אח"כ החיים סוחפים ב"ה ואין פנאי כמו ברווקות. והנקודה הזו, כשאת בנויה חזק מבפנים בחיבור לה' ולעצמך, גם אחרי נישואים וילדים היא מקום בטוח לשוב אליו, להיזכר ולהתאפס!!

זה צניעות . בזה צריך להתחזק. היצר הרע אומר להשקיע בדברים אחרים . אבל חז"ל מזכירים שעבודת ה' של האשה היא בהתנהגות ולבוש צנוע. וכמובן תפילות . לא חסר על מה להתפלל היום ...

וצניעות, ולימד תורה אלו דברים כללים.

י-ם, מה התפקיד הספציפי של כל אדם בישראל? 

ואתה חייס להסכים שיש,

אחרת למה שקיומי יהיה מחוייב מציאות

עד מצב בו "היום שבו נולדתי הוא היום שבו הקבה החליט שהעולם לא יוכל לשרוד בלעדי"

אם תפקידי הוא להיות צנוע/ללמוד תורה?

ופה באמת נכנס הבירור העצמי.

אחלן (מה? בכללי =)

מה כוונתך לזלזל במה שכתבתי בשם הגר"א ? 

חז"ל כותבים לנו שעל כל איבר שברא הקב"ה לאשה אמר לה "תהי צנועה.".  הוא לא אמר לה בבריאתה "תדליקי נרות שבת " או " תשתתפי כל שבוע בערב הפרשת חלה ". כמובן שכל זה חשוב , וגם זה משפיע על הרגש של האשה בכיוון הנכום , אבל חז"ל כותבים שהעיקר זה הצניעות . 

לפני הכל, לא מזלזל בגר"א

רק רציתי להגיד שהגר"א נותן מסגרת כללית מאוד, וכשאדם שואל מה התכלית של קיומו, התשובה צריכה להיות, לדעתי

רעיון גדול ששייך למגזר מסוים כמו יהודים/נשים/גברים(-תלוי ע"פ מי אתה הולך, מסתבר),  אך יש חלק נוסף הוא העבודה האישית של כל אדם.

רציתי להזכיר את קיומו =)

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

היא מלאכותית משתי פנים:

1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

2. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

• חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

• חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

• התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

• שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

• חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

• חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

• התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

• שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.