האם לכל כדור יש כתובת? 

כן! כך מובא בשם הגאון מוילנא, על-ידי תלמיד תלמידו, הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט: "זו טעות, מה שמורגל בפי העולם שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזרת הבורא. רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף. אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים, אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה" (תולדות הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט עמ' קיב). לכל אבן יש כתובת! אם אדם חוטף אבן, סימן שכך נגזר עליו. לאדם יש אמנם בחירה חופשית לזרוק אבן, אך לא יוכל להפר את הגזרה האלוהית; היא חזקה מן האדם! ד' גזר אפילו איזו אבן, אך לא גזר מי יזרוק את האבן. אם הזורק הפוטנציאלי יעשה תשובה, יימצא זורק חלופי. לצערנו, לא חסרים זורקי אבנים ויורי יריות. אלא ש"מגלגלים חובה על ידי חייב" (שמחות פרק ח). הרבה שלוחים יש למקום, "הרבה הורגים יש למקום, הרבה מזיקים יש למקום, הרבה דובים יש למקום, הרבה נמרים יש למקום, הרבה נחשים, הרבה עקרבים יש למקום" (שם). 
כבר שאל הרמב"ם למה נענשו מצרים, הרי כתוב "ועבדום ועינו אותם", "הרי גזר על המצרים לעשות רע"?! הוא משיב שד' לא גזר על מצרי פלוני להרע לנו, "כל אחד ואחד מאותן המֵצרים והמרֵעים לישראל, אילו לא רצה להרע לנו, הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם" (הלכות תשובה ו ה). 

אין אדם מת אלא אם כן כך גזר ד' עליו. לא יתכן שד' יגזור עליו שיחיה, ובבחירתו החופשית רוצח יהיה חזק יותר מריבונו-של-עולם. חס ולילה! האדם אינו הפקר! העולם אינו הפקר לגלגולי המאורעות! הרי זו השקפת אריסטו היווני כפי שמביא הרמב"ם ב'מורה נבוכים': כי יש השגחה כללית על המין האנושי בכללו, שלא יִכלה, אך על האדם פרטי אין השגחה. אולם אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית. "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם שנאמר: 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'". "והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה. והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה, ועם רוחי גווייתי ד' לי ולא אירא" (אדון עולם). ועוד פסוקים ומאמרי חז"ל לרוב. 

אין הפקרות. אם אדם מת, אין זה מפני שזרקו עליו אבן או ירו עליו, אלא מפני שד' גזר שתם זמנו. לכל אחד, קץ קצוב לחייו, כמו שכתוב בגמרא (יבמות נ א), אלא אם כן הוא חוטא, אולי יפחתו לו, ואם יהיה צדיק, יתקיים בו "מספר ימיך אמלא" לפי רבי עקיבא, ולפי חכמים, אף יוסיפו לו (שם). כמובן איננו יודעים סודות ד', למה לזה מאריך ולזה מקצר. 

אין מקרה. מה שנראה מקרה - באמת אינו מקרה, אלא ריבונו-של-עולם מסתתר בתוך חוקי הטבע. למה נקרא עולם? - כי הקדוש-ברוך-הוא מעלים עצמו בעולמות שברא. אבל הכל - סדר ההנהגה האלוהית. המקרה הוא אלוהים ב"אינקוגניטו", INCOGNITO, בעילום שם. "הסתר אסתיר פני". "אכן אתה אל מסתתר". לך זה נראה מקרה והנך חושב: לו יצא אדם זה חמש דקות קודם - היה ניצל. לא כן! הכל סדר אלוהי. 

שמא תאמרו: הרי מסופר בגמרא על מלאך המוות שטעה ולקח נפש אחרת מזו שנצטווה עליה. רב יוסף בכה על כגון זה ואמר: "יש נספה בלא משפט" (משלי יג כג. חגיגה ד ב - ה א). אכן טעות נוראה, אך גם היא שייכת לסדר ההנהגה האלוהית. גם אדם טועה, גם "מלאך טועה" - הכל מריבונו-של-עולם שמתגלה גם דרך חכמת החכמים וגם דרך טיפשות הטיפשים, גם דרך צִדקות הצדיקים וגם דרך רשעות הרשעים, גם דרך בינת הנבונים וגם דרך טעויות הטועים. "שמע ישראל, ד' אלוהינו ד' אחד" (ועיין לנתיבות ישראל א, לרבנו הרב צבי יהודה, עמ' ט [הוצאת מאבני המקום, א, עמ' י]). 
קורה שאדם "נספה בלא משפט", כגון במלחמה, כדברי מרן הרב קוק (אורות, המלחמה א). הוא לא עשה דבר רע שבגללו נשפט למוות. אך אין כאן הפקרות. אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלוהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא (אבן שלמה י). יש עוד הנהגות מלבד שכר ועונש, כדברי הרמח"ל בספרו 'דעת תבונות': יש הנהגת היִחוד של ד' אחד ושמו אחד. 

שמא תשאלו: אם אדם נספה בלא משפט וזה סדר הצדק האלוהי, למה לנו לבכות? אלא שאדם זה אהוב לנו. נכון שיש צדק אלוהי בהילקחו למרומים, אך אנו אוהבים אותו, ובוכים מרורים על היעלמו. 

ודאי תשאלו: אם יש כדור לכל כתובת, וכתובת לכל כדור, למה עלינו להיזהר? למה לא ייסע אדם כמשוגע? ממה נפשך, אם נגזר עליו למות, ימות גם אם יסע בזהירות, ואם נגזר עליו לחיות, יחיה גם אם ייסע כמשוגע? 

תשובה: כי הקדוש-ברוך-הוא ציווה עלינו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הרמח"ל מסביר שריבונו-של-עולם ציווה עלינו לנהוג על-פי חוקי הטבע, ונתן לנו במתנה את השכל לשם כך. ד' שומר עלינו ואחד משומריו הוא השכל. מי שנכנס לסכנה, מגיע לו עונש חמור, ויתכן שיהיה מסור בידי חוקי הטבע עד כדי קיצור חיים, כאילו אין ריבונו-של-עולם (מסילת ישרים סוף פרק ט). אמרנו "כאילו" - כי באמת ריבונו-של-עולם מסתתר, וגם משחק חוקי הטבע הוא על-פי הגזרה האלוהית. כל העושה עברה עלול שיתקצרו חייו, כי "שנות רשעים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י כז). 

הידיעה שלכל כדור יש כתובת אינה מבטלת כהוא זה את חובת הזהירות. אין לאמונה הזאת נפקא מינה מעשית. בכלל, אין פוסקים הלכה על-פי ענייני אמונה, אלא על-פי גדרי ה'שולחן ערוך': באיזו סכנה אסור להיכנס, מותר להיכנס, מצווה להיכנס - כל אלו מתבררים על-פי קני-מידה הלכתיים. אך ביהדות, מלבד הלכות, יש גם אמונה. ההלכה מדריכה אותנו מה לעשות; אמונה מדריכה אותנו מה לחשוב, מה להאמין, מה להרגיש, מה לשאוף, ואין זה חשוב פחות, אדרבה, מתוך אמונה יש כוח וגבורה לקיים מצוות ד'. 

לכן אם יאמר אדם: אני יודע שעל-פי הלכה אני חייב לצאת למלחמת-מצווה, אך אני מפחד; אמור לו: אל תפחד, לכל כדור יש כתובת, יש השגחה פרטית. אם הגיע קצו, מלאך המוות ימצאהו בכל מקום; אם לא הגיע קצו, מלאך המוות לא ישיגהו בשום מקום. אם מצווה להסתכן בעבור עלייה לארץ, בניין הארץ ומלחמה על הארץ, אין לך מה לחשוש. ואם אדם שהלך במצוות בוראו בכל זאת קרה לו משהו, סימן שהקיץ הקץ שלו ותם זמנו. זה היה קורה לו, גם לו נשאר בבית, כי מלאך המוות, מה לו פה, מה לו שם, הוא יגיע לכל מקום, או ליתר דיוק יביא את האדם למקום הנכון בזמן הנכון. 

מעשה במלך שלמה שהיו לו שני סופרים יפי תואר - אליחרף ואחיה בני שישא. יום אחד הוא ראה את מלאך המוות עצוב ושאלו למה. השיב: כי עלי לקחת שני אנשים אלה. מיד מסר אותם שלמה לשדים מהירים כדי להביאם למחוז לוז, מקום שבו אין מלאך המוות שולט. אלא שבדיוק בהגיעם לשער העיר נפטרו. למחרת, פגש שלמה המלך את מלאך המוות ושאלו למה. השיב: לא יכולתי לקחת אותם במקום אחר, כי נגזר עליהם למות דווקא בשערי לוז. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם הן אחראיות עליו, ולמקום שבו נתבקש, שם הן מובילות אותו, כלומר "למקום שנגזר עליו למות בו, משם הוא מתבקש ליטול נשמתו" (סוכה נג א. רש"י). 

לא רק שיש השגחה פרטית, אלא הקדוש-ברוך-הוא "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (ברכת יוצר המאורות), מחיֶה אותנו כל רגע, קל וחומר שהוא שומר עלינו בכל רגע ורגע. אם תעשה מעשים מסוכנים, אתה עלול להיענש. מלחמת רשות מסוכנת, ואינה מצווה, לכן מי שנשא אישה אל ייצא שמא ימות. אך במלחמת מצווה "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (רמב"ם, הלכות מלכים ז ד), "וכל הנלחם בכל לבו… מובטח לו שלא ימצא נזק… ויבנה לו בית נכון בישראל" (שם שם טו). 

[מקור: http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=517 ]

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...