בס"ד
אני מניח שאפשר לנחש לפי התשובות לאילו שאלות התייחסתי.
לא מדוייק לומר שהייעוד, בגלל שהייעוד באופן כללי גם זהה. ההבדל הוא בדברים ספציפיים. דומה להבדלים בין אדם לאדם. ואולי אם נחפש משהו שיחלק לשתי קטגוריות, אחת עם כל האנשים ואחת עם כל הבהמות, זה הצורך במודעות לייעוד.
באופן כללי, תפקידנו בעולם לעשות את רצון ה'. וזה מה שלשמו נוצרנו. איך עושים את זה? יש גישה שאומרת שיש רשימת הוראות, ופשוט צריך למלא אותה לפי ההזדמנויות הנקרות לפנינו. יש גישה שאומרת שלכל אדם יש משימה ספציפית, או אוסף של כאלו, ו/או ייעוד בקווים כלליים, שאותם הוא צריך למלא (בנוסף כמובן לכך שעליו לפעול על פי הוראות התורה בכל חייו). אני נוטה לדעה השנייה, כי ככה אני מרגיש על עצמי, שהמטרה שלי היא להוות מענה. ולכן אני רודף אחרי שאלות ומנסה תמיד לתת תשובות. כי גם אם זה לא סוג המענה שנוצרתי לתת, זה קרוב למטרת קיומי, ולכן נותן לי יותר סיפוק מדברים אחרים. בשונה מסתם אתגרים. שאותם אני לא רודף כלל. (זה מתקשר לשאלה ההיא, שאמרתי שאני לא רוצה לדון בה, אבל כנראה שמאז כן דנתי בה בפנים)
בעולם כנראה שיש כיום יותר בכי וצער. ופחות שמחה. בטח שפחות צחוק. לגבי אנשים פרטיים קשה לענות. אני משתדל להאמין שהתנודות במצב בכל חלקי העולם מנוטרות כך שזה יהיה בערך בסדר. אבל זה רק ביחס לאנשים רגילים. יש אנשים שמצטערים וסובלים ובוכים. ויש בזה כפרה על השאר. למה זה ככה? מה הוגן בזה? אני אף פעם לא הבנתי.
ברגע שנולדתי, קיבלתי את הזכות להיות חלק מהתהליך העצום הזה, של התקדמות העולם לקראת הטוב הסופי. גם אם הייתי מת מיד, הייתי חלק מזה. וזה טוב, גם אם לא תמיד נעים. לגבי כל העליות והמורדות שאחר כך- הירידות חבל באמת שבאו, והעליות הן רק בונוס מעבר לטוב הראשוני ההוא. יכול להיות שיש עליות יותר גדולות מהלידה, אבל כל עוד אין לי את היכולת למדוד, זה הניחוש המוצלח ביותר, גם בגלל שבלי זה שום דבר אחר לא היה בא אחר כך.
לכן גם הגעתי למסקנה שלרוב האנשים החיים היו טובים. כי עם נקודת פתיחה כל-כך גבוהה, קשה לי להאמין שהרוב נפלו לרע. אבל הרוב יגידו שהיה להם רע. כי הם מתחילים למדוד מאחרי הלידה, ולכן הם לא ישימו לב לקפיצה הראשונית הזו. מה גם שלאנשים יש תמיד נטייה לשפוט את העבר לחומרה הרבה יותר מאת העתיד.
וזהו זה.
תודה רבה שוב על השאלות, חלקן באמת היו מרתקות.
