בס"ד

למעט בקריאת ושמיעת חדשות.

נכון, המצב עכשיו פחות טוב ממה שהיה לפני חצי שנה, אבל הוא באמת לא כל כך גרוע. אלא מה? על כל אירוע דקירה את שומעת עשרים פעם, רואה סרטונים שבהם רואים את מה שקרה בצורה חיה, שמזעזעת את הנפש עוד יותר, וגם כשלא מדווחים בדיוק על אירוע כזה או אחר, עסוקים בפרשנות של המצב ובדיבורים על ההידרדרות.

אין לי טענות כנגד התקשורת, הם עושים את העבודה שלהם, מה גם שחשוב לא להתעלם מדברים כאלו, כדי למנוע הידרדרות נוספת.

אבל מי שרואה שזה משפיע עליו בצורה כזו, וגורם לו לפחד משתק כזה, שייזהר! זה טבע האדם, הרי אם אחרי כל תאונה היו עושים גל פתוח ככה, כולנו היינו מפסיקים לצאת מהבית.

אין שם פיגועים, אבל אנשים נרצחים שם על שטויות פי כמה מאשר פה.

אני גר במזרח ירושלים באמצע כל הערבים ואין לי בעיה ללכת שם חופשי...

ביו"ש אני בחיים לא יסתובב/יתפוס טרמפים בלי חבר או שניים... 

תמיד מפחדים לנסוע לבית אל בגלל הערבים שיש שם,

אבל בבית שלך אתה מרגיש יותר בטוח... זה גם מה שאמרתי,

שעכשיו אני מרגישה פחות בטוחה בבית שלי.. 

תודה על העצות

זה טבעי שזה יתעורר עקב המצב, אבל לא צריך לטפח חרדות.

הסבירות שבאמת יקרה לך משהו היא לא גדולה, היא אפילו אפסית.

אז לפני הכל, צריך להכיר את המציאות.

אבל את צודקת שיש מקומות שהם פחות בטוחים. זה רק אומר

שצריך להיות קצת יותר עירניים, אם יש לך תרסיס פלפל קחי אותו,

תעשי מינימום 'השתדלות'. לא מתוך מחשבה שמשהו הולך לקרות

לך, אלא כדי שיהיה לך מענה לסיכוי האפסי שאולי יתממש.

יש סדרת שיעורים של הרב אלי סדן על לא לפחד בצבא.

זה לא בדיוק אותו נושא, אבל אפשר ללמוד מזה קל וחומר...

אם את מעוניינת:

http://bneidavid.org/Web/He/VirtualTorah/Lessons/Default.aspx?subject=&rabi=&name=&rfs=&serie=111&childSub=107&rfh=&id=6458

(זה השיעור השני בסדרה והוא מדבר על הנושא הזה).

בשורות טובות!

כל יום מינימום ארבע פיגועים זה סיכוי אפסי?

תגידי טוב נו זה סיכוי אפסי שיקרה עוד פעם

זה מה שתגידי ותמשיכי כאילו כלום?

מתים מזה הרבה יותר אנשים מאשר פיגועים.

הסיכוי למות הוא נמוך, אבל בכל זאת חוגרים חגורת בטיחות.

לא ראיתי אנשים בהיסטריה ובחרדות מזה שהם עולים לרכב.

גם אם יהיו עשרה פיגועים כל יום, מתוך שמונה מיליון אזרחים בישראל זה אפילו לא מגרד את האחוז.

אתם מפחדים כי הראש שלכם כל היום בחדשות ואתם עסוקים רק במחשבות של "מה יקרה אם..." ומדמיינים שזה הדבר היחיד בעולם, מפתחים אצלכם פחדים ומפחידים גם את כל מי שסביבכם. תפסיקו! זה מחליש את האומה ואתם משתפים פעולה עם הטרור. ההפחדות האלה הן איסור מהתורה!

"'ערום ראה רעה ונסתר'  (משלי כב, ג) - הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה, לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא" (מסילת ישרים, פרק ט).

אני גר דלת מול דלת עם ערבים,

בתוך "שכונה ערבית" בירושלים,

אז בבקשה תחסכי ממני את הזלזול שלך.

שזה שהסיכוי הוא אפסי זה לא משנה,

כי בכל מקרה אם זה קרה לאיתם ונעמה הי"ד ולנחמיה לביא ואהרון בניטה הי"ד אז זה עלול לקרות לכל אחד ח"ו ח"ו 

בס"ד

והתחשמלויות.

את נותנת לחשש מהדברים האלו לשתק אותך?

 אבל בגלל זה שבשבועים האחרונים היו בערך 6 פיגועים זה  קצת מלחיץ....

הפיגועים מתרכזים בעיקר בירושלים.

אני גר במזרח העיר בתוך כל הערבים וחי חיים נורמליים לעומת כמה בפתח תקוה שלא ראו צורת ערבי ולא יוצאים מהבית...

הייתה אפילו פעם אחת שירדתי באיזה צומת (לא זוכר את השם...) וכשהתקשרתי לחבר שלי שיסביר לי מה עושים משם (לא כ"כ מתמצא שם) הוא אמר לי "תנסה לשרוד בדקות הקרובות..."

פתח תקווה מלאה ערבים..

אבל בדרך כלל הערבים האלה לא עושים כלום..

בכל מקום שהוא לא מזרח ירושלים יש כמה שלא יוצאים מהבית...

סטטיסטית את לא תמותי...

וכותב את את זה אחד שגר בשכונה של ערבים...

אולי בגלל שאתה חי איתם אתה מתרגל וזה פחות מלחיץ אותך...

ויש לי גם חברה שגרה ברובע והפיגוע דקירה שהיה שם עם שני ההרוגים נחמיה לנביא ז"ל...........

היה מתחת לחלון בחדר שלה ואז היא ראתה הכל!!

אבל ברוך ה' היא בסדר עכשיו! כאילו היא עברה טיפול פסיכולוגי אתם יודעים אחרי הכל זה טראומה לכל החיים!

וההורים שלי קנו לי גז פלפל אז אני מרגישה קצת יותר בטחון (למרות שזה לא מוחלט)

 המורה שלי סיפרה לי שהבת שלה הלכה לתחנה המרכזית אתמול וחלקה לאנשים טופים (זה היה מהאולפנה שלה)

ובדיוק הגיע אוטובוס לגוש, והיא עלתה. חברות שלה החליטו שהם נשארות שם, ואחרי דקה שהיא עלתה לאוטובוס היה הפיגוע ופינו את החברות שלך בגלל שהם כאילו נפגעות חרדה...

זה פשוט מלחיץץ!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...