אני היית די היסטרית,(עם הבת הראשונה, לפני שנים רבות) אז נתתי לבעלי בעיקר לשהות איתה לפני כדי לא להשפיע מהפחד שלי, והוא זה שנכנס איתה לתוך חדר הניתוח.

החלק הקשה זה הצום שלפני, אבל אין מה לעשות, זה עובר....

עברנו ניתוח בגיל 6.

אבל כשהייתי צריכה לקחת את בת השנתיים וחצי או קצת יותר לחיסון-

יום לפני החיסון שיחקתי איתה ולקחתי בובה ואמרתי לה הנה הבובה באה עכשיו לאחות וצריכה לעשות חיסון כדי להיות בריאה והיא עושה ככה וככה ועושה דקירה קטנה ואוי הבובה בוכה קצת ואמא נותנת לה נשיקה ופרס.

וחזרנו על המשחק הזה 80 פעמים... ופעם אני הייתי התינוקת ופעם הבובה וכו'.

(היא כמובן אמרה "לא רוצה" כשאמרתי במשחק שהולכים לחיסון אבל אמרתי כל פעם שחייבים וצריך לעשות את זה כי...).

זה ממש עזר. הרגשתי שהיא הרבה יותר לוקחת את זה בקלות מפעמים אחרות. למרות שברור שהיא בכתה.

אני לא חושבת שצריך להכין אותו ל"רעיון שיכניסו לו מחט לגוף" או לעשות עניין מהכניסה לבית חולים.

הוא עוד קטן זה נראה לי מסובך מדי להבנה שלו. ומה אכפת לו אם נכנסים לבית חולים או לקניון או לספריה וכו'? לא נראה לי שההבדל ברור לו בכלל.

תכיני אותו למה שהוא יכול להרגיש. דברים פשוטים יחסית. ולהסביר שזה כדי שלא יכאב לו ושיהיה בריא וחזק.

דבר נוסף- תבררי אבל אני כמעט בטוחה שלפני ההרדמה נותנים סירופ שמטשטש קצת ככה שהילד כבר די רדום

מה שכן אולי כדאי להכין אותו לפתיחת וריד למרות שיכול להיות שגם את זה עושים כבר אחרי הטישטוש. אם לא- אז כדאי לדרוש שישימו לו משחת אמלה שזה מאלחש את האזור.

בקיצור הכי חשוב שתכיני אותו לבדיקה של הרופא שידע לקראת מה הולכים ולמה.

אם לפני הניתוח צריך להיות בצום תכיני לו כל מני משחקים לבוקר כדי להסיח את דעתו. כמו בועות סבון וכד'.

בהצלחה.

שלדעתי לא צריך להכין הרבה מראש. הוא עוד קטן. אפשר יום יומיים קודם.

בינתיים כבר עשיתי לי רשימה של שאלות למזכירה שם (באורך הגלות..) כדי שיהיה לי מושג מה הולך לקרות..

ב. בהיות שהוא אמור להיות מורדם, אז בעצם אין ענין שידע על "ניתוח" ושום דבר משמעותי מעבר למה שהוא עתיד לראות/לחוש.

ג. הרדמה לא אמורה להכאיב בשום שלב. אם זו מסיכה, תוך רגע הוא כבר "בחלומות". אם מחט, אז שמים קודם חומר אילחוש, וכך צריך לבקש. אם את תעמדי בצד השני, הוא לא יראה את זה בכלל.

ד. אז בעצם, אם היה מדובר רק בניתוח, היה אפשר לומר לו שצריך לעשות לו איזה משהו קטן לא כואב כדי שלא יהיו לו כאבים בבטן, ושהוא לא ירגיש כלום. הרופא יגע קצת בבטן וזהו. אתה אפילו תישן קצת בינתיים (אם אמור ללבוש בגד של בי"ח, להוסיף שיתנו פיז'מה מצחיקה של בית חולים).

ה. ה"בעיה" זה דווקא הביקור המקדים.. בדרך כלל, יש להם איזו "גישה" לענין. אפשר לומר שם, שמה שאפשר לדחות לזמן שהוא כבר מורדם - עדיף..

כעיקרון, כמה שההורים לוקחים יותר בשלוה וב"אגביות" וענייניות וביחס נעים, כך גם הילד קולט.

לגבי ביה"ח, מניין לילד מה זה "בית חולים". תראו לו דברים מענינים במקום. גם בחדר ניתוח, אפשר להראות איזה מנורות מענינות יש וכו'. "תשכב לרגע, נספור ביחד עד 10 וגמרנו"..  (ב8 יירדם..)

כבר ראיתי ילדים קטנים שעוברים תפירה בראש, הרדמה מקומית, ובגלל שלוה של ההורים, אמון של הילדים, ושיחה נינוחה תוך כדי, לא היתה בהלה ולא ציוץ..  כאילו משוחחים על כוס שוקו...

כשמתעורר, להתכונן להרגשה לא נעימה ובכיונים.

הרבה חום ועל הידיים. עובר תוך זמן מה..

יש הבדל בין ניתוח כילה לבין בקע בטבור.

בטבור זה הרבה יותר פשוט. (לדוג'- באותו היום כבר משתחררים הביתה.)

את הבת שלנו  ניתח ד"ר בוריס אורקין שהכרנו אותו כי היה הכירוג במרפאה שלנו, מאז הוא כבר הפסיק לעבוד שם, אבל המשיך איתנו בבי"ח קפלן ועכשיו הוא במעייני הישועה.

הוא היה בסדר גמור, והשרה עלינו (ועל הילדה) בטחון.

בזמנו כשבררנו על הניתוח- בקע בטבור- הרופאים עשו פרצוף שזה ניתוח קל ולא משהו מסובך שצריך לבחון בדקדקנות מי המנתח.

לפשט את הדברים -לרמה של בן שנתיים . חשוב שיבין שאתם אוהבים אותו , שאולי זה לא נעים , אבל זה לטובתו . 

הילדה שלי עברה איזשהו טיפול מתמשך , אבל זה היה לפני גיל שנה .כך שלא היו נדרשים הסברים. חיבקתי הרבה , לפעמים בכיתי קצת איתה . אמרו לי שצריך להיות חזקים ולשדר לילד , שאת יודעת מה את עושה , ומה הולך לקרות, למרות שבגילאים מוקדמים לפחות , אין מה להסביר . בכל זאת , למרות שהיתה בת כמה חודשים , דיברתי איתה מהלב . הבטחתי שהכל יהיה בסדר . אני זוכרת שהבטחתי לקנות לה אופנים אדומים (לילדה בת כמה חודשים...) שהיא תהיה בריאה וכל מני דברים כאלו . אז נראה לי שזה טוב לדבר מהלב . 

בהצלחה!

כאשר עבדתי בבית חולים במחלקת ילדים, הרבה מהילדים שם היו לפני/ אחרי ניתוח. וההכנה שלהם לניתוח הייתה לא פעם ע"י צוות מקצועי (פסיכולוגית רפואית, מרפאה בחיות או במוזיקה..) היו מקרים שהליצנים הרפואיים של בית החולים (במידה והילד נרגע מהם) הכינו את הילד לניתוח או אפילו נכנסו איתו לחדר הניתוח לפני ההרדמה. 

הייתי מציעה לך אולי אם כל הדברים לעיל לא רלוונטים, לקחת בובה/ דובי ולהסביר לילד ע"י כך במילים פשוטות (ותקריני לו רוגע, ושאת שומרת עליו וכך גם הרופאים וכו..) שהדובי חולה וצריך לרפא אותו ושילטף אותו, (אפשר ממש להסביר על הדובי את התהליך הפשוט של הניתוח: שיכניסו אותו לחדר עם בגד מיוחד ויהיו אנשים עם בגדים ירוקים שאוהבים אותו ורוצים לרפא אותו וכו....) וככה כיד הדימיון הטובה. ואח"כ תגידי לו שמה שעושים לדובי צריך לעשות גם לו. ואיזה כיף שאמא ואבא שומרים עליו. 

אני מבינה שמדובר בילד בן שנתיים וחצי וזה נשמע מטופש לספר לו סיפורים על דובי וכו.. אבל באמת מניסיון הילדים מבינים וזה יכול להרגיע אותם ולעזור להם (כמובן כאשר מדברים בשפה שלהם ולא מידי גבוה..). 

רפואה שלימה!

הוא גם ככה לא ממש מבין, הכי חשוב לפנק במתנות

בכורי עבר ניתוח כזה.

הוא היה בהחלט מודע לעניין אך היה גדול יותר - קרוב ל6.

איני יודעת היכן תעברו את הטיפול, אך אצלו - נתנו לו לפני כן, עוד כשהיינו איתו בחדר, חומר כלשהו להרגעה והוא נהיה רגוע ומנומנם. המשכתי לקרא לו סיפור שהיינו באמצעו עד שהגיע הזמן ללכת לחדר ניתוח.

ליוויתי אותו עד החדר. שם נתנו לו את ההרדמה העמוקה יותר לצורך הניתוח וכך הוא לא התנגד או נבהל. זה עבר ממש ברוגע.

(עברנו לפני כן טיפול כלשהו עם בן אחר, והוא באמת ברח מחדר הניתוח, עם הבגד והכל, למסדרון... חמוד כזה - היינו צריכים ממש לשכנע ולהתאמץ להשכיבו במיטה. ב"ה הרופא והמרדים היו נפלאים וסבלנים. אבל ראיתי בדיעבד כמה קל יותר זה היה עם ההרגעה המקדימה)

כפי שכתבו לך, גם אצלו ההתעוררות וההתאוששות היו סבירות מאד, תודה להשם.

בנוסף, יש לפעמים במקומות ייעודיים לילדים חדר משחקים לזמן ההמתנות, ולעיתים גם ליצן\נית רפואיים.

אל תהיי לחוצה מידי. תהיו איתו, ויהיה בעז"ה בסדר.

איחולי לבריאות ולרופ"ש!

עם הרדמה כללית - אמרנו לו רק יום לפני שהוא עובר מחר בדיקה (ניתוח) לא כואב בזמן שהוא ישן ואמא ואבא יחכו לידו כל הזמן עד שיתעורר.

אגב ההחלמה הייתה מדהימה וקלה - תוך כמה שעות אחרי הניתוח הוא חזר לתפקוד מלא.

תבקשי שירדימו אותו עם מסכה ואז הוא בכלל לא יודע על כל מה שהולך בחדר ניתוח.

ואם אפשר שיהיה כמה שיותר מוקדם בבוקר כדי שלא ירגיש את הצום והמתח של הלפני...

תקנו לו מראש מתנות ופינוקים ותתכונני להרבה צומי שהוא ירצה אח"כ- אם אפשר שהמשפחה תבוא לעזור 

להצחיק אותו ולהסב את תשומת ליבו כי זה יכול להיות מעיק הבכיונים אחרי.

ועוד טיפ מנסיוני- אולי זה ברור אבל כדאי ששני ההורים יהיו ביום של הניתוח (אם בעלך לא יכול אז סבא או סבתא או דודה)

שיהיה עוד מבוגר כי זה יום מפרך וצריך עזרה ביום הזה עם ילדים קטנים שאי אפשר לזוז מהם.

ותדאגי לארגן מראש אוכל מזין ומגוון לך ולילד.

רפואה שלמה!

כדאי לפני שנכנסים לומר, שאחרי שגומרים הולכים לקנות, נניח אוטו שהוא בוחר.. משהו שאוהב. לומר בנחת, לא שיחוש שיש "סיבה מדאיגה"...  ואז תשומת הלב מופנית לחכות שיגיע כבר "אחרֵי"..  וגם שווה את המחיר..

הילד בטח עוד לא מבין איזו מהומה היתה סביבו....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....