אבל קח בחשבון שזה בא על חשבון האיכות של האוכל (זה לא אומר שאין אוכל, יש אבל לא בכמויות המטורפות שיש בד"כ)

והעיצוב מאוד בסיסי.

אם הוא היה כזה גרוע, כל הקבצנים של הסביבה לא היו באים בהמוניהם לאכול אותו.

אבל לא הגיוני שאנשים יבואו לחתונה ויגישו להם אוכל יותר גרוע ממה שיש להם בבית.

בסגנון "אין כאן עכברים. הנחשים אכלו את כולם".

אולי גם ניקנור וכלמיני חדשים יהיו זולים

לחילופין לנסות להיכנס לאולמות של החרדים ארמונות חן וולף,גוטניק, וכד'

לא יודעת אם יש להם אולם של 500 מקומות, אך מנה עולה 40 ש"ח ללפחות 350 מוזמנים.

בס"ד

הרב שמואל טל ראש ישיבת תורת החיים פסק לתלמידיו שהוא אוסר להוציא על החתונה עצמה יותר מ40,000 ש"ח (בשביל שישאר לזוג כסף לחיים אחר כך), יצא לי להיות ב2 חתונות כאלה (שלהם) והם היו נראות בסדר גמור וגם האוכל היה מעולה! הבעיה שאני לא יודעת בדיוק איך הם מארגנים את זה אבל אולי אפשר איכשהו ליצור איתם קשר בטלפון ופשוט לשאול אותם.. מהיכרות איתם נראה לי שהם ממש ישמחו לעזור! "ישיבת תורת החיים ביד בנימין"

יש לי גם דוגמה מאבא שלי שהוא ממש חשוב לו איך החתונות ייראו ועדיין שלא יצאו במחיר גבוהה מידי.. אז יצא של2 אחים שלי הוא עשה במקום מסויים (לא אולם, במערת המכפלה ובאולפנת עופרה) ולקח קייטרינג בנפרד וסגר איתם על קבלת פנים ואח"כ רק מנה עיקרית שהאיכות שלה מצויינת, אבל הוא בעד לתת זמן לריקודים בנחת ולוותר על מה שנקרא "מנה ראשונה".. (כי גם יש את הקבלת פנים..) וגם בשביל שהמקום ייראה טוב הוא מביא מעצבת ומשלם גם לה בנפרד (זה עניין של בערך 3,000 ש"ח), ולמרות שכל דבר בנפרד אני יודעת שהחתונה למשל במערת המכפלה שהייתה ברמה סבירה ומעלה ממש עלתה בסביבות 40,000 כולל הכל כשהמנות לחברים היו מנות רגילות ולא משמחים.. 

בעזהי"ת בהצלחה ממש!! ומזל טוב

נעשות באולם 'שורק' ביד בנימין. הוא אחלה אבל יחסית קטן, ובד"כ המשמחים אוכלים באוכל שנבנה בחוץ. זה הולך טוב גם בחורף. (לפני שהקימו אותו מי שרצה ביד בנימין עשה פשוט בחדר האוכל של הישיבה או בדשא). עוד אולמות שהיו נפוצים במסגרת התקציב: נוף עילית במודיעין עילית, חדר האוכל של ישיבת נחלים, ופאלס (ירוק בעיר).

לגבי דרכים שונות לחסוך: מנות משמחים, שמלת כלה מגמ"ח, פחות נגנים בתזמורת. גם בתחום הצילום למשל אפשר לחסוך, ולקחת צלם שעושה את העבודה עם שתי מצלמות (צלם וצלמת) בלי יותר מדי טררם. גם בצילום וידאו אפשר לחסוך ופשוט לבקש מחבר לצלם (אבל אז צריך גם מישהו שיודע לערוך). כמובן ש"צלם מגנטים" זה דבר מיותר להחריד. 

בערך 280 מוזמנים, 115₪ למנה ועוד כמה שקלים על עלויות נלוות (צלם/תזמורת).

האינפלציה מאז לא הייתה כל כך גבוהה.

מאמין שאם זה היה רחוק יותר, זה היה יקר משמעותית.

(כן, התחתנו תוך חודש וחצי)

הנהלת ישיבת תורת החיים מעדכנת מדי פעם את סכום ההגבלה (שלפני שנים רבות היה 6000 בהתאם למציאות בשטח.

כשאני התחתנתי (גם כן לפני 6.5 שנים) בדיוק התעדכן מ29K ל33K. הבנתי שהיום זה עומד על 40K. ממש לא פרופורציונלי למדד..

יש אנשים שמביאים מתנות יותר גדולות אם האולם שווה יותר..

אנחנו עשינו חישוב שעדיף לנו כלכלית לקחת אולם סביר במרכז, ולקבל את המתנות, מאשר להיפך.

מעצם העובדה שאנשים נותנים מתנות גדולות יותר באולמות טובים יותר?

או מהבחירה?

העובדה הראשונה היא אמיתית, אין מה לעשות, כך טבע האדם, כשהוא מגיע לאירוע שהוא מרגיש שמושקע,

הוא נותן יותר.

השנייה היא שאלה כלכלית- אם אתה יכול לארגן חתונה ב40K ובמתנות להגיע ל45K, או חתונה ב50K ובמתנות

להגיע ל60K? מה שווה יותר כלכלית? ברור שחתנוה שעולה 50K...

זה נכון שלא הכל כסף בחיים. אבל אם הרב טל פוסק את זה מצד הכסף, אז מבחינת כסף זה משתלם יותר.

במקרה שלנו יש אורחים צפוניים בסטייל, כך שאם היינו עושים בסגנון תורת החיים היינו נאלצים לא להזמין אותם בכלל- מהבושה.

זה לא שאנשים היו שמים יותר אם האולם מושקע יותר. אלא שהם כלל לא היו מגיעים...

שיוצרת את החשבונות הללו.

איבדנו לגמרי את הכיוון! לא יאמן עד כמה! כל החשיבה שלנו לגבי שמחות התעוותה!

תרבות מעוותת

יכול להוזיל משמעותית את המחיר.

ראשית אציין שאני לא נשואה, כך שכל מה שאני כותבת לא מבוסס על נסיוני האישי אלא על תובנות מאירועים אחרים שנכחתי בהם.

וכעת המלצותיי:

1. אולם וקיטרינג נפרדים. זה אמור לצאת יותר זול, בעיקר מפני שמנות ומקומות ישיבה הולכים בד"כ יחד. כך שלמשל אם תרצי שלאורחת בת 14 יהיה מקום ישיבה, דבר מתבקש בהחלט, תאלצי לרכוש עבורה מנה, וזה כמובן לא משתלם כי היא ממש לא אוכלת כמות של מנה. כשאת מפרידה בין הקיטרינג לאולם (המקום בו נערכת השמחה הוא לא המקום שמספק את האוכל) את יכולה לדאוג למספר מסויים של מקומות ישיבה שיהיה גדול יותר ממספר המנות שתזמיני (וגם לא נזרק המון אוכל לפח. הידד!).

2. לצמצם את מספר המוזמנים! מעבר לחיסכון של הוצאות על אוכל, זה יאפשר לכם לשכור אולם של בית כנסת או של מוסד חינוכי שזה משמעותית יותר זול.

3. להימנע ממזכרות מיותרות. אין צורך להנציח את העובדה שהתחתנתם בברכון, מגנט, תמונה רומנטית שלכם בשקיעה, ברכת הבית ושאר ירקות (כל הנ"ל *באמת* היה בכמה חתונות שהייתי בהן). הייתי אומרת להימנע ממזכרת בכלל, גם לא ברכון וכד', אבל אני מניחה שתכף יעיפו עליי כאן עגבניות   אם מזכרת עולה בסביבות 5 ש"ח, את יכולה לחסוך יותר מאלף ש"ח! אם מדובר במזכרת שכל האורחים מקבלים, ולא אחת למשפחה, את מגיעה לחיסכון של 2500.

4. בנוגע לתזמורת (ואני מציעה את הטיפ הזה עם מעט הסתייגות):

לא לקחת תזמורת, אלא נגנים בודדים ולאחד אותם לצורך האירוע. למשל אם תקחי ארבעה נגנים ולכל אחד מהם תשלמי 1000, תצאי מהסיפור הזה ב- 4000 ש"ח. אם תזמיני להקה, הזולות יקחו ממך קרוב לודאי יותר מזה, ואני מתבטאת כרגע בעדינות. אז למה ההסתייגות? כי צריך לבחור היטב את הנגנים, למניעת פשלות. ההורים שלי עשו את זה בחתונה שלהם, ולדבריהם יצא טוב מאד. אבל אבא שלי מהתחום, מה שהבטיח בחירה טובה של נגנים. בקיצור תבדקי היטב אם הטיפ הזה מתאים לך (ונזכרתי בסיפור משעשע בהקשר זה: בברית של אח שלי ההורים שלי פשוט אספו כמה נגנים מהמדרחוב בירושלים כדי שינגנו באירוע).

5. אם החתונה היתה בקיץ הייתי מציעה לך פיתה פלאפל על הדשא (כבר זרקתם את העגבניות קודם, לא צריך שוב), או בניסוח של אח שלי: טבעת, קפה ועוגה, הביתה.

בהצלחה ומזל טוב!

גם ההגברה עולה כסף, אז יכול להיות שיצא יותר

ויש לי תזמורת זולה ושמחה אם רוצים (אבל זה באמת יותר ממה שכתבת)

ויודע מי מתאים למי, מי יסתדר עם מי, ידע לדאוג להגברה מתאימה וכו'.

בע"ה

אני התחתנתי לפני כמה שנים בארבעים אלף שקל פחות או יותר. יש כמה טריקים לחסוך הרבה כסף.

1. צלם ותזמורת- יש הבדלים גדולים מאוד בין צלמים ותזמורות שונים. הייתי ממליץ על השניים שאני בחרתי- זולים ומאוד איכותיים.

זמר: הראל טל ותזמורתו- מעולים, מלא שמח, אנשים טובים ויראי שמים. סה"כ לקחו לי 4000 שקל. כדי לבדוק איתם.

צלם- חגי שררה: איכותי מאוד, עם צלמת לנשים, זול יחסית. אם תרצו מספר שלו- אשמח לתת.

2. שמלת כלה- יש כאלה שיתביישו לומר, אך מי שרוצה להישאר עם כסף אחרי החתונה ישאיר את הבושה בצד: יש שמלות כלה מאוד יפות ואיכותיות בגמחים. זה עולה יחסית זול, שמלות מכל הסוגים, לא סוג ב'. אא"כ אתם רוצים להוציא כמה אלפי שקלים על שמלת כלה. כדאי ללכת ולבדוק, זה שווה.

3. להפריד את האולם מהקייטרינג. אני מכיר קיטרינג זול יחסית מאשדוד, בברית של הבן שלי הם עשו לנות מחיר מאוד טוב, פחות מ-60 ₪ למנה. אוכל טעים חבל על הזמן, בהשגחת הרב מחפוד. אם תרצו פרטים- דברו איתי.

4. כמות מוזמנים- בנוסף, היו לנו 350 מנות באירוע, לא 500. זה משמעותי, אך באמת תעשו חשבון רגע- האם אתם מזמינים כי "לא נעים" או כי אתם באמת רוצים שיבואו. (חשוב לציין, גם אם תתחתנו עם 500 אורחים אך תחסכו בשאר הדברים שאמרנו- יהיה לכם חיסכון משמעותי. אך כמובן- גם לצמצם מוזמנים זה דבר חשוב וטוב.)

בהצלחה רבה ומזל טוב!

שחגי שררה עושה הנחה משמעותית לתורת החיים. לאנשים מבחוץ המחירים אחרים. בכל מקרה, מבחינת המקצועיות ואיכות התמונות - אני ממליץ.

לא מומלץ..

אוכל לכתוב באישי איזה אולם

יש מקומות או קייטרינגים שאתה יכול להוריד מנה ראשונה או לא לעשות בר פתיחה- מוזיל משמעותית.

תזמורת- תקח תזמורת שלא תופסת מעצמה עדיין.. עד 5000- 6000 אפשר למצוא דברים מעולים ושמחים ומקצועיים מאד.

שמלה אפשר לקחת מגמ"ח או ממקומות שלוקחים עד 2000 שח השכרה לשמלת כלה

עיצוב שולחנות- תבדוק אם האולם מביא או שתמצא איזה חברה של הדודה שמוכנה לעשות הנחה

מה עוד צריך? כבר שכחתי

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.