וכמה אנו מחכים לו.

על היהודים בא"י ובתפוצות..

אמונה, תפילה

להמעיט בלשון הרע, להמעיט בעין רעה, להרבות בלימוד זכות, להרבות בעין טובה, לאהוב כל יהודי ולהתפלל להצלחת עם ישראל!

כשרות צניעות שמירת הלשון בקיצור כל אחד יודע במה להתחזק

הרב שרקי ענה על זה.

וכמובן שבכללי כל הזמן צריך להתחזק.

אני ממליץ ללמוד הלכות בוקר,תפילה וכדו'. מומלץ מהספר "הלכה ברורה" של הרב יצחק יוסף הספר מיועד לכל העדות.

ושני הלכות לשון הרע כל יום מהספר "נצר לשונך".

אני ממליץ דווקא על זה כי הנני חושב שאדם צריך ללמוד הלכות הבוקר לפני סיפורי מעשיות או כל דבר אחר(אם הוא יכול לעשות את שניהם שילך על זה).

נראה לי שטוב ללמוד פניני הלכה . זה סט שלם שכתוב בצורה ברורה ומעניינת. 

בכל מקרה אני חושב שבת צריכה להתחזק בחצאיות ארוכות ( שזה חיוב לכל הדעות חוץ מטעות שכתובה בספר הלכה מפורסם) , ושמירת הלשון . הגר"א כותב באיגרת המפורסמת שלו שעל כל רגע שאדם שומר פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער . זה ממש מציל 

מקדש וקרבנות זה כי כתוב שם הגויים מתעקשים על מצווה מסויימת - כנראה שהם מזהים שזה העיקר ולכן להכנע להם בזה זה להכנע בעקר (בלעבור על מצוות זה נהיה כמו ע"ז ממש ולכן בשעת גזרה על כל המצוות יש דין יהרג ואל יעבור- לפי חלק מהדעות זו הסיבה). 

ומלכים ומלחמותיהם כדי לדעת איך צריך להלחם

בתורה שלנו כתוב שאם יש איזה שעה קשה זה אומר להתחזק בתורה ומעשים טובים

בשום מקום לא כתוב בתורה הקדושה להתחזק בחרב.

מה כן עושים? 

שלוש תפילות ביום גם לבנות, מה יש? 

כמה זמן זה מנחה? 5 דק' ערבית 7 דק'?

12 דקות ביום להקדיש לעם ישראל!

אמונה, כן אמונה, מה היינו עושים בלעדיה? 

ודאי שיש צרה צריך להתחזק ברוחניות . כי בשביל זה נשלחה המכה, כדי להחזיר אותנו בתשובה. 

אבל הגמרא אומרת (ברכות לב עמוד ב) ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ.

מפרש רש"י: צריכין חזוק. שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו: דרך ארץ. אם אומן הוא לאומנתו, אם סוחר הוא לסחורתו, 

אם איש מלחמה הוא, למלחמתו:

שוב אני לא בא לסתור את דברייך, כי העיקר הוא להתחזק ברוחניות.

אבל לומר שלא כתוב בשום מקום להתחזק בחרב...דווקא כן כתוב!

ולא את זו שכתבת שלא צריך להתחזק בחרב. הגבתי ל"פרפר סגול" (בשביל זה אפשר לראות פה למי הגבת... עומדים על העיגול שליד התגובה והוא מסמן את רצף העיגולים שמגיבים זה על זה).

קשה לי עם זה. אתם מסכימים איתי שהתחזקות ברוחניות היא יותר עבודה "פנימה", על עצמנו, שנהיה טובים יותר לה'? אין לזה זמן עכשיו, לדעתי! (הפעם זה לא בכעס, אלא בהדגשה...) אנחנו במלחמה... צריך למקד את עיקר הכוחות בלחימה, שהיא החוצה, להיות טובים וחזקים כלפי אויבנו. אין מה לעשות, מי שאנחנו כרגע, זה מי שיילחם...

הדבר דומה בעיני לילד שבריון מנסה להרביץ לו. אם יש לו יכולות להתגונן, שיתגונן. אם לא, שיברח... הוא לא יכול עכשיו לקרוא למורה לאומנויות לחימה שילמד אותו להילחם. אין לו זמן לזה, הוא כבר הותקף. ככה גם כאן. מי שאנחנו מבחינה רוחנית, זה מי שאנחנו... עכשיו באים ומתקיפים אותנו, עכשיו אנחנו נבחנים על הזכויות שלנו שיגנו עלינו. התחזקות רוחנית זה יותר לשפר את עצמנו, לבנות את עצמנו כלפי הקב"ה והעולם. אין זמן להתעלות ברוחניות עכשיו, צריך להתמקד בלכוון את הכוחות שיש לנו להתמודדות. וכמובן, זה רק משל. בנמשל אנחנו עם, לא אדם יחיד. אנחנו יכולים לחלק את הכוחות שלנו. אנחנו ודאי יכולים, וגם צריכים, להתחזק גם ברוחניות במקביל להתחזקות בגבורה וכדו'. וכמו שאמרתם, שלא כולם יכולים להילחם. אבל העיקר הוא להתחזק בגבורה. ואם בלימוד - אז העיקר הוא בלימוד שקשור, כמו לימוד אמונה על ערכם של עמ"י וא"י, על ערך המלחמה עליהם. ואם בתפילה - אז העיקר הוא תפילה שקשורה, להצלחת העם והגדלת כבודנו בעינינו ובעיני האומות.

יש איזו נטייה לחשוב, שכל מה שקורה לעמ"י קורא לנו להתכנס פנימה. לא. יש דברים שקורים לנו כדי "לבחון" אותנו, כדי שנראה מהי המעלה שכבר השגנו.

ואשמח אם תמצאי מקורות כאלה ביחס למלחמה דווקא...

אשריך שאת לוקחת את זה למקום של התחזקות רוחנית!

לדעתי וכך גם מקובלני מרבותי שכאשר אנו מרגישים שהקב"ה הביא עלינו מכה אנחנו צריכים לפשפש במעשינו ולחשוב מדוע זה קרה לנו?, ולאחר מכן לחזור על הדבר בתשובה ולנסות בכל כוחנו לתקנו.  

באמת אי אפשר לדעת למה זה בדיוק קרה וכלל לא בטוח שמה שנחשוב הוא הסיבה האמתית לכך, אבל זה כלל לא משנה כי     א. הקב"ה רואה את ההשתדלות שלנו ושמח בה ב. אם הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לתקן את הדבר הזה אז גם אם הוא לא הסיבה האיתית אז זה עדיין יהיה ממש טוב שנתקן אותו! ג. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ואנחנו מתקנים לפי מה שנראה לנו.

לסיכום תנסי לחשוב עם עצמך מה הסיבה שבגללה זה בא (יכול להיות שתחשבי שזה סיבה לאומית שלא קשורה אלייך, ואם כן אז עדיין תחשבי מה הדבר שהכי נראה לך שצריך לתקן כדי לסייע במצב), ותשתדלי לחזור אלה בתשובה ולתקן אותה

אשריכם ישראל!!!!!!!!!!!!! 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...