אם מה שאת מסתובבת איתו מותר לפי ההלכה (ואם לא יודעים או לא בדיוק בטוחים צריך ללמוד שמעתי לא פעם טעויות בסיסיות בהבנת הגדרים של מה שמותר וחבל כי מאד קל לבדוק,יש בפניני הלכה תיאור של הגדרים המותרים ועיון בכל הנושא,אוכל לצרף לינק אם תירצי) ,שוב אם מה שאת מסתובבת איתו אכן מותר,אז אני מציע שתשבי ותדברי עם ההורים שלך תגידי להם מה מפריע לך מה הקושי שלך ואיך זה מתבטא,והם יגידו את מה שלהם יש לומר.
במקרה שמדובר בהורים שלך, לרוב בודאי לא נכון להסתגר ולהתחיל דיבור או דיון מתוך נק' הנחה שאת קודם כל צודקת.תנסי ללמוד מהנסיון שלהם.
אני אומר את זה כמי שמעט יותר גדול מהסף של גילאי הפורום כאן ועם זאת לא רחוק משם בקנה מידה של עולמות,בגילאים הללו נוטים לנסות ולעשות שינויים שלא כולם חיוביים,ואת הכלים לשפיטה מאוזנת שלהם באופן עצמאי מקבלים בגיל מאוחר יותר ,אגב יש גם גילאים אחרים,בוגרים יותר שגם בהם נוטים לעשות טעויות שכיחות בתחומים שונים,ולכן תמיד כדאי ללמוד מנסיון ,מדמויות אחראיות וחיוביות שאוהבות אותך ושיש להן אכפתיות ממך,ומי טוב מהורים לעניין זה לא רק בגיל ההתבגרות,ולכן כדאי להגיע להדברות.
אני לא יודע איך זה ישמע לך,אולי כסנגור של ההורים,אבל אני לא יכול שלא להעלות על הדעת שעוד כמה שנים יתכן שתביני את מה שהם ניסו לעשות ותצדדי בזה,ואף אולי כמה וכמה שנים אחר"כ תעמדי אף את בסיטואציה דומה.אז נכון שאי אפשר להגיד עכשיו לאדם לחשוב כמו עצמו בעוד 3, 5, 10, 20 שנה וכו' בהתאמה לכל אדם בכל גיל,אלא מה שצריך ללמוד מכך הוא שצריך וכדאי ללמוד מהנסיון של ההורים (אני מדבר כמובן על המצב התקין כאשר מדובר במצב המאוזן שההורים מייעצים עצות שמותרות ונכונות לפי התורה,שהרי זוהי עמקות חיינו.) ,בכל גיל..
אם מדובר בדבר שהוא אסור הלכתית,אני מניח שאת צריכה לנסות ולהבין שצריך להשתפר בזה כמו כל נושא אחר שאדם כזה או אחר יהיה נדרש לשיפור.
עד כאן אני יכול לומר בלי להכיר את הפרטים,זו הצעה כללית.
בהצלחה
