לשנות מבט:

לחשוב, עד עכשיו הוא אוהב אותי "רק" כי אני אשתו. אח"כ - גם כי אני אמא של הבת..  חוץ מזה, כשיש "פרוייקט משותף" כזה, זה דבר מקרב מאד. מגדלים ביחד, דואגים ביחד, חושבים ביחד.  אדרבה, זה "דלק" חדש לַקשר - מעבר לדלק הראשוני.

אם תסתכלי כך, אז לא תעסקי בקנאה מאהבה שלו לילדה (בעז"ה), כי אתם תאהבו אותה ביחד. עוד "ביחד".

וזה גם גוון אחר של יחס - אלייך ואל ילדה.

וזה כמובן, חלק אינטגרלי ומרכזי מהנישואין.

במקום הזה , שפוחד להיות נטוש . לא מתוך הרגשה ש: "אני לא בסדר" , אלא מה מביא אותי לחשוב שאם יבוא ילד -אני לא אהיה נאהבת יותר , ואני אקנא.

אם זה קשה מדי , או מפחיד או כואב -אז סליחה 

באופן כללי ילדים לא מחזקים או מפוררים קשר . אם כבר , אז מחזקים , כי האהבה מתגברת. יש אותו ויש אותך ,ויש את הפרי של האהבה הזו . פעם מישהי אמרה לי שכל פעם שהיא מחבקת את הילדה שלה ומנשקת אותה , היא מרגישה שזה אבק נישוק וחיבוק לבעלה . הילדה דומה לו . כלומר יש משהו ממנו -אצל הילדה המשותפת שלהם . 

והיא לא תהיה אישה קטנה היא תהיה תינוק עם חיתול ומוצץ, ואולי בכלל יהיה לך בן אבל זה לא משנה

אני חושבת שאם זוגיות טובה אז בטוח זה לא אמור לקרות 

אפשר בהומור, לרדת על עצמך... תבחרי זמן ששניכם באווירה טובה, שהוא קשוב אליך ותעלי את זה.

ישנה תופעה מוכרת שגברים לאחר לידה חשים שהתינוק "גנב" את האישה - היא משקיעה רק בו זמן וכוחות. תמיד אומרים למצוא זמן לחזק את הקשר עם הגבר לאחר לידה. אז למה שלא יהיה מצב הפוך- שהאישה חשה נטושה?!

כמובן, הכל בפרופורציות ולא בהגזמה. אבל שיתוף של הבעל בחששות יכול לפרק אותם.

ואם אתם צעירים תבלו עוד קצת ביחד....

ילדים אכן לוקחים הרבה מן הזוגיות ומשנים את הסדר הקיים (גם בהמון מובנים חיוביים וטובים ) , תחכי קצת והרצון יגיע...

הוא יכול להישאר בכיתה א' עד הבר מצווה...

להיפך - צריך להתמודד עם החששות.

לפעמים החששות נובעים ממקום עמוק שיש לברר ולפעמים אין להם בסיס.

זו לא סיבה להתמהמה עם ללדת ילדים.

זו תשובה ל"מותר" להנות מתקופת הנישואים והזוגיות לבד. מה גם שבמקרה הזה הם נשואים כבר שנה וחצי ב"ה. לא תגידי כמה חודשים ספורים.

ב. כתבת לה שנשמע שהיא עוד לא מוכנה לילדים - הפותחת מתנסחת בבגרות ובאחריות. מעבר לבגרות פיזית ונפשית בסיסיות, לעולם אי אפשר להיות מוכנים למציאות שילדים משנים את המאזן בבית, כשלא מתמודדים בפועל עם השינוי.

גם אם לא מדובר בחרדות, אחרי נישואין וזוגיות, גידול ילדים זו עבודה על המידות. ושוב, לא ניתן לעשות אותה באופן תאורטי.

ובמצוקות נפשיות וגם בתכנון המשפחה כך שלקבל היתר זה דבר פשוט.

ב. זה נכון שלעולם אי אפשר באמת להתכונן להלם הרגשי והפיזי שבהבאת ילד לעולם אולם דווקא בין השורות ניכר מהודעת הפתיחה שאין עוד מוכנות בסיסית להביא ילד לתוך הקשר, זה שלב שלא עובר חלק אצל כולם יש כאלה שצריכים את הזמן ואת ביסוס הזוגיות לפני.

כל החיים שלי רציתי ילדים , ונולדה לי בחסדי השם (אין מילה אחרת לתאר את זה ) ילדה אחת . הייתי בגיל שבו נשים אחרות הן כבר סבתות. מה שאנשים לא מבינים , זה -שהמתנה הזו הריון וילדים , היא זמנית מאד , מוגבלת מאד , ולפעמים היא לא ניתנת בכלל. 

ההלם הרגשי והפיזי שאת (פרח בר) מדברת עליו, נובע מכך שהחיים המודרנים מנתקים אותנו מעצמנו -ילד הוא שינוי , אבל הוא לא הלם . 

בהסתכלות ארוכת טווח , ברמה הגשמית , ילדים זה מה שנשאר אחרינו . לאור האמור לעיל , הפותחת -את צריכה להביא את עצמך למקום שבו את משתוקקת לילדים , או פתוחה לזה . אבל "להיות כמו כולם" זו לא סיבה טובה. 

וכל הכבוד על האומץ לדבר על זה.

אני מאמינה שעולם כמנהגו נוהג - כל אחד ימצא את מקומו בתוך התא המשפחתי המשתנה.

התגובות שקיבלת כאן מחממות את הלב ולא נותר לי אלא לחזק אותן ואותך

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...