לשנות מבט:

לחשוב, עד עכשיו הוא אוהב אותי "רק" כי אני אשתו. אח"כ - גם כי אני אמא של הבת..  חוץ מזה, כשיש "פרוייקט משותף" כזה, זה דבר מקרב מאד. מגדלים ביחד, דואגים ביחד, חושבים ביחד.  אדרבה, זה "דלק" חדש לַקשר - מעבר לדלק הראשוני.

אם תסתכלי כך, אז לא תעסקי בקנאה מאהבה שלו לילדה (בעז"ה), כי אתם תאהבו אותה ביחד. עוד "ביחד".

וזה גם גוון אחר של יחס - אלייך ואל ילדה.

וזה כמובן, חלק אינטגרלי ומרכזי מהנישואין.

במקום הזה , שפוחד להיות נטוש . לא מתוך הרגשה ש: "אני לא בסדר" , אלא מה מביא אותי לחשוב שאם יבוא ילד -אני לא אהיה נאהבת יותר , ואני אקנא.

אם זה קשה מדי , או מפחיד או כואב -אז סליחה 

באופן כללי ילדים לא מחזקים או מפוררים קשר . אם כבר , אז מחזקים , כי האהבה מתגברת. יש אותו ויש אותך ,ויש את הפרי של האהבה הזו . פעם מישהי אמרה לי שכל פעם שהיא מחבקת את הילדה שלה ומנשקת אותה , היא מרגישה שזה אבק נישוק וחיבוק לבעלה . הילדה דומה לו . כלומר יש משהו ממנו -אצל הילדה המשותפת שלהם . 

והיא לא תהיה אישה קטנה היא תהיה תינוק עם חיתול ומוצץ, ואולי בכלל יהיה לך בן אבל זה לא משנה

אני חושבת שאם זוגיות טובה אז בטוח זה לא אמור לקרות 

אפשר בהומור, לרדת על עצמך... תבחרי זמן ששניכם באווירה טובה, שהוא קשוב אליך ותעלי את זה.

ישנה תופעה מוכרת שגברים לאחר לידה חשים שהתינוק "גנב" את האישה - היא משקיעה רק בו זמן וכוחות. תמיד אומרים למצוא זמן לחזק את הקשר עם הגבר לאחר לידה. אז למה שלא יהיה מצב הפוך- שהאישה חשה נטושה?!

כמובן, הכל בפרופורציות ולא בהגזמה. אבל שיתוף של הבעל בחששות יכול לפרק אותם.

ואם אתם צעירים תבלו עוד קצת ביחד....

ילדים אכן לוקחים הרבה מן הזוגיות ומשנים את הסדר הקיים (גם בהמון מובנים חיוביים וטובים ) , תחכי קצת והרצון יגיע...

הוא יכול להישאר בכיתה א' עד הבר מצווה...

להיפך - צריך להתמודד עם החששות.

לפעמים החששות נובעים ממקום עמוק שיש לברר ולפעמים אין להם בסיס.

זו לא סיבה להתמהמה עם ללדת ילדים.

זו תשובה ל"מותר" להנות מתקופת הנישואים והזוגיות לבד. מה גם שבמקרה הזה הם נשואים כבר שנה וחצי ב"ה. לא תגידי כמה חודשים ספורים.

ב. כתבת לה שנשמע שהיא עוד לא מוכנה לילדים - הפותחת מתנסחת בבגרות ובאחריות. מעבר לבגרות פיזית ונפשית בסיסיות, לעולם אי אפשר להיות מוכנים למציאות שילדים משנים את המאזן בבית, כשלא מתמודדים בפועל עם השינוי.

גם אם לא מדובר בחרדות, אחרי נישואין וזוגיות, גידול ילדים זו עבודה על המידות. ושוב, לא ניתן לעשות אותה באופן תאורטי.

ובמצוקות נפשיות וגם בתכנון המשפחה כך שלקבל היתר זה דבר פשוט.

ב. זה נכון שלעולם אי אפשר באמת להתכונן להלם הרגשי והפיזי שבהבאת ילד לעולם אולם דווקא בין השורות ניכר מהודעת הפתיחה שאין עוד מוכנות בסיסית להביא ילד לתוך הקשר, זה שלב שלא עובר חלק אצל כולם יש כאלה שצריכים את הזמן ואת ביסוס הזוגיות לפני.

כל החיים שלי רציתי ילדים , ונולדה לי בחסדי השם (אין מילה אחרת לתאר את זה ) ילדה אחת . הייתי בגיל שבו נשים אחרות הן כבר סבתות. מה שאנשים לא מבינים , זה -שהמתנה הזו הריון וילדים , היא זמנית מאד , מוגבלת מאד , ולפעמים היא לא ניתנת בכלל. 

ההלם הרגשי והפיזי שאת (פרח בר) מדברת עליו, נובע מכך שהחיים המודרנים מנתקים אותנו מעצמנו -ילד הוא שינוי , אבל הוא לא הלם . 

בהסתכלות ארוכת טווח , ברמה הגשמית , ילדים זה מה שנשאר אחרינו . לאור האמור לעיל , הפותחת -את צריכה להביא את עצמך למקום שבו את משתוקקת לילדים , או פתוחה לזה . אבל "להיות כמו כולם" זו לא סיבה טובה. 

וכל הכבוד על האומץ לדבר על זה.

אני מאמינה שעולם כמנהגו נוהג - כל אחד ימצא את מקומו בתוך התא המשפחתי המשתנה.

התגובות שקיבלת כאן מחממות את הלב ולא נותר לי אלא לחזק אותן ואותך

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות