עלזה. השיר בעצם אומר שיום שלא עזרת בו לאדם הוא יום מבוזבז... אז לא בקטע של להגיד מה עשית?!, בזבזת את הימים שלך!

לא!

 תקחי את זה קדימה. את בעצם אומרת שאת מרגישה שאין לחים שלך משמעות. אני חושבת שכדאי לך לעשות דברים שגורמים לך סיפוק. לדוגמא התנדבות...אבל זה לא חייב להיות דברים ענקיים כי את אומרת שיש לך לחץ לימודי אז הנה כמה רעיונת לדברים שגורמים סיפוק:

לשטוף כל יום כלים בבית (עזרה להורים ולאחים)

ללכת מידי פעם לבית אבות (אם יש לך באזור) ולדבר עם הזקנים ולהתעניין בשלומם..

לעזור לאחים הקטנים בש"ב

לארוז מצרכי מזון לנזקקים בסגנון של יד אליעזר כזה..

אבל העיקר ההתמדה כדי שלא תעשי יום אחד וזהו..

ובסוף כל יום תשבי עם עצמך ותחשבי במה הועלת לאחרים היום. אפילו הדבר הכי קטן. אני ב-ט-ו-ח-ה שכל יום תמצאי משהו!!

ויש עוד פווול

אבל שתדעי שלא צריך אפילו לעשות דברים גדולים. אפשר גם פשוט להיות בנאדם טוב. לחייך. לעזור כשיש הזמנות. זה עושה מצב רוח טוב  

 אני מקוה שהבנת מה אני מנסה להגיד.

וגם שתדעי. לחיים שלך בטוח יש משמעות. אם ה' מאמין בך כל בוקר מחדש כנראה שיש לו סיבה.

בהצלחה צדיקה!!

עליו ביום שלישי

אני פשוט כל הזמן בבירור עם עצמי. מי אני. במה אני יכולה לתרום.

מנסה כמה שיותר לתורם, לעזור, בכל מקום שאפשר..

ברגע שתשדרי משהו נכון זו גם שליחות ומטרה...

לדוג'- תנסי להיות האופטימית. זאת שתמיד מעודדת במקום לייאש (זה גם דורש ממך להשתנות) יש המון אנשים סביבך שגם צריכים עזרה לא צריך ללכת רחוק עד למסכנים הקלאסיים...

עוד דוגמא- להגיד בוקר טוב גם לאנשים זרים, להחמיא, להגיד תודה- המון דברים שגם יגרמו לך להרגיש משמעות וגם יתנו המון לאנשים סביבך..

זה היה בבגרות במחש"י...

נכון שלפעמים זאת התחושה של כל תיכוניסט, או כל תלמיד, אבל ממש אסור לך להרגיש ככה!! אני מסוג האנשים שכל הזמן רוצים לעשות דברים שלא כ"כ מתאימים לגיל שלהם, וכל מיני דברים לא שגרתיים.. (אני כולה כיתה ח') לדוג': בצוק איתן רציתי לנסוע לשטחי כינוס בדרום ,לחיילים, לנסוע לברזילאי לבקר פצועים, לנסוע לשדרות לחזק וכאלה... קיצר דברים לא כ"כ מתאימים למישהי שסיימה עכשיו כיתה ו', ואז אמא שלי אמרה לי משפט ממש נכון. "לכל דבר יש את הגיל שלו" אז עכשיו, כשאת תיכונסיטית, התפקיד שלך זה ללמוד, וככה את מוציאה תעודת בגרות טובה, ואז את בוחרת ללמוד מקצוע שנראה לך משמעותי וטוב לך, וגם תורם לעם ישראל. תחשבי כמה חשובות ההשלכות של כמה את לומדת עכשיו לכל החיים!!! אני מקווה לא לבאס אותך, אבל כרגע להוציא ציונים טובים בבגרויות זה תפקידך בעולם... איזה עובדה מדכאת...  חוץ מזה, את יכולה להפוך את החיים שלך למשמעותיים ממש (לא שהם לא, אבל בעינייך...) בכל דבר קטן שאת עושה! יש אנשים שהתפקיד שלהם בעולם הוא להוסיף טוב בנקודות קטנות. בין אם זה להגיד לשומר בכניסה לבית ספר "בוקר טוב", בין אם זה לחייך לנהג אוטובוס ולהגיד תודה רבה, בין אם להחמיא לחברה על איזה חצאית חדשה, ובין אם זה לכוון קצת יותר בתפילה, אין לך מושג כמה הדברים הקטנים האלה משמעותיים ומועילים. תחשבי שהנהג אוטובוס בבוקר מבואס רצח על זה שיום שלם הוא הולך להיות עכשיו על ההגה, ועל זה שאנשים לא מספיק מעריכים את העבודה שלו, ומתנהגים כאילו האוטובוס שייך להם, ואת גורמת לו להרגיש שזה לא נכון! תחשבי על החברה שלך שקנתה חצאית חדשה והרגישה איתה כמו קייט מידלטון, ואף אחת לא אומרת לה שהיא יפה, והיא מתחילה לתהות אז זאת הייתה קנייה נכונה... ואז את אומרת לה "תתחדשי, זה ממש יפה לך!" ומעלה את החיוך שלה עוד פעם...  חיי היומיום יכולים להיות הכי צבעוניים בעולם, אם את מוסיפה להם בעצמך את הצבעים שגורמים להם להיות הכי יפים... 

אל תשתגעי מהלימודים ותפני זמן למען אחרים, כשאת מרגישה שיש אנשים אחרים שצריכים אותך זה נותן המון, אני כל פעם  כשיש לי דיכאון אני חושבת אם אני ימות, מה יהיה עצוב? מי יבכה עלי? מי לא יוכל לחיות בלעדי ואז זה נותן לי חשק לבקש מ-ה שייתן לי להמשיך לחיות למענו, כדי שאני יעשה דבריםן מועילים ואשפיע, וזה לא חייב להיות משהו פנטסטי 

מה זאת אומרת?

למשל, כשלומדים מתמטיקה - אפשר להגיד שאת עושה את זה כדי שבעתיד יהיה לך מקצוע מכובד ותוכלי לעבוד את ה' ברוחב לב.

ובכל פעולה ליצוק תוכן. חוץ מזה שזה מחייה את היום, זה גם חשוב מאד בתור יהודים ויש לזה ערך עצום.

עם קצת תרגול זה יצא אוטמטי, אני בטוחה.

בהצלחה, אחותי

דבר ראשון אלוקים צריך אותך.

אני הרגשתי עד לפני שנה וחצי בערך ככה בעצם רוב בני האדם מרגישים ככה מתי שהוא בחיים.

אז חשבתי מה המטרה שלי בעולם ואז אמרתי לעצמי להתחתן להביא ילדים וזהו ולחיות בכיף עם אשתי(מה לעשות אני בל"ח מלידה).

היום אני עושה שמינית בהסדר והבנתי שמטרתי בעולם היא לגדל את שם האלוקים בעולםאולי לא תקבלי את זה אבל זה מה שאת עושה בסוף והנשמה שלך זועקת לך שתאדירי את השם יתברך וזה למה את לא מרגישה מועילה תכווני את מעשייך לשם שמיים(אני עוד לא ברמה הזאת צריך לתרגל את זה). כמובן שאת יכולה לעשות את זה על ידי התנדבויות או על ידי לימוד תורה(שזה עדיף) כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו וכמובן שעל ידי שלום עם המשפחה(האחים והאחיות שלך וההורים כמובן) זה מאדיר את שם השם יתברך. ואפשר גם להאדיר את שמו ית' על ידי הקמת משפחה שמושתת על הלכה.

אני מציע לך לנסות לשלב מדרשה ובגרות כמוני(זה אפשרי אני עושה 5 יח"ל פיזיקה מתמטיקה ואנגלית ואני לא חכם מאוד).

וגם אחרי התיכון לשלב שירות לאומי ומדרשה(אחותי עושה את זה) ככה תלמדי תורה וגם תתנדבי ותתרמי למדינה(שזה חשוב מאוד). אני מציע גם לבנים לשלב לימודים תיכוניים וישיבת הסדר יחד כמוני. מי שרוצה עזרה בחיפוש אחר מדרשות\ישבות שמשלבות בדברים הנ"ל מוזמן לפנות אלי.

בהצלחה לך.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...