גם אני שנה אחרי לידה, מנסים כל הזמן ללא אמצעי מניעה כלל,

אחרי כמה זמן צריך לעשות בדיקות?

שנה זה כבר זמן מספיק בשביל ללכת להיבדק?

קודם כל לפותחת - מתפללים עבורך שיתמלא חסרונכם במהרה, בקלות ובבריאות.

ובנתיים - להנות מהזמן הזוגי! זה באמת בעל ערך גדול ורווח גדול.

ולשאלה לאחר לידה - 

שנה זה הגדרת הזמן ללכת לברור אבל! מדובר בשנה של מחזורים סדירים ואישות סדירה.

את שנה אחרי לידה, אבל, האם את מקבלת מחזור באופן סדיר? במשך כמה זמן? (אם המחזור חזר לפני 3 חודשים זה נחשב כשלושה חודשים של נסיון להרות, לא כמו שנה) האם את מניקה? מי נשים שהנקה מונעת אצלן גם בשלב שמתחילים לחזור מחזורים...

האם היה קושי להרות בעבר?

את צריכה לשאול את עצמך את כל השאלות האלו ואולי עוד לפני שאת חוששת לבעיה...

כמובן תמיד ניתן לפנות לרופא נשים לשיחה כללית של ייעוץ והדרכה לגבי מצבכם על פי הנתונים האישיים שלכם.

בהצלחה רבה,

בשורות טובות לכל ישראל באשר הם,

יתמלאו כל משאלות לבכן לטובה!

יקרה אני ממש מבינה אותך!!!

אני באותו מצב שלך! הכי קשה זה לראות שכולם מסביבך שמחות ומאושרות, אך תדעי שלכל אחת יש את הקשיים שלה.

תמיד שאני חולפת ליד הגינה הציבורית אני חושבת לעצמי שכולם נראות שמחות, אך אין בי קנאה באף אחת- כי לכל אחת הניסיון שלה! אני שמחה בשמחתם, ומקווה שלכולם יש שמחה ושלווה.

יש לי המון רגעי משבר, אך גם רגעי אמונה גדולים!

בעלי כל הזמן אומר לי שה' מביא לנו את הנסיון הזה כדי שנעבוד על הנקודות האלו:

כנראה שאנו לא מספיק פתוחים לקבל אחרים ואפילו כלפי בני הזוג וכלפי עצמנו, אחרת היינו זוכים לילד.

אנו החלטנו לשחרר ולקבל את האחרים כמו שהם! לא להעיר כמעט, לשמוח במה שיש, ולנסות כמה שיותר לפתח פתיחות והכלה!!

המון הצלחה, בשורות טובות והרבה ישועות מריבונו של עולם,

שתמיד הכי אוהב אותנו!!!

לא עברתי את הניסיון שלך,

אבל דבר אחד אני יכולה לאמר לך:

מדוע הדור שלנו מכונה חבלי משיח?

כי כתוב שבאחרית הימים, קודם לגאולה, השם יתברך שמו מותח חבל גדול מקצה העולם ועד סופו - זה חבל האמונה, ומנער אותו בעוצמות מטורפות, ורק מי שיחזיק בו חזק חזק יזכה לגאולה.

הניעור הזה הוא בעצם הנסיונות שבאים עלינו, ואנחנו צריכים לזכור שלא קם דור שעמד בהתמודדויות כמו שלנו, כי אנחנו כבר ממש קרובים.

ועוד משהו יש לי להגיד לך, ששמעתי מפי מורה שאהובה עלי מאוד עד היום, והיא חיכתה 9 שנים לביתה הבכורה, והיום ב"ה יש שם שיירה. היא מסרה לנו פעם שיעור מדהים על סיפור ההיאבקות של יעקב אבינו עם המלאך כמאמר הפסוק "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", ומסבירים המפרשים שהקב"ה העמיד אותו אז בנסיון האמונה, ולא סתם, אלא הותיר אותו להתמודד לבדו!! ללא עזרה אלוקית!! עד מתי? - עד שנותר כפסע בינו לבין כפירה מוחלטת במציאותו יתברך!!!!!!

(אני מצטטת לך מפרשים), ואז בא הקב"ה לעזרתו והתגלה לפניו בכבודו.

כתוב שם שהניסיון הזה היה הניסיון הקשה ביותר שקיבל בן אנוש אי פעם עלי אדמות!!!!!

ומדוע ניסה אותו כל כך קשה? - כדי שנדע, שאין ניסיון שאי אפשר לעמוד בו, ועם כל ניסיון שמגיע, מקבלים גם את הכוח להתמודד...

אני כותבת לך ובוכה, כי לכל אחת מאיתנו יש את התיק שהיא קיבלה, ואת הקשיים שלה...

באנה נתחזק כולנו ביחד באמונה בו יתברך, ונזכה בע"ה בקרוב ממש למשיח צדקנו!!

תודה לכולן. ריגשתן עד דמעות.
קצת קשה לי להאמין שזה יקרה, כי אז כל חודש אני מצפה, מתחילה "לחוש" סימנים (עייפות, מקפידה לשתות טוב יותר מתמיד וכו')- ואז מתבאסת מאד... . לכן אני יודעת שמתישהו זה יקרה אבל עד שזה לא יגיע לא אאמין...!.
כל מי שאומר "להנות מהזמן הזוגי" (שמעתי את זה המון)- צודק, אבל- אני לא רואה סתירה! ב"ה כשיש צאצא חמוד גם אפשר להנות מהזמן הזוגי שמתעצם פי כמה וכמה. אנחנו רוצים להותיר חותם בעולם, ליצור יצירה חדשה בעולם שהיא פרי אהבתנו. מובן שהיא מעצימה את הזמן הזוגי ומקשרת יותר בין בני הזוג... .
בקשר לכך שזה נסיון- מודעת לעניין, אבל- אני לא רוצה אותו!!!. אני מקבלת אותו בדיעבד ולא מלכתחילה ולא יש המון מצבים שזה צובט בלב- לדוגמא בחגים כשכולם נמצאים עם הילדים שלהם, או כששומעים על חברים שהתחתנו וכבר יש להם ילד... . אם הייתי יכולה- הייתי מעדיפה תיק אחר. לכן אני מרגישה כי הנסיון הזה דווקא מחליש לי את האמונה. יש לי המון שאלות לה' ואני מרגישה כי הוא לא עונה לי בינתיים .
ואם אני מסתכלת על אחרות וזה כואב לי- זה לא בשל קנאה. הרי מובן וברור כאור השמש בצהריים שהן לא לקחו לי מאום וזה שלהן יש ילד ב"ה לא קשור למצב שלי. אבל- זה מעלה בפניי את הקושי שלי כל פעם מחדש!. ממש כמו ילד שגילה שהוא לא יכול לאכול מוצרי חלב וכל פעם מחדש הוא רואה אנשים מסביבו מתענגים משוקולד... .

וכל זה בנוסף לחשיפה הסביבתית. אנשים חושבים על זה, חלקם שואלים את זה, חלקם מסתכלים ולוטשים עיניים. אחרים כבר מציעים לי עצות (שמענו שלקחת יום חופש אתמול מהעבודה, תקפידי לנוח ולשתות. אל תעשי את עבודות הבית....) ויש שאפילו כבר איחלו לי מזל טוב (ואני לא שמנה!). בעל כרחי, אני משתפת את כל הסביבה במצב מאוד אישי- במצב הרחם שלי... .

נורא כואב לשמוע מה שאת כותבת..

וזה באמת מציק שכל העולם צריך לדעת מה מתחולל לנו ברחם. כולם ב"היכון" לדעת אם יש הריון או אין, ואם יש, מתי זה קרה ומתי הם יחזו בתינוק.. זה מתיש ומסתכל שצריך לעבור את מסכת הייסורים הזו כשתכלס אנחנו לא רוצות לספר, אבל זה נכפה עלינו, כי זו נורמה לספר...

מבינה אותך מאוד, מצד אחר דווקא, ומאחלת לך בעזרת ה' הפקדות מהירה ושמחה מתמיד!!! 

אני לא ממעיטה בערך שום מרכיב בקושי שלך/שלכם. (התאומים הבכורים שלנו נולדו אחרי 4 שנות נישואין)

אני חושבת שטוב ונכון לברר ולפעול מצד אחד, להציף את הקשיים ולהתמודד עימם מצד שני.

עם זאת, אני יכולה להציע ששינוי בגישה יכול להקל על ההתמודדות עם אותה מציאות.

אפשר כל דבר לחפש איך זה לא מספיק מעודד אבל אפשר גם לחפש איך לשאוב עידוד ושמחה מכל דבר קטן.

אפתח ואומר (ברצינות, לא בציניות) שאם את מעוניינת רק לפרוק את הקשיים ולקבל עידוד - אז מצויין, ואל תמשיכי לקרוא את דברי.

אם את מעוניינת לנסות לקבל כלים להתמודדות, אז מוזמנת להמשיך בקריאה 

למשל לגבי הזמן הזוגי שאני כתבתי ועוד כתבו.

כל מה שאת אומרת זה נכון, וודאי שילדים זה פרי ושיא של זוגיות ואהבה, ואנו רוצים אותם ושמחים בבואם.

אז אפשר עדיין לראות את הקושי אבל אפשר גם לראות את הצדדים והביטויים של הזוגיות שאפשר להנות מהם ולצמוח מהם ולהצמיח את הזוגיות מהם יותר/שונה בשלב הזה שזה רק הזוג, לפני שמצטרפים ילדים.

לא בוחרים בזה אבל יכולים להרוויח מזה, להנות מזה.

למשל יציאה לחופשות, לבתי מלון/צימרים/חו"ל... עם ילדים קטנים שב"ה אנו מאוד שמחים בהם, הרבה יותר קשה לצאת למספר ימי חופשה זוגית ללא ילדים. 

לפני שנולדו ילדינו יצאנו פעם בשנה לשלושה ימים. מאז שב"ה נולדו הילדים המקסימום זה לגנוב לילה אחד , ועוד חצי יום מכאן או מכאן..... ב"ה אנו מאוד שמחים בילדים! אבל אפשר גם מאוד לשמוח ולהנות מהאפשרות לצאת למספר ימים בלי ילדים..... 

לגבי הסביבה - אפשר לנסות לעבוד על איך אנו נותנים לדברים שנשמעים סביבינו, לפגוש אותנו. בסך הכל יותר בריא וטוב לנו לא להתרגש מכל אמירה סביבתית...

והעיקר - בשורות טובות ושפע ברכת שמים במהרה, בקלות ובבריאות!

ב"ה
פלא ההורות-
את צודקת. נראה לי שנקטתי בגישה פסימית מדי.
אבל- פעם לא הייתי נטועה בגישה הפסימית הזאת ככה. היום נהייתי נטועה בה ככה כי חוויתי המון אכזבות ותסכולים... .
לדוג'- החלטתי כי מה אכפת לי מה אומרים ושיסתכלו!. אבל אז היו ימים שלמים שבבוקר- ראיתי כי הסתכלנו, ב"בוצר"- שאלו אותי משהו, בצהריים- שמעתי חברות שמדברות על הנושא הזה, אחה"צ- ראיתי את השכנות הנשואות עם הילדים בגינה... וכמה אפשר לספוג ביום אחד? הדברים נכנסים וצריך לעבד אותם. זה קשה.

גם מה שכתבת על הזמן הזוגי זה נכון.
ואני באמת ברוך ה' עסוקה ותמיד יש לי מה לעשות.
אבל- לפעמים בעלי לא בבית ואז אני מרגישה את החוסר יותר. לדוג'- הוא נוסע לחתונה או מילואים או שקבע חברותא... . ואז אני חשה ממש בעוצמה את העובדה שאני לבד... . ולהזמין חברות נשואות- לא, כי החברות הנשואות שמסביבי רובן עם ילדים כבר.... .
אני ובעלי כן מנסים לנצל את הזמן להעמקה והעשרה זוגית, אבל זה לא סותר- אנחנו גם נהנים מהזמן הזוגי שיש לנו במצב שלנו בחיים וגם כואב לנו על הקשיים.

על כל פנים, פתחת לנו נק' למחשבה. תודה לך!

היינו במקום הזה. לקח לנו כמעט שנתיים.

הייתי כזאת קטנת אמונה וכשהתחלנו בדיקות לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. כשעברנו את הסיבוב הראשון והוא נכשל אמרתי לעצמי זהו, יקח עוד הרבה זמן.

אז רק רציתי לעודד שיש סיכוי שהברור יהיה קצר ואחרי סיבוב או שניים תמצאו אתכם מודים ומצפים בעז"ה.

כמובן, אני לא יכולה להבטיח שגם לכם הדרך תהיה קצרה אבל חשוב לי שתדעי שגם זה אפשרי ולא מופרך בכלל וצריך לכוון את המחשבות גם לאפשרות הזו.

(עוד דבר, אחרי שב"ה נפקדים פתאום זה לא נראה שלקח כל כך הרבה זמן.. כשמצפים כל חודש ארוך כמו שרוך ובסופו אכזבה אבל אחרי, זה פתאום נראה יותר סביר)

מתפללת איתכם!

אני כ"כ מזדהה ומבינה אותך!

כל הכאב והצער הזה שיכול לקרוע את הלב. במיוחד שכולם רואים את "הבעיה" ובטח שמדברים עלינו..

מה שלי עזר זה מלא מלא להתפלל, לשפוך את הלב בתפילה, לקרוע שערי שמים, לא לוותר !  ככה כל יום...

לנסוע ..שאפשר לקברי צדיקים.. לבקש ולהתחנן שבזכות אותו צדיק...

ועוד משהו - דמיון וחשיבה חיובית - שהנה זה קרוב, לדמיין את השמחה שזה קורה, ליצור כל הזמן חשיבה ודמיון על הילד שיהיה..

(הגוף לא מבדיל בין מציאות לדמיון- ואם נדמיין חיובי הוא מגיב בהתרגשות כאילו זה מציאות- מקריאה בספרים ומנסיון)

בהצלחה! 

תודה רבה לך. 
ממש ריגשת אותי כשהעלת בפניי את העניין הזה. הרגשתי פתאום- אולי אני סתם עושה מזה סיפור ועליי פשוט להמתין...?.

בד בבד- העלית לי עוד נקודה שמקשה עליי והיא החוסר ודאות לגבי העתיד. אם הייתי יודעת שאצטרך לחכות כך וכך זמן ואז נצליח- מעולה. אבל הציפייה כל פעם מחדש יחד עם החשש שאולי נצליח רק עוד כמה חודשים? כמה שנים? ומי מבטיח כי נצליח?- זה קושי מאוד גדול...

ולפעמים זה גם לא כי אנשים מסתכלים (שעליהם אשים פס ארווווך), אלא כי אני פוגשת חברות שהתחתנו אחריי וב"ה כבר בהריון. לא מתוך קנאה חלילה- אלא מתוך הצפת הקושי (במיוחד אם בדיוק אתמול קיבלתי מחזור, או בדיוק אני באמצע 7 נקיים- אני חושבת באיזה מצב אני ובאיזה הן... . כמה הן כביכול הספיקו).
איך להתמודד עם כל הרגשות האלה בתוכי?

בתור אחת שנכנסה להיריון חודש אחרי החתונה,

רק שתדעי שאנשים תמיד מסתכלים, אם את לא בהיריון הם "דואגים" למה, ואם נכנסתי מאוד מהר להיריון אז סופרים לי כמה מהר זה היה ואם זה מהטבילה הראשונה אחרי החתונה או שהיה שתיים....

אני למדתי לשים פס על כולם, אי אפשר אחרת.

היום הילד שלי כבר בן שנה וחודשיים, ואני עדיין לא בהיריון שני ואין לי מושג מתי זה יבוא, ועברתי חודשים לא קלים מאז הלידה

(ראי קישור: מיואשת... - הריון ולידה) ,

ועליתי במשקל בגלל כדורים הורמונלים שלקחתי בעצת הרופאה, בתקווה שיעזרו למצב להסתדר. ועכשיו אני מגיעה לחתונות של חברות (וכן- יש עדיין רווקות בכיתה, ולי ולך יש כבר בעל!!!) ובנות חורשות אותי מי במבטים ומי במילים מפורשות, ש"בטוח את בהיריון אם ככה השמנת". אז למדתי להתעלם מכולם, ולחיות את החיים שלי, ולמי שדוחף ת'אף יש לי תשובה מוכנה:

תספרו לי עד שייגמרו לכם האצבעות!!

המון הצלחה בניסיון המאוד מאוד לא קל של לחכות...

גם אני אחרי שנה התחלתי להרגיש, למה? למה רק אני לא?

כשאני התחתנתי הרבה חברות התחתנו גם וכל פעם אני רואה- זאת בהריון, והנה גם זאת, אח"כ אלו שהתחתנו אחרי גם- נכנסו להריון אחת אחרי השניה ואני לא....

אז ב"ה הבעיה שלי הייתה קלה לפיתרון ותוך חצי שנה נפקדנו ב"ה.

והיום אני כבר בהריון רביעי.

אז תהיי אופטימית, יכול להיות שיש לך בעיה קלה שתיפתר בקלות

וגם אם לא- תאמיני שזה בסוף יגיע!

הסיפור שלך נוגע ללב.
לא הרגשת עוגמת נפש על כך שחיכית שנה? לא הרגשת שפספסת זמן וכח בכך שלא הלכת לבירורים לפני ואולי היית מונעת כך וכך זמן של ציפייה, אכזבה ומתח?.
כי ככה אני מרגישה. מקווה בעז"ה גם שהעניים יפתר בקלות. אבל אז אני חושבת- ולמה חיכיתי שנה? . אני מאמינה שהכל משמיים והכל בזמן שלו, אבל עדיין אני חשה קצת פספוס של זמן.
 

לפעמים עוזר לדעת כמה עובדות רפואיות כדי להתשחרר מתסכולים מיותרים.

אז,

כדאי לדעת שמבחינה רפואית לא סביר כלל להתחיל ברור לפני פחות משנה (אלא אם ידוע על בעיה) כיוון שלמעלה מ 80% מהזוגות נפקדים תוך שנה (שוב - של מחזורים סדירים ואישות סדירה). בכל מחזור יש רק בין 20-30% סיכוי לקליטת הריון גם בזוגות ללא שום בעיה כלל!!

יש לציין שתוך שנתיים 90 ומשהו אחוז נפקדים, כלומר מחצית מאלו שלא נפקדו בשנה הראשונה יפקדו בשנה השניה ללא התערבות. ובכל זאת - הרפואה מציבה שנה כיעד להתחלת ברור. (עוד חשוב לציין כי בגילאים מבוגרים, נדמה לי מעל 35 ובוודאי מעל 40 מתחילים ברור כבר לאחר חצי שנה).

כך שאין לך מה להרגיש בזבוז זמן על השנה שחלפה. זו הייתה התנהגות נכונה וסבירה.

עם כל הרצון להריון צריך להיות רגועים, להרבות בתפילות, ולהמתין זמן סביר לברכת השמים. וגם את הברור הראשוני לבצע במתינות ובנחת רוח.

עוד ידיעה חשובה היא שנמצא שרוגע מעלה אחוזי קליטת הריון. זה נבדק בקרב מטופלות פוריות אך אני מרשה לעצמי להשליך את זה על כולנו. ככל שנהיה רגועות יותר, שמחות יותר הגוף והנפש שלנו פתוחים ופנויים יותר לקבל את המתנה.

ממני, שגם נמצאת בשלב של ציפיה,

מאחלת לכל  המצפות, ישועת ה' כהרף עין!

אבל המילים שלך באו לי ממש במקום!

ב"ה יש לי ילדה שכבר אוטוטו שנתיים וגם אני מחכה להריון שבע"ה יגיע ברגע המתאים והנכון לנו..

תודה לך!

ככה בדיוק אני מרגישה מאז הלידה כל מחזור!!

ובשביל האינטלגנציה, אז כן - זה אכן חלק מקללת חוה המחזור.

פשוט מקסים.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.