גם אני שנה אחרי לידה, מנסים כל הזמן ללא אמצעי מניעה כלל,

אחרי כמה זמן צריך לעשות בדיקות?

שנה זה כבר זמן מספיק בשביל ללכת להיבדק?

קודם כל לפותחת - מתפללים עבורך שיתמלא חסרונכם במהרה, בקלות ובבריאות.

ובנתיים - להנות מהזמן הזוגי! זה באמת בעל ערך גדול ורווח גדול.

ולשאלה לאחר לידה - 

שנה זה הגדרת הזמן ללכת לברור אבל! מדובר בשנה של מחזורים סדירים ואישות סדירה.

את שנה אחרי לידה, אבל, האם את מקבלת מחזור באופן סדיר? במשך כמה זמן? (אם המחזור חזר לפני 3 חודשים זה נחשב כשלושה חודשים של נסיון להרות, לא כמו שנה) האם את מניקה? מי נשים שהנקה מונעת אצלן גם בשלב שמתחילים לחזור מחזורים...

האם היה קושי להרות בעבר?

את צריכה לשאול את עצמך את כל השאלות האלו ואולי עוד לפני שאת חוששת לבעיה...

כמובן תמיד ניתן לפנות לרופא נשים לשיחה כללית של ייעוץ והדרכה לגבי מצבכם על פי הנתונים האישיים שלכם.

בהצלחה רבה,

בשורות טובות לכל ישראל באשר הם,

יתמלאו כל משאלות לבכן לטובה!

יקרה אני ממש מבינה אותך!!!

אני באותו מצב שלך! הכי קשה זה לראות שכולם מסביבך שמחות ומאושרות, אך תדעי שלכל אחת יש את הקשיים שלה.

תמיד שאני חולפת ליד הגינה הציבורית אני חושבת לעצמי שכולם נראות שמחות, אך אין בי קנאה באף אחת- כי לכל אחת הניסיון שלה! אני שמחה בשמחתם, ומקווה שלכולם יש שמחה ושלווה.

יש לי המון רגעי משבר, אך גם רגעי אמונה גדולים!

בעלי כל הזמן אומר לי שה' מביא לנו את הנסיון הזה כדי שנעבוד על הנקודות האלו:

כנראה שאנו לא מספיק פתוחים לקבל אחרים ואפילו כלפי בני הזוג וכלפי עצמנו, אחרת היינו זוכים לילד.

אנו החלטנו לשחרר ולקבל את האחרים כמו שהם! לא להעיר כמעט, לשמוח במה שיש, ולנסות כמה שיותר לפתח פתיחות והכלה!!

המון הצלחה, בשורות טובות והרבה ישועות מריבונו של עולם,

שתמיד הכי אוהב אותנו!!!

לא עברתי את הניסיון שלך,

אבל דבר אחד אני יכולה לאמר לך:

מדוע הדור שלנו מכונה חבלי משיח?

כי כתוב שבאחרית הימים, קודם לגאולה, השם יתברך שמו מותח חבל גדול מקצה העולם ועד סופו - זה חבל האמונה, ומנער אותו בעוצמות מטורפות, ורק מי שיחזיק בו חזק חזק יזכה לגאולה.

הניעור הזה הוא בעצם הנסיונות שבאים עלינו, ואנחנו צריכים לזכור שלא קם דור שעמד בהתמודדויות כמו שלנו, כי אנחנו כבר ממש קרובים.

ועוד משהו יש לי להגיד לך, ששמעתי מפי מורה שאהובה עלי מאוד עד היום, והיא חיכתה 9 שנים לביתה הבכורה, והיום ב"ה יש שם שיירה. היא מסרה לנו פעם שיעור מדהים על סיפור ההיאבקות של יעקב אבינו עם המלאך כמאמר הפסוק "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", ומסבירים המפרשים שהקב"ה העמיד אותו אז בנסיון האמונה, ולא סתם, אלא הותיר אותו להתמודד לבדו!! ללא עזרה אלוקית!! עד מתי? - עד שנותר כפסע בינו לבין כפירה מוחלטת במציאותו יתברך!!!!!!

(אני מצטטת לך מפרשים), ואז בא הקב"ה לעזרתו והתגלה לפניו בכבודו.

כתוב שם שהניסיון הזה היה הניסיון הקשה ביותר שקיבל בן אנוש אי פעם עלי אדמות!!!!!

ומדוע ניסה אותו כל כך קשה? - כדי שנדע, שאין ניסיון שאי אפשר לעמוד בו, ועם כל ניסיון שמגיע, מקבלים גם את הכוח להתמודד...

אני כותבת לך ובוכה, כי לכל אחת מאיתנו יש את התיק שהיא קיבלה, ואת הקשיים שלה...

באנה נתחזק כולנו ביחד באמונה בו יתברך, ונזכה בע"ה בקרוב ממש למשיח צדקנו!!

"הכל סובב את האשכנזים". 

נורא כואב לשמוע מה שאת כותבת..

וזה באמת מציק שכל העולם צריך לדעת מה מתחולל לנו ברחם. כולם ב"היכון" לדעת אם יש הריון או אין, ואם יש, מתי זה קרה ומתי הם יחזו בתינוק.. זה מתיש ומסתכל שצריך לעבור את מסכת הייסורים הזו כשתכלס אנחנו לא רוצות לספר, אבל זה נכפה עלינו, כי זו נורמה לספר...

מבינה אותך מאוד, מצד אחר דווקא, ומאחלת לך בעזרת ה' הפקדות מהירה ושמחה מתמיד!!! 

"הכל סובב את האשכנזים". 

ב"ה
פלא ההורות-
את צודקת. נראה לי שנקטתי בגישה פסימית מדי.
אבל- פעם לא הייתי נטועה בגישה הפסימית הזאת ככה. היום נהייתי נטועה בה ככה כי חוויתי המון אכזבות ותסכולים... .
לדוג'- החלטתי כי מה אכפת לי מה אומרים ושיסתכלו!. אבל אז היו ימים שלמים שבבוקר- ראיתי כי הסתכלנו, ב"בוצר"- שאלו אותי משהו, בצהריים- שמעתי חברות שמדברות על הנושא הזה, אחה"צ- ראיתי את השכנות הנשואות עם הילדים בגינה... וכמה אפשר לספוג ביום אחד? הדברים נכנסים וצריך לעבד אותם. זה קשה.

גם מה שכתבת על הזמן הזוגי זה נכון.
ואני באמת ברוך ה' עסוקה ותמיד יש לי מה לעשות.
אבל- לפעמים בעלי לא בבית ואז אני מרגישה את החוסר יותר. לדוג'- הוא נוסע לחתונה או מילואים או שקבע חברותא... . ואז אני חשה ממש בעוצמה את העובדה שאני לבד... . ולהזמין חברות נשואות- לא, כי החברות הנשואות שמסביבי רובן עם ילדים כבר.... .
אני ובעלי כן מנסים לנצל את הזמן להעמקה והעשרה זוגית, אבל זה לא סותר- אנחנו גם נהנים מהזמן הזוגי שיש לנו במצב שלנו בחיים וגם כואב לנו על הקשיים.

על כל פנים, פתחת לנו נק' למחשבה. תודה לך!

היינו במקום הזה. לקח לנו כמעט שנתיים.

הייתי כזאת קטנת אמונה וכשהתחלנו בדיקות לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. כשעברנו את הסיבוב הראשון והוא נכשל אמרתי לעצמי זהו, יקח עוד הרבה זמן.

אז רק רציתי לעודד שיש סיכוי שהברור יהיה קצר ואחרי סיבוב או שניים תמצאו אתכם מודים ומצפים בעז"ה.

כמובן, אני לא יכולה להבטיח שגם לכם הדרך תהיה קצרה אבל חשוב לי שתדעי שגם זה אפשרי ולא מופרך בכלל וצריך לכוון את המחשבות גם לאפשרות הזו.

(עוד דבר, אחרי שב"ה נפקדים פתאום זה לא נראה שלקח כל כך הרבה זמן.. כשמצפים כל חודש ארוך כמו שרוך ובסופו אכזבה אבל אחרי, זה פתאום נראה יותר סביר)

מתפללת איתכם!

אני כ"כ מזדהה ומבינה אותך!

כל הכאב והצער הזה שיכול לקרוע את הלב. במיוחד שכולם רואים את "הבעיה" ובטח שמדברים עלינו..

מה שלי עזר זה מלא מלא להתפלל, לשפוך את הלב בתפילה, לקרוע שערי שמים, לא לוותר !  ככה כל יום...

לנסוע ..שאפשר לקברי צדיקים.. לבקש ולהתחנן שבזכות אותו צדיק...

ועוד משהו - דמיון וחשיבה חיובית - שהנה זה קרוב, לדמיין את השמחה שזה קורה, ליצור כל הזמן חשיבה ודמיון על הילד שיהיה..

(הגוף לא מבדיל בין מציאות לדמיון- ואם נדמיין חיובי הוא מגיב בהתרגשות כאילו זה מציאות- מקריאה בספרים ומנסיון)

בהצלחה! 

תודה רבה לך. 
ממש ריגשת אותי כשהעלת בפניי את העניין הזה. הרגשתי פתאום- אולי אני סתם עושה מזה סיפור ועליי פשוט להמתין...?.

בד בבד- העלית לי עוד נקודה שמקשה עליי והיא החוסר ודאות לגבי העתיד. אם הייתי יודעת שאצטרך לחכות כך וכך זמן ואז נצליח- מעולה. אבל הציפייה כל פעם מחדש יחד עם החשש שאולי נצליח רק עוד כמה חודשים? כמה שנים? ומי מבטיח כי נצליח?- זה קושי מאוד גדול...

ולפעמים זה גם לא כי אנשים מסתכלים (שעליהם אשים פס ארווווך), אלא כי אני פוגשת חברות שהתחתנו אחריי וב"ה כבר בהריון. לא מתוך קנאה חלילה- אלא מתוך הצפת הקושי (במיוחד אם בדיוק אתמול קיבלתי מחזור, או בדיוק אני באמצע 7 נקיים- אני חושבת באיזה מצב אני ובאיזה הן... . כמה הן כביכול הספיקו).
איך להתמודד עם כל הרגשות האלה בתוכי?

בתור אחת שנכנסה להיריון חודש אחרי החתונה,

רק שתדעי שאנשים תמיד מסתכלים, אם את לא בהיריון הם "דואגים" למה, ואם נכנסתי מאוד מהר להיריון אז סופרים לי כמה מהר זה היה ואם זה מהטבילה הראשונה אחרי החתונה או שהיה שתיים....

אני למדתי לשים פס על כולם, אי אפשר אחרת.

היום הילד שלי כבר בן שנה וחודשיים, ואני עדיין לא בהיריון שני ואין לי מושג מתי זה יבוא, ועברתי חודשים לא קלים מאז הלידה

(ראי קישור: מיואשת... - הריון ולידה) ,

ועליתי במשקל בגלל כדורים הורמונלים שלקחתי בעצת הרופאה, בתקווה שיעזרו למצב להסתדר. ועכשיו אני מגיעה לחתונות של חברות (וכן- יש עדיין רווקות בכיתה, ולי ולך יש כבר בעל!!!) ובנות חורשות אותי מי במבטים ומי במילים מפורשות, ש"בטוח את בהיריון אם ככה השמנת". אז למדתי להתעלם מכולם, ולחיות את החיים שלי, ולמי שדוחף ת'אף יש לי תשובה מוכנה:

תספרו לי עד שייגמרו לכם האצבעות!!

המון הצלחה בניסיון המאוד מאוד לא קל של לחכות...

גם אני אחרי שנה התחלתי להרגיש, למה? למה רק אני לא?

כשאני התחתנתי הרבה חברות התחתנו גם וכל פעם אני רואה- זאת בהריון, והנה גם זאת, אח"כ אלו שהתחתנו אחרי גם- נכנסו להריון אחת אחרי השניה ואני לא....

אז ב"ה הבעיה שלי הייתה קלה לפיתרון ותוך חצי שנה נפקדנו ב"ה.

והיום אני כבר בהריון רביעי.

אז תהיי אופטימית, יכול להיות שיש לך בעיה קלה שתיפתר בקלות

וגם אם לא- תאמיני שזה בסוף יגיע!

הסיפור שלך נוגע ללב.
לא הרגשת עוגמת נפש על כך שחיכית שנה? לא הרגשת שפספסת זמן וכח בכך שלא הלכת לבירורים לפני ואולי היית מונעת כך וכך זמן של ציפייה, אכזבה ומתח?.
כי ככה אני מרגישה. מקווה בעז"ה גם שהעניים יפתר בקלות. אבל אז אני חושבת- ולמה חיכיתי שנה? . אני מאמינה שהכל משמיים והכל בזמן שלו, אבל עדיין אני חשה קצת פספוס של זמן.
 

לפעמים עוזר לדעת כמה עובדות רפואיות כדי להתשחרר מתסכולים מיותרים.

אז,

כדאי לדעת שמבחינה רפואית לא סביר כלל להתחיל ברור לפני פחות משנה (אלא אם ידוע על בעיה) כיוון שלמעלה מ 80% מהזוגות נפקדים תוך שנה (שוב - של מחזורים סדירים ואישות סדירה). בכל מחזור יש רק בין 20-30% סיכוי לקליטת הריון גם בזוגות ללא שום בעיה כלל!!

יש לציין שתוך שנתיים 90 ומשהו אחוז נפקדים, כלומר מחצית מאלו שלא נפקדו בשנה הראשונה יפקדו בשנה השניה ללא התערבות. ובכל זאת - הרפואה מציבה שנה כיעד להתחלת ברור. (עוד חשוב לציין כי בגילאים מבוגרים, נדמה לי מעל 35 ובוודאי מעל 40 מתחילים ברור כבר לאחר חצי שנה).

כך שאין לך מה להרגיש בזבוז זמן על השנה שחלפה. זו הייתה התנהגות נכונה וסבירה.

עם כל הרצון להריון צריך להיות רגועים, להרבות בתפילות, ולהמתין זמן סביר לברכת השמים. וגם את הברור הראשוני לבצע במתינות ובנחת רוח.

עוד ידיעה חשובה היא שנמצא שרוגע מעלה אחוזי קליטת הריון. זה נבדק בקרב מטופלות פוריות אך אני מרשה לעצמי להשליך את זה על כולנו. ככל שנהיה רגועות יותר, שמחות יותר הגוף והנפש שלנו פתוחים ופנויים יותר לקבל את המתנה.

ממני, שגם נמצאת בשלב של ציפיה,

מאחלת לכל  המצפות, ישועת ה' כהרף עין!

אבל המילים שלך באו לי ממש במקום!

ב"ה יש לי ילדה שכבר אוטוטו שנתיים וגם אני מחכה להריון שבע"ה יגיע ברגע המתאים והנכון לנו..

תודה לך!

ככה בדיוק אני מרגישה מאז הלידה כל מחזור!!

ובשביל האינטלגנציה, אז כן - זה אכן חלק מקללת חוה המחזור.

פשוט מקסים.

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

אני רק אגיד שבאחד העונות הקודמות יש מישהי שילדה על הברכיים

ולי זה ממש נתן השראה וחוץ מהלידה הראשונה ילדתי את שלושת האחרים בתנוחה זקופה על הברכיים ובכריעה..

ובאמת כדאי שיראו יותר לידות מגוונות.. אבל השאלה מה המטרה והאג'נדה של מי שעומד מאחורי הסדרה...

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

המקרר לרוב חצי ריק ..רק בערבי חג ובשבת מתמלא יותר..וזהו...

מקפיא מי שלא גר בעיר במיוחד ולא כל שניה בסופר זה מאודדד משתלם ומועיל

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

בתור נערה עשיתי על הילוכים (היה לי קשה אבל בסוף עברתי, והיה לי ברור שאין סיכוי שאני עולה שוב על הילוכים)

והנה, בעלי קיבל מהעבודה רכב עם הילוכים, לא הייתה אופציה אחרת🤷🏽‍♀️ כמה אימונים ועכשיו נוהגת בקלות על הילוכים.

אין לה מושג מה יגיע בהמשך החיים, לכן ממליצה חד-משמעית לפתוח לעצמה כמה שיותר אופציות.

אם תתחיל ותראה שממש קשה אולי, אז לשקול לעבור לאוטומט (למרות שלא ממליצה😜)

לא ייעלמו מהעולם.

לא?

אני אישית נוהגת על הילוכים וזה סבבה לי.

חידשו לי פה שעל הילוכים זה יותר קשה לעבור טסט.

היא לא תוכל לנהוג אחרת…

בהמשך ואם נשקיע בהילוכים.

גם כל הרכבים החשמליים היום הם אוטומט, אנחנו ממש בהתלבטות עם זה, אני רגילה רק להילוכים.

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

לא רק בגלל שמדובר בעברית נדירה

גם ההטיה מוזרה ולא מתאימה לבת

נשמע שם של כמה בנים יחד

(אם כבר אז דוכי שגם לדעתי שם סופר מוזר)

לא שירשרתי נכון

מקווה שהפותחת תקרא

שזה מתהילים צג.

בדקתי ויש בו את הפסוק "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים".

אם זה משנה להרגשה.

הכרתי מישהי בשם הזה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

תאיר שמחה, אהבה עמי, אור אמונה, שירת גאולה, תהלליה, גאליה,

יש הרבה שילובים של אהבה שאני מכירה, נהר אהבה, טל אהבה, הדס אהבה, אור אהבה

אתי'ה, ראשית תמה, גפן עמי, חן אמונה, שובה, קמה, ערבה, רות הדסה, נטע הדסה, תגל, תהל, לשם, אורה נחמה.

עד 7 שבועות זה תקין גם אן יש כמה ימים כמעט בלי דימום

סוגרת בלחיצה קלה מאחורי הסנטר, וסוגרת את השפתיים

כי ככה התרגל אבל הוא ילמד והשרירים יתחזקו. אגב אם זה התחיל לאחרונה יתכן שהוא מצונן ולכן פותח את הפה.

באופן כללי תינוקות אמורים לישון בפה סגור מלידה. אם ישן בפה פתוח, תנסי לסגור לו בעדינות את הפה בעזרת העלאת הלסת וסגירת השפתיים למשך כמה שניות.

אם הוא ישן עם פה פתוח באופן קבוע ולא שומר על פה סגור, כדאי לשלול לשון קשורה.

ולגבי הדימום, מסכימה שרוב הסיכויים שזה המשך הדימום מהלידה. קרה לי כבר שנראה שחלף ואז חזר.

איך את מתרשמת מההנקה שלו?

האם את מרגישה שהאף שלו אטום מצינון או שללא קשר הםה פתוח?

היא יונקת מעולה, ובאמת יש מצב שקצת הצטננה..

היא משמיעה קולות חריקה הרבה פעמים כשהיא יונקת, בעיקר בלילה..

ואני בכלל לא שעירה ברגיל שלי

ויש לי בת

הטבלה הסינית כן צדקה אצלי, ועוד סימנים אחרים,

אבל עד שלא רואים זה סתם השערות.

צורת הבטן

הטבלה הסינית

הקאות בהריון

חשק למתוק ובכללי אוכלת מזעזע

כל מה שאמרת זה שטויות ואין לזה אחיזה במציאות

בנתיים נולדו רק בנים

זה אולטראסאונד

כל השאר שטויות

ונשאר עד עכשיו