גם אני שנה אחרי לידה, מנסים כל הזמן ללא אמצעי מניעה כלל,

אחרי כמה זמן צריך לעשות בדיקות?

שנה זה כבר זמן מספיק בשביל ללכת להיבדק?

קודם כל לפותחת - מתפללים עבורך שיתמלא חסרונכם במהרה, בקלות ובבריאות.

ובנתיים - להנות מהזמן הזוגי! זה באמת בעל ערך גדול ורווח גדול.

ולשאלה לאחר לידה - 

שנה זה הגדרת הזמן ללכת לברור אבל! מדובר בשנה של מחזורים סדירים ואישות סדירה.

את שנה אחרי לידה, אבל, האם את מקבלת מחזור באופן סדיר? במשך כמה זמן? (אם המחזור חזר לפני 3 חודשים זה נחשב כשלושה חודשים של נסיון להרות, לא כמו שנה) האם את מניקה? מי נשים שהנקה מונעת אצלן גם בשלב שמתחילים לחזור מחזורים...

האם היה קושי להרות בעבר?

את צריכה לשאול את עצמך את כל השאלות האלו ואולי עוד לפני שאת חוששת לבעיה...

כמובן תמיד ניתן לפנות לרופא נשים לשיחה כללית של ייעוץ והדרכה לגבי מצבכם על פי הנתונים האישיים שלכם.

בהצלחה רבה,

בשורות טובות לכל ישראל באשר הם,

יתמלאו כל משאלות לבכן לטובה!

יקרה אני ממש מבינה אותך!!!

אני באותו מצב שלך! הכי קשה זה לראות שכולם מסביבך שמחות ומאושרות, אך תדעי שלכל אחת יש את הקשיים שלה.

תמיד שאני חולפת ליד הגינה הציבורית אני חושבת לעצמי שכולם נראות שמחות, אך אין בי קנאה באף אחת- כי לכל אחת הניסיון שלה! אני שמחה בשמחתם, ומקווה שלכולם יש שמחה ושלווה.

יש לי המון רגעי משבר, אך גם רגעי אמונה גדולים!

בעלי כל הזמן אומר לי שה' מביא לנו את הנסיון הזה כדי שנעבוד על הנקודות האלו:

כנראה שאנו לא מספיק פתוחים לקבל אחרים ואפילו כלפי בני הזוג וכלפי עצמנו, אחרת היינו זוכים לילד.

אנו החלטנו לשחרר ולקבל את האחרים כמו שהם! לא להעיר כמעט, לשמוח במה שיש, ולנסות כמה שיותר לפתח פתיחות והכלה!!

המון הצלחה, בשורות טובות והרבה ישועות מריבונו של עולם,

שתמיד הכי אוהב אותנו!!!

לא עברתי את הניסיון שלך,

אבל דבר אחד אני יכולה לאמר לך:

מדוע הדור שלנו מכונה חבלי משיח?

כי כתוב שבאחרית הימים, קודם לגאולה, השם יתברך שמו מותח חבל גדול מקצה העולם ועד סופו - זה חבל האמונה, ומנער אותו בעוצמות מטורפות, ורק מי שיחזיק בו חזק חזק יזכה לגאולה.

הניעור הזה הוא בעצם הנסיונות שבאים עלינו, ואנחנו צריכים לזכור שלא קם דור שעמד בהתמודדויות כמו שלנו, כי אנחנו כבר ממש קרובים.

ועוד משהו יש לי להגיד לך, ששמעתי מפי מורה שאהובה עלי מאוד עד היום, והיא חיכתה 9 שנים לביתה הבכורה, והיום ב"ה יש שם שיירה. היא מסרה לנו פעם שיעור מדהים על סיפור ההיאבקות של יעקב אבינו עם המלאך כמאמר הפסוק "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", ומסבירים המפרשים שהקב"ה העמיד אותו אז בנסיון האמונה, ולא סתם, אלא הותיר אותו להתמודד לבדו!! ללא עזרה אלוקית!! עד מתי? - עד שנותר כפסע בינו לבין כפירה מוחלטת במציאותו יתברך!!!!!!

(אני מצטטת לך מפרשים), ואז בא הקב"ה לעזרתו והתגלה לפניו בכבודו.

כתוב שם שהניסיון הזה היה הניסיון הקשה ביותר שקיבל בן אנוש אי פעם עלי אדמות!!!!!

ומדוע ניסה אותו כל כך קשה? - כדי שנדע, שאין ניסיון שאי אפשר לעמוד בו, ועם כל ניסיון שמגיע, מקבלים גם את הכוח להתמודד...

אני כותבת לך ובוכה, כי לכל אחת מאיתנו יש את התיק שהיא קיבלה, ואת הקשיים שלה...

באנה נתחזק כולנו ביחד באמונה בו יתברך, ונזכה בע"ה בקרוב ממש למשיח צדקנו!!

תודה לכולן. ריגשתן עד דמעות.
קצת קשה לי להאמין שזה יקרה, כי אז כל חודש אני מצפה, מתחילה "לחוש" סימנים (עייפות, מקפידה לשתות טוב יותר מתמיד וכו')- ואז מתבאסת מאד... . לכן אני יודעת שמתישהו זה יקרה אבל עד שזה לא יגיע לא אאמין...!.
כל מי שאומר "להנות מהזמן הזוגי" (שמעתי את זה המון)- צודק, אבל- אני לא רואה סתירה! ב"ה כשיש צאצא חמוד גם אפשר להנות מהזמן הזוגי שמתעצם פי כמה וכמה. אנחנו רוצים להותיר חותם בעולם, ליצור יצירה חדשה בעולם שהיא פרי אהבתנו. מובן שהיא מעצימה את הזמן הזוגי ומקשרת יותר בין בני הזוג... .
בקשר לכך שזה נסיון- מודעת לעניין, אבל- אני לא רוצה אותו!!!. אני מקבלת אותו בדיעבד ולא מלכתחילה ולא יש המון מצבים שזה צובט בלב- לדוגמא בחגים כשכולם נמצאים עם הילדים שלהם, או כששומעים על חברים שהתחתנו וכבר יש להם ילד... . אם הייתי יכולה- הייתי מעדיפה תיק אחר. לכן אני מרגישה כי הנסיון הזה דווקא מחליש לי את האמונה. יש לי המון שאלות לה' ואני מרגישה כי הוא לא עונה לי בינתיים .
ואם אני מסתכלת על אחרות וזה כואב לי- זה לא בשל קנאה. הרי מובן וברור כאור השמש בצהריים שהן לא לקחו לי מאום וזה שלהן יש ילד ב"ה לא קשור למצב שלי. אבל- זה מעלה בפניי את הקושי שלי כל פעם מחדש!. ממש כמו ילד שגילה שהוא לא יכול לאכול מוצרי חלב וכל פעם מחדש הוא רואה אנשים מסביבו מתענגים משוקולד... .

וכל זה בנוסף לחשיפה הסביבתית. אנשים חושבים על זה, חלקם שואלים את זה, חלקם מסתכלים ולוטשים עיניים. אחרים כבר מציעים לי עצות (שמענו שלקחת יום חופש אתמול מהעבודה, תקפידי לנוח ולשתות. אל תעשי את עבודות הבית....) ויש שאפילו כבר איחלו לי מזל טוב (ואני לא שמנה!). בעל כרחי, אני משתפת את כל הסביבה במצב מאוד אישי- במצב הרחם שלי... .

נורא כואב לשמוע מה שאת כותבת..

וזה באמת מציק שכל העולם צריך לדעת מה מתחולל לנו ברחם. כולם ב"היכון" לדעת אם יש הריון או אין, ואם יש, מתי זה קרה ומתי הם יחזו בתינוק.. זה מתיש ומסתכל שצריך לעבור את מסכת הייסורים הזו כשתכלס אנחנו לא רוצות לספר, אבל זה נכפה עלינו, כי זו נורמה לספר...

מבינה אותך מאוד, מצד אחר דווקא, ומאחלת לך בעזרת ה' הפקדות מהירה ושמחה מתמיד!!! 

אני לא ממעיטה בערך שום מרכיב בקושי שלך/שלכם. (התאומים הבכורים שלנו נולדו אחרי 4 שנות נישואין)

אני חושבת שטוב ונכון לברר ולפעול מצד אחד, להציף את הקשיים ולהתמודד עימם מצד שני.

עם זאת, אני יכולה להציע ששינוי בגישה יכול להקל על ההתמודדות עם אותה מציאות.

אפשר כל דבר לחפש איך זה לא מספיק מעודד אבל אפשר גם לחפש איך לשאוב עידוד ושמחה מכל דבר קטן.

אפתח ואומר (ברצינות, לא בציניות) שאם את מעוניינת רק לפרוק את הקשיים ולקבל עידוד - אז מצויין, ואל תמשיכי לקרוא את דברי.

אם את מעוניינת לנסות לקבל כלים להתמודדות, אז מוזמנת להמשיך בקריאה 

למשל לגבי הזמן הזוגי שאני כתבתי ועוד כתבו.

כל מה שאת אומרת זה נכון, וודאי שילדים זה פרי ושיא של זוגיות ואהבה, ואנו רוצים אותם ושמחים בבואם.

אז אפשר עדיין לראות את הקושי אבל אפשר גם לראות את הצדדים והביטויים של הזוגיות שאפשר להנות מהם ולצמוח מהם ולהצמיח את הזוגיות מהם יותר/שונה בשלב הזה שזה רק הזוג, לפני שמצטרפים ילדים.

לא בוחרים בזה אבל יכולים להרוויח מזה, להנות מזה.

למשל יציאה לחופשות, לבתי מלון/צימרים/חו"ל... עם ילדים קטנים שב"ה אנו מאוד שמחים בהם, הרבה יותר קשה לצאת למספר ימי חופשה זוגית ללא ילדים. 

לפני שנולדו ילדינו יצאנו פעם בשנה לשלושה ימים. מאז שב"ה נולדו הילדים המקסימום זה לגנוב לילה אחד , ועוד חצי יום מכאן או מכאן..... ב"ה אנו מאוד שמחים בילדים! אבל אפשר גם מאוד לשמוח ולהנות מהאפשרות לצאת למספר ימים בלי ילדים..... 

לגבי הסביבה - אפשר לנסות לעבוד על איך אנו נותנים לדברים שנשמעים סביבינו, לפגוש אותנו. בסך הכל יותר בריא וטוב לנו לא להתרגש מכל אמירה סביבתית...

והעיקר - בשורות טובות ושפע ברכת שמים במהרה, בקלות ובבריאות!

ב"ה
פלא ההורות-
את צודקת. נראה לי שנקטתי בגישה פסימית מדי.
אבל- פעם לא הייתי נטועה בגישה הפסימית הזאת ככה. היום נהייתי נטועה בה ככה כי חוויתי המון אכזבות ותסכולים... .
לדוג'- החלטתי כי מה אכפת לי מה אומרים ושיסתכלו!. אבל אז היו ימים שלמים שבבוקר- ראיתי כי הסתכלנו, ב"בוצר"- שאלו אותי משהו, בצהריים- שמעתי חברות שמדברות על הנושא הזה, אחה"צ- ראיתי את השכנות הנשואות עם הילדים בגינה... וכמה אפשר לספוג ביום אחד? הדברים נכנסים וצריך לעבד אותם. זה קשה.

גם מה שכתבת על הזמן הזוגי זה נכון.
ואני באמת ברוך ה' עסוקה ותמיד יש לי מה לעשות.
אבל- לפעמים בעלי לא בבית ואז אני מרגישה את החוסר יותר. לדוג'- הוא נוסע לחתונה או מילואים או שקבע חברותא... . ואז אני חשה ממש בעוצמה את העובדה שאני לבד... . ולהזמין חברות נשואות- לא, כי החברות הנשואות שמסביבי רובן עם ילדים כבר.... .
אני ובעלי כן מנסים לנצל את הזמן להעמקה והעשרה זוגית, אבל זה לא סותר- אנחנו גם נהנים מהזמן הזוגי שיש לנו במצב שלנו בחיים וגם כואב לנו על הקשיים.

על כל פנים, פתחת לנו נק' למחשבה. תודה לך!

היינו במקום הזה. לקח לנו כמעט שנתיים.

הייתי כזאת קטנת אמונה וכשהתחלנו בדיקות לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. כשעברנו את הסיבוב הראשון והוא נכשל אמרתי לעצמי זהו, יקח עוד הרבה זמן.

אז רק רציתי לעודד שיש סיכוי שהברור יהיה קצר ואחרי סיבוב או שניים תמצאו אתכם מודים ומצפים בעז"ה.

כמובן, אני לא יכולה להבטיח שגם לכם הדרך תהיה קצרה אבל חשוב לי שתדעי שגם זה אפשרי ולא מופרך בכלל וצריך לכוון את המחשבות גם לאפשרות הזו.

(עוד דבר, אחרי שב"ה נפקדים פתאום זה לא נראה שלקח כל כך הרבה זמן.. כשמצפים כל חודש ארוך כמו שרוך ובסופו אכזבה אבל אחרי, זה פתאום נראה יותר סביר)

מתפללת איתכם!

אני כ"כ מזדהה ומבינה אותך!

כל הכאב והצער הזה שיכול לקרוע את הלב. במיוחד שכולם רואים את "הבעיה" ובטח שמדברים עלינו..

מה שלי עזר זה מלא מלא להתפלל, לשפוך את הלב בתפילה, לקרוע שערי שמים, לא לוותר !  ככה כל יום...

לנסוע ..שאפשר לקברי צדיקים.. לבקש ולהתחנן שבזכות אותו צדיק...

ועוד משהו - דמיון וחשיבה חיובית - שהנה זה קרוב, לדמיין את השמחה שזה קורה, ליצור כל הזמן חשיבה ודמיון על הילד שיהיה..

(הגוף לא מבדיל בין מציאות לדמיון- ואם נדמיין חיובי הוא מגיב בהתרגשות כאילו זה מציאות- מקריאה בספרים ומנסיון)

בהצלחה! 

תודה רבה לך. 
ממש ריגשת אותי כשהעלת בפניי את העניין הזה. הרגשתי פתאום- אולי אני סתם עושה מזה סיפור ועליי פשוט להמתין...?.

בד בבד- העלית לי עוד נקודה שמקשה עליי והיא החוסר ודאות לגבי העתיד. אם הייתי יודעת שאצטרך לחכות כך וכך זמן ואז נצליח- מעולה. אבל הציפייה כל פעם מחדש יחד עם החשש שאולי נצליח רק עוד כמה חודשים? כמה שנים? ומי מבטיח כי נצליח?- זה קושי מאוד גדול...

ולפעמים זה גם לא כי אנשים מסתכלים (שעליהם אשים פס ארווווך), אלא כי אני פוגשת חברות שהתחתנו אחריי וב"ה כבר בהריון. לא מתוך קנאה חלילה- אלא מתוך הצפת הקושי (במיוחד אם בדיוק אתמול קיבלתי מחזור, או בדיוק אני באמצע 7 נקיים- אני חושבת באיזה מצב אני ובאיזה הן... . כמה הן כביכול הספיקו).
איך להתמודד עם כל הרגשות האלה בתוכי?

בתור אחת שנכנסה להיריון חודש אחרי החתונה,

רק שתדעי שאנשים תמיד מסתכלים, אם את לא בהיריון הם "דואגים" למה, ואם נכנסתי מאוד מהר להיריון אז סופרים לי כמה מהר זה היה ואם זה מהטבילה הראשונה אחרי החתונה או שהיה שתיים....

אני למדתי לשים פס על כולם, אי אפשר אחרת.

היום הילד שלי כבר בן שנה וחודשיים, ואני עדיין לא בהיריון שני ואין לי מושג מתי זה יבוא, ועברתי חודשים לא קלים מאז הלידה

(ראי קישור: מיואשת... - הריון ולידה) ,

ועליתי במשקל בגלל כדורים הורמונלים שלקחתי בעצת הרופאה, בתקווה שיעזרו למצב להסתדר. ועכשיו אני מגיעה לחתונות של חברות (וכן- יש עדיין רווקות בכיתה, ולי ולך יש כבר בעל!!!) ובנות חורשות אותי מי במבטים ומי במילים מפורשות, ש"בטוח את בהיריון אם ככה השמנת". אז למדתי להתעלם מכולם, ולחיות את החיים שלי, ולמי שדוחף ת'אף יש לי תשובה מוכנה:

תספרו לי עד שייגמרו לכם האצבעות!!

המון הצלחה בניסיון המאוד מאוד לא קל של לחכות...

גם אני אחרי שנה התחלתי להרגיש, למה? למה רק אני לא?

כשאני התחתנתי הרבה חברות התחתנו גם וכל פעם אני רואה- זאת בהריון, והנה גם זאת, אח"כ אלו שהתחתנו אחרי גם- נכנסו להריון אחת אחרי השניה ואני לא....

אז ב"ה הבעיה שלי הייתה קלה לפיתרון ותוך חצי שנה נפקדנו ב"ה.

והיום אני כבר בהריון רביעי.

אז תהיי אופטימית, יכול להיות שיש לך בעיה קלה שתיפתר בקלות

וגם אם לא- תאמיני שזה בסוף יגיע!

הסיפור שלך נוגע ללב.
לא הרגשת עוגמת נפש על כך שחיכית שנה? לא הרגשת שפספסת זמן וכח בכך שלא הלכת לבירורים לפני ואולי היית מונעת כך וכך זמן של ציפייה, אכזבה ומתח?.
כי ככה אני מרגישה. מקווה בעז"ה גם שהעניים יפתר בקלות. אבל אז אני חושבת- ולמה חיכיתי שנה? . אני מאמינה שהכל משמיים והכל בזמן שלו, אבל עדיין אני חשה קצת פספוס של זמן.
 

לפעמים עוזר לדעת כמה עובדות רפואיות כדי להתשחרר מתסכולים מיותרים.

אז,

כדאי לדעת שמבחינה רפואית לא סביר כלל להתחיל ברור לפני פחות משנה (אלא אם ידוע על בעיה) כיוון שלמעלה מ 80% מהזוגות נפקדים תוך שנה (שוב - של מחזורים סדירים ואישות סדירה). בכל מחזור יש רק בין 20-30% סיכוי לקליטת הריון גם בזוגות ללא שום בעיה כלל!!

יש לציין שתוך שנתיים 90 ומשהו אחוז נפקדים, כלומר מחצית מאלו שלא נפקדו בשנה הראשונה יפקדו בשנה השניה ללא התערבות. ובכל זאת - הרפואה מציבה שנה כיעד להתחלת ברור. (עוד חשוב לציין כי בגילאים מבוגרים, נדמה לי מעל 35 ובוודאי מעל 40 מתחילים ברור כבר לאחר חצי שנה).

כך שאין לך מה להרגיש בזבוז זמן על השנה שחלפה. זו הייתה התנהגות נכונה וסבירה.

עם כל הרצון להריון צריך להיות רגועים, להרבות בתפילות, ולהמתין זמן סביר לברכת השמים. וגם את הברור הראשוני לבצע במתינות ובנחת רוח.

עוד ידיעה חשובה היא שנמצא שרוגע מעלה אחוזי קליטת הריון. זה נבדק בקרב מטופלות פוריות אך אני מרשה לעצמי להשליך את זה על כולנו. ככל שנהיה רגועות יותר, שמחות יותר הגוף והנפש שלנו פתוחים ופנויים יותר לקבל את המתנה.

ממני, שגם נמצאת בשלב של ציפיה,

מאחלת לכל  המצפות, ישועת ה' כהרף עין!

אבל המילים שלך באו לי ממש במקום!

ב"ה יש לי ילדה שכבר אוטוטו שנתיים וגם אני מחכה להריון שבע"ה יגיע ברגע המתאים והנכון לנו..

תודה לך!

ככה בדיוק אני מרגישה מאז הלידה כל מחזור!!

ובשביל האינטלגנציה, אז כן - זה אכן חלק מקללת חוה המחזור.

פשוט מקסים.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לא לנקות🤭

דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...

אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭

(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)

הוא ממש חמוד

לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים

אבל ממש אחלה

אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)