זה מפחית את העלויות על דיור לחצי.

שקנו דירה במשכנתא, דירה נאה..

המשכורת שלה ממש לא גבוהה. שלו אינני יודע, סה"כ די בתחילת הדרך.

לקחו משכנתא. לקחו שתי הלוואות על ההון העצמי (בניגוד למה שנכתב כאן פעם, נתנו להם ללא בעיה). ההחזר הכולל הגיע לפחות  משליש ההכנסה.

בעזהי"ת

אבל יש לי קרוב משפחה, חרדי, אברך צעיר, שבגיל 18 (הרבה לפני שהתחתן..) לקח הלוואה למימון הון עצמי, משכנתא וקנה דירה. היום, כמה שנים אחרי, הוא נשוי ויש לו 6 דירות, שהוא מוכר וקונה ומרוויח מהם כדי מחייתו ושאר הזמן לומד..

(שזה אומר שהמחיר הסופי לא מובטח ועלול להשתנות, על כל הסיכונים המלווים של קבוצת רכישה)

כנראה שהם למדו לקח מהפרוייקטים בחריש (שמתקדמים לאט מהמתוכנן והמחיר המשוער עלה ב-120K).

קראתי בפירוש בקיצור שולחן ערוך שמעשר כספים צריך לתת ממה שנשאר אחרי שהוציא את צרכי עצמו. 

כמוכן, התשלום על חינוך הילדים יכול להחשב מעשר כספים.

ברור שעדיף לתת מהברוטו, לפני הוצאות המשפחה, אבל אם זה גורר נפילה למקומות כלכליים בעייתיים, נראה לי שרצוי לשאול רב בנושא. 

מעשר כספים- מצטרפת לקודמתי, לבדוק האם חינוך יכול להיחשב כמעשר.

כבר חסכנו כמה אלפים חיוניים.

לא נוהג להיכנס כאן לפרטים.

אבל הרי אני כותב גם מתוך נסיון.

רק דוגמה: הנתון הראשון  שהבאת - יכול להיות כחמישית  ממה שכתבת (מהמציאות לגמרי.. ולא שכ"ד אלא משכנתא).

יש עוד.

כבר אמרתי: תלוי גם במקומות ועוד.

[קורה בפעל..]

למשל, קרית ארבע.

מקום טוב.

ממש באותה מדינה, וודאי אותה פלנטה.

[כנ"ל, לגבי ההון ההתחלי, שמחוץ למה שמקבלים במשכנתא]

והזוג שהזכרתי, זה ממש לפני חודשים ספורים.

אם אתה רוצה,

נתונים באישי.

ודירה ממש, לא "קראוון"....  גם לא 70 שנה..

פיטורין אקראיים (אפילו רק לחודש) או שינוי הכי קטן במפת ההוצאות שלכם (ילד חולה), יכול להקריס את מגדל הבבל שבניתם בכסף של אחרים.

מצד שני, אם הכל ילך כשורה - תוכלו לחסל מהר יחסית  את ההלוואות היקרות (בעיקרו זו מחברת האשראי) ולהישאר עם משכנתא נסבלת.

(בדקתם את האפשרות של eloan ודומיו? ייתכן ותוכלו לקבל שם הלוואה בריבית יותר נמוכה)

אני כמובן אשמח לשמוע שהצלחתם. אבל זה מסוכן.

לא 1000 כמו שד. אמר

למקרה שמשהו ישתבש (למשל שיפטרו אותך או אותה מהעבודה באופן זמני).

תשמע, עשית מהלך מסוכן שיכול להצליח לך יפה ולסדר אותך מבחינת דירה, אבל אתה יכול גם ליפול בדרך.

בהצלחה רבה.

סה"כ, אתם נראים אחראים, ושקולים - לא "חרדים" ולא פזיזים.

[בהבאה בחשבון שגם בתקופת השיא, ההחזר הוא כ3000 ש"ח, אז הפסקה של חודש חודשיים של אחת המשכורות, עדיין אינה "שוברת" את הענין]

אפשר ליסוע בתחבורה ציבורית ולדמיין שאתם בעבודה. עובדים על הכסף לממן את האוטו שאין....

רכב עולה כ-20 אלף ש"ח בשנה במקרה הטוב.

הבנק הרי עושה בדיקה מקיפה... ולא לכולם נותנים משכנתא.

ועוד שאלה, מבירור שעשיתי הבנתי שביו"ש נותנים משכנתא עד מקסימום 60% מערך הנכס (כלומר 40% הון עצמי). איזה בנק אישר לכם משכנתא כזו?

30 שנה ועוד עם ריבית משתנה ומדד, היום זה לא נראה באופק אבל ברגע שמדד או ריבית תעלה, תשלום חודשי שלכם יקפוץ ויעלה, ומן הסתם זה כן יקרה בטווח ארוך של 30 שנה

אני מכירה משפחה עם ילד אחד שלקחו משכנתה בתחילת שנות תשעים עם כל המדד וריבית ועם השנים תשלום שלהם פשוט התנפח שהם בקושי שילמו אותו

בהצלחה

אני גם מכיר כאלה שלקחו אז, באזור לא יקר ודירה גדולה יחסית, כ100 מ'.

ומשלמים בין 800 ל900 ש"ח החזר לחודש, כיום (ואז, היה ניתן לקבל משכנתא ללא ריבית. רק מדד).

אבל אני לא מבין....

בית שעולה 800,000
מספיק לך הון עצמי התחלתי של 200,000

כל עוד אין לך בית שרשום על שמך

בית ראשון אתה יכול לקבל משכנתא של 75%!!

ומשכנתאות אפשר למצוא באיזה נוחות שבא לך...
צריך לחפש, אבל יש, ומכיר כמה וכמה כאלו!!

אני לא נכנסתי להם ל"קישקעס"..

הבחורה אמרה לי, שלא היה להם משלהם.

הם לקחו משכנתא על הדירה + שתי הלוואות לכיסוי ההון ההתחלי הנדרש.

וזה זוג צעיר ממש. לא כאלו שכבר יש להם הרבה משלהם.

העובדה - עובדה..

לגבי "קרוב לת"א"... נו, על זה כבר לא דיברתי בדווקא.

[אגב, לגבי שכ"ד, אני יודע על זוג צעיר ששכרו בישוב קרוב לנתניה, ב800 ש"ח. גם אני התפלאתי, אבל זה המקובל שם]

ולכן מי שחפץ בדירה משלו- ירחיק לפריפריה הדרומית/ הצפונית. לאו דווקא יישובים ביו"ש.

למרבה הצער- אם לא נולדת לאבא מיליונר או שאתה מתעתד להיות כזה בעצמך-

(או לפחות להכניס משכורת קבועה של כמה עשרות אלפי שקלים ולהצליח לחסוך סכומים יפים ממנה)

אין ממש סיכוי להצליח לרכוש דירה בין גדרה לחדרה,

בקושי בבאר שבע/ ביו"ש.

אבל בכל מיני ערים בינוניות בדרום/ צפון- יש דירות שיכולות להספיק לבעלי הון עצמי של 150-200 אלף ש"ח, עם משכנתא סבירה.

אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעשות את זה.

(זה לא מאוד קשה לגייס 300 אלף שקל אם יש משכורת סבירה*2, וחיים ברמת חיים נמוכה משל אברך סטייל הסולידית, הבעיה היא שרוב האנשים לא רוצים לעשות את זה ויתחילו להחזיק רכב וכל מיני דברים יקרים אחרים)

אישית חסכתי סכום של 6 ספרות מעבודה  חלקית בשכר מינימום לאורך שנות העשרה. במקום לבזבז את הכסף הזה על בילויים ורכב קניתי בו אג"ח...

רק שאני, ועוד הרבה אנשים שאני מכירה- לא קוראים לזה חיים..... 

ובאמת, אלה שחיים ככה- מצליחים לחסוך יפה.

רק שלא כולם יכולים לחיות בחישוב התמידי המעיק הזה ובדקדוקי עניות בלתי פוסקים....

100 אלף ש"ח שנחסכו עד גיל 20 פשוט שווים יותר מאשר אותו סכום שנחסך בקמצנות מבית עם משפחה וילדים.

אנשים לא מבינים איך ששקל ועוד שקל, ועוד 1000 שקל , ועוד 250 שקל ריבית (אמנם לפני עשור שהריבית הייתה גבוהה משמעותית), נצברים לסכומי עתק תוך שנים ספורות.

זה דורש דקדוקי עניות וחשיבה על השקל (כן, כולל החלפת ציוד בחדש אם החדש צורך פחות חשמל), אבל הכסף הנחסך נצבר לסכומים גדולים.

________

מי שמכיר אותי ואת מקום העבודה שלי יודע שאי אפשר להתעשר משם, ובכ"ז הצלחתי לחסוך סכומים לא רעים בכלל תוך לא הרבה שנים.

כן, גם לגאות הבורסה ב-7 השנים האחרונות הייתה משמעות כמובן.

בגרויות, פסיכומטרי, לימודים אקדמיים, לימוד נהיגה.

לפעמים נהנו מהחיים בכסף שהרוויחו, לפני שנכנסים למירוץ של החיים.

אז לא היה להם זמן לעבוד ולהרוויח מעבר למימון של הנ"ל.

נכון שאתה לא מתפעל מלימודים אקדמיים וחושב שזה מיותר- אבל עדיין רוב האנשים הלא עצמאיים נדרשים להם.

וגם חסכונות כיום- הם כסף שקופא על השמרים, והרבה אנשים שמנסים כוחם בהשקעות מבלי שיש להם הבנה מינימלית בהם- מפסידים גם המעט שאין להם.

נהיגה גם אני למדתי (זה באמת נחוץ).

חסכונות - זה נכון היום, אבל בטווח של 10-15 שנה זה לא נכון.

מי שקנה ב-2007 מניות (לוקח מקרה קיצון) לפני המשבר, הרוויח יפה מאז.

מי שחוסך לשנתיים יכול להפסיד, מי שחוסך ל-10 שנים (ומוכן ללמוד בדרך הקשה גם להפסיד) - זה משהו אחר.

רשיון צריך לעשות בגיל צעיר כדי שהפז"מ יתחיל לדפוק. אחרת האידיוטים ימררו את חייך עוד בתקנות חדשות ושיגועי שכל חדשים.

אני בלי רכב ובהחלט זקוקה לרישיון נהיגה שלי.

ההורים מתבגרים, וגם עוזרים בשמירה על הילדים אחה"צ כשההורים עדיין בעבודה ואילו הילדים כבר בבית.

בעצם, אם לעבור דירה למקום זול יותר, סיכוי סביר שהכסף שייחסך כתוצאה מההפרש בשכר הדירה ילך לתשלום לבייביסיטרים על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולהכניס כסף למשפחה..

אבל שיעשו מה שטוב להם.

מכירה אנשים שבגלל החישוב המוטעה הזה, שמגורים ליד ההורים עדיפים כלכלית-  הוציאו מאות אלפי שקלים על דיור שהלך לפח,

נכנסו לחובות אדירים ונכנסו למצב של רווחה.

מצב שהיה יכול להימנע בקלות רבה אם היו עוברים לגור בפריפריה.

המחירים באזורים היקרים רק הולכים וגואים,

מחירי השמרטפות לא עולים בהתאמה, יש מסגרות של ימי לימודים ארוכים שלא עולות הרבה, והילדים גדלים ויכולים לשמור זה על זה.

לפעמים סוחבים שונים תפיסות שגויות- ובינתים צוברים חובות אדירים.

גנים, מעונות, תח"צ, חוגים, קיטנות ועוד הרבה.

רמת החיים מסביב יותר גבוהה.

המגורים בפריפריה זולים משמעותית גם בכל פרמטרים האלה, רמת החיים שם הרבה פחות תחרותית ומלחיצה, גם אם הנסיעות לעבודה יהיו ארוכות יותר- החיסכון הוא לעין שיעור.

ואני כותבת דברים מבוססים על נתונים שאני מכירה אישית.

רמת החיים בפריפריה זולה משמעותית ואתן דוגמא מהעיר נתיבות (שאגב כך נציין שגרים בה לא מעט דת"ל וחרדים):

- תחבורה ציבורית זולה במיוחד: 2.80 ש"ח לנסיעת אוטובוס פנימי, 2.40 בכריטיסייה, רכבת תקופה ארוכה מאוד חינם לכל כיוון (הלוך ושוב לתושבי העיר והסביבה).

- ארנונה: מהזולות בארץ

- מעונים וגנים: מסובסדים ומוזלים משמעותית יחסית למרכז.

- דלק: תחרות משמעותית בין תחנות התדלוק במהלך כל ימות השנה. כיום שמחיר הדלק עומד על 6.07 ש"ח לליטר, בנתיבות ניתן למצוא ב-5.83.

- תחרות בין רשתות המזון.

ואולי ההטבה המשמעותית זה עניין המיסוי- 11% זיכוי ממס הכנסה (דבר שיכול לחסוך אלפי שקלים למשפחה בהינתן המשכורת).

ובעיני, מעל כל אלו, זה פשוט העובדה שרמת החיים במקומות מן הסוג הזה הרבה פחות תחרותית ומלחיצה.

בפריפריה שאני גרה בה רמת החיים כמו רמת אביב ג'. נסחפים.

[אנשים מוכנים לשלם, אז זו התוצאה]

אפילו אמא מובטלת/עקרת בית שגרה ברחוב ליד שתקבל את הילדים אחר הצהריים בבית שלה ותדאג להם.

יש מקרים שאין ברירה אלא לגור במרכז היקר, אבל הרבה פעמים זה לא המצב.

מה ההורים עושים?

אם ההורים לא עובדים (ואני מנחש שהם לא), אולי יהיה יותר זול להציע להם לעבור דירה, להשכיר את הנוכחית שלהם ולהנות מהפרש השכירות...

(מכיר כאלה שעשו את זה ^)

יש במדינה הזו יותר מדי אנשים שמתפרנסים מזה שהדירות יקרות. רובם אגב - לא אנשים עשירים, סתם כאלה שקנו דירה לפני הגירוש.

(בגירוש הרסו 1500 יח"ד, והוא היה הסממן הראשון של עליית מחירי הדירות שהתחילה ב-2006).

הרבה מאוד אנשים ירשו דירה צנועה של חדר-שניים מההורים שלהם שפתאום הפכה להיות שווה זהב. מדובר בד"כ באנשים מבוגרים שנמצאים במוקדי קבלת ההחלטות.

אנחנו הצעירים נדפקים מזה, כמובן.

ואסור להם להמשיך ככה! כמו שאמרו סעיף דיור זה לא נורמלי

או שהם יעברו ליישוב במרחק שעה- שעה וחצי מעבודה או יעברו לדירה קטנה וזולה או שהם פשוט יצברו חובות

אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית, כולם די בשוק מזה, ובחרנו מקום מגורים עם מוסדות חינוך במרחק הליכה

משפחה עם הרבה ילדים גם אם רוצה חינוך טוב מאוד לא יכולה להרשות לעצמה בתי ספר שכבר ביסודי משלמים 400 שקל בחודש ועוד כמה מאות שקלים על נסיעות אליו. 

וביטלנו רוב המעשר - גם נתנו תמיד מעשר כ1000 שקל אבל בן אדם לא אמור להיכנס לחובות כדי לתת מעשר

ואז להזדקק בעצמו לתרומות בערך באותו סכום

יש משפחות עם יותר נפשות שמסתדרות מצוין עם פחות.

לא כולם שולחים למעון (אצלנו למשל תמיד היו גני סבב שעלותם אפסית), מחירי דירות ועלויות בתים משתנות מאזור לאזור, גם עלות של "ילד" צאוד תלויה במנטליות ובאורח החיים- יש מקומות שמשלמים 50 ש"ח לחודש לגן ויש מקומות שמשלמים 200 ש,ח לחודש. יש מי שקונה בגדי מותגים ויש מי שקונה את הרוב ביד שניה. יש מי שישקיע ברכב 80 אלף ויש מי שישקיע בו 30 אלף. בקיצור-

לא נשמע לי הגיוני לעשות כזאת הכללה.

אחר כך רק השתדלות ותפילות.

וגם עם יותר מ"זוג צעיר".

תלוי במושגים, בסדרי עדיפויות, וגם - בדברים מסויימים - היכן חיים.

כשאני חושבת על זה שוב- כנראה מחשיבים שמשפחה עם יותר ילדים גם צורכת יותר חשמל  (כביסות, דוד שמש, תאורה, מיזוג ועוד), יותר מים, הרבה פעמים זקוקים לרכב גדול יותר, כך שהתחשיב גדל גם בהוצאות הקבועות, לא רק בהוצאות לילדים עצמם.

כשלוקחים את כל הנל בחשבון, וגם אולי דאגה כלכלית לעתיד הילדים (קופות חיסכון וכד')-

הסכומים הנ"ל לא נשמעים מופרכים.

בערים זה יכול להיות בקלות 2000-3000 שקל לילד.

אם שני ההורים עובדים זה חובה (ואגב, לא תמיד משתלם).

הילד השישי עולה הרבה פחות מהראשון (למשל, הארנונה עבור הסלון, עלות חיבור האינטרנט בבית, חשמל  וכו')...

קצת קשה לכמת את זה כי זה מורכב מהרבה משתנים שונים ומשונים.

בערוץ מאקו- שמה "חיים חדשים"- בדיוק על זה. זוגות ומשפחות שנקלעו למשבר כלכלי, והמנחה מכוונת אותם לעבור דירה, ורואים שהכל פתאום זול יותר וקרוב יותר למקומות תעסוקה

עם כחצי מהסכום הזה

אבל מה שכן- צריך לחסוך לעתיד כי אז הם יזדקקו ליותר

ההוצאה על השכירות מאוד משמעותית...

בעיקר כשהוא מדבר על רוב המשפחות, משמע אומר, שלא גרים בקרוון ביו"ש, זה מתאפשר רק לציבור שלנו ולא בא בחשבון/לא יעברו ועדות קבלה לכלל עם ישראל...

וחוץ מזה, יש תמיד הוצאות בלתי צפויות. וגם נכון שצריך לחסוך, אבל אם מצליחים לחסוך 6500 כל חודש זה בהחלט יפה מאוד... 

גם בדרום ובצפון אפשר לגור יחסית בזול, 2000 ש"ח שכירות

הסתכלתי, וממש יצא לי שאנחנו מוציאים סדר גודל כזה בחצי שנה האחרונה. (משפחה עם שלושה ילדים)

לפי מה שאני רואה בחשבונות הבנק. כולל שכירות (4250) והוצאות חריגות כגון טיפולים רפואיים יקרים מדי פעם (שהיו בתקופה האחרונה) או הוצאות בלתי צפויות אחרות. זה תלוי כמובן בגילאי הילדים וכו אבל זה המצב עכשיו.

גרים במרכז, אין רכב ויש הוצאות אחרות על נסיעות. אוכלים נורמאלי לחלוטין (יש ממתקים ומעדנים לילדים מידי פעם, אבל לא בהגזמה, על פירות, ירקות, עופות וכו לא חוסכים) לא אוכלים כמעט בחוץ, ואם כן פיצות זולות וכדו'. מקבלים בגדים יד שניה ממשפחה או מתנות, אך כשצריך קונים בלי להתקמץ (כמובן שמעדיפים חנויות זולות/סוף עונה וכו, אבל שוב, לא בלחץ). אני אף פעם לא עושה רישום מדוייק של ההוצאות, אבל משתדלים לא להגזים לשום כיוון. לשני ילדים יש שני חוגים וגם הוצאות חינוך על בית הספר.

ואם באמת היינו מחשבים כל שקל - ההוצאות היו יותר נמוכות (אני חושבת שסדר גודל של עד 2000 ש"ח, אם מוותרים על חוגים, ועל מצרכי מזון לא הכרחיים/משחקים)

מכיוון שיש הכנסה מדירה בסדר גודל של השכירות שלנו (ללא משכנתא וסיימנו להחזיר חובות...) אנחנו גם חוסכים יפה ולכן יכולים להרשות לעצמנו. אבל אני חושבת שסדרי הגודל הם נכונים למי שאין דירה או לוקח משכנתא וחי ברמת חיים רגילה. 

ונ.ב. מסגרת האשראי שלנו היתה מאז ומעולם 0... גם כשאני הייתי סטודנטית ובעלי אברך שקיבל 800 ש"ח. ותמיד חסכנו לא מעט. (עבדתי במה שרק אפשר בזמן שבעלי רק למד, גרנו בקרוון, ולפני שהיו ילדים בהחלט התקמצנו על אוכל. כשיש ילדים - יותר קשה לחסוך מהם אוכל, למרות שגם אותם אנחנו מלמדים לחסוך ולחשוב איך מוציאים בתבונה את הכספים שהם מקבלים למתנות וכו.)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...