זה מפחית את העלויות על דיור לחצי.

שקנו דירה במשכנתא, דירה נאה..

המשכורת שלה ממש לא גבוהה. שלו אינני יודע, סה"כ די בתחילת הדרך.

לקחו משכנתא. לקחו שתי הלוואות על ההון העצמי (בניגוד למה שנכתב כאן פעם, נתנו להם ללא בעיה). ההחזר הכולל הגיע לפחות  משליש ההכנסה.

בעזהי"ת

אבל יש לי קרוב משפחה, חרדי, אברך צעיר, שבגיל 18 (הרבה לפני שהתחתן..) לקח הלוואה למימון הון עצמי, משכנתא וקנה דירה. היום, כמה שנים אחרי, הוא נשוי ויש לו 6 דירות, שהוא מוכר וקונה ומרוויח מהם כדי מחייתו ושאר הזמן לומד..

(שזה אומר שהמחיר הסופי לא מובטח ועלול להשתנות, על כל הסיכונים המלווים של קבוצת רכישה)

כנראה שהם למדו לקח מהפרוייקטים בחריש (שמתקדמים לאט מהמתוכנן והמחיר המשוער עלה ב-120K).

קראתי בפירוש בקיצור שולחן ערוך שמעשר כספים צריך לתת ממה שנשאר אחרי שהוציא את צרכי עצמו. 

כמוכן, התשלום על חינוך הילדים יכול להחשב מעשר כספים.

ברור שעדיף לתת מהברוטו, לפני הוצאות המשפחה, אבל אם זה גורר נפילה למקומות כלכליים בעייתיים, נראה לי שרצוי לשאול רב בנושא. 

מעשר כספים- מצטרפת לקודמתי, לבדוק האם חינוך יכול להיחשב כמעשר.

כבר חסכנו כמה אלפים חיוניים.

לא נוהג להיכנס כאן לפרטים.

אבל הרי אני כותב גם מתוך נסיון.

רק דוגמה: הנתון הראשון  שהבאת - יכול להיות כחמישית  ממה שכתבת (מהמציאות לגמרי.. ולא שכ"ד אלא משכנתא).

יש עוד.

כבר אמרתי: תלוי גם במקומות ועוד.

[קורה בפעל..]

למשל, קרית ארבע.

מקום טוב.

ממש באותה מדינה, וודאי אותה פלנטה.

[כנ"ל, לגבי ההון ההתחלי, שמחוץ למה שמקבלים במשכנתא]

והזוג שהזכרתי, זה ממש לפני חודשים ספורים.

אם אתה רוצה,

נתונים באישי.

ודירה ממש, לא "קראוון"....  גם לא 70 שנה..

פיטורין אקראיים (אפילו רק לחודש) או שינוי הכי קטן במפת ההוצאות שלכם (ילד חולה), יכול להקריס את מגדל הבבל שבניתם בכסף של אחרים.

מצד שני, אם הכל ילך כשורה - תוכלו לחסל מהר יחסית  את ההלוואות היקרות (בעיקרו זו מחברת האשראי) ולהישאר עם משכנתא נסבלת.

(בדקתם את האפשרות של eloan ודומיו? ייתכן ותוכלו לקבל שם הלוואה בריבית יותר נמוכה)

אני כמובן אשמח לשמוע שהצלחתם. אבל זה מסוכן.

לא 1000 כמו שד. אמר

למקרה שמשהו ישתבש (למשל שיפטרו אותך או אותה מהעבודה באופן זמני).

תשמע, עשית מהלך מסוכן שיכול להצליח לך יפה ולסדר אותך מבחינת דירה, אבל אתה יכול גם ליפול בדרך.

בהצלחה רבה.

סה"כ, אתם נראים אחראים, ושקולים - לא "חרדים" ולא פזיזים.

[בהבאה בחשבון שגם בתקופת השיא, ההחזר הוא כ3000 ש"ח, אז הפסקה של חודש חודשיים של אחת המשכורות, עדיין אינה "שוברת" את הענין]

אפשר ליסוע בתחבורה ציבורית ולדמיין שאתם בעבודה. עובדים על הכסף לממן את האוטו שאין....

רכב עולה כ-20 אלף ש"ח בשנה במקרה הטוב.

הבנק הרי עושה בדיקה מקיפה... ולא לכולם נותנים משכנתא.

ועוד שאלה, מבירור שעשיתי הבנתי שביו"ש נותנים משכנתא עד מקסימום 60% מערך הנכס (כלומר 40% הון עצמי). איזה בנק אישר לכם משכנתא כזו?

30 שנה ועוד עם ריבית משתנה ומדד, היום זה לא נראה באופק אבל ברגע שמדד או ריבית תעלה, תשלום חודשי שלכם יקפוץ ויעלה, ומן הסתם זה כן יקרה בטווח ארוך של 30 שנה

אני מכירה משפחה עם ילד אחד שלקחו משכנתה בתחילת שנות תשעים עם כל המדד וריבית ועם השנים תשלום שלהם פשוט התנפח שהם בקושי שילמו אותו

בהצלחה

אני גם מכיר כאלה שלקחו אז, באזור לא יקר ודירה גדולה יחסית, כ100 מ'.

ומשלמים בין 800 ל900 ש"ח החזר לחודש, כיום (ואז, היה ניתן לקבל משכנתא ללא ריבית. רק מדד).

אבל אני לא מבין....

בית שעולה 800,000
מספיק לך הון עצמי התחלתי של 200,000

כל עוד אין לך בית שרשום על שמך

בית ראשון אתה יכול לקבל משכנתא של 75%!!

ומשכנתאות אפשר למצוא באיזה נוחות שבא לך...
צריך לחפש, אבל יש, ומכיר כמה וכמה כאלו!!

אני לא נכנסתי להם ל"קישקעס"..

הבחורה אמרה לי, שלא היה להם משלהם.

הם לקחו משכנתא על הדירה + שתי הלוואות לכיסוי ההון ההתחלי הנדרש.

וזה זוג צעיר ממש. לא כאלו שכבר יש להם הרבה משלהם.

העובדה - עובדה..

לגבי "קרוב לת"א"... נו, על זה כבר לא דיברתי בדווקא.

[אגב, לגבי שכ"ד, אני יודע על זוג צעיר ששכרו בישוב קרוב לנתניה, ב800 ש"ח. גם אני התפלאתי, אבל זה המקובל שם]

ולכן מי שחפץ בדירה משלו- ירחיק לפריפריה הדרומית/ הצפונית. לאו דווקא יישובים ביו"ש.

למרבה הצער- אם לא נולדת לאבא מיליונר או שאתה מתעתד להיות כזה בעצמך-

(או לפחות להכניס משכורת קבועה של כמה עשרות אלפי שקלים ולהצליח לחסוך סכומים יפים ממנה)

אין ממש סיכוי להצליח לרכוש דירה בין גדרה לחדרה,

בקושי בבאר שבע/ ביו"ש.

אבל בכל מיני ערים בינוניות בדרום/ צפון- יש דירות שיכולות להספיק לבעלי הון עצמי של 150-200 אלף ש"ח, עם משכנתא סבירה.

אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעשות את זה.

(זה לא מאוד קשה לגייס 300 אלף שקל אם יש משכורת סבירה*2, וחיים ברמת חיים נמוכה משל אברך סטייל הסולידית, הבעיה היא שרוב האנשים לא רוצים לעשות את זה ויתחילו להחזיק רכב וכל מיני דברים יקרים אחרים)

אישית חסכתי סכום של 6 ספרות מעבודה  חלקית בשכר מינימום לאורך שנות העשרה. במקום לבזבז את הכסף הזה על בילויים ורכב קניתי בו אג"ח...

רק שאני, ועוד הרבה אנשים שאני מכירה- לא קוראים לזה חיים..... 

ובאמת, אלה שחיים ככה- מצליחים לחסוך יפה.

רק שלא כולם יכולים לחיות בחישוב התמידי המעיק הזה ובדקדוקי עניות בלתי פוסקים....

100 אלף ש"ח שנחסכו עד גיל 20 פשוט שווים יותר מאשר אותו סכום שנחסך בקמצנות מבית עם משפחה וילדים.

אנשים לא מבינים איך ששקל ועוד שקל, ועוד 1000 שקל , ועוד 250 שקל ריבית (אמנם לפני עשור שהריבית הייתה גבוהה משמעותית), נצברים לסכומי עתק תוך שנים ספורות.

זה דורש דקדוקי עניות וחשיבה על השקל (כן, כולל החלפת ציוד בחדש אם החדש צורך פחות חשמל), אבל הכסף הנחסך נצבר לסכומים גדולים.

________

מי שמכיר אותי ואת מקום העבודה שלי יודע שאי אפשר להתעשר משם, ובכ"ז הצלחתי לחסוך סכומים לא רעים בכלל תוך לא הרבה שנים.

כן, גם לגאות הבורסה ב-7 השנים האחרונות הייתה משמעות כמובן.

בגרויות, פסיכומטרי, לימודים אקדמיים, לימוד נהיגה.

לפעמים נהנו מהחיים בכסף שהרוויחו, לפני שנכנסים למירוץ של החיים.

אז לא היה להם זמן לעבוד ולהרוויח מעבר למימון של הנ"ל.

נכון שאתה לא מתפעל מלימודים אקדמיים וחושב שזה מיותר- אבל עדיין רוב האנשים הלא עצמאיים נדרשים להם.

וגם חסכונות כיום- הם כסף שקופא על השמרים, והרבה אנשים שמנסים כוחם בהשקעות מבלי שיש להם הבנה מינימלית בהם- מפסידים גם המעט שאין להם.

נהיגה גם אני למדתי (זה באמת נחוץ).

חסכונות - זה נכון היום, אבל בטווח של 10-15 שנה זה לא נכון.

מי שקנה ב-2007 מניות (לוקח מקרה קיצון) לפני המשבר, הרוויח יפה מאז.

מי שחוסך לשנתיים יכול להפסיד, מי שחוסך ל-10 שנים (ומוכן ללמוד בדרך הקשה גם להפסיד) - זה משהו אחר.

רשיון צריך לעשות בגיל צעיר כדי שהפז"מ יתחיל לדפוק. אחרת האידיוטים ימררו את חייך עוד בתקנות חדשות ושיגועי שכל חדשים.

אני בלי רכב ובהחלט זקוקה לרישיון נהיגה שלי.

ההורים מתבגרים, וגם עוזרים בשמירה על הילדים אחה"צ כשההורים עדיין בעבודה ואילו הילדים כבר בבית.

בעצם, אם לעבור דירה למקום זול יותר, סיכוי סביר שהכסף שייחסך כתוצאה מההפרש בשכר הדירה ילך לתשלום לבייביסיטרים על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולהכניס כסף למשפחה..

אבל שיעשו מה שטוב להם.

מכירה אנשים שבגלל החישוב המוטעה הזה, שמגורים ליד ההורים עדיפים כלכלית-  הוציאו מאות אלפי שקלים על דיור שהלך לפח,

נכנסו לחובות אדירים ונכנסו למצב של רווחה.

מצב שהיה יכול להימנע בקלות רבה אם היו עוברים לגור בפריפריה.

המחירים באזורים היקרים רק הולכים וגואים,

מחירי השמרטפות לא עולים בהתאמה, יש מסגרות של ימי לימודים ארוכים שלא עולות הרבה, והילדים גדלים ויכולים לשמור זה על זה.

לפעמים סוחבים שונים תפיסות שגויות- ובינתים צוברים חובות אדירים.

גנים, מעונות, תח"צ, חוגים, קיטנות ועוד הרבה.

רמת החיים מסביב יותר גבוהה.

המגורים בפריפריה זולים משמעותית גם בכל פרמטרים האלה, רמת החיים שם הרבה פחות תחרותית ומלחיצה, גם אם הנסיעות לעבודה יהיו ארוכות יותר- החיסכון הוא לעין שיעור.

ואני כותבת דברים מבוססים על נתונים שאני מכירה אישית.

רמת החיים בפריפריה זולה משמעותית ואתן דוגמא מהעיר נתיבות (שאגב כך נציין שגרים בה לא מעט דת"ל וחרדים):

- תחבורה ציבורית זולה במיוחד: 2.80 ש"ח לנסיעת אוטובוס פנימי, 2.40 בכריטיסייה, רכבת תקופה ארוכה מאוד חינם לכל כיוון (הלוך ושוב לתושבי העיר והסביבה).

- ארנונה: מהזולות בארץ

- מעונים וגנים: מסובסדים ומוזלים משמעותית יחסית למרכז.

- דלק: תחרות משמעותית בין תחנות התדלוק במהלך כל ימות השנה. כיום שמחיר הדלק עומד על 6.07 ש"ח לליטר, בנתיבות ניתן למצוא ב-5.83.

- תחרות בין רשתות המזון.

ואולי ההטבה המשמעותית זה עניין המיסוי- 11% זיכוי ממס הכנסה (דבר שיכול לחסוך אלפי שקלים למשפחה בהינתן המשכורת).

ובעיני, מעל כל אלו, זה פשוט העובדה שרמת החיים במקומות מן הסוג הזה הרבה פחות תחרותית ומלחיצה.

בפריפריה שאני גרה בה רמת החיים כמו רמת אביב ג'. נסחפים.

[אנשים מוכנים לשלם, אז זו התוצאה]

אפילו אמא מובטלת/עקרת בית שגרה ברחוב ליד שתקבל את הילדים אחר הצהריים בבית שלה ותדאג להם.

יש מקרים שאין ברירה אלא לגור במרכז היקר, אבל הרבה פעמים זה לא המצב.

מה ההורים עושים?

אם ההורים לא עובדים (ואני מנחש שהם לא), אולי יהיה יותר זול להציע להם לעבור דירה, להשכיר את הנוכחית שלהם ולהנות מהפרש השכירות...

(מכיר כאלה שעשו את זה ^)

יש במדינה הזו יותר מדי אנשים שמתפרנסים מזה שהדירות יקרות. רובם אגב - לא אנשים עשירים, סתם כאלה שקנו דירה לפני הגירוש.

(בגירוש הרסו 1500 יח"ד, והוא היה הסממן הראשון של עליית מחירי הדירות שהתחילה ב-2006).

הרבה מאוד אנשים ירשו דירה צנועה של חדר-שניים מההורים שלהם שפתאום הפכה להיות שווה זהב. מדובר בד"כ באנשים מבוגרים שנמצאים במוקדי קבלת ההחלטות.

אנחנו הצעירים נדפקים מזה, כמובן.

ואסור להם להמשיך ככה! כמו שאמרו סעיף דיור זה לא נורמלי

או שהם יעברו ליישוב במרחק שעה- שעה וחצי מעבודה או יעברו לדירה קטנה וזולה או שהם פשוט יצברו חובות

אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית, כולם די בשוק מזה, ובחרנו מקום מגורים עם מוסדות חינוך במרחק הליכה

משפחה עם הרבה ילדים גם אם רוצה חינוך טוב מאוד לא יכולה להרשות לעצמה בתי ספר שכבר ביסודי משלמים 400 שקל בחודש ועוד כמה מאות שקלים על נסיעות אליו. 

וביטלנו רוב המעשר - גם נתנו תמיד מעשר כ1000 שקל אבל בן אדם לא אמור להיכנס לחובות כדי לתת מעשר

ואז להזדקק בעצמו לתרומות בערך באותו סכום

יש משפחות עם יותר נפשות שמסתדרות מצוין עם פחות.

לא כולם שולחים למעון (אצלנו למשל תמיד היו גני סבב שעלותם אפסית), מחירי דירות ועלויות בתים משתנות מאזור לאזור, גם עלות של "ילד" צאוד תלויה במנטליות ובאורח החיים- יש מקומות שמשלמים 50 ש"ח לחודש לגן ויש מקומות שמשלמים 200 ש,ח לחודש. יש מי שקונה בגדי מותגים ויש מי שקונה את הרוב ביד שניה. יש מי שישקיע ברכב 80 אלף ויש מי שישקיע בו 30 אלף. בקיצור-

לא נשמע לי הגיוני לעשות כזאת הכללה.

אחר כך רק השתדלות ותפילות.

וגם עם יותר מ"זוג צעיר".

תלוי במושגים, בסדרי עדיפויות, וגם - בדברים מסויימים - היכן חיים.

כשאני חושבת על זה שוב- כנראה מחשיבים שמשפחה עם יותר ילדים גם צורכת יותר חשמל  (כביסות, דוד שמש, תאורה, מיזוג ועוד), יותר מים, הרבה פעמים זקוקים לרכב גדול יותר, כך שהתחשיב גדל גם בהוצאות הקבועות, לא רק בהוצאות לילדים עצמם.

כשלוקחים את כל הנל בחשבון, וגם אולי דאגה כלכלית לעתיד הילדים (קופות חיסכון וכד')-

הסכומים הנ"ל לא נשמעים מופרכים.

בערים זה יכול להיות בקלות 2000-3000 שקל לילד.

אם שני ההורים עובדים זה חובה (ואגב, לא תמיד משתלם).

הילד השישי עולה הרבה פחות מהראשון (למשל, הארנונה עבור הסלון, עלות חיבור האינטרנט בבית, חשמל  וכו')...

קצת קשה לכמת את זה כי זה מורכב מהרבה משתנים שונים ומשונים.

בערוץ מאקו- שמה "חיים חדשים"- בדיוק על זה. זוגות ומשפחות שנקלעו למשבר כלכלי, והמנחה מכוונת אותם לעבור דירה, ורואים שהכל פתאום זול יותר וקרוב יותר למקומות תעסוקה

עם כחצי מהסכום הזה

אבל מה שכן- צריך לחסוך לעתיד כי אז הם יזדקקו ליותר

ההוצאה על השכירות מאוד משמעותית...

בעיקר כשהוא מדבר על רוב המשפחות, משמע אומר, שלא גרים בקרוון ביו"ש, זה מתאפשר רק לציבור שלנו ולא בא בחשבון/לא יעברו ועדות קבלה לכלל עם ישראל...

וחוץ מזה, יש תמיד הוצאות בלתי צפויות. וגם נכון שצריך לחסוך, אבל אם מצליחים לחסוך 6500 כל חודש זה בהחלט יפה מאוד... 

גם בדרום ובצפון אפשר לגור יחסית בזול, 2000 ש"ח שכירות

הסתכלתי, וממש יצא לי שאנחנו מוציאים סדר גודל כזה בחצי שנה האחרונה. (משפחה עם שלושה ילדים)

לפי מה שאני רואה בחשבונות הבנק. כולל שכירות (4250) והוצאות חריגות כגון טיפולים רפואיים יקרים מדי פעם (שהיו בתקופה האחרונה) או הוצאות בלתי צפויות אחרות. זה תלוי כמובן בגילאי הילדים וכו אבל זה המצב עכשיו.

גרים במרכז, אין רכב ויש הוצאות אחרות על נסיעות. אוכלים נורמאלי לחלוטין (יש ממתקים ומעדנים לילדים מידי פעם, אבל לא בהגזמה, על פירות, ירקות, עופות וכו לא חוסכים) לא אוכלים כמעט בחוץ, ואם כן פיצות זולות וכדו'. מקבלים בגדים יד שניה ממשפחה או מתנות, אך כשצריך קונים בלי להתקמץ (כמובן שמעדיפים חנויות זולות/סוף עונה וכו, אבל שוב, לא בלחץ). אני אף פעם לא עושה רישום מדוייק של ההוצאות, אבל משתדלים לא להגזים לשום כיוון. לשני ילדים יש שני חוגים וגם הוצאות חינוך על בית הספר.

ואם באמת היינו מחשבים כל שקל - ההוצאות היו יותר נמוכות (אני חושבת שסדר גודל של עד 2000 ש"ח, אם מוותרים על חוגים, ועל מצרכי מזון לא הכרחיים/משחקים)

מכיוון שיש הכנסה מדירה בסדר גודל של השכירות שלנו (ללא משכנתא וסיימנו להחזיר חובות...) אנחנו גם חוסכים יפה ולכן יכולים להרשות לעצמנו. אבל אני חושבת שסדרי הגודל הם נכונים למי שאין דירה או לוקח משכנתא וחי ברמת חיים רגילה. 

ונ.ב. מסגרת האשראי שלנו היתה מאז ומעולם 0... גם כשאני הייתי סטודנטית ובעלי אברך שקיבל 800 ש"ח. ותמיד חסכנו לא מעט. (עבדתי במה שרק אפשר בזמן שבעלי רק למד, גרנו בקרוון, ולפני שהיו ילדים בהחלט התקמצנו על אוכל. כשיש ילדים - יותר קשה לחסוך מהם אוכל, למרות שגם אותם אנחנו מלמדים לחסוך ולחשוב איך מוציאים בתבונה את הכספים שהם מקבלים למתנות וכו.)

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע