זה מפחית את העלויות על דיור לחצי.

שקנו דירה במשכנתא, דירה נאה..

המשכורת שלה ממש לא גבוהה. שלו אינני יודע, סה"כ די בתחילת הדרך.

לקחו משכנתא. לקחו שתי הלוואות על ההון העצמי (בניגוד למה שנכתב כאן פעם, נתנו להם ללא בעיה). ההחזר הכולל הגיע לפחות  משליש ההכנסה.

בעזהי"ת

אבל יש לי קרוב משפחה, חרדי, אברך צעיר, שבגיל 18 (הרבה לפני שהתחתן..) לקח הלוואה למימון הון עצמי, משכנתא וקנה דירה. היום, כמה שנים אחרי, הוא נשוי ויש לו 6 דירות, שהוא מוכר וקונה ומרוויח מהם כדי מחייתו ושאר הזמן לומד..

(שזה אומר שהמחיר הסופי לא מובטח ועלול להשתנות, על כל הסיכונים המלווים של קבוצת רכישה)

כנראה שהם למדו לקח מהפרוייקטים בחריש (שמתקדמים לאט מהמתוכנן והמחיר המשוער עלה ב-120K).

קראתי בפירוש בקיצור שולחן ערוך שמעשר כספים צריך לתת ממה שנשאר אחרי שהוציא את צרכי עצמו. 

כמוכן, התשלום על חינוך הילדים יכול להחשב מעשר כספים.

ברור שעדיף לתת מהברוטו, לפני הוצאות המשפחה, אבל אם זה גורר נפילה למקומות כלכליים בעייתיים, נראה לי שרצוי לשאול רב בנושא. 

מעשר כספים- מצטרפת לקודמתי, לבדוק האם חינוך יכול להיחשב כמעשר.

כבר חסכנו כמה אלפים חיוניים.

לא נוהג להיכנס כאן לפרטים.

אבל הרי אני כותב גם מתוך נסיון.

רק דוגמה: הנתון הראשון  שהבאת - יכול להיות כחמישית  ממה שכתבת (מהמציאות לגמרי.. ולא שכ"ד אלא משכנתא).

יש עוד.

כבר אמרתי: תלוי גם במקומות ועוד.

[קורה בפעל..]

למשל, קרית ארבע.

מקום טוב.

ממש באותה מדינה, וודאי אותה פלנטה.

[כנ"ל, לגבי ההון ההתחלי, שמחוץ למה שמקבלים במשכנתא]

והזוג שהזכרתי, זה ממש לפני חודשים ספורים.

אם אתה רוצה,

נתונים באישי.

ודירה ממש, לא "קראוון"....  גם לא 70 שנה..

פיטורין אקראיים (אפילו רק לחודש) או שינוי הכי קטן במפת ההוצאות שלכם (ילד חולה), יכול להקריס את מגדל הבבל שבניתם בכסף של אחרים.

מצד שני, אם הכל ילך כשורה - תוכלו לחסל מהר יחסית  את ההלוואות היקרות (בעיקרו זו מחברת האשראי) ולהישאר עם משכנתא נסבלת.

(בדקתם את האפשרות של eloan ודומיו? ייתכן ותוכלו לקבל שם הלוואה בריבית יותר נמוכה)

אני כמובן אשמח לשמוע שהצלחתם. אבל זה מסוכן.

לא 1000 כמו שד. אמר

למקרה שמשהו ישתבש (למשל שיפטרו אותך או אותה מהעבודה באופן זמני).

תשמע, עשית מהלך מסוכן שיכול להצליח לך יפה ולסדר אותך מבחינת דירה, אבל אתה יכול גם ליפול בדרך.

בהצלחה רבה.

סה"כ, אתם נראים אחראים, ושקולים - לא "חרדים" ולא פזיזים.

[בהבאה בחשבון שגם בתקופת השיא, ההחזר הוא כ3000 ש"ח, אז הפסקה של חודש חודשיים של אחת המשכורות, עדיין אינה "שוברת" את הענין]

אפשר ליסוע בתחבורה ציבורית ולדמיין שאתם בעבודה. עובדים על הכסף לממן את האוטו שאין....

רכב עולה כ-20 אלף ש"ח בשנה במקרה הטוב.

הבנק הרי עושה בדיקה מקיפה... ולא לכולם נותנים משכנתא.

ועוד שאלה, מבירור שעשיתי הבנתי שביו"ש נותנים משכנתא עד מקסימום 60% מערך הנכס (כלומר 40% הון עצמי). איזה בנק אישר לכם משכנתא כזו?

30 שנה ועוד עם ריבית משתנה ומדד, היום זה לא נראה באופק אבל ברגע שמדד או ריבית תעלה, תשלום חודשי שלכם יקפוץ ויעלה, ומן הסתם זה כן יקרה בטווח ארוך של 30 שנה

אני מכירה משפחה עם ילד אחד שלקחו משכנתה בתחילת שנות תשעים עם כל המדד וריבית ועם השנים תשלום שלהם פשוט התנפח שהם בקושי שילמו אותו

בהצלחה

אני גם מכיר כאלה שלקחו אז, באזור לא יקר ודירה גדולה יחסית, כ100 מ'.

ומשלמים בין 800 ל900 ש"ח החזר לחודש, כיום (ואז, היה ניתן לקבל משכנתא ללא ריבית. רק מדד).

אבל אני לא מבין....

בית שעולה 800,000
מספיק לך הון עצמי התחלתי של 200,000

כל עוד אין לך בית שרשום על שמך

בית ראשון אתה יכול לקבל משכנתא של 75%!!

ומשכנתאות אפשר למצוא באיזה נוחות שבא לך...
צריך לחפש, אבל יש, ומכיר כמה וכמה כאלו!!

אני לא נכנסתי להם ל"קישקעס"..

הבחורה אמרה לי, שלא היה להם משלהם.

הם לקחו משכנתא על הדירה + שתי הלוואות לכיסוי ההון ההתחלי הנדרש.

וזה זוג צעיר ממש. לא כאלו שכבר יש להם הרבה משלהם.

העובדה - עובדה..

לגבי "קרוב לת"א"... נו, על זה כבר לא דיברתי בדווקא.

[אגב, לגבי שכ"ד, אני יודע על זוג צעיר ששכרו בישוב קרוב לנתניה, ב800 ש"ח. גם אני התפלאתי, אבל זה המקובל שם]

ולכן מי שחפץ בדירה משלו- ירחיק לפריפריה הדרומית/ הצפונית. לאו דווקא יישובים ביו"ש.

למרבה הצער- אם לא נולדת לאבא מיליונר או שאתה מתעתד להיות כזה בעצמך-

(או לפחות להכניס משכורת קבועה של כמה עשרות אלפי שקלים ולהצליח לחסוך סכומים יפים ממנה)

אין ממש סיכוי להצליח לרכוש דירה בין גדרה לחדרה,

בקושי בבאר שבע/ ביו"ש.

אבל בכל מיני ערים בינוניות בדרום/ צפון- יש דירות שיכולות להספיק לבעלי הון עצמי של 150-200 אלף ש"ח, עם משכנתא סבירה.

אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שמסוגלים לעשות את זה.

(זה לא מאוד קשה לגייס 300 אלף שקל אם יש משכורת סבירה*2, וחיים ברמת חיים נמוכה משל אברך סטייל הסולידית, הבעיה היא שרוב האנשים לא רוצים לעשות את זה ויתחילו להחזיק רכב וכל מיני דברים יקרים אחרים)

אישית חסכתי סכום של 6 ספרות מעבודה  חלקית בשכר מינימום לאורך שנות העשרה. במקום לבזבז את הכסף הזה על בילויים ורכב קניתי בו אג"ח...

"הכל סובב את האשכנזים". 

100 אלף ש"ח שנחסכו עד גיל 20 פשוט שווים יותר מאשר אותו סכום שנחסך בקמצנות מבית עם משפחה וילדים.

אנשים לא מבינים איך ששקל ועוד שקל, ועוד 1000 שקל , ועוד 250 שקל ריבית (אמנם לפני עשור שהריבית הייתה גבוהה משמעותית), נצברים לסכומי עתק תוך שנים ספורות.

זה דורש דקדוקי עניות וחשיבה על השקל (כן, כולל החלפת ציוד בחדש אם החדש צורך פחות חשמל), אבל הכסף הנחסך נצבר לסכומים גדולים.

________

מי שמכיר אותי ואת מקום העבודה שלי יודע שאי אפשר להתעשר משם, ובכ"ז הצלחתי לחסוך סכומים לא רעים בכלל תוך לא הרבה שנים.

כן, גם לגאות הבורסה ב-7 השנים האחרונות הייתה משמעות כמובן.

בגרויות, פסיכומטרי, לימודים אקדמיים, לימוד נהיגה.

לפעמים נהנו מהחיים בכסף שהרוויחו, לפני שנכנסים למירוץ של החיים.

אז לא היה להם זמן לעבוד ולהרוויח מעבר למימון של הנ"ל.

נכון שאתה לא מתפעל מלימודים אקדמיים וחושב שזה מיותר- אבל עדיין רוב האנשים הלא עצמאיים נדרשים להם.

וגם חסכונות כיום- הם כסף שקופא על השמרים, והרבה אנשים שמנסים כוחם בהשקעות מבלי שיש להם הבנה מינימלית בהם- מפסידים גם המעט שאין להם.

נהיגה גם אני למדתי (זה באמת נחוץ).

חסכונות - זה נכון היום, אבל בטווח של 10-15 שנה זה לא נכון.

מי שקנה ב-2007 מניות (לוקח מקרה קיצון) לפני המשבר, הרוויח יפה מאז.

מי שחוסך לשנתיים יכול להפסיד, מי שחוסך ל-10 שנים (ומוכן ללמוד בדרך הקשה גם להפסיד) - זה משהו אחר.

רשיון צריך לעשות בגיל צעיר כדי שהפז"מ יתחיל לדפוק. אחרת האידיוטים ימררו את חייך עוד בתקנות חדשות ושיגועי שכל חדשים.

אני בלי רכב ובהחלט זקוקה לרישיון נהיגה שלי.

ההורים מתבגרים, וגם עוזרים בשמירה על הילדים אחה"צ כשההורים עדיין בעבודה ואילו הילדים כבר בבית.

בעצם, אם לעבור דירה למקום זול יותר, סיכוי סביר שהכסף שייחסך כתוצאה מההפרש בשכר הדירה ילך לתשלום לבייביסיטרים על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ולהכניס כסף למשפחה..

אבל שיעשו מה שטוב להם.

מכירה אנשים שבגלל החישוב המוטעה הזה, שמגורים ליד ההורים עדיפים כלכלית-  הוציאו מאות אלפי שקלים על דיור שהלך לפח,

נכנסו לחובות אדירים ונכנסו למצב של רווחה.

מצב שהיה יכול להימנע בקלות רבה אם היו עוברים לגור בפריפריה.

המחירים באזורים היקרים רק הולכים וגואים,

מחירי השמרטפות לא עולים בהתאמה, יש מסגרות של ימי לימודים ארוכים שלא עולות הרבה, והילדים גדלים ויכולים לשמור זה על זה.

לפעמים סוחבים שונים תפיסות שגויות- ובינתים צוברים חובות אדירים.

גנים, מעונות, תח"צ, חוגים, קיטנות ועוד הרבה.

רמת החיים מסביב יותר גבוהה.

המגורים בפריפריה זולים משמעותית גם בכל פרמטרים האלה, רמת החיים שם הרבה פחות תחרותית ומלחיצה, גם אם הנסיעות לעבודה יהיו ארוכות יותר- החיסכון הוא לעין שיעור.

ואני כותבת דברים מבוססים על נתונים שאני מכירה אישית.

רמת החיים בפריפריה זולה משמעותית ואתן דוגמא מהעיר נתיבות (שאגב כך נציין שגרים בה לא מעט דת"ל וחרדים):

- תחבורה ציבורית זולה במיוחד: 2.80 ש"ח לנסיעת אוטובוס פנימי, 2.40 בכריטיסייה, רכבת תקופה ארוכה מאוד חינם לכל כיוון (הלוך ושוב לתושבי העיר והסביבה).

- ארנונה: מהזולות בארץ

- מעונים וגנים: מסובסדים ומוזלים משמעותית יחסית למרכז.

- דלק: תחרות משמעותית בין תחנות התדלוק במהלך כל ימות השנה. כיום שמחיר הדלק עומד על 6.07 ש"ח לליטר, בנתיבות ניתן למצוא ב-5.83.

- תחרות בין רשתות המזון.

ואולי ההטבה המשמעותית זה עניין המיסוי- 11% זיכוי ממס הכנסה (דבר שיכול לחסוך אלפי שקלים למשפחה בהינתן המשכורת).

ובעיני, מעל כל אלו, זה פשוט העובדה שרמת החיים במקומות מן הסוג הזה הרבה פחות תחרותית ומלחיצה.

בפריפריה שאני גרה בה רמת החיים כמו רמת אביב ג'. נסחפים.

[אנשים מוכנים לשלם, אז זו התוצאה]

אפילו אמא מובטלת/עקרת בית שגרה ברחוב ליד שתקבל את הילדים אחר הצהריים בבית שלה ותדאג להם.

יש מקרים שאין ברירה אלא לגור במרכז היקר, אבל הרבה פעמים זה לא המצב.

מה ההורים עושים?

אם ההורים לא עובדים (ואני מנחש שהם לא), אולי יהיה יותר זול להציע להם לעבור דירה, להשכיר את הנוכחית שלהם ולהנות מהפרש השכירות...

(מכיר כאלה שעשו את זה ^)

יש במדינה הזו יותר מדי אנשים שמתפרנסים מזה שהדירות יקרות. רובם אגב - לא אנשים עשירים, סתם כאלה שקנו דירה לפני הגירוש.

(בגירוש הרסו 1500 יח"ד, והוא היה הסממן הראשון של עליית מחירי הדירות שהתחילה ב-2006).

הרבה מאוד אנשים ירשו דירה צנועה של חדר-שניים מההורים שלהם שפתאום הפכה להיות שווה זהב. מדובר בד"כ באנשים מבוגרים שנמצאים במוקדי קבלת ההחלטות.

אנחנו הצעירים נדפקים מזה, כמובן.

ואסור להם להמשיך ככה! כמו שאמרו סעיף דיור זה לא נורמלי

או שהם יעברו ליישוב במרחק שעה- שעה וחצי מעבודה או יעברו לדירה קטנה וזולה או שהם פשוט יצברו חובות

אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית, כולם די בשוק מזה, ובחרנו מקום מגורים עם מוסדות חינוך במרחק הליכה

משפחה עם הרבה ילדים גם אם רוצה חינוך טוב מאוד לא יכולה להרשות לעצמה בתי ספר שכבר ביסודי משלמים 400 שקל בחודש ועוד כמה מאות שקלים על נסיעות אליו. 

וביטלנו רוב המעשר - גם נתנו תמיד מעשר כ1000 שקל אבל בן אדם לא אמור להיכנס לחובות כדי לתת מעשר

ואז להזדקק בעצמו לתרומות בערך באותו סכום

יש משפחות עם יותר נפשות שמסתדרות מצוין עם פחות.

לא כולם שולחים למעון (אצלנו למשל תמיד היו גני סבב שעלותם אפסית), מחירי דירות ועלויות בתים משתנות מאזור לאזור, גם עלות של "ילד" צאוד תלויה במנטליות ובאורח החיים- יש מקומות שמשלמים 50 ש"ח לחודש לגן ויש מקומות שמשלמים 200 ש,ח לחודש. יש מי שקונה בגדי מותגים ויש מי שקונה את הרוב ביד שניה. יש מי שישקיע ברכב 80 אלף ויש מי שישקיע בו 30 אלף. בקיצור-

לא נשמע לי הגיוני לעשות כזאת הכללה.

אחר כך רק השתדלות ותפילות.

וגם עם יותר מ"זוג צעיר".

תלוי במושגים, בסדרי עדיפויות, וגם - בדברים מסויימים - היכן חיים.

כשאני חושבת על זה שוב- כנראה מחשיבים שמשפחה עם יותר ילדים גם צורכת יותר חשמל  (כביסות, דוד שמש, תאורה, מיזוג ועוד), יותר מים, הרבה פעמים זקוקים לרכב גדול יותר, כך שהתחשיב גדל גם בהוצאות הקבועות, לא רק בהוצאות לילדים עצמם.

כשלוקחים את כל הנל בחשבון, וגם אולי דאגה כלכלית לעתיד הילדים (קופות חיסכון וכד')-

הסכומים הנ"ל לא נשמעים מופרכים.

בערים זה יכול להיות בקלות 2000-3000 שקל לילד.

אם שני ההורים עובדים זה חובה (ואגב, לא תמיד משתלם).

הילד השישי עולה הרבה פחות מהראשון (למשל, הארנונה עבור הסלון, עלות חיבור האינטרנט בבית, חשמל  וכו')...

קצת קשה לכמת את זה כי זה מורכב מהרבה משתנים שונים ומשונים.

בערוץ מאקו- שמה "חיים חדשים"- בדיוק על זה. זוגות ומשפחות שנקלעו למשבר כלכלי, והמנחה מכוונת אותם לעבור דירה, ורואים שהכל פתאום זול יותר וקרוב יותר למקומות תעסוקה

עם כחצי מהסכום הזה

אבל מה שכן- צריך לחסוך לעתיד כי אז הם יזדקקו ליותר

ההוצאה על השכירות מאוד משמעותית...

בעיקר כשהוא מדבר על רוב המשפחות, משמע אומר, שלא גרים בקרוון ביו"ש, זה מתאפשר רק לציבור שלנו ולא בא בחשבון/לא יעברו ועדות קבלה לכלל עם ישראל...

וחוץ מזה, יש תמיד הוצאות בלתי צפויות. וגם נכון שצריך לחסוך, אבל אם מצליחים לחסוך 6500 כל חודש זה בהחלט יפה מאוד... 

גם בדרום ובצפון אפשר לגור יחסית בזול, 2000 ש"ח שכירות

הסתכלתי, וממש יצא לי שאנחנו מוציאים סדר גודל כזה בחצי שנה האחרונה. (משפחה עם שלושה ילדים)

לפי מה שאני רואה בחשבונות הבנק. כולל שכירות (4250) והוצאות חריגות כגון טיפולים רפואיים יקרים מדי פעם (שהיו בתקופה האחרונה) או הוצאות בלתי צפויות אחרות. זה תלוי כמובן בגילאי הילדים וכו אבל זה המצב עכשיו.

גרים במרכז, אין רכב ויש הוצאות אחרות על נסיעות. אוכלים נורמאלי לחלוטין (יש ממתקים ומעדנים לילדים מידי פעם, אבל לא בהגזמה, על פירות, ירקות, עופות וכו לא חוסכים) לא אוכלים כמעט בחוץ, ואם כן פיצות זולות וכדו'. מקבלים בגדים יד שניה ממשפחה או מתנות, אך כשצריך קונים בלי להתקמץ (כמובן שמעדיפים חנויות זולות/סוף עונה וכו, אבל שוב, לא בלחץ). אני אף פעם לא עושה רישום מדוייק של ההוצאות, אבל משתדלים לא להגזים לשום כיוון. לשני ילדים יש שני חוגים וגם הוצאות חינוך על בית הספר.

ואם באמת היינו מחשבים כל שקל - ההוצאות היו יותר נמוכות (אני חושבת שסדר גודל של עד 2000 ש"ח, אם מוותרים על חוגים, ועל מצרכי מזון לא הכרחיים/משחקים)

מכיוון שיש הכנסה מדירה בסדר גודל של השכירות שלנו (ללא משכנתא וסיימנו להחזיר חובות...) אנחנו גם חוסכים יפה ולכן יכולים להרשות לעצמנו. אבל אני חושבת שסדרי הגודל הם נכונים למי שאין דירה או לוקח משכנתא וחי ברמת חיים רגילה. 

ונ.ב. מסגרת האשראי שלנו היתה מאז ומעולם 0... גם כשאני הייתי סטודנטית ובעלי אברך שקיבל 800 ש"ח. ותמיד חסכנו לא מעט. (עבדתי במה שרק אפשר בזמן שבעלי רק למד, גרנו בקרוון, ולפני שהיו ילדים בהחלט התקמצנו על אוכל. כשיש ילדים - יותר קשה לחסוך מהם אוכל, למרות שגם אותם אנחנו מלמדים לחסוך ולחשוב איך מוציאים בתבונה את הכספים שהם מקבלים למתנות וכו.)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם