אם עד עתה חשבתם,
משום מה,
כי אנשים מדוכאים הנם בסך הכל בני אדם
אשר הגיעו להבנה עמוקה אודות אמת עצמם -
צר לי לנפץ לכם את בועת האשליות.
אמנם נכון הדבר לפי פרויד ואחרים,
שאמונתם הבסיסית היא שהאדם הוא רע בטבעו.
אך לנו, יהודים מאמינים,
שיודעים שבכל אחד מאיתנו נשמה אלוקית חלק מאיתו ממש,
מופרך הדבר מכל וכל.
אנחנו טוב בטבענו.
טוב מוחלט ואבסולוטי, היישר ממקור הטוב ויוצרו.
נולדנו זכים, טהורים, חלקים מכל פגם.
זוהי האמת שלנו!
כל מה שנעשה לא יוכל לשנות זאת.
ועם הגרוע מכל - עודנו חלק מאלוקים,
מהות- איננה דבר משתנה.
ברי לכם אפוא, כי אין במדוכאים שמץ מודעות עצמית;
הם כלל לא יודעים מכך שמהותם, בעצם,
היא טוב מוחלט ובלתי ניתן לפגימה.
וכל מחשבות מזיקות במשוטטות במוחם -
נובעות אך ורק מהסתכלות מעוותת במציאות העולם.
אין הם רוע, ולא דבר משיגידו -
הם פשוט חסרי מודעות עצמית.
בשינוי החשיבה - תשתנה גם הרגשתם,
שוב לא יהיו עוד
חסרי
ערך.
(שוב, סליחה אם פגעתי במישהו,
ואם יש כאלו שבטוחים שהדבר לא נכון לגביהם - אשמח אם יסבירו ואנסה לענות
קחו אתזה כהצעה,
הצעת חשיבה)
