אז הם אכן ציונים.

אבל ציונות זו תנועה שהחרדים לא נמנים בה.

פעמים בתפילה, אבל מנ"מ? זה אומר שהוא קשור איכשהו לתנועה הציונית?

משלמים מיסים, מקבלים תקציבים, בוחרים, נבחרים, כל זה במדינה של הציונים.

זו לא דרכם, גם אם כרגע היא המובילה, ואין להם ברירה אלא לזרום איתה.

לפי עדות המזרח, "...ועל הר ציון משכן כבודך...".

ציון, אינה ארץ ישראל ואף לא ירושלים.

ציון זהו מקום המשכן, מקום השכינה על הר ציון (הר המוריה?) בתוך ירושלים.

זה לא ציוני בפשט המילה - דרישת ציון ופעילות למענה וכו' וכד'.

ציוני היום זה משתייך ותומך בתנועת הציונות, שקמה לפני מעל 100 שנה באירופה.

ציוני כזה לא בטוח שהוא דורש את שלום ציון, אולי הוא דורש את תל-אביב..

יכול גם להיות אדם שפועל בכל כוחו למען ציון, אבל לא רואה את עצמו שייך ל'ציונות'.

צריך להבדיל בין המשמעיות, כי זה ממש לא אותו דבר...

אבל התכוונתי לכתוב בדיוק את מה שכתב אדם כל שהוא

אתה נצמד למשמעות המילולית של מילים.. - נוער וגיל ההתבגרות

שמה כתבת "בדיוק!"

אז נראה לי שאנחנו מסכימים...

כמה פירושים יש למילה: ציוני.

גם כאן, וגם בהתייחסויות שלך לעדות.

הביטוי ציוני כיום, קשור לתנועה מסויימת שקמה בעם ישראל.

נכון ששמה של התנועה הזו קשור לציון, כשם ש"חרדים" קשור לחרדים לדבר ה', וה"חסידות" קשורה למושג חסידות שמופיע בחז"ל.

אבל אפשר להיות חרד לדבר ה' בלי להיות "חרדי", מצפה לשיבת השכינה לציון, ואפילו פועל למענה, בלי להיות "ציוני", ונוהג במידת חסידות בלי להיות "חסיד".

רק להוסיף:

וכן אפשר לא להיות חרד לדבר ה' ואעפ"כ להיות "חרדי". לא לצפות לשיבת השכינה לציון ולא לפעול למענה, אבל להחשב "ציוני", ולא לנהוג בשום מידת חסידות ולהקרות "חסיד"

הוא השיב, בודאי.

רואים עליו שהוא לא נמנה על ציבור המתפללים והמברכים ושאלתיו:

כמה פעמים ומתי אתה מזכיר את ציון בפיך?

הוא לא ידע להשיב.

עזרתי לו כמובן:

1. עכשיו כשאמרת שהחרדים לא ציונים, הזכרת את ציון.

2. האם אתה שר את התקוה? 

הנה, עוד פעם אלא שבתקוה אתה אומר בטעות שציון היא ארצנו, "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. 

אלא שציון היא לא ארץ. ואתה עושה שימוש שגוי במילה. אם כן מה עושה אותך ציוני?

השיב: אני שירתתי בצבא.

הסברתי לו  שמשרת בצבא נקרא חייל.

משרת במשטרה נקרא שוטר.

משרת בבי"הח נרא רופא, אח, אחות וכד'.

אבל ציוני הוא מי שמייחל לשובה של השכינה לציון ואומר זאת בפיו פעמים רבות כל יום.

נתפסת למשמעות המלולית, ולא לקשר שלו עם התנועה הציונית.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...