יש על זה הרבה שרשורים בימים האחרונים...

להעלות כאן "סיפורים דומים עם סוף טוב".

לא רק כי זה זה פורום מעורב, מסתכלים בו כל מיני חבר'ה, ולא לכל פירוט כאן המקום -

אלא גם, כי עם כל הרצון להזדהות עם פותח השרשור כאדם כנה שמעלה דברים בתום לב,

הרי שבאינטרנט, "אנונימי", יכול להיות גם לא כזה.

מה נעשה.. לפעמים באמת אנשים טובים סובלים בגלל העלאת אופציה של "סיכון" כזה.

סיפור מפייסבוק:

https://he-il.facebook.com/hanaka.yotam/posts/881233068612804

סיפור מכנס לה-לצ'ה:

ולדן היקר, אני מבינה בהחלט את החשש שאתה מעלה, אבל הטקסטים שהעליתי הם צנועים דיים לטעמי, ולדעתי ההפסד לצד השני גדול יותר. חשוב לי לפרט:

שניים מילדיי לא ינקו לצערי הרב, ואני יודעת בוודאות שגם את השלישי לא הייתי מצליחה להניק אם לא הייתי מתחילה לחפש ולקרוא באתרים המון חומר, כולל המון סיפורים אישיים אופטימיים. הם נתנו לי כיוון השקפה, וחיזוק בימים קשים, ועוד ועוד. בזכותם היו לי כוחות להתגבר על המשברים כשבאו.

מילא אם הייתי היחידה, אבל אני יודעת על המון כמוני. שחומר כתוב שמסתובב באינטרנט הציל להן את ההנקה. ואני יודעת שבדורנו, דור האינטרנט, אחוזי ההנקה בארץ עלו פלאים - קראתי את המספרים בסקרים של משרד הבריאות שמפורסמים לעיון הציבור.

אז אני מקבלת את טענתך שיש גמדים טרוטי עיניים שמסתכלים רק על הצד הנמוך ביותר של הדברים, אבל לא נראה לי נכון לגנוז בגללם את כל העושר שבכתובים הללו. ההפסד לאוכלוסיה ענקית של תינוקות יהיה גדול מדי.

ובוודאי שיש כאלו ש"סיפורים" טובים עזרו להם (אגב, לא כל פרסום באינטרנט אכן שווה את התוצאה. אם יפרסמו דברים באופן באמת לא ראוי, "מצוה הבאה בעבירה".. לא מדבר על כאן).

אבל כאשר מישהו פונה לאנשים כאן ומבקש ש"יספרו את סיפורם", לא כללית כמו שהציעו לפנות למדריכה וכו', שיתמוך, ועידודים, שזה בוודאי טוב - אז בכל זאת, זה לא המקום לפירוטים.  ביחוד כשאיש אינו יכול לדעת מי האנונימי.

אמרתי, לעיתים באמת אנשים טובים נפגעים מכך ש"מזהירים" ממה שלא קשור אליהם והעלו בתום-לב.  אבל כבר היו מקרים שהעלו "בעיות" דווקא כדי ש"ידברו" על כך.. ואני חס על כבודן של אלו שרוצות לעזור מרצון טוב ואמיתי, שלא תהיינה קרבן לכך.

מה שענו עד כה, תופס את שביל הזהב. מחזק, נותן כיוון, ולא עובר מעבר למה ששייך כאן, לדעתי.

א) ילד ראשון! איזו שמחה! רוב ברכות ונחת לכם

ב) יישר כוחך שאתה תומך באשתך. התמיכה שלך היא הדבר הכי הכי חשוב שיכול להיות. באמת, מניסיון.

חוץ מהרעיון (המצוין) של חיפוש סיפורים אופטימיים עבורה, חשוב אם תוכל לעזור בכך שתאפשר לה כמה שיותר להיות עם התינוק במנוחה, ברגיעה, במגע עור לעור. זה עושה חצי מהעבודה

ג) אם אשתך תרצה ואם יתאים לה, היא מוזמנת בחום לפנות אליי (במסר או באימייל - behithavut בג'ימייל), ואשתדל לסייע כמיטב יכולתי. יש לי מעט ניסיון בסיוע לנשים בהנקה.

הנקה זה לא פשוט להרבה נשים . סבלנות , התמדה , עידוד מהסביבה , ובלי לחץ . אפשר לתת קצת מטרנה ולהמשיך בהנקה . זה דורש אמונה. כי כשאתה נותן בקבוק מטרנה, אתה יודע בודאות שהתינוק קיבל 60 מ"ל , נגיד.

כשאישה מניקה , היא לא יודעת כמה הילד ינק . לפעמים הוא בוכה כי יש לו בכלל גאזים , וזה יכול להלחיץ בהתחלה. אז סבלנות. 

סבלתי חודש ראשון מסדקים

קניתי קונכיות+פטמות סיליקון ועוד פתרונות

לבסוף את הגדולה הנקתי תשעה חודשים את השלושה אחריה- 10-13 חודשים

אצל האחרים היו סדקים יום או יומיים וכבר ידעתי מה לעשות...

כדאי לפנות ליועצת הנקה

אין סיבה לסבול

בהצלחה

אני הגעתי לשלב שהנקתי ובכיתי יחד עם התינוק הייתי שניה לפני הרמת ידיים ואחותי שכנעה אותי להמשיך, לבסוף הנקתי שנתיים פלוס ההתחלה הקשה הייתה שווה ומשתלמת לי ולתינוק.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....