לא ישר לחשוד - ויחד עם זה ערנות כשצריך.

באופן כללי, צריך לדעת היכן ילדים נמצאים.

ו"סטאטיסטיקה" אינה מתחלקת דווקא במדויק על כל מקום ומקום.

[גם יש להניח שמי שעושה "הצגה" דווקא על זה, מדגישה את הצד הזה]

אלימות רווחת בכל המגזרים, בכל האזורים באותם אחוזים.

מזה אזורים לא טובים? אז מה, במקומות האלה המבוגרים תוקפניים מינית כלפי ילדים יותר מאשר באזורים אחרים?

אולי להיפך.

נכון יותר לומר שככה זה סטטיסטיקה - בודקים את שכיחות התופעה. זה לא אומר שבהכרח בכל כיתה יש בפועל ילדים שנפגעו.

ילד שלא רוצה להגיד "לילה טוב" למישהו -זה לא חייב שהאדם הזה הוא תוקף ילדים . זה מזכיר לי שפעם חשדו בי שאני כזו. זה פגע בי בלי ספק. אני אהבתי , אוהבת , ואוהב ילדים באופן אמהי ונורמלי כמובן. לפעמים חושדים באדם הלא נכון . אני הייתי רווקה מבוגרת למשל -סוג של עוף מוזר כשמדובר בחברה דתית. 

יש לי הרבה לבטים עם הבת שלי למשל , אם להשאיר אצל חברות או לא . כי לפעמים ממש אי אפשר לדעת שאדם הוא פוגע . בסופו של דבר צריך לפקוח עינים מצד אחד , ומצד שני לא לראות בכל מבוגר -פאדופיל פוטנציאלי. אני למשל לא הייתי מוכנה שהילדה שלי תיסע עם נהג או תשתתף בצהרון שהיה שם גבר . מצד שני כרגע יש גנן בגן שלה -אז בהתחלה מאד מאד פחדתי ,והייתי שואלת אותה שאלות -ואח"כ אמרתי לעצמי להרגע . אני עדיין לא רגועה..

אני עצמי עברתי הטרדה פעמיים בתור ילדה . איש אחד היה חולה נפש ,והיה קשר של שתיקה במשפחה.מדובר באדם נשוי עם כיפה על הראש .  לדעתי הכתובת היתה על הקיר וזה היה שקוף מאד. אם היית רואה את האיש הזה לא היית רוצה להשאיר את הבת שלך , אפילו עם ילדים אחרים כשהוא בסביבה. עד היום אני לא מבינה את אמא שלי. הפעם השניה -זה היה אדם , שבחיים לא היית מנחשת שהוא פאדופיל. הוא היה מאד חביב ועדין , ולקח לי כמה שנים להבין , שזה היה הטרדה , בלי להכנס לפרטים . הייתי כבר בת 10 . ושוב , זה איש משפחה , נשוי עם ילדים !

אז כן , צריך לפקוח עינים . 

אני אודה שאני נוגע בדבר, אבל חשוב לי להדגיש דבר חשוב: בניגוד לנשים, גברים שמעוניינים לעבוד בגן ילדים, מחוייבים להביא "תעודת יושר" מהמשטרה (בגרשיים, כי זה לא תעודת יושר אלא טפסים שמבהירים שאין לגבר שום רישום פליללי בנושא פגיעה מינית במשטרה). כלומר - תיתכן אישה פדופילית (כן, יש כאלו) שתוכל לעבוד בגן ילדים כאשר אף אחד/ת לא ידעו מזה, כי אין אפשרות לחייב אותן להוכיח במשטרה את חפותן, ולעומת זאת גבר שהולך לעבוד בזה, אם יש לו היסטוריה של פגיעות - ידעו את זה ישר.

דבר נוסף - אני יודע שנשים רבות פוחדות וכו', אבל באמת שגברים שהולכים למקצוע כזה זה מגיע מאהבה גדולה לילדים. לצערי עדיין כיום אישה שתנשק ילד בגן יקבלו את זה כדבר הכי טבעי שיש, ולעומת זאת הגנן שיתן נשיקה לילדה בגן שנפלה ובוכה - יש הרבה הורים שבגלל זה יחשדו בו שהוא פדופיל או משהו כזה.

אז לא, בחר'ה. זה לא ככה. רובם המוחלט של הגברים הם לא פדופילים, תצאו מזה. יותר מזה, אני אדהים פה כמה - דיברתי עם דוקטור שחוקר את הנושא הזה שנים, הוא בעצמו היה גנן שנים רבות וכיום מלמד סטודנטיות - הוא חקר את הנושא הזה לא רקבארץ אלא בכל העולם, וגילה, למשל, שבאופן יחסי (אחוזי) באנגליה, שעשו בדיקה בנוגע לפגיעות מיניות בגיל הרך במוסדות החינוך, כמה אחוז מהנשים שעבדו במקומות האלו, הורשעו בפדופיליה וכו', לעומת כמה אחוז מהגברים שעבדו במוסדות כאלו, הורשעו - ונחשו מה? אחוז גבוה יותר משמעותית של נשים, הורשעו בפדופיליה, מאשר אחוז הגברים (ואני מזכיר - זה יחסית לכמות הגברים/נשים שעובדים שם. לא כמותי). ככה שכמובן הכי קל להיתפס בהכללות ש"רק גבר יכול להיות פדופיל" - אבל תזכרו שגם גבר יכול להיות בעל יכולת לטפל בילדים בגן, ולאהוב ילדים לא פחות מאישה. כן, גם אם זה לא נפוץ יותר מידי.

רק היה חשוב לי להדגיש בנושא זה כי אני מעט מעורב בו ויודע מהיכרות אישית.

אגב - לסיום, אולי תופתעו, אבל תבדקו במקומות שנמצאים גננים גברים באותו מקום כמה שנים, והם כבר מוכרים - הרבה פעמים הם יהיו גננים אהובים מאוד, מוערצים מאוד, שהילדים וההורים משוגעים עליהם, ורשימות ההמתנה לגן שלהם גדולות (בין אם פרטי ובין אם ציבורי). אולי זה בגלל העובדה שגבר שבוחר למרות הכל במקצוע כזה, עושה זאת נטו מאהבה מוחלטת למקצוע, בניגוד לאישה שלעיתים זה תהיה בחירה שלה גם אם היא לא שלמה עם זה ב100 אחוז (ותהיו כנות - יש משהו במה שאני אומר. 

כל טוב.

ממש חשוב שאנשים לא יחשבו שזה בטח קורה רק במקומות אחרים נורא. צריך לפקוח עיניים. לצערי מכירה מספיק בנות כדי שתהינה לי דוגמאות..

זה בטח לא היה פשוט להגיב ולכתוב. באמת תודה על השיתוף.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....