בס"ד

בקטנה, אבל בכל זאת, רשת מורשת.

אז מיד, תוך הרגל, תיקנתי אותו בזעקה.

אמא אמרה שזה סימן שאני צריך קצת להרגע, להבין שאני לא אמור ולא יכול לתקן הכל. יודעים מה? היא צודקת. בלנ"ד אני אשתדל.

בס"ד

"עצמתי עיניים לקחת נשימה עמוקה והעזתי לצלול פנימה. ממש לגעת בשורש של הנשמה שלי" (מתוך @בת של הקב"ה)

מדהים כמה אבק מצאתי שם..

אבל ברצינות. ראיתי שם כמה דברים די מזעזעים.

לא עקרתי, לא ליטפתי, לא בכיתי או שנאתי, אבל גם לא ליטפתי.

אני מודע לכך שאני פגום. אני מודע לכך שאני צריך לתקן. אני מודע לכך שיכול להיות שאני לא אצליח. אני מודע לכך שזה יגרום לי לתסכול.

נראה לי שאין בעולם דבר חמור יותר מתסכול. אבל זה בסדר. אני החלטתי שאני מוכן להשלים גם איתו. בסופו של דבר, נוצרתי כדי להתתסכל.

בס"ד

רצוי גם להסביר לי למה.

בס"ד

אז הולכים ברגל.

כנראה אני נהנה מזה, אחרת זה לא היה קורה שוב ושוב.

כן, אין ספק, כיף ללכת פה בלילה.

אבל החלטתי רק הבוקר לתקן את זה בדיוק. פויה לי

טוב. זו באמת היתה הפעם האחרונה.

למרות שעשיתי דברים חשובים.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.