לדעתי קודם נסו לבדוק רבדים אחרים בדיקת רמת הסוכר בדם

וכן בדיקת שתן

אם זה לא תקין , צריך לבדוק למה.

ואם זה תקין, אז הוא פשוט צמא, יש ילדים ואנשים צמאים במיוחד. למה לא לתת לו לשתות?

כמובן שהוא צריך לשתות מים.

מצד שני, הוא עדיין תינוק, מן הסתם יש לו תקופות שהוא מצמיח שיניים וחווה ירידה בתאבון. תינוק שלא אוכל מספיק מוצקים במשך היום בגלל שלא הרגיש טוב, ירצה להשלים עם הנקה או מטרנה.

אם הוא לא אוכל טוב בגלל תוספת הבקבוקים, אפשר להמשיך למהול את המטרנה ביותר ויותר מים בכל פעם, עד שתהיה דלילה ולא תשביע.

צריך לשתות באמת יותר מדי, אני לא בטוחה שהוא מגיע לזה

גם הבן שלי שותה הרבה (מים) ואין עם זה בעיה, להפך..

בדגש על כמה שהוא רוצה. לבדוק אינסיפידוס . לא לפחד , בתכל'ס זה שום דבר , אבל אכן תינוקות כאלו צריכים הרבה מים . 

תבררו אם יש בעיה רפואית.

אכן יותר מידי נוזלים לא בריא לאף אחד.

אפשר להפחית כמויות של מטרנה - לדלל שיהיה פחות טעים.

וגם להפחית את כמויות המים בבקבוק. אבל בהדרגה.  כל כמה ימים להוריד עוד קצת.

נראה לי שהייתי מחליטה איזה בקבוק מהארבעה הוא בשעה הכי לא נוחה, ומתחילה ממנו.

חשובה מאוד ההדרגתיות, כי הוא רגיל לזה.  (במקום 180, שימי 170 וכך כל כמה ימים תורידי עוד קצת, עד שהגוף שלו יתרגל לכמויות המצומצמות).

אפשר גם להרגיל אותו שהבקבוק במיטה והוא שותה לבד בלעדיכם.  (אני לא אוהבת, מפחדת מחנק).

הבת שלי עד גיל שנתיים לא ישנה לילה רצוף כי היתה כמה לשתות בקבוק מים.  העברתי לכוס גם בלילה, והיא התחילה לישון.

בהצלחה.

שמאפיינת שתייה מרובה כמו סכרת, בדיקות דם מקיפות וכו'.....

אנחנו מביאים לו מטרנה מדוללת- כפית על 180. 

אני תמיד מנסה רק מים עד שהוא בוכה כי זה 'לא טעים' לו.. ובסוף כדי שירגע אני מוסיפה לו כפית או קצת פחות מטרנה. סוג של מים בטעמים... (במשך היום הוא מעדיף דווקא מים,  השבוע פעם ראשונה שהוא הסכים לשתות קצת תה).

אני שואלת עכשיו כי פתאום זה נראה לי מתחיל להיות כבר יותר מידי.. אציין כי כשאנו בנסיעה או בדרכים הוא נרדם בעגלה בלי שום דבר.

תודה על העצות. ננסה אכן לבדוק יותר- למרות שפעמיים היינו אצל הרופאה ושאלתי אבל היא פתרה אותנו לשלום בלי שום בדיקה מעבר (אמרה שזה הרגל שצריך לגמול אותו מזה).

ניסיתי חלב, הוא לא רוצה.

תה הוא הסכים לשתות השבוע אבל אני ממתיקה את זה בקצת סילאן,

אני מפחדת שיהיה לו בעיות בשיניים אם הוא יתרגל עכשיו לישון עם משקה מתוק..

אולי הוא רעב בלילה, וצריך לאכול בערב / במשך כל היום  יותר ממה שהוא אוכל? המשקל תקין? 

בהצלחה (כמובן זו רק אפשרות אחת, ולא בטוח שיותר מתאימה לכם מכל שאר האפשרויות שהועלו כאן)

נשמע מעניין מה שאת אומרת.

הוא לא אוכל כמעט כלום... העניין הוא שהוא נראה טוב- גבוה לגילו, בריא כזה- לא רזה אבל גם לא שמן.

מטריד אותי הדבר הזה וגם על זה שאלתי את הרופאה אבל היא אמרה שהוא נראה טוב אז אין מה לדאוג. (רק לדאוג שמתי שהוא כן אוכל אז שיהיה יחסית מזין ולא 'שטויות'. אני מקפידה על כך אך עדיין די קשה למצוא כזה אוכל...)

נבדוק..

התחלנו לעשות לו תזונה בריאה בעקבות בעיה באסטמה בגיל 9 חודשים, וחלק מזה היה הפחתה משמעותית בכמויות האוכל. איך שהתחלנו, הילד לא הפסיק לשתות. הוא לא יודע לבקש אוכל אבל הוא שתה בכמויות של החלפת טיטול כל שעתיים! עד היום כשהוא לא אוכל מספיק הוא שותה כדי להרגיש תחושה של שובע.. הוא התרגל "להתפוצץ" מאוכל. זה הילד שלנו.. המטפלת הטבעית שלו שהיא מדהימה העלתה השערות של בעיות בריאותיות, אבל לא כל דבר מעיד על בעיה. התחושה שלי כאמא הייתה מתוך הכרות איתו, שהאוכל לא הספיק לו וזו הדרך שלו להתמודד עם הרעב. תנסי לחוש אותו בעקבות ההכרות שלך עם ההרגלים שלו.. ותנסי לתת לו יותר אוכל בעיקר לפני השינה רק בשביל לבדוק את האופציה. בהצלחה ולילות שקטים ורגועים!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....