מיסופוניה היא רגישות גבוהה לרעשים המתבטאת במצוקה וכעס כתוצאה מחשיפה לרעשים מסויימים. הרעשים המעוררים תגובות לחץ וזעם הם בדרך כלל רעשים יומיומיים שלא גורמים לכל תגובה מיוחדת אצל רוב האנשים. במקרים רבים מדובר על רגישות לרעשי לעיסה, רגישות לרעשי נשימה ועוד. ישנם גם גירויים ויזואלים הגורמים לאותה תגובת דחק בדומה לתגובה לרעשים. בעת החשיפה לרעשים, מרגישים הסובלים ממיסופוניה בלחץ גדול הגורר תגובה רפלקסיבית של כעס.התגובה לרעשים היא תגובת הילחם או ברח שאינה ניתנת לשליטה מודעת.

קיימות רמות שונות של תגובה לחשיפה לרעשים החל מרמה 0 שבה האדם אדיש לרעשים, עד לרמה 10 הכוללת אלימות (עצמית או כלפי אחרים) כתוצאה מהלחץ והפניקה. העמוד הבא מפרט את הרמות השונות של התגובות לרגישות לרעשים.

הסובלים ממיסופוניה נוטים להימנע מחשיפה לרעשים המלחיצים בדרכים שונות כגון: מיסוך הרעש על ידי רעשים אחרים חזקים יותר (אוזניות עם מוזיקה חזקה, טלויזיה או רדיו בווליום גבוה, אטמי אוזניים, הפעלת מכשירים שונים ועוד), או המנעות ממפגש עם אנשים היוצרים את הרעשים ובכך נמנעת החשיפה לסיטואציה המלחיצה. דבר שעלול להוביל להתבודדות חברתית.

בדרך כלל, הסובלים ממיסופוניה מפתחים רגישות לרעשים של אנשים הקרובים אליהם (בני משפחה קרובים, חברים לעבודה וכדומה), אך יש המפתחים רגישות לרעש מסויים ללא תלות במקור הרעש (למשל רגישות לרעשי לעיסת מסטיק). הסובלים מרגישות לרעשים של הקרובים אליהם, נוטים להימנע מחשיפה לרעשים וכך נמנעים מפעילויות משותפות כגון ארוחה משפחתית משותפת ופעילויות אחרות הקשורות לרעשים אליהם הם רגישים. למשל, יש הנמנעים מללכת לקולנוע עקב החשיפה לרעשי אכילת הפופקורן, יש העוזבים את החדר כשנכנס אליו מישהו שלועס מסטיק.

בגיל ההתבגרות, הנטיה של הסובלים ממיסופוניה היא להאשים את הסובבים אותם ביצירת הרעשים המלחיצים בכוונה תחילה.

נוסף על ההתמודדות הרגשית המורכבת עם תופעת המיסופוניה, חווים הסובלים מחוסר הבנה של החברה הסובבת אותם לרגישות ממנה הם סובלים. במקרים רבים מואשמים הסובלים בהתחזות על מנת למשוך תשומת לב אליהם, כדי להציק ועוד. תגובות אלה מצד החברה גורמות לרגשי תסכול אצל הסובלים.

המונח מיסופוניה הוטבע לראשונה על ידי פרופסור ג'סטרבוף (Pawel J. Jastreboff) שקישר את התופעה לתופעות הטינטון והיפראקוזיס. פרופסור ג'סטרבוף פיתח שיטת טיפול במיסופוניה הקשורה לתחום האודיולוגיה. סובלים רבים ממיסופוניה טוענים כי איבחון זה שגוי מכיוון שתופעה זו לא קשורה למנגנון השמיעה, אלא זו תופעה רגשית.

ההבדל בין מיסופוניה להיפראקוזיס הוא שהיפראקוזיס הוא חוסר סבילות לרוב הרעשים הסובלים מהיפראקוזיס חווים רעשים יומיומיים בעוצמה גבוהה. מיסופוניה מתבטאת בתגובת דחק כתוצאה מחשיפה לרעשים מסויימים, וכן רעשים לא נחווים בעוצמה גבוהה.

בגלל חוסר המידע על מיסופוניה, מאובחנים חלק מהסובלים ממיסופוניה כסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD). אך גם במקרה זה טוענים סובלים רבים ממיסופוניה כי זהו איבחון שגוי. למרות שטיפולים המקובלים לסובלים מ OCD משיגים הקלה מסויימת אצל הסובלים ממיסופוניה, הקלה זו מדווחת כהקלה מזערית עד זניחה שאינה פותרת את הרגישות לרעשים.

רעשים נפוצים הגורמים לתגובות לחץ (רשימה חלקית):

• רעשי לעיסה
• רעשי לעיסת מסטיק
• רעשי לעיסת מזון קראנצ'י
• רעשי פיצוח גרעינים
• רעשי נשימה
• רעשי לגימה
• נחירות
• שיעול
• משיכת נזלת
• גרירת רגליים על הרצפה
• שיפשוף ידיים זו בזו
• רעשי הקלדה על מקלדת

גירויים ויזואלים (רשימה חלקית):

• תנועות רפטטיביות (נענוע רגל או יד)
• לעיסת אוכל.

השפעת מזון על הסימפטומים:

חלק מהסובלים ממיסופוניה דיווחו על השפעת סוכר ומאכלים בעלי ערך גליקמי גבוה על הגברת הרגישות לרעשים. אנשים שעברו לתפריט נטול סוכר (שתיה ממותקת, קינוחים וכדומה) והפחיתו מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה (תפוח אדמה, לחם מקמח לבן ועוד) דיווחו על הפחתה ברגישות לרעשים והקלה בחיי היום יום. הפחתת סוכר מהתפריט כוללת לא רק סוכר לבן ומאכלים בהם יש סוכר לבן אלא גם ממתיקים אחרים המכילים סוכר כגון: דבש, סוכר חום, סירופ מייפל, סילאן, סירופ תירס, סוכר ענבים וכדומה.

מקור- אתר שלם שמוקדש למיסופוניה