בס"ד
רק בגאולה יהודי ירגיש את התודה על הסבל,
על המשמעות האמתית שלו.
אז נרגיש בחוויה את הטוב שבזה.
היום יש מקרים דוגמת הסיפור של האיש שפספס את ההפלגה שהיה אמור להיות עליה,
כי נכנס מסמר לרגליו,
ואז הספינה שקעה והוא הודה.
אני לא מתכוונת לךתודה כזאת.
כי כאן אתה צודק-
א- זה לא חייב היה לכאוב, יכול היה להתעכב כי מצא שק זהובים ואין לו צורך יותר בהפלגה לחו"ל
ב- הספינה לא הייתה חייבת לשקוע
ג- מן הסתם יש עוד אינסוף אפשרויות יצירתיות הקב"ה יכול היה להציל אותו בלי הנזק הכרוך בכך.
בגאולה ה' יודה על הכאב עצמו.
על הפצע, תחושת הדקירה וחודש הצליעה.
כי כל כאב מקורו בעולם המכוסה.
בגאולה הטוב הזה יתגלה בע"ה.
מה שפשושון אמר, לגבי זה שכל הייסורים שבעולם שווים רגע של קרבת ה'=-
זה אמת למי שחווה את זה, ויודע כמה הרגע הזה מלא אור ועונג,
ונחרט בנפש, ונשאר איתך וממלא את החיים האלה.
אני קוראת לזה רגע של גאולה פנימית. חוויה פנימית של אלוקות.
אבל עד שמגיעים לשם,
הבחירה בידך.
האם להחליט להאמין שהקב"ה הוא תכלית הטוב,
ולכן מה שהוא עושה הוא כן עושה לטובתך,
ואם זה כרוך בסבל כנראה שהסבל הזה זה הדבר היחיד שיכול היה להביא לטוב,
שכשתרגיש אותו תדע שזה היה שווה,
או להתהלך בתחושות קשות, של כמיהה לאי קיום.
(ואגב מכירה את הכמיהה הזאת... אמנם לפני שנים רבות אבל זה לא דבר ששוכחים)
לא סתם יש צו "ובחרת בחיים". כנראה אם לא הייתה מצווה כזאת,
היו מי שהיה בוחר אחרת.
אז ראשית אתה זוכה לקיים מצוות לא תעשה,
בכל רגע של התמודדות עם הרצון הזה,
ושורשן של מצוות לא תעשה גבוה יותר ממצוות עשה,
והאור שמאתה מביא לעולם כשמתגבר על רצון לעבור על מצווה לא תעשה,
נעלה ומאיר את המציאות,
ומסב נחת לבורא, שגם כיהודי לא מרגיש, ולא מבין, הוא בוחר לעשות את רצון ה'.
הכוח לעשות את רצונו במצבים האלו הוא למעלה מהשכל, ולמעלה מהרגש,
זה כוח עצמות ה' שמתגלה ביהודי. והרגעים האלו שחוווים חושך וממשיכים בדרך ה',
הם הרגעים שמכינים את היהודי לקבל את כל האור שיבוא אח"כ,
כי הם אלה שחושפים מתוכו את הכוחות שמעל המודעות השכלית והרגשית)
בתפילה שהאור יאיר במהרה בחיים של כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל,
בגאולה האמתית והשלימה תכף ומייד ממש
בהצלחה.
