הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!
אני יכול לגולל פה את כל הסיפור אבל אני לא בטוח שיש לי כח כרגע.
קיצורו של עניין נעשה לעצמי אווטינג מטורף (ברמה שאני בטוח שעשרות אנשים ידעו מי אני או לפחות יוכלו לברר בקלות) ונכריז קבל עם ועדה-
הייתי ביום ראשון בפיגוע דריסה בצומת תפוח. ראיתי מראות לא נעימים וחוויתי פחד שמעולם לא חוויתי. בכיתי לראשונה מזה לפחות שנה וחצי. והרבה.
ומה שהציל לי את זוג הרגלים היקרות שלי זה בטונדה קטנה שעמדתי כחצי מטר מאחוריה. אולי אפילו את החיים בתסריט יותר פסימי.
לראות את הרגל של אחד הפצועים קטועה לחלוטין חוץ מחתיכת עור וכנראה קצת עצב או גיד שותתת דם זה לא נעים ולא כיף וכנראה ישאיר שריטה לא קטנה בלב שלי. אז בבקשה מכם בכל לשון של בקשה-
עימדו מאחורי הבטונדות בטרמפיאדות! שמרו על החיים!
בבקשה קחו את מה שאני כותב קשה, גם אני שמעתי על הרבה פיגועי דריסה בחיים, על שלום שרקי ועל עוד רבים בגוש עציון אבל אף פעם לא הפנמתי את זה באמת. ברוך ה' שנתן לי עצה טובה לעמוד מאחורי הבטונדה דווקא באותו יום (לרוב אני לא בהכרח עומד מאחורי בטונדות).
אז בבקשה שמרו על עצמכם. אתם רואים אנשים עומדים בטרמפיאדה על הכביש או לפני הבטונדה- פנו אליהם בעדינות ספרו להם את הסיפור שלי ונסו לשכנע אותם לשמור על עצמם.
עם ישראל חי!
