עצוב על ההרוגים,

שמח על שאולי יתפקחו סוף סוף.

והצער והאובדן. גם מהשואה יצאו דברים טובים וזה לא אומר שאנחנו שמחים ביום השואה.

אברהם אבינו מתווכח עם הקב"ה על אנשי סדום!! רשעים גמורים! רוצחים אנסים וגנבים שפלים!! עובדי ע"ז!

והוא רוצה להציל אותם.

יש מקום לאמר שירה על אויבים באופן מדויק. אבל חלאס. הגזמתם הפעם.

עד היום אנחנו מתאבלים ועצובים על הפיכת סדום ועמורה.

<צ>

אני ח"ו לא שמח על עצם הפיגוע ומצטער על כל הרוג ופצוע שם,

רק התכוונתי שאולי סוף סוף בגלל הפיגוע הם תפקחו קצת ביחס לגבי ערבים ומחבלים.

ועוד פעם ברור שאני לא שמח על עצם הפיגוע.

וכשה' אמר לו שאין שם אפילו עשרה צדיקים, אברהם קיבל את גזרת ה' ["ואברהם שב למקומו"] - ולא מצינו שהתאבל והצטער על מות הרשעים.

מכל מקום, אתה יודע אם היה שם (בצרפת) אפילו צדיק אחד, שאתה רוצה לחוס על כולם בעבורו? [בפשטות כולם שם כופרים/ עובדי עבודה זרה]

ועוד שכידוע נפסק ש"הַגּוֹיִים שְׁאֵין בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם מִלְחָמָה...-אֵין מְסַבְּבִים לָהֶן הַמִּיתָה,  וְאָסוּר לְהַצִּילָן אִם נָטוּ לָמוּת, כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם - אֵינוּ מַעֲלֵהוּ." [רמב"ם רוצח ושמירת נפש ד, טז]

- אם היית שם היה אסור לך להציל אותם, ואתה מצטער על מותם?!

שהוא לא רצה להציל את כל העיר.

אלא שזה בא רק מכוח הצדיקים, אם היו שם.

את זה??

אם הוא היה שם היה אסור לו להציל אותם!!

ה' רצה ללמד את אברהם את הנהגתו בעניין סדום ועמורה.

"וענין הירידה והראיה ... ועל דרך הפשט מפני שרצה הקב"ה לגלות לאברהם עניין סדום ולהודיעו כי אין בהם עושה טוב" [רמב"ן בראשית יח, כ]

ולבסוף, אברהם קיבל את גזרת ה'.

ואל לנו ללמוד מההווא אמינא של אברהם, במיוחד שכבר נפסקו לנו הלכות בעניין.

שברגליהם. לא דבר פשוט מבחינה הלכתית.

ולא מדובר בהווא אמינא של אברהם! אברהם לא התחרט על זה שהוא רצה להציל את הגויים האלה. הוא הבין שהוא לא יצליח אז הוא ויתר. אבל הוא באמת רצה להציל אותם ולא מדובר בהווא אמינא.

ואני חושב שכשאנחנו מדברים על הלכות פסוקות שייך לדבר לע נקודת המוצא שלנו להלכה שהיא אהבה לכל האנושות תוך שנאה מתמדת לרשע.

"מחלוקת" בין הקב"ה לאברהם אבינו.

אני פוסק כמו הקב"ה.

[לשיטתי, אברהם שאל ביקש והתחנן וה' ענה לו - ובסוף קיבל את דעתו של ה']

נקודת המוצא שלי להלכה היא לעשות מה שה' רוצה ממני כמו שציווני ע"י תורותיו.

מה ה' עושה מעבר לכך? לא שאלה שאברהם צריך לשאול.

כדי לדעת איך לנהוג בעצמינו.

לדבוק במידותיו של הקב"ה, ללכת בדרכיו.

אם אני לא טועה, הקב"ה רצה את הדו-שיח הזה, ורצה שאברהם יהיה שותף ויתפלל, אפילו אם ההחלטה המעשית הייתה להחריב.

תמצא לי רב אחד שפוסק כך הלכה למעשה.

אני מכיר הרבה גדרים שמשנים את מה שאתה אומר אבל אני לא מתכוון להתווכח איתך. פשוט תמצא לי רב שבימינו יפסוק כך. ואז תלמד לבד את הסיבות.

"וירא ויצר לו" וירא שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג

מתירים מטעמי דרכי שלום/ משום איבה/ כדי שהגויים גם יצילו אותנו 

- מסיבות פרקטיות, ולא בגלל שהשתנה/ התבטל הדין המקורי,

ולכן עדיין אין מה להצטער.

הרב יעקב אריאל חולק עליך. ועוד רבים

וצער על מוות של אנשים וטבח כזה נורא לא מתחיל מהתורה אבל עובר דרכה. חביב אדם שנברא בצלם חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. עצוב לראות צלם אלהים מת ויחוד בנים למקום מתים. זה ביזוי להקב"ה שיש רצח בעולם ואני מבטא בצער שלי על מותם את בחירת ה' באנושות ונתינת צלם האלוהים להם, לעומת המכה שהבחירה הזאת סופגת.

שאלה:
מהגמרא במסכת שבת נלמד שפיקוח הגל אינו מותר בשבת באם נפל הכותל על גוי - אלא רק מדין של איבה.
האם להלכה אכן רק מדין איבה אנו מפקחים מגוי? האם אינו חביב האדם שנברא בצלם כדי להתירנו להצילו אף בשבת הצלה ברורה?
האם אסור לפקח את הגל שנפל על בעל חיים ואנו יודעים שנפצע ועדיין חי? והרי צער בעלי חיים דאורייתא.

תשובה:
עיין רמב"ם הל' מלכים סוף פ"י ותיוכח שעזרה לגוי היא משום ורחמיו על כל מעשיו. כלומר, מעיקר הדין היו גם גויים ראויים לחמלה, אולם בגלל שנאתם ורשעתם נקבע אחרת. כשהנסיבות מחייבות עזרה לגוי חוזר הציווי הראשון של הרחמים למקורו.
ה"ה לענין שבת. שבת היא ערך עליון ומקודש. הותר לחללה רק על מי שמצווה על השבת משום חלל עליו שבת.אחת כדי שיקיים שבתות הרבה. גוי אינו בכלל זה. אולם כאשר נוצרות נסיבות של איבה חוזרת החובה להציל גוי בשבת למקורה הראשון.
אתיקנים רבים סבורים שכל המוסר האנושי בנוי על יסוד התועלת, שמור לי ואשמור לך.אומנם אין זו דעתנו, אך אם זה מוסרי בתרבות האנושית אין שום פגם בשיקול כזה ביחס לגוי.
צער בעלי חיים הוא אומנם מהתורה, אולם צורכי האדם עומדים מעליו. להווי ידוע לך שהחלב הבשר והביצים שאתה ניזון בהם הם תוצאה של צער בעלי חיים לא קטן.
עם זאת יש איסורי דרבנן שהותרו בשבת משום צעב"ח. לכן יש להתייעץ בפוסק מוסמך בשאלה של צעב"ח בשבת, כי אולי יש דרך להתיר את המעשה ע"י המרתו לאיסור מדרבנן.

לתשובות נוספות של הרה"ג יעקב אריאל

שמחילים על החילונים בימינו דין "מורידין" וכו', רק שאין היום לנו אפשרות בפועל לעשות זאת [אין לנו גנרל וצבא למלחמה כזאת...].

קל וחומר בן בנו של קל וחומר לעניינינו.

אבל דעתם לא תמיד נשמעת ברבים [אני הגעתי לרובם מספרים], מסיבות מובנות [השילטון התקשורת ובתי המשׂפח או פשוט כי רובם חרדים ולא לומדים אותם לרוב בציבור הדתי לאומי].

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....