בס"ד
יש הרבה הסברים אכתוב מעט מהם.

1. בנוגע לפירושים השונים, זה לא דווקא מחלוקת, אלא "יש שבעים פנים לתורה" יש יותר מדבר אחד ללמוד מכל פסוק.
נרחיב טיפה: הקב"ה הוא אינסופי, ממילא הנבואה שבאה לגלות עליו, ונבואה שנכתבה היא נבואה שבאה לגלות לדורות את דרכו של ה'{לפי הגמרא במגילה נראה לי דף י"ד לא בטוח}, באה בצורה מגוונת, אם פירושים שונים, שמתאמים לפי הדור, הבחינה של האדם, שה' באמת מדבר לכל יהודי ולא רק לשפה שמובנת לך.

2.כיוון ללשון המסובכת: הלשון המסובכות נובעות מכך שהנבואות הם בצורה פיוטיות ולא סיכום מאורעות.
כאשר אנחנו רוצים לעורר את הרגש, את האמונה של העם ואת הרצון לעבוד את ה', הנביא לא בא בצורה שכלית כי הרצון פה הוא לעוררר את הרגש, ולפעמים זה קצת יותר מסובך, אבל כשמיבנים את השיר ואת המהות של הלשון ה"מוזרה לנבואה, היא הרבה יותר מחייה.
נרחיב: למשל אם אתה בדייט , ותתחיל רק לנתח בשכל, צריך שיהיה לה תכונות חסד, צריך שאם יבקשו ממני עזרה אני יעזור צריך לדעת לוותר, וכו' וכו' אז סביר להניח שהקשר לא יתקדם, מתוך הידיעה שצריך אושר יוצרים אושר זה נכון שחייבים להבין בשכל, אבל כשבאים ליצור אושר, אמונה וקדושה, צריך פשוט לחייך, להשתמש במילים שהם לא מילים ברוררת תמיד.

אני מקווה שזה ענה לך לשאלה.
אם לא מובן, רוצה עוד הרחבה שאלה מוזמן לשאול וננסה.

בס"ד
היא נאמרה להגיד משהו לדור הזה ומשהו לדור אחר.
אצל בני אדם זה מוזר, כי איך אפשר לדבר על העתיד הרחוק, אבל אצל הקב"ה הוא מדריך אותנו גם על העתיד הרחוק, לכן הכל אמת.

בנוגע לגבול ללשון ציוריות, אז זה אכן תלוי באדם, אני בסכ"ה מצליח להבין ולפרש את הדברים, ויכול להיות שבאותה תקופה זה היה הדרך בה יותר נהגו לדבר.
אני מבין שקשה להבין, לפחות בהתחלה.
אבל סכ"ה לדעתי שווה הקושי הזה, נגיד זה דורש מאמץ, וחז"ל באו ונתנו פירושים לעזור במאמץ הזה, אבל בסכ"ה אין מה לעשות, זה הצורה בה נכתב, להחליט כמה ציורי זה צריך להיות זה תלוי באנשים, ויש אנשים שיותר נהנים מלימוד תנ"ך ויש כאלה שמעדיפים הלכה וגמרא או ספרי מוסר אחרים.
אז אם אתה מרגיש שעברוך זה מציור ברמה אחרת, אולי תבדוק על ללמוד משהו אחר.

בס"ד
נכון הוא פירש ככה והוא אחרת, אבל זה בדיוק היסוד של הנבואה, היא אלוקית ויש לה כמה משמעיות.

נקח מהפרשה שלנו:
"ויקח מאבני המקום.."
מה זה אבן?
1. שני מילים מאוחדת אב בן כאשר הב' הכפולה מתאחדת אבן.
2. אבן זה אבן
3. אבן כמו לוחות אבן, דבר יציב וחזק.
4. אבן, סמל לדברים הפשוטים הגשמיים.

אז אפשר להתייחס לזה כמחלוקת, ואפשר להבין שזה רעיונות שונים, לכל אחד מהפירושים האלו יש אמת, רעיון שלו ומסר משלו, נבואה כתובה נכתבה לכמה דורות, וכל דור צריך לשמוע ממנה את מה שהוא צריך.

וגם מהפסוק פה יש כמה דברים ללמוד:
1. אבן זה אבן וזה מלמד שצריך להשתדל בשמירה כפי שרש"י אומר שהוא שם להגן מחיות רעות, דבר אחר הפשטות הרלב"ג מסביר שיעקב לא הלך לישון במיטה עיר לוז, כי מסתפקים במועט באבן לראש.
זה שני נקודות שנות מפשט המילה אבן, וברמז יש עוד הרבה נקודות.
כל מפרש פירש את המילה בצורה אותה הוא קיבל, נבואה מותאמת לפי המקבל אותה.

אחד ראה את המילה מהשורש הלשוני שלה,{הרש"ר הירש לרוב חוקר ככה כי זה גם היה הרצון בתקופתו להבין את יסודי השפה}
אחד מהמבנה אותיות,{בעל הטורים לרוב מסתכל על זה, וזוהי דרך של הרמז לרוב}
אחד מה המילה פשוט אומרת,{הפשטנים הרלב"ג רשב"ם ועוד כפי שכתוב למעלה}
אחד מהביטוי עבורו משתמשים בה{ בחסידות אצלנו זה האבן כאנשים פשוטים{נלקח מהבעל שם טוב}}
ואחד מה המהות שלה.{ גם מצוי בחסידות אצלנו זה האבן ולוחות אבנים{נלקח מהנאות דשא, בעל האבני נזר}

אבל זה לא מחלוקת אלא פנים שונים וכיוונים שונים, ולרוב כל אחד מהמפרשים יסכים שיש מקום לפירושו של השני, אלא שהוא רוצה להגיד משהו אחר ונוסף, מכיוון אחר.

ככה נראה לי.

בס"ד
לעבור על כל ספר ישיעהו עם כל המפרשים בתגובה זה קצת קשה
אני מאמין שבכל מחלוקת פירושים זה כמה צדדים, אתה מרגיש שלא.
אז תביא מקרה שלא שאוכל להסתכל עליו, לעבור עליו ולראות ביחד, אולי יש עוד כיוון פשוט להסביר.
 

בס"ד

לדוגמא:

חשמונאַי

או

חשמונאִי

איך יכול להיות ששתי התשובות נכונות?

בס"ד
דבר ראשון אני לא מכיר את המחלוקת הלשונית הזו ומהם הדעות, מה הסיבה אליה כך שהדברים שאני עונה לשאלה זו הם רק מהידע הלשוני שלי {שהוא לא הכי גדול}

אבל עד כמה שאני מבין ההבדל הוא שחשמונאי עם פתח זה בהבנה הפשוטה שהוא מבית חשמונאי פיזית מעשית.

וחשמונאי עם חירק זה יותר עמוק זה אישיות של חשמונאים.

בנוסף זו שאלה על כיצד מבטאים את המילה, אכן בשאלה כזאת יש כעקרון רק תשובה אחת.
אפשר להתעסק בקריא וכתיב ניקוד מלא וחסר לעניין פירושים שהמילה נכתבה בתורה, בצורה מסייומת כדי ללמד עוד משהו חוץ מהמשמעות הפשוטה של המילה.
אבל כיצד להגות את המילה זה שאלה לשונית ולא פירוש.

ובעיקר השאלה התייחסתי לפירושים שונים, משמעיות שונות של אותו דבר, שזו לאו דווקא מחלוקת אלא רעיונות שונים שמתבטאים באותה מילה שכל אחד למד בהתאם לעבודותו הרוחנית התקופה בה הוא חיי ועוד..

על משה כתוב שהוא היה רואה באספקלריא מאירה... מה שאומר "דברים ברורים"  

ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה.. ע"י רמזים וכו' ואז הם היו צריכים לפרש את הדברים לנבואה...

(ואני מאמין שזה היה גם כדי שהפסוק יוכל לסבול עוד פירושים) 

אז כנראה שהם פשוט אמרו מה שהם ראו והיה מוטל על העם לבוא ולבקש פירוש למה שאמר הנביא...

מעניין שבדיוק בספר ישעיה יש פסוק שמוכיח את העם למה הם אומרים שהנביא מדבר לא ברור... (לא רומז עליך כלום כמובן)

ישעיה כט פס' יא 

וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ (הספר) סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:

מצודת דוד מפרש

ותהי לכם חזות הכל. לכם היו נביאות של כל נביאי ה' כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא. והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ''א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה, וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום

אגב, שמעתי בשם המהר"ל מפראג כמדומני.. למה נבואה נתנה לשוטים ולקטנים?  כי כדי להגיד מה ראית בלי לחשוש שמה יצחקו עליך ויקראו לך משוגע צריך להיות או מאמין גדול או חסר מוח.. ובימינו חסרה האפשרות הראשונה.

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.