שישמע בכנות מה הסיפור ומה שלומה, ממנה וממה שאבא שלך יספר עליה

והרופא יגיד לה- גברת, אני הדוקטור מחייב אותך ללכך ל... ול.. ולעשות בדיקות האילו והאילו והאילו... ונשמע שיש לך ככה וככה אבל צריך רופא מומחא לזה... 

איך ניסו לעזור לה?

לא יודעת בן כמה אתה,

אבל נראה לי שלאהוב אותה הרבה ולחבק בטוח יכול לעזור.

על פניו אי אפשר להכריח אדם לטפל בעצמו,  למעט בסיטואציות מאד ספציפיות,

וגם אז זה לא מושלם..

מאד משנה בן כמה אתה, מה נוסה עד כה,

למה היא לא מוכנה לשמוע על טיפול..

אולי דברים אחרים כן יזרום לה?

תרפיה באומנות או משהו כזה?

אולי קבוצה כלשהי?

אולי מח אחד?

משהו שיעזור לה להתחיל להיות מודעת לפחות...

לכאורה, אם היא מדברת עם המשפחה הקרובה - אז צריך להשתדל להיות נוכחים במידת האפשר. לשוחח איתה, לעדכן מה קורה עם הילדים וכו', "לסחוב" אותה להיות בעניינים ע"י שיחה.  יחס חם ונעים, רגוע ואופטימי, אוירה טובה. גם אם ההגדרה היא "קלינית" יכולה להיות לדברים הללו השפעה טובה.

אם היא נוהגת לתפור או כד', אפשר לספק לה "פרוייקטים" מהמשפחה, לבקש אם היא יכולה. זו תעסוקה שיש בה נתינה.

אם אתם יכולים, בתורנות, לבוא ופשוט לבקש אותה לצאת איתכם לאיזה מקום, יכול להיות מצוין.

לפעמים מישהי כזו שדאגה לשדר "חזקה" - תיאות אם זה יוצג בתור נתינה לכם. "תעשי טובה ותבואי איתנו".. כך גם לקניות וכד'. להוציא אותה קצת מהבית.

אח"כ תראו אם צריך עדיין מעבר לכך. אולי ניתן יהיה לשוחח מתוך שינוי אוירה.

ושאל אותם מה לעשות

יש כאן כמה שאלות מהותיות. ובטח הם ישאלו ויתנו כיוונים מה אפשר לעשות

עירעור אצלך.

תהיה חזק. 

וכנ"ל לגביך

ובנוגע לפניה לאיש מקצוע, אבי אכן עשה זאת לפני שנים, אבל זה פשוט לא הצליח, הפסיכולוג אמר שהסיפור שאמא שלי מספרת והסיפור שאבא שלי מספר, הם שתי סיפורים שונים! וזאת הבעיה בעצמה...

יותר מידי "לאחור". גם אם י בעיה, זה לא שחור-לבן. זה אותו אדם. מה שזה מסייע לך "לאחור" הבנה וכד', תיקח. מה שלא - לא. העובדה שהיא הצליחה להסוות דברים, מראה על יכולת עמידה. זה לא כאילו "אדם אחר", אלא  יותר קושי להתמודד, וכנראה היו לה תעצומות נפש.

כדבריך, זה מועיל למודעות ולהבנה של מה שהיה, אבל עיקר מה שרלוונטי זה מה עושים כעת

את זה כתבתי כדי שלא יהיה לך יותר מידי "צער למפרע", כי זה גם לא אמיתי.

לגבי כעת - הִצעתי לעיל מה ענ"ד בנושא. והערכתי היא, שדרך כזו תיתן יותר סיכוי שהיא גם תקשיב לעצה ידידותית להיפגש עם מישהו שיכול לעזור לרומם את "מצב הרוח".

קודם כל אתה ודאי מבוהל מאד. לדיכאון יש תדמית של איזו מחלת נפש נוראית שנפלה משום מקום.

כדאי שתקרא את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דוד ברנס.

שם תוכל לראות שדיכאון הוא בסך הכול כמה טעויות בדרך החשיבה

שגורמים לאדם לראות הכול שחור ומפילים אותו לדיכאון.

על זה מבוססים טיפולי סי.בי טי. שהם היעילים ביותר כיום לדיכאון,

ועמדו במחקרים קפדניים של אלפי אנשים.

הבעיה היא שאנשים שנמצאים בדיכאון עמוק ,שכנראה אמא שלך נמצאת בו

מסתובבים בלולאה של "אני מיואש כי אין לי סיכוי",וממילא הם עושים עוד פחות

ושוקעים עוד יותר עמוק בדיכאון וכן הלאה וכן הלאה. כך שאי אפשר להתחיל בשיחות.

בדרך כלל הטיפול במצבים כאלה הוא להתחיל בטיפול תרופתי ואז אחרי כשבועיים

אחרי שהמטופל מרגיש יותר טוב, הוא נכנס לתהליך של שיחות

כשרוב  גדול של האנשים מצליחים לצאת מהדיכאון לגמרי.

לכן התחנה הראשונה היא רופא המשפחה. הוא רשאי גם לתת תרופות נגד דיכאון.

אם תציע לאמא שלך לללכת לפסיכיאטר ,סביר שהיא תכעס, ולא תסכים לעשות שום דבר.

היא תגיב כאילו התווית עליה תווית של חולת נפש.

לעומת זאת רופא המשפחה החביב והמוכר יוכל לשכנע אותה ביתר קלות,

לפחות לקחת תרופות לזמן קצר ומשם תיפתח בע"ה הדרך להצלחה ולריפוי מוחלט.

בס''ד

דיכאון זה לא ''בסך הכל כמה טעויות חשיבה''... 

זה תמיד יכלול מרכיבים קוגניטיביים, אבל אותן גישות בפסיכולוגיה שמתארות את ה, (במקרה בק), 

טוענים שיש כאן מרכיב מאוד עמוק בחשיבה שלא בקלות משתנה. 

עם זאת אין כאן מקום לייאוש, מדובר על כמה שכבות של חשיבה, את העמוקה קשה לשנות, אבל את החשיבה האוטומטית, איתה ניתן להתמודד

עם זאת, זה מאוד תלוי גם כן בבחירה של אימך לא לוותר על עצמה, ועל זה אפשר וכדאי להשתדל להשפיע, כמובן, בקבלה ודרך טובה

 בהכלה...

מה שכן, אני מאוד מסכים שגם תרופות נוגדות דיכאון יכולות לעבור. 

ולנצל את הגלים בהם אימך לא בדיכאון ולנסות לחפש כן לדבר על טיפול. זה שבעבר פסיכולוג אמר משהו זה לא סוגר הכל. 

השיטות של CBT בהחלט מעולות למענה מיידי

למרות שלא הייתי שולל פסיכוטרפיה דינמית, אם כי חשוב להכיר שכיום יש טיפולים קצרים, שיכולים להגיע אפילו למעט מאוד פגישות, 12 לדוגמא... 

מה שכן חשוב להיות ערניים לביטוים של הדיכאון: איך היא מתנהגת כשהיא בתקופות האלו. חשוב לדעת לתאר את און ההתנהגות, כמות שעות שינה, תאבון, דיבור על אובדנות אם קיים, האם יש שינוים לכיוון של מאניה לפעמים (אפוריה לפני הדיכאון ), האם החשיבה שלה נהיית איטית יותר... האם היא משתפת מישהו במה שעובר עליה בתקופות האלו וכמה... בקיצור, חשוב לשים לב.

וגם על עצמך, אם זה השפיע, לא להסס לחפש לדבר עם מישהו, לא חובה פסיכולוג, אלא שכדאי לחשוב גם על זה אם במקרה ואתה מרגיש במצוקה מהדבר ושקשה לך להתמודד ושאין מי שיעזור לך.

הרבה פעמים גם חשוב לדבר עם פסיכולוג כדי להכיר יותר לעומק לגבי דיכאון ופשוט לדעת איך להתמודד

המון כוחות והמון הצלחה!

בס"ד

קיבלתה פה רעיונות יפים.

וברשותך אוסיף עוד 2 דברים:

אולי תעשו פעילות של "התנדבות משפחתית" כמו לדוגמא שכל המשפחה הולכת לשמח ילדים חולים בב"יח (קונים דברים והולכים לשמח ולחלק להם). התנדבות יכולה לעזור לאדם להרגיש טוב. דכאון עלול לנבוע מהרגשה של "אני מיותר" "אף אחד לא צריך אותי" "אני לא מועיל לאף אחד" וכו..... (ולכן מאוד יכול לעזור העניין של ביקור קבוע מצד הנכדים והמשפחה... בתורניות ולצאת אתה קצת החוצה לנשום אוויר וכו') והתנדבות מאוד יכולה לבטל את ההרגשה הזאת. בנוסף אולי תימצא לה פעילות התנדבותית קבועה בקבוצה של בנות גילה ככה פעם בשבוע....

הדבר השני:

אקדים שאני לא בא לבטל אפילו "כהוא זה" את כל הדברים והעצות שניתנו פה כולל הקטע של רופא המשפחה וטיפול נפשי וכו' הרי ה' רוצה בהשתדלות של האדם ויחד עם זאת להאמין שהצלחת ההשתדלות והרפואה מאיתו היא בלבד.

אבל אוסיף עצה נוספת שאולי(ומאוד יכול להיות שלא אז בבקשה אל תיפגע רק רציתי לתת תשומת לב גם לנקודה הזאת) אפשר להגיד במקרה זה עליה את הדברים: "דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל. אלא שכפי רוב פרסומם, וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה."(מסילת ישרים).

התפילה - להכריח את אמך לקחת טיפול אתה לא יכול אבל לקחת לעצמך זמן ביום שבו אתה מתבודד בסבביבות 15 דקות עם ה' במקום שאתה מרגיש בו נעים והמקום מבודד ולהתפלל לפני ה' על אמך בפרטי פרטים - אתה כן יכול.

אפילו אם תקפיד על כך תקופה ארוכה (אפילו אם צריך כמה חודשים או שנה או יותר) ככה כל יום תתפלל על אמך אני מאמין שהדבר יועיל. :

" רבונו של עולם תראה באיזה מצב אימי נימצאת כמה קשה לה וכמה היא סובלת(ותפרט...). בבקשה אבא תרחם עליה תן לה רפואה שלמה -רפואת הנפש ורפואת הגוף לטובה ולברכה.במתנת חינם מלפנך. ואתה עושה הכל לטובה וגם החולי שלה לטובה הוא.אז בבקשה תרחם עליה שתצליח להשיג במהרה את הטובה הצפונה לה מהחולי וממילא לא תצטרך להמשיך לשלוח לה את הדיכאון. בין אם אתה יודע שהדכאון עוזר לה לאמונה בך את תזכהה שתשיג את האמונה השלמה שאתה רוצה וככה גם שתשתלח לה רפואה לא ימנע ממנה טובה בין ברוחניות ובין בגשמיות. בבקשה אבא אתה יודע עד כמה היא מסרה את נפשה על גידולי וגידול וחינוך אחי ואחיותי. בבקשה תעזור לה בבקשה תרחם עליה. זכהה לחזור בתשובה מתוך וע"י אהבה אמיתית ושלמה אותך ונחת רוח ושמחה על כל הסיבות הללו שבגללן אתה שולך לה את החולי.... ותמחל ותסלח לה עליהן.(מוזמן ללמוד על עניין ההתבודדות בספר "בשדי יער" של הרב שלום ארוש)

מביא הרה שלום ארוש בספר שכתב(נראה לי "בשדי יער") שה' יתברך רוצה שלאדם יהיה כל טוב ברוחניות ובגשמיות ורק מחכה שהאדם יבקש ממנו.....!

אמשיל משל לאדם שיצר דבר מסוים והרי ברור שרצונו הוא שהדבר שיצר כמה שיותר יצליח ויהיה מבורך ומוצלח....

יכול לנסות להציע לאמך ללמוד את הספר "בגן האמונה". אני חושב שזה מאוד מאוד יכול לעזור לה.

ושוב אני ממש ממש ממש לא בא לפסול את שאר ההשתדלויות אלא רק לתת עוד פתרון נוסף. הוא גם יכול לתת לשאר ההשתדלויות ברכה והצלחה.

רפואה שלמה

למדת אותי רבות!!

בס"ד

ולברכה במהרה.

כל הכבוד לך!

היינו אצלם בשבת, ואמא שלי הייתה במיטבה, באופן יחסי

מה שגרם לי יותר להבין, בלי לחזור בי, שהדיכאון שלה הוא פחות במובן לשכב במיטה, אלא יותר במובן של חידלון, חוסר סיפוק ועשיה, וגם בדידות עמוקה.

אני לא מומחה גדול, אבל בעיני גם זה סוג קשה של דיכאון, שאכן מדי פעם גורם להתקפים חריפים של ייאוש וחרדה ואובדן (קשה לי לדעת במדויק עד כמה, אבל מאבא שלי הבנתי שמדובר במצבים ממש - אבל ממש - לא טובים).

חברות ומכרים של אמי ניסו במהלך השנים לעזור לה, אבל היא ניערה וסימנה באיקס כל אחד כזה

והתלבטתי הרבה איך ולמה... אני בגילאי 30 +עם ילדים ב"ה, ורק היום מבינה שגדלתי עם אבא חולה נפש (משהן כמו מניה דפירסיה). מתלבטת אם ללכת לטיפול .. כי אני מרגישה ורואה איך הטראומות משפיעות לי לרעה על הזוגיות והילדים.

ההורים שלי לא התגרשו ואני לא מסוגלת להגיע לבית שלי איפה שגדלתי קודם כל קשה לי לראות אותו , וגם אם אני נמצאת שם זה מחזיר לי את כל הדברים שהיה שהיינו ילדים (בעיקר אלימות מילולית כלפי אימא שלי, משהו מזעזע... מי שמכיר את ההפרעה יודע). אני לא נוסעת להורים שלי לשבת ואפילו לא יודעת אם אימא שלי מבינה למה. פשוט לא מגיעים... בין האחים אנחנו לא מדברים על זה , פשוט מתעלמים. בעלי הצדיק אומר שלי שהכל משמיים ושלכל אחד יש התמודדות, אבל הייתה לי מחשבה לשתף בפורום ולשאול- האם אני היחידה? האם יש עוד כאלו שלא הייתה להם ילדות מושלמת שרק חיבקו אותם והעצימו אותם בלי סוף?  אני מדוכאת מזה ומקנאה הרבה פעמים באלו מסביב שאומרות "איזה כיף אבא שלי קפץ לבקר אותי ולקח את הילדים " או "התייעצתי עם אבא שלי", אלו דברים שמעולם לא היו לי ולא יהיו. מקנאה באלו שהייתה להם ילדות מושלמת ולא כמוני שהתביישתי להביא חברות הביתה שאולי פתאום תהיה לאבא שלי התקפת צרחות ... כועסת על המערכת שגדלתי בה שלא זיהתה את הקושי שהסתרתי כל הזמן, כועסת על המשפחה המורחבת שעזרו לטאטא את הבעיה ולא חשבו על הילדים הקטנים בבית שרואים הכל ובוכים בלילה בכרית שלא ישמעו. כועסת על אימא שלי שלא התגרשה ובנתה לנו בית חדש ונורמאלי, והמשיכה את החיים כאילו אין כלום. כאילו הכל בסדר. כועסת על המציאות בזה שאני סוחבת על עצמי סוד ענק שעד היום צריך להסתיר אותו מהילדים שלי, מההורים של בעלי ועוד ועוד. קשה כ"כ לחיות עם סוד. נמאס מזה. 

אם יש עוד מישהו שעבר משהו דומה רק שיגיד לי וייתן לי עצות איך היום אני כאימא יכולה להיות נורמאלית ולא לשקוע בדכאון.. כי זה אכן קורה לי הרבה פעמים. 

סליחה שהארכתי.. וכמו שהרבה כותבים לפעמים עצם הכתיבה עשתה לי טוב. 

[באמת קשה...]

תשמחי שיש לך בעל כזה. תשמחי קדם כל בהווה - יש לך בעל, ילדים, בנית משפחה.

ותסתכלי על ההמשך, העתיד. כמו בתשובה, שהעיקר זה תיקון העתיד - ואח"כ מטפלים בדקדוקי העבר.

ולצורך העתיד, החשוב זו "ההבנה ההפוכה", מה את רוצה שילדייך יקבלו, איך את רוצה שיהיה יותר טוב - זה יתן לך כח. שמחת חיים. כעת תלוי בבחירתך, לא במה שמישהו אחר עושה.

אל תרבי בקנאה, כל אחד לוקח את ההתמודדות שלו. יש כאלה ש""מתייעצות עם אבא", אבל יש בעיות בבית.. אז כמובן הכי טוב שהכל מושלם - אבל בעוה"ז אין מעמידין אדם בנסיון אלא אם כן יכול לעמוד בו, ועדיף לקחת, בדיעבד, כאתגר לעליה ולהוצאת כחות טובים וחיוביים, שוודאי קיימים, לפעל - מאשר ב"התחשבנות" למה היה לי כך וכך..

כדאי אולי קצת לראות את הצד של הכוונה לטובה של אלו שדנת אותם לכף חובה, המערכת, משפחה, בוודאי אמא שלך - שכולם ראו בהתנהלותם "הבלגה" לצורך אי פירוק.  קשה מאד להחליט ששבירה טובה יותר, אז אנשים נזהרים.

אל תסתכלי על עצמך כ"מסתירת סוד". התפקיד שלך אינו למסור דו"ח על כל מה שעברת בילדותך. בעלך, הנפש הקרובה, יודע. הגיב בצורה יוצאת-מן-הכלל, זהו. לאחרים את לא "סוחבת סוד" - את פשוט טובה ומתחשבת בהם, ולא חושבת שהם צריכים לסבול בשביל איזו "פריקה" שלך.  הרי ברור שלילדים מידע כזה על הסבא רק מזיק ויכול להבהיל.. להורים של בעלך לא תצמח כל טובה מכך. אולי רק לה"ר  ויחס לא מכבד כלפי אביך. מה הענין...

אל אבא שלך, אולי הכי טוב להסתכל גם ברחמים. כולל העבר. זה יכול להקל. הרי סה"כ, הוא חולה במידה מסויימת. בוודאי סבל מזה שהוא כך. רחמנות.

והנה, ליתר ביטחון - גילית פה את הסוד... בלי לקלקל לאף אחד.

את יכולה להיות אמא טובה, מעולה. כל פעם שיעלה לך משהו כזה מהבית - תגידי, בתור גדולה, רחמנות עליו.. ואח"כ תגידי לעצמך - יאללה, לשמח את הילדים.. תשובת המשקל למה שעברתי ולמה שאני לא רוצה שיהיה להם. כך תשמחי את עצמך ואותם. תתעצמי עם הנתינה להם, לבעלך. תתני גם לעצמך זמנים נינוחים - ותתפעלי ממעשה ה', שהרים אתך משם ונתן לך לבנות בית, להיות יכולה ליצור משפחה מחדש, דגם משופר. תיקון.

כמה שתתרגלי לעין חיובית, בונה, משתמשת בעבר כדי להדגיש מה הטוב שצריך להיות כעת, כך תרגישי יותר בטוחה בזה.

וגם, למצוא את זמני החיוב מהעבר, שבוודאי היו גם כן - ולהגיד לעצמך, שם האמת.

דברי בטלפון עם אמא שלך, ואם יש זמנים רגועים - גם אם אבא. סה"כ, מסכן שכך עלה לו.

ותשתדלו להרבות יחס טוב בין האחים - גם זה דבר טוב שיצא מהבית שם - יש אחים. זה לא מובן מאליו.

הצלחה רבה, התעודדות וצמיחה.

קודם כל תודה לך דן. זה בסדר אם אקרא את מה שכתבת שוב ושוב?  אולי אדפיס את זה ואשים בארנק או משהו...

וגם תודה לכן אמיר, ואקראית. תודה שכתבתם... לא מאמינה שאקראית כך כותבת... 

באמת הנה אני מול המחשב, חיכיתי לראות הבוקר מה יכתבו לי... 

ניסיתי פעם ללכת לטיפול (ואני אנסה שוב אני בטוחה) אבל אני חושבת שמה שכתבתם לי זה באמת מה שהרבה שנים

הייתי צריכה... פשוט לא להיות לבד. פשוט להגיד את הדברים. זה כרגע הטיפול שלי .

מתלבטת אם לבכות עכשיו, קצת... אולי לקרוא שוב את מה שכתבתם ולקחת את זה איתי.. וואו כמה דברים שמדברים אלי ונוגעים בי בדיוק בנקודות הכואבות וגם החזקות שלי (כן כן יש לי כאלו אני יודעת שה' נתן לי ).

אני צריכה לרשום את הטיפים ולבצע אותם. 

צריכה להתחזק באמונה. אבל זה קשה, אני יודעת שאתם מבינים אותי. 

שוב תודה. פחדתי לגלות בבוקר שאין תגובות... שאכן כמו שחשבתי אני לבד בסיפור הזה... 

תודה רבה , תדעו שעשיתם מצווה אמיתית עם מישהי מקסימה שהרבה אנשים אוהבים אותה

אבל לא יודעים באמת איזה משא ואיזה קושי היא עברה או עוברת. 

שוב תודה, אני ממש מעריכה את מה שכתבו פה, מדהים איזה חסד אנחנו עושים אחד עם השני במסגרת הזאת.

ואני שמחה, שמחה שהיה לי את האומץ לכתוב פה אתמול , בעקבות מי שפתח את השרשור, ואני מקווה גם בשבילך רק דברים טובים והרבה שמחה... 

וזה נכון; למילים שנאמרות, בוודאי אם בכוונה אמיתית לעזור מתוך "התכווננות" אל  הענין - יש כח גדול. לא סתם הדגישה התורה, וחכמינו מתוכה, את כח הדיבור.

ובוודאי שאם מישהו רואה שדברים כלשהם כיוונו לענין ועוזרים, טוב לחזור עליהם ולהתחזק.

מאד משמח אם הצלחנו לעזור, בוודאי למישהי כמוך, שכחותיה, ושל בעלה, ניכרים מתוך דבריה. ותודה על הכרת הטוב.

"רק חזק ואמץ"..

ראיתי את האתר שלך וממש התלהבתי. מקסים. איזה שפע מהמם של דברים. 

תודה על כל מה שכתבת.. אני מבינה שאתה בטח מתחום הטיפול ויש לך סיעתא דשמיא.. 

אני קוראת ונדהמת איך "קלעת" לשורש הדברים...איך? 

המון תודה , באמת. 

אם את פותחת קבוצת תמיכה אני באה.

יש לי הרבה מה ללמוד..

וחוץ מזה יש ספר שנקרא "סלח להוריך ושקם את חייך " או משהו כזה, יש את זה באינטרנט.

זה עוסק בדיוק בנו...

אני יודעת שהספר הזה קיים אבל עדיין לא בשלה לקרוא אותו. אולי תרצי....

שולחת אהבה וחום ... גם בלי להכיר אותך...

גם אני גדלתי עם אבא כזה.

לפעמים צעקות, לפעמים התעלמות, פחד מהתפרצויות. אצלנו כן מדברים על זה בין האחים, כשלמישהו ממש קשה זה עוזר לפרוק. בנוגע לטיפול- הרגיש לי מיותר אבל זה ממש תלוי באדם.

לא הייתי כועסת על כל העולם במקומך כי זה לא עוזר. כשלמדתי להכיר את המערכת הבנתי שאין סיכוי שמישהו היה עולה על הצרות אצלי כשכל כך התאמצתי להסתיר הכל ושבכלל לכל אחד יש את הצרות שלו ואם תחפרי מספיק בדרך כלל תמצאי משהו. ועל אמא שלי אני בעיקר מרחמת- גירושים זה לא פשוט והיא כנראה פחדה להיות מסורבת גט.

לא יעזור לך להתרכז בעבר צאי מזה מחוזקת והמשיכי את חייך. עצם זה שאת עדיין כל כך חיה את הסיפור הופך את זה לסוד גדול. אני מעדיפה לראות בזה איזשהו חלק בהיסטוריה שלי שהיה ונגמר כי מזמן אני כבר לא גרה בבית וזה כבר לא באמת משפיע עלי. 

והכי חשוב- זה לא את זה אבא שלך! את לא אשמה וזו לא הבעיה שלך. רחמי עליו והמשיכי הלאה. אל תשקעי ברחמים עצמיים, לי זה לא עזר..

בהצלחה

אותי ניחם מישהו שלימד אותי פסיכודרמה. הוא סיפר שכשהלך להכשרה במוסד לחולי נפש הוא פתאום הרגיש ...בבית!!!

לחלק מהאנשים זה נשמע בדיחה, אבל זה לא.

עבור אחוז גבוה של אוכלוסיה זאת המציאות.

למדתי עם baby-boomers מכל הגילאים. חלקם ילדים של ניצולי שואה, חלקם ילדים של הורים שעלו ממדינות שבהם סבלו ובארץ סבלו ממצוקות נוספות וחלק גדול ממשפחות עם היסטוריה של כל סוגי הבעיות הנפשיות ואפילו אנשים שבאו ממשפחות "מושלמות" לכולנו היתה רמה כלשהי של מצוקות נפשיות. ככל שהמצוקות היו יותר קטנות היה יותר קל לאנשים להביע אותם בקבוצות. כך שהסתבר שאלו שהיו נראים כאילו הכל מושלם לרוב היה להם סיפור יותר קשה.

תדעי לך שרוב האנשים שתכירי לעומק מסתירים מצוקות ואלו שגדלו במשפחות מושלמות יותר, לפעמים מתפרקים במשברים ולא תמיד יש להם מודעות מספקת להבין את הילדים שלהם.

מצוקות שונות הם בעצם החיים! הסתרת המצוקות זה בעצם הרושם המוקפד...ואין ברירה כולנו חייבים להדחיק ולהסתיר כי לא היית רוצה ללכת ברחוב שכל אחד מביע בכל שעה את מצוקתו המוסתרת...

את יכולה לדמיין, למשל, ילד/ה של פרופסור אהוב ומוכשר ולמרות מי שהוא ודברים יפים שהוא עושה למען המשפחה יש ילד בבית שמשום מה חש גועל כלפיו? יש להם הכל בעצם אבל אותן ילד שגם מסתיר את הרגש הזה חי עם רגשי אשמה ומצוקה ואף אחד לא יודע מזה. הכל נראה לנו מושלם בבית ומעורר את קנאת ילדי השכנים. אף אחד לא יודע שבבית כזה ילד אחד חי בגיהינום. ילד אחר בבית אולי סובל כי הוא לעולם לא יהיה כמו אביו ועוד אחד סובל כי האם לפעמים מעירה לו  דברים בצורה שרק הוא סובל בשקט אבל מחייך יפה "כן, אמה" ושונא את שאר הילדים "המושלמים" וכן הלאה...

זאת רק דוגמה. לגדול במצוקה זה לא דבר מוזר ויוצא דופן.

חשוב מכל זה מה שאנחנו משקיעים כדי לשפר את עצמינו וללמוד איך לתת לאנשים שאהובים עלינו. זה יכול להיות טיפולים וקורסים והתנסויות אבל תמיד צריך להיות כיוון של בניה עצמית ולימוד מכל דבר. לדעת לאהוב את עצמינו כדי שיהיו לנו כלים לאהוב את מי שיקרים לנו.

וכן, יש מצוקות שכמעט אי אפשר להתרפא מהם בלי טיפול. ומותר לנו להשקיע בעצמינו טיפול במיוחד כאשר מרגישים שמי שישלם את המחיר על חיסכון זה עצמינו, הקשרים שלנו עם הסביבה ןכל מי שקרוב אלינו. אם נהיה "מושלמים" היקרים ביותר שלנו יחושו ויספגו בשקט את מה שאנחנו מנסים להסתיר ולא נבין איך הם סובלים.

הקב"ה אוהב את כולנו והיכין לכל אחד כלים כדי להמשיך לגדול מהמקום שאנחנו היום. גם מה שעברנו הוא כלי לבניה.

ועלו לי דמעות.

כל כך מזדהה עם הכאב שלך! אין לך מושג!!

שאלת איך להיות אמא נורמלית?

קודם כל לזכור חזק חזק (בעצמות, כמו שאומרים) שאת לא רוצה לגרום לילדים שלך את הילדות שאת עברת!

אותי- זה מה שהחזיק הרבה פעמים.

ולגבי אמא שלך- את יכולה רק להעריך אותה על זה שהיא נשארה לצד אבא שלך גם במצב הלא פשוט של המחלה.

יש לי עוד להרחיב אבל השעה מאוחרת מידי.

אם תרצי באישי- אני אשמח.

תוך הבעת הערכה לדעתה. והכי חשוב להקפיד על התורנות ולא לדלג

רפואה שלמה ובהצלחה.

תעודדו אותה לצאת להתנדב, בבית יולדות, בכל מקום שנותן שמחת חיים.

בית עם בעל צדיק- שמחי בכך  והשלב הבא הוא שלב הסרת הכעסים וקבלה..

יש עמותה דתית - חרדית ששמה "בית חם" שמטפלת גם בזה,

אפשר להתקשר אליהם ולבקש הכוונה מקצועית בתור בן לאמא שסובלת מדיכאון ומסרבת לטיפול, מנסיון- הם עוזרים מאוד

תגיע אליהם דרך גוגל. 

יש דבר כזה, המבוסס על צמחים וחומרים טבעיים ועוזר מיידית לדיכאון.

זה לא ממכר ואין לזה שום תופעות לוואי, גם המחיר של זה די סביר

נסה לשכנע אותה לקחת את זה, זה בהחלט לא טיפול פסכיאטרי 

מוזמן לשלוח לי מייל, אם תרצה פרטים נוספים: asvata@gmail.com

בברכה,

אורי

כל יום יש השפעה כמו של כדור נגד דיכאון.

ההליכה גורמת ליצור טבעי מוגבר של סרוטונין ועוד חומרים

שמשפיעים מאד לטובה על מצב הרוח.

אולי אם תשפיע על אמא שלך לעשות הליכה יומית

עדיף עם עוד מישהי

זה יוכל לעזור לה 

שיהיה לכולכם בשמחה

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.