שישמע בכנות מה הסיפור ומה שלומה, ממנה וממה שאבא שלך יספר עליה

והרופא יגיד לה- גברת, אני הדוקטור מחייב אותך ללכך ל... ול.. ולעשות בדיקות האילו והאילו והאילו... ונשמע שיש לך ככה וככה אבל צריך רופא מומחא לזה... 

איך ניסו לעזור לה?

לא יודעת בן כמה אתה,

אבל נראה לי שלאהוב אותה הרבה ולחבק בטוח יכול לעזור.

על פניו אי אפשר להכריח אדם לטפל בעצמו,  למעט בסיטואציות מאד ספציפיות,

וגם אז זה לא מושלם..

מאד משנה בן כמה אתה, מה נוסה עד כה,

למה היא לא מוכנה לשמוע על טיפול..

אולי דברים אחרים כן יזרום לה?

תרפיה באומנות או משהו כזה?

אולי קבוצה כלשהי?

אולי מח אחד?

משהו שיעזור לה להתחיל להיות מודעת לפחות...

לכאורה, אם היא מדברת עם המשפחה הקרובה - אז צריך להשתדל להיות נוכחים במידת האפשר. לשוחח איתה, לעדכן מה קורה עם הילדים וכו', "לסחוב" אותה להיות בעניינים ע"י שיחה.  יחס חם ונעים, רגוע ואופטימי, אוירה טובה. גם אם ההגדרה היא "קלינית" יכולה להיות לדברים הללו השפעה טובה.

אם היא נוהגת לתפור או כד', אפשר לספק לה "פרוייקטים" מהמשפחה, לבקש אם היא יכולה. זו תעסוקה שיש בה נתינה.

אם אתם יכולים, בתורנות, לבוא ופשוט לבקש אותה לצאת איתכם לאיזה מקום, יכול להיות מצוין.

לפעמים מישהי כזו שדאגה לשדר "חזקה" - תיאות אם זה יוצג בתור נתינה לכם. "תעשי טובה ותבואי איתנו".. כך גם לקניות וכד'. להוציא אותה קצת מהבית.

אח"כ תראו אם צריך עדיין מעבר לכך. אולי ניתן יהיה לשוחח מתוך שינוי אוירה.

ושאל אותם מה לעשות

יש כאן כמה שאלות מהותיות. ובטח הם ישאלו ויתנו כיוונים מה אפשר לעשות

עירעור אצלך.

תהיה חזק. 

וכנ"ל לגביך

ובנוגע לפניה לאיש מקצוע, אבי אכן עשה זאת לפני שנים, אבל זה פשוט לא הצליח, הפסיכולוג אמר שהסיפור שאמא שלי מספרת והסיפור שאבא שלי מספר, הם שתי סיפורים שונים! וזאת הבעיה בעצמה...

יותר מידי "לאחור". גם אם י בעיה, זה לא שחור-לבן. זה אותו אדם. מה שזה מסייע לך "לאחור" הבנה וכד', תיקח. מה שלא - לא. העובדה שהיא הצליחה להסוות דברים, מראה על יכולת עמידה. זה לא כאילו "אדם אחר", אלא  יותר קושי להתמודד, וכנראה היו לה תעצומות נפש.

כדבריך, זה מועיל למודעות ולהבנה של מה שהיה, אבל עיקר מה שרלוונטי זה מה עושים כעת

את זה כתבתי כדי שלא יהיה לך יותר מידי "צער למפרע", כי זה גם לא אמיתי.

לגבי כעת - הִצעתי לעיל מה ענ"ד בנושא. והערכתי היא, שדרך כזו תיתן יותר סיכוי שהיא גם תקשיב לעצה ידידותית להיפגש עם מישהו שיכול לעזור לרומם את "מצב הרוח".

קודם כל אתה ודאי מבוהל מאד. לדיכאון יש תדמית של איזו מחלת נפש נוראית שנפלה משום מקום.

כדאי שתקרא את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דוד ברנס.

שם תוכל לראות שדיכאון הוא בסך הכול כמה טעויות בדרך החשיבה

שגורמים לאדם לראות הכול שחור ומפילים אותו לדיכאון.

על זה מבוססים טיפולי סי.בי טי. שהם היעילים ביותר כיום לדיכאון,

ועמדו במחקרים קפדניים של אלפי אנשים.

הבעיה היא שאנשים שנמצאים בדיכאון עמוק ,שכנראה אמא שלך נמצאת בו

מסתובבים בלולאה של "אני מיואש כי אין לי סיכוי",וממילא הם עושים עוד פחות

ושוקעים עוד יותר עמוק בדיכאון וכן הלאה וכן הלאה. כך שאי אפשר להתחיל בשיחות.

בדרך כלל הטיפול במצבים כאלה הוא להתחיל בטיפול תרופתי ואז אחרי כשבועיים

אחרי שהמטופל מרגיש יותר טוב, הוא נכנס לתהליך של שיחות

כשרוב  גדול של האנשים מצליחים לצאת מהדיכאון לגמרי.

לכן התחנה הראשונה היא רופא המשפחה. הוא רשאי גם לתת תרופות נגד דיכאון.

אם תציע לאמא שלך לללכת לפסיכיאטר ,סביר שהיא תכעס, ולא תסכים לעשות שום דבר.

היא תגיב כאילו התווית עליה תווית של חולת נפש.

לעומת זאת רופא המשפחה החביב והמוכר יוכל לשכנע אותה ביתר קלות,

לפחות לקחת תרופות לזמן קצר ומשם תיפתח בע"ה הדרך להצלחה ולריפוי מוחלט.

בס''ד

דיכאון זה לא ''בסך הכל כמה טעויות חשיבה''... 

זה תמיד יכלול מרכיבים קוגניטיביים, אבל אותן גישות בפסיכולוגיה שמתארות את ה, (במקרה בק), 

טוענים שיש כאן מרכיב מאוד עמוק בחשיבה שלא בקלות משתנה. 

עם זאת אין כאן מקום לייאוש, מדובר על כמה שכבות של חשיבה, את העמוקה קשה לשנות, אבל את החשיבה האוטומטית, איתה ניתן להתמודד

עם זאת, זה מאוד תלוי גם כן בבחירה של אימך לא לוותר על עצמה, ועל זה אפשר וכדאי להשתדל להשפיע, כמובן, בקבלה ודרך טובה

 בהכלה...

מה שכן, אני מאוד מסכים שגם תרופות נוגדות דיכאון יכולות לעבור. 

ולנצל את הגלים בהם אימך לא בדיכאון ולנסות לחפש כן לדבר על טיפול. זה שבעבר פסיכולוג אמר משהו זה לא סוגר הכל. 

השיטות של CBT בהחלט מעולות למענה מיידי

למרות שלא הייתי שולל פסיכוטרפיה דינמית, אם כי חשוב להכיר שכיום יש טיפולים קצרים, שיכולים להגיע אפילו למעט מאוד פגישות, 12 לדוגמא... 

מה שכן חשוב להיות ערניים לביטוים של הדיכאון: איך היא מתנהגת כשהיא בתקופות האלו. חשוב לדעת לתאר את און ההתנהגות, כמות שעות שינה, תאבון, דיבור על אובדנות אם קיים, האם יש שינוים לכיוון של מאניה לפעמים (אפוריה לפני הדיכאון ), האם החשיבה שלה נהיית איטית יותר... האם היא משתפת מישהו במה שעובר עליה בתקופות האלו וכמה... בקיצור, חשוב לשים לב.

וגם על עצמך, אם זה השפיע, לא להסס לחפש לדבר עם מישהו, לא חובה פסיכולוג, אלא שכדאי לחשוב גם על זה אם במקרה ואתה מרגיש במצוקה מהדבר ושקשה לך להתמודד ושאין מי שיעזור לך.

הרבה פעמים גם חשוב לדבר עם פסיכולוג כדי להכיר יותר לעומק לגבי דיכאון ופשוט לדעת איך להתמודד

המון כוחות והמון הצלחה!

בס"ד

קיבלתה פה רעיונות יפים.

וברשותך אוסיף עוד 2 דברים:

אולי תעשו פעילות של "התנדבות משפחתית" כמו לדוגמא שכל המשפחה הולכת לשמח ילדים חולים בב"יח (קונים דברים והולכים לשמח ולחלק להם). התנדבות יכולה לעזור לאדם להרגיש טוב. דכאון עלול לנבוע מהרגשה של "אני מיותר" "אף אחד לא צריך אותי" "אני לא מועיל לאף אחד" וכו..... (ולכן מאוד יכול לעזור העניין של ביקור קבוע מצד הנכדים והמשפחה... בתורניות ולצאת אתה קצת החוצה לנשום אוויר וכו') והתנדבות מאוד יכולה לבטל את ההרגשה הזאת. בנוסף אולי תימצא לה פעילות התנדבותית קבועה בקבוצה של בנות גילה ככה פעם בשבוע....

הדבר השני:

אקדים שאני לא בא לבטל אפילו "כהוא זה" את כל הדברים והעצות שניתנו פה כולל הקטע של רופא המשפחה וטיפול נפשי וכו' הרי ה' רוצה בהשתדלות של האדם ויחד עם זאת להאמין שהצלחת ההשתדלות והרפואה מאיתו היא בלבד.

אבל אוסיף עצה נוספת שאולי(ומאוד יכול להיות שלא אז בבקשה אל תיפגע רק רציתי לתת תשומת לב גם לנקודה הזאת) אפשר להגיד במקרה זה עליה את הדברים: "דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל. אלא שכפי רוב פרסומם, וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה."(מסילת ישרים).

התפילה - להכריח את אמך לקחת טיפול אתה לא יכול אבל לקחת לעצמך זמן ביום שבו אתה מתבודד בסבביבות 15 דקות עם ה' במקום שאתה מרגיש בו נעים והמקום מבודד ולהתפלל לפני ה' על אמך בפרטי פרטים - אתה כן יכול.

אפילו אם תקפיד על כך תקופה ארוכה (אפילו אם צריך כמה חודשים או שנה או יותר) ככה כל יום תתפלל על אמך אני מאמין שהדבר יועיל. :

" רבונו של עולם תראה באיזה מצב אימי נימצאת כמה קשה לה וכמה היא סובלת(ותפרט...). בבקשה אבא תרחם עליה תן לה רפואה שלמה -רפואת הנפש ורפואת הגוף לטובה ולברכה.במתנת חינם מלפנך. ואתה עושה הכל לטובה וגם החולי שלה לטובה הוא.אז בבקשה תרחם עליה שתצליח להשיג במהרה את הטובה הצפונה לה מהחולי וממילא לא תצטרך להמשיך לשלוח לה את הדיכאון. בין אם אתה יודע שהדכאון עוזר לה לאמונה בך את תזכהה שתשיג את האמונה השלמה שאתה רוצה וככה גם שתשתלח לה רפואה לא ימנע ממנה טובה בין ברוחניות ובין בגשמיות. בבקשה אבא אתה יודע עד כמה היא מסרה את נפשה על גידולי וגידול וחינוך אחי ואחיותי. בבקשה תעזור לה בבקשה תרחם עליה. זכהה לחזור בתשובה מתוך וע"י אהבה אמיתית ושלמה אותך ונחת רוח ושמחה על כל הסיבות הללו שבגללן אתה שולך לה את החולי.... ותמחל ותסלח לה עליהן.(מוזמן ללמוד על עניין ההתבודדות בספר "בשדי יער" של הרב שלום ארוש)

מביא הרה שלום ארוש בספר שכתב(נראה לי "בשדי יער") שה' יתברך רוצה שלאדם יהיה כל טוב ברוחניות ובגשמיות ורק מחכה שהאדם יבקש ממנו.....!

אמשיל משל לאדם שיצר דבר מסוים והרי ברור שרצונו הוא שהדבר שיצר כמה שיותר יצליח ויהיה מבורך ומוצלח....

יכול לנסות להציע לאמך ללמוד את הספר "בגן האמונה". אני חושב שזה מאוד מאוד יכול לעזור לה.

ושוב אני ממש ממש ממש לא בא לפסול את שאר ההשתדלויות אלא רק לתת עוד פתרון נוסף. הוא גם יכול לתת לשאר ההשתדלויות ברכה והצלחה.

רפואה שלמה

למדת אותי רבות!!

בס"ד

ולברכה במהרה.

כל הכבוד לך!

היינו אצלם בשבת, ואמא שלי הייתה במיטבה, באופן יחסי

מה שגרם לי יותר להבין, בלי לחזור בי, שהדיכאון שלה הוא פחות במובן לשכב במיטה, אלא יותר במובן של חידלון, חוסר סיפוק ועשיה, וגם בדידות עמוקה.

אני לא מומחה גדול, אבל בעיני גם זה סוג קשה של דיכאון, שאכן מדי פעם גורם להתקפים חריפים של ייאוש וחרדה ואובדן (קשה לי לדעת במדויק עד כמה, אבל מאבא שלי הבנתי שמדובר במצבים ממש - אבל ממש - לא טובים).

חברות ומכרים של אמי ניסו במהלך השנים לעזור לה, אבל היא ניערה וסימנה באיקס כל אחד כזה

והתלבטתי הרבה איך ולמה... אני בגילאי 30 +עם ילדים ב"ה, ורק היום מבינה שגדלתי עם אבא חולה נפש (משהן כמו מניה דפירסיה). מתלבטת אם ללכת לטיפול .. כי אני מרגישה ורואה איך הטראומות משפיעות לי לרעה על הזוגיות והילדים.

ההורים שלי לא התגרשו ואני לא מסוגלת להגיע לבית שלי איפה שגדלתי קודם כל קשה לי לראות אותו , וגם אם אני נמצאת שם זה מחזיר לי את כל הדברים שהיה שהיינו ילדים (בעיקר אלימות מילולית כלפי אימא שלי, משהו מזעזע... מי שמכיר את ההפרעה יודע). אני לא נוסעת להורים שלי לשבת ואפילו לא יודעת אם אימא שלי מבינה למה. פשוט לא מגיעים... בין האחים אנחנו לא מדברים על זה , פשוט מתעלמים. בעלי הצדיק אומר שלי שהכל משמיים ושלכל אחד יש התמודדות, אבל הייתה לי מחשבה לשתף בפורום ולשאול- האם אני היחידה? האם יש עוד כאלו שלא הייתה להם ילדות מושלמת שרק חיבקו אותם והעצימו אותם בלי סוף?  אני מדוכאת מזה ומקנאה הרבה פעמים באלו מסביב שאומרות "איזה כיף אבא שלי קפץ לבקר אותי ולקח את הילדים " או "התייעצתי עם אבא שלי", אלו דברים שמעולם לא היו לי ולא יהיו. מקנאה באלו שהייתה להם ילדות מושלמת ולא כמוני שהתביישתי להביא חברות הביתה שאולי פתאום תהיה לאבא שלי התקפת צרחות ... כועסת על המערכת שגדלתי בה שלא זיהתה את הקושי שהסתרתי כל הזמן, כועסת על המשפחה המורחבת שעזרו לטאטא את הבעיה ולא חשבו על הילדים הקטנים בבית שרואים הכל ובוכים בלילה בכרית שלא ישמעו. כועסת על אימא שלי שלא התגרשה ובנתה לנו בית חדש ונורמאלי, והמשיכה את החיים כאילו אין כלום. כאילו הכל בסדר. כועסת על המציאות בזה שאני סוחבת על עצמי סוד ענק שעד היום צריך להסתיר אותו מהילדים שלי, מההורים של בעלי ועוד ועוד. קשה כ"כ לחיות עם סוד. נמאס מזה. 

אם יש עוד מישהו שעבר משהו דומה רק שיגיד לי וייתן לי עצות איך היום אני כאימא יכולה להיות נורמאלית ולא לשקוע בדכאון.. כי זה אכן קורה לי הרבה פעמים. 

סליחה שהארכתי.. וכמו שהרבה כותבים לפעמים עצם הכתיבה עשתה לי טוב. 

[באמת קשה...]

תשמחי שיש לך בעל כזה. תשמחי קדם כל בהווה - יש לך בעל, ילדים, בנית משפחה.

ותסתכלי על ההמשך, העתיד. כמו בתשובה, שהעיקר זה תיקון העתיד - ואח"כ מטפלים בדקדוקי העבר.

ולצורך העתיד, החשוב זו "ההבנה ההפוכה", מה את רוצה שילדייך יקבלו, איך את רוצה שיהיה יותר טוב - זה יתן לך כח. שמחת חיים. כעת תלוי בבחירתך, לא במה שמישהו אחר עושה.

אל תרבי בקנאה, כל אחד לוקח את ההתמודדות שלו. יש כאלה ש""מתייעצות עם אבא", אבל יש בעיות בבית.. אז כמובן הכי טוב שהכל מושלם - אבל בעוה"ז אין מעמידין אדם בנסיון אלא אם כן יכול לעמוד בו, ועדיף לקחת, בדיעבד, כאתגר לעליה ולהוצאת כחות טובים וחיוביים, שוודאי קיימים, לפעל - מאשר ב"התחשבנות" למה היה לי כך וכך..

כדאי אולי קצת לראות את הצד של הכוונה לטובה של אלו שדנת אותם לכף חובה, המערכת, משפחה, בוודאי אמא שלך - שכולם ראו בהתנהלותם "הבלגה" לצורך אי פירוק.  קשה מאד להחליט ששבירה טובה יותר, אז אנשים נזהרים.

אל תסתכלי על עצמך כ"מסתירת סוד". התפקיד שלך אינו למסור דו"ח על כל מה שעברת בילדותך. בעלך, הנפש הקרובה, יודע. הגיב בצורה יוצאת-מן-הכלל, זהו. לאחרים את לא "סוחבת סוד" - את פשוט טובה ומתחשבת בהם, ולא חושבת שהם צריכים לסבול בשביל איזו "פריקה" שלך.  הרי ברור שלילדים מידע כזה על הסבא רק מזיק ויכול להבהיל.. להורים של בעלך לא תצמח כל טובה מכך. אולי רק לה"ר  ויחס לא מכבד כלפי אביך. מה הענין...

אל אבא שלך, אולי הכי טוב להסתכל גם ברחמים. כולל העבר. זה יכול להקל. הרי סה"כ, הוא חולה במידה מסויימת. בוודאי סבל מזה שהוא כך. רחמנות.

והנה, ליתר ביטחון - גילית פה את הסוד... בלי לקלקל לאף אחד.

את יכולה להיות אמא טובה, מעולה. כל פעם שיעלה לך משהו כזה מהבית - תגידי, בתור גדולה, רחמנות עליו.. ואח"כ תגידי לעצמך - יאללה, לשמח את הילדים.. תשובת המשקל למה שעברתי ולמה שאני לא רוצה שיהיה להם. כך תשמחי את עצמך ואותם. תתעצמי עם הנתינה להם, לבעלך. תתני גם לעצמך זמנים נינוחים - ותתפעלי ממעשה ה', שהרים אתך משם ונתן לך לבנות בית, להיות יכולה ליצור משפחה מחדש, דגם משופר. תיקון.

כמה שתתרגלי לעין חיובית, בונה, משתמשת בעבר כדי להדגיש מה הטוב שצריך להיות כעת, כך תרגישי יותר בטוחה בזה.

וגם, למצוא את זמני החיוב מהעבר, שבוודאי היו גם כן - ולהגיד לעצמך, שם האמת.

דברי בטלפון עם אמא שלך, ואם יש זמנים רגועים - גם אם אבא. סה"כ, מסכן שכך עלה לו.

ותשתדלו להרבות יחס טוב בין האחים - גם זה דבר טוב שיצא מהבית שם - יש אחים. זה לא מובן מאליו.

הצלחה רבה, התעודדות וצמיחה.

קודם כל תודה לך דן. זה בסדר אם אקרא את מה שכתבת שוב ושוב?  אולי אדפיס את זה ואשים בארנק או משהו...

וגם תודה לכן אמיר, ואקראית. תודה שכתבתם... לא מאמינה שאקראית כך כותבת... 

באמת הנה אני מול המחשב, חיכיתי לראות הבוקר מה יכתבו לי... 

ניסיתי פעם ללכת לטיפול (ואני אנסה שוב אני בטוחה) אבל אני חושבת שמה שכתבתם לי זה באמת מה שהרבה שנים

הייתי צריכה... פשוט לא להיות לבד. פשוט להגיד את הדברים. זה כרגע הטיפול שלי .

מתלבטת אם לבכות עכשיו, קצת... אולי לקרוא שוב את מה שכתבתם ולקחת את זה איתי.. וואו כמה דברים שמדברים אלי ונוגעים בי בדיוק בנקודות הכואבות וגם החזקות שלי (כן כן יש לי כאלו אני יודעת שה' נתן לי ).

אני צריכה לרשום את הטיפים ולבצע אותם. 

צריכה להתחזק באמונה. אבל זה קשה, אני יודעת שאתם מבינים אותי. 

שוב תודה. פחדתי לגלות בבוקר שאין תגובות... שאכן כמו שחשבתי אני לבד בסיפור הזה... 

תודה רבה , תדעו שעשיתם מצווה אמיתית עם מישהי מקסימה שהרבה אנשים אוהבים אותה

אבל לא יודעים באמת איזה משא ואיזה קושי היא עברה או עוברת. 

שוב תודה, אני ממש מעריכה את מה שכתבו פה, מדהים איזה חסד אנחנו עושים אחד עם השני במסגרת הזאת.

ואני שמחה, שמחה שהיה לי את האומץ לכתוב פה אתמול , בעקבות מי שפתח את השרשור, ואני מקווה גם בשבילך רק דברים טובים והרבה שמחה... 

וזה נכון; למילים שנאמרות, בוודאי אם בכוונה אמיתית לעזור מתוך "התכווננות" אל  הענין - יש כח גדול. לא סתם הדגישה התורה, וחכמינו מתוכה, את כח הדיבור.

ובוודאי שאם מישהו רואה שדברים כלשהם כיוונו לענין ועוזרים, טוב לחזור עליהם ולהתחזק.

מאד משמח אם הצלחנו לעזור, בוודאי למישהי כמוך, שכחותיה, ושל בעלה, ניכרים מתוך דבריה. ותודה על הכרת הטוב.

"רק חזק ואמץ"..

ראיתי את האתר שלך וממש התלהבתי. מקסים. איזה שפע מהמם של דברים. 

תודה על כל מה שכתבת.. אני מבינה שאתה בטח מתחום הטיפול ויש לך סיעתא דשמיא.. 

אני קוראת ונדהמת איך "קלעת" לשורש הדברים...איך? 

המון תודה , באמת. 

אם את פותחת קבוצת תמיכה אני באה.

יש לי הרבה מה ללמוד..

וחוץ מזה יש ספר שנקרא "סלח להוריך ושקם את חייך " או משהו כזה, יש את זה באינטרנט.

זה עוסק בדיוק בנו...

אני יודעת שהספר הזה קיים אבל עדיין לא בשלה לקרוא אותו. אולי תרצי....

שולחת אהבה וחום ... גם בלי להכיר אותך...

גם אני גדלתי עם אבא כזה.

לפעמים צעקות, לפעמים התעלמות, פחד מהתפרצויות. אצלנו כן מדברים על זה בין האחים, כשלמישהו ממש קשה זה עוזר לפרוק. בנוגע לטיפול- הרגיש לי מיותר אבל זה ממש תלוי באדם.

לא הייתי כועסת על כל העולם במקומך כי זה לא עוזר. כשלמדתי להכיר את המערכת הבנתי שאין סיכוי שמישהו היה עולה על הצרות אצלי כשכל כך התאמצתי להסתיר הכל ושבכלל לכל אחד יש את הצרות שלו ואם תחפרי מספיק בדרך כלל תמצאי משהו. ועל אמא שלי אני בעיקר מרחמת- גירושים זה לא פשוט והיא כנראה פחדה להיות מסורבת גט.

לא יעזור לך להתרכז בעבר צאי מזה מחוזקת והמשיכי את חייך. עצם זה שאת עדיין כל כך חיה את הסיפור הופך את זה לסוד גדול. אני מעדיפה לראות בזה איזשהו חלק בהיסטוריה שלי שהיה ונגמר כי מזמן אני כבר לא גרה בבית וזה כבר לא באמת משפיע עלי. 

והכי חשוב- זה לא את זה אבא שלך! את לא אשמה וזו לא הבעיה שלך. רחמי עליו והמשיכי הלאה. אל תשקעי ברחמים עצמיים, לי זה לא עזר..

בהצלחה

אותי ניחם מישהו שלימד אותי פסיכודרמה. הוא סיפר שכשהלך להכשרה במוסד לחולי נפש הוא פתאום הרגיש ...בבית!!!

לחלק מהאנשים זה נשמע בדיחה, אבל זה לא.

עבור אחוז גבוה של אוכלוסיה זאת המציאות.

למדתי עם baby-boomers מכל הגילאים. חלקם ילדים של ניצולי שואה, חלקם ילדים של הורים שעלו ממדינות שבהם סבלו ובארץ סבלו ממצוקות נוספות וחלק גדול ממשפחות עם היסטוריה של כל סוגי הבעיות הנפשיות ואפילו אנשים שבאו ממשפחות "מושלמות" לכולנו היתה רמה כלשהי של מצוקות נפשיות. ככל שהמצוקות היו יותר קטנות היה יותר קל לאנשים להביע אותם בקבוצות. כך שהסתבר שאלו שהיו נראים כאילו הכל מושלם לרוב היה להם סיפור יותר קשה.

תדעי לך שרוב האנשים שתכירי לעומק מסתירים מצוקות ואלו שגדלו במשפחות מושלמות יותר, לפעמים מתפרקים במשברים ולא תמיד יש להם מודעות מספקת להבין את הילדים שלהם.

מצוקות שונות הם בעצם החיים! הסתרת המצוקות זה בעצם הרושם המוקפד...ואין ברירה כולנו חייבים להדחיק ולהסתיר כי לא היית רוצה ללכת ברחוב שכל אחד מביע בכל שעה את מצוקתו המוסתרת...

את יכולה לדמיין, למשל, ילד/ה של פרופסור אהוב ומוכשר ולמרות מי שהוא ודברים יפים שהוא עושה למען המשפחה יש ילד בבית שמשום מה חש גועל כלפיו? יש להם הכל בעצם אבל אותן ילד שגם מסתיר את הרגש הזה חי עם רגשי אשמה ומצוקה ואף אחד לא יודע מזה. הכל נראה לנו מושלם בבית ומעורר את קנאת ילדי השכנים. אף אחד לא יודע שבבית כזה ילד אחד חי בגיהינום. ילד אחר בבית אולי סובל כי הוא לעולם לא יהיה כמו אביו ועוד אחד סובל כי האם לפעמים מעירה לו  דברים בצורה שרק הוא סובל בשקט אבל מחייך יפה "כן, אמה" ושונא את שאר הילדים "המושלמים" וכן הלאה...

זאת רק דוגמה. לגדול במצוקה זה לא דבר מוזר ויוצא דופן.

חשוב מכל זה מה שאנחנו משקיעים כדי לשפר את עצמינו וללמוד איך לתת לאנשים שאהובים עלינו. זה יכול להיות טיפולים וקורסים והתנסויות אבל תמיד צריך להיות כיוון של בניה עצמית ולימוד מכל דבר. לדעת לאהוב את עצמינו כדי שיהיו לנו כלים לאהוב את מי שיקרים לנו.

וכן, יש מצוקות שכמעט אי אפשר להתרפא מהם בלי טיפול. ומותר לנו להשקיע בעצמינו טיפול במיוחד כאשר מרגישים שמי שישלם את המחיר על חיסכון זה עצמינו, הקשרים שלנו עם הסביבה ןכל מי שקרוב אלינו. אם נהיה "מושלמים" היקרים ביותר שלנו יחושו ויספגו בשקט את מה שאנחנו מנסים להסתיר ולא נבין איך הם סובלים.

הקב"ה אוהב את כולנו והיכין לכל אחד כלים כדי להמשיך לגדול מהמקום שאנחנו היום. גם מה שעברנו הוא כלי לבניה.

ועלו לי דמעות.

כל כך מזדהה עם הכאב שלך! אין לך מושג!!

שאלת איך להיות אמא נורמלית?

קודם כל לזכור חזק חזק (בעצמות, כמו שאומרים) שאת לא רוצה לגרום לילדים שלך את הילדות שאת עברת!

אותי- זה מה שהחזיק הרבה פעמים.

ולגבי אמא שלך- את יכולה רק להעריך אותה על זה שהיא נשארה לצד אבא שלך גם במצב הלא פשוט של המחלה.

יש לי עוד להרחיב אבל השעה מאוחרת מידי.

אם תרצי באישי- אני אשמח.

תוך הבעת הערכה לדעתה. והכי חשוב להקפיד על התורנות ולא לדלג

רפואה שלמה ובהצלחה.

תעודדו אותה לצאת להתנדב, בבית יולדות, בכל מקום שנותן שמחת חיים.

בית עם בעל צדיק- שמחי בכך  והשלב הבא הוא שלב הסרת הכעסים וקבלה..

יש עמותה דתית - חרדית ששמה "בית חם" שמטפלת גם בזה,

אפשר להתקשר אליהם ולבקש הכוונה מקצועית בתור בן לאמא שסובלת מדיכאון ומסרבת לטיפול, מנסיון- הם עוזרים מאוד

תגיע אליהם דרך גוגל. 

יש דבר כזה, המבוסס על צמחים וחומרים טבעיים ועוזר מיידית לדיכאון.

זה לא ממכר ואין לזה שום תופעות לוואי, גם המחיר של זה די סביר

נסה לשכנע אותה לקחת את זה, זה בהחלט לא טיפול פסכיאטרי 

מוזמן לשלוח לי מייל, אם תרצה פרטים נוספים: asvata@gmail.com

בברכה,

אורי

כל יום יש השפעה כמו של כדור נגד דיכאון.

ההליכה גורמת ליצור טבעי מוגבר של סרוטונין ועוד חומרים

שמשפיעים מאד לטובה על מצב הרוח.

אולי אם תשפיע על אמא שלך לעשות הליכה יומית

עדיף עם עוד מישהי

זה יוכל לעזור לה 

שיהיה לכולכם בשמחה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.