בספר "מסנג'ר"

רק שלא ידוע לי שהספרים הבאים יצאו לאור בעברית

הספר שמן הסתם המליצו לך עליו- "הכחול האבוד" הוא אמנם מד"ב

אבל מדבר על עולם אחר מאשר העולם שבמעניק (או אולי מדובר באותו עולם אבל קהילה אחרת)

ואין לו קשר אמיתי למעניק

כל ספר מספר על קהילה אחרת באותו עולם עתידני בדיוני.
בספר המעניק מוזכר שישנם עוד קהילות מיוחדות כמו זו שבמעניק (אבל שונות, כמובן) ובהם מתמקדים הספרים הבאים.
הספר השני הוא "הכחול האבוד" והספר השלישי הוא "שליח", שניהם יצאו בארץ. יצא עוד ספר רביעי, אך הוא טרם יצא בארץ.

על כל פנים, את מה שכתוב בויקיפדיה אני ראיתי, אבל מרפרוף בספר השלישי לא מצאתי שום קטע בו מוזכר השם ג'ונס.
אני מקווה שויקיפדיה צודקים וגם שג'ונס מוזכר ביותר ממשפט אחד, ולכן שאלתי פה לבדוק אם מישהו קרא ויודע.

ואת - ממליצה על הספר?

(הרי יש לנו טעם דומה בספרים)

כי הוא מד"ב ואני לא אוהבת מד"ב..

הוא גם קצת מפחיד ומשאיר אותך עם הרבה מחשבות

למרות מה שכתבתי הוא שווה קריאה בהחלט, אבל מומלץ להתכונן לזה..

הכחול האבוד הרבה פחות מוצלח, אבל מי שקרא את המעניק ונהנה ממנו סביר שיהנה גם מהכחול האבוד

(האם יגיעו לי עוד תקופות כאלה אי פעם?|תוהה|)

אבל זה לא ספר כבד, זה ספר זורם וקליל לקריאה למרות הנושאים הכבדים משהו.

את הכריכה האחורית של הספר במהדורה החדשה (מהדורת הסרט) אני מאוד ממליץ לא לקרוא, זה מכיל ספוילרים!

והוא היה ממש יפה (השחקנית הראשית הייתה ישראלית) רק הסוף אכזב טיפה..

זה דומה לספר? למי שקרא וראה?

עשו שם הרבה שינויים מרגיזים.
כל הקטע עם המנהיגה הזאת של הקהילה לא היה ולא נברא.
הקטע היחיד שהיא מוזכרת בו בספר זה בטקס ה-12 של ג'ונס.
גם כל הקטע עם פיונה שהוא חושף בפניה את העולם החדש שהוא מגלה והרומן ביניהם לא היה ולא נברא.
הוא אהב אותה אבל לא היה לא שום דרך להראות לה את זה והוא ממש לא היה מעוניין להפר את החוקים ולחשוף בפניה את מה שאסור לו, כך שלא היה ביניהם שום דבר.
אה, וכמובן שג'ונס וחבריו אמורים להיות בני 12.
ויש עוד המון דברים שראיתי ששינו, וזה כשלא ראיתי את הסרט במלואו, יתכן שיש עוד הרבה יותר.
גם קטעים שבספר הם עוצמתיים הפכו בסרט לקטעים הרבה יותר מרוככים וסתמיים.

לדעתי הספר עדיף בהרבה על הסרט.
אבל אני לא אובייקטיבי, קראתי קודם כל את הספר. יכול להיות שאם הייתי רואה קודם את הסרט הייתה לי דעה אחרת.

הספר הראשון זה משהו אחד והשני זה משהו אחר ובשלישי הם מתחברים.

והסרט יפה מאוד, אבל אין מה לעשות, כמעט אין סרטים שהם טובים כמו הספרים..

ואם כן, אז באיזו מידה?
זאת אומרת, האם הוא דמות בסיפור או שהוא מוזכר באיזה חצי משפט?
(בבקשה בלי ספוילרים)

וזה ממש מסקרן אותי

קוראים לספר "המעניק - שליח" והוא נמצא בחנויות.
הוא יצא ממש השנה.

הוא דמות די מרכזית. בספר השני יש אזכור קטן שלו אבל הרוב לא שמים לב. בספר השלישי משלבים את שתי העלילות במקום אחר, לא בכפר של ג'ונס או של קירה.

ועכשיו אפשר להשיג את הספר השלישי בכל חנות ספרים שמכבדת את עצמה

מעולם לא שמעתי על הספר השלישי עד השרשור הזה

קוראים לו שליח והוא נראה ככה:

מבחינת נקיות הוא נקי? (צניעות, אלימות)

אין שום בעיה..

בכללי הספרים בסדרה מאוד נקיים

עם כל הכאב על התהיות לגבי המחבר, הספרים דלו מצוינים. גם חלקם בעלי סגנון מאוד חרדי (לפחות כשאני קראתי אותם כילד, זה יותר התאים לחרדים מודרניים, אבל אולי היום זה מתאים לכל הקשת החרדית).

ויש את שאר הסופרים החרדיים הקלאסיים, מנוחה ברקמן (ילדי שי), שרה קיסנר, לאה פריד וכו וכו

עם כל הכבוד, אני בטוחה שארון ספרי הקריאה של ילדים חרדים, רחב הרבה יותר מספרי חיים ולדר.

למיטב זכרוני הוא לא הודה באשמה או הביע חרטה. למיטב זכרוני משפחתו לא גינתה.

אם את רוצה לפרנס אותם עם זכויות היוצרים- בכבוד.

אם את רוצה שילדיך יקראו ספרים שנכתבו ע"י פדופיל- בבקשה.

בעיניי להביא ספרים של חיים ולדר בשביל "ספרים נקיים"… מותה של האירוניה.

נקיה או לא שככל שהאדם היה פחות מוסרי בעצמו הוא בדרך כלל כתב טוב יותר

דוסטייבסקי, דיקנס, גתה, וולבק, אסימוב ועוד מלא

בטח במוזיקה

רוב אם לא כל מייצרי התרבות והמוזיקה הם לא כאלה מוסריים, דתיים או לא, מתנזרת מכולם או שולדר זה איזה סמל?

העניין עם וולדר הוא להוקיע אותו, למען ישמעו וייראו. לכן, גם אדם שיקרא ספרים של דסטייבסקי ויזמע מוזיקה דל וגנר, יחרים ספציפית את וולדר.

למה בכל זאת הצעתי את וולדר?

1. לטעמי הוא סופר ברמה הרבה יותר גבוהה מרוב הסופרים החרדים לפניו ואחריו.

2. סביר להניח שגם ככה הספרים שלו לא נמכרים בחנויות וזה רק להביא הביתה לילד. לא רואה איזו בעיה קיצונית בזה שילד יקרא בזה.

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.inn.co.il/news/536784&ved=2ahUKEwiby63P0oaTAxWOg_0HHcJDCVQQFnoECCQQAQ&usg=AOvVaw3CUHbp6gtSSeoAsgvNFSB_

ספרי חיים ולדר בטח כבר לא מופצים (עד כמה שזכור לי, הם כן נמצאים עדיין בספריות חרדיות).

לגבי שאר הסורים שהזכרתם. במקרה פגשתי אתמול את אחת מהסופרות הנ"ל והיא נראתה בת 100, חשבתי שהן כבר עזבו את התחום...

ראיתי לפחות בחנות ספרים (חרדית) אחת.

כמובן לא במקום בולט במיוחד, אבל גם לא מוסתר, אלא על מדף גבוה-יחסית.

אני מרשה לעצמי, כי זו לא הסטייה הראשונה כאן (לפחות: תרתי משמע).

מה לדעתכם ההבדל העקרוני והמהותי בין ספרות יפה שמקורה במגזר החרדי, לספרות מסוגה זו שמקורה בציונות הדתית (ניתן כמובן לחלק לפלגים בתוך המגזרים עצמם, אבל כן הייתי רוצה להתמקד בספרים שהתקבלו על רובו של כל אחד מהמגזרים).

21 בבית אחד

המכולת של כרמל

אם קומיקסים זה טוב אז גם קומיקסבא וכאלו...

חבורת תרי"ג

לכל ילד יש סיפור (כמו ילדים מספרים על עצמם אבל של סופר אחר, יש הרבה ספרים בסדרה)

הילדות שלי שומעות וקוראות את התכנים שלהם. לי זה נראה חרדי מדי, סוג של מסיון עדין שמועבר בחכמה לילד.

מעבר לזה, זה מאוד מתאים לבנים ומלא בפנטזיות לא מעלמא הדין ולא מעלמר דאתי. מזכיר לי את "חבורת מצוות" שהיינו שומעים בתור ילדים. לא יודע כמה זה מתאים לבנות...

אני אומר מה הטעם שלי. לא מחייב כמובן...

על זה נאמר: קל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים!
ספרים נפלאים של רונית לונשטיין מלץ ז"ל שיכולים להתאים!

המושל מארץ דרדרולה

ביצת הזהב

ויש עוד

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.