לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם מה שהחברה קובעת. ולפעמים אפשר להעמיד את החברה מסביב על כך שהסכום גבוה מדי, או שהמתנה מיותרת.

אני מתייעצת עם בעלי כי הוא נדיב ממני, וגם זורם בטבעיות בתחום הזה.

אם גם לו נראה שהסכומים מוגזמים, אני מתערבת בדיון הקבוצתי ומביעה עמדה. הרבה פעמים יש חברים נוספים בקבוצה שלא יעיזו לדבר ואת תוכלי לשמש להם פה.

כמשפחה אנחנו משתדלים, עד כמה שאפשר, להשתייך למעגלים שמתנהלים בצניעות מבחינה כספית. זה גם יותר מתאים לערכים שלנו וגם, ככה אנחנו יכולים לעמוד בזה.

כשגרנו בבית אל זה היה כל כך נכון וטבעי...

אבל המצב הביטחוני והטירוף של הפקקים העבירו אותנו למרכז הלא שפוי...

מחזק לקרוא שאני לא משוגעת, אפילו אם אין לי מה לעשות עם זה כרגע

תודה.

גם לי קשה עם הנורמות סביבי. לא אוהבת להוציא ולהוציא, ומתקשה לשלם את המחירים החברתיים שכרוכים בסטייה מהזרם... לא קל.

מזדהה מאוד עם מה שכתבת.

ואולי גם תתנדבי לועד הורים של הגן...

גם אם לא את יכולה לדבר עם הועד, שאת חושבת על סדר עדיפויות שונה, הרי אין סוף לפאר וההדר שאפשר לעשות ממסיבות.

אם בתכלס את יודעת שאין לך השפעה0 אז חבל שתאכלי את הלב, תשלמי וזהו.

לגבי מתנות- אם זה מתנות שמשלמים פעם ב...

אז גם חבל ליצור אנטי, מתנה למדריכה ב20 ש"ח זה סביר, ואוכל לארוחה זה בעיקר אני מניחה בשביל הגיבוש- אז שוב אין לזה סוף, אחד יחשוב שהסטנדרט זה ארוחה במסעדה והשני יסתפק בבורקסים-

אז כמו בועד לגן, לבדוק עד כמה זה באמת חורג מהסטנדרטים שלך ומה יכולת ההשפעה שלך.

לגבי איך להציג את הדברים- לדבר על הסטנדרט כאידיאל- ולא על הכסף שיוצא מהכיס.

אפשר לארגן מסיבת פורים חמימה ועממית ושהילדים ירגישו בבית, ואפשר להפיק אירוע נוצץ שהילדים רק ילחצו ממנו.

אז לא להימנע לגמרי מלתת, לתת פחות.

כשילדים יגדלו קצת ויתחילו ללכת לימי הולדת ולא יפה לא להביא כלום

על זה בהחלט הייתי מתווכחת

או לפחות במהלך השנה מוכיחה להם על כמה שטויות אפשר לוותר..(אבל צריך גם לבדוק כמה עולים החוגים..)

לגבי מתנות, את יכולה לברר על משהו יפה שעולה פחות ולהציע להן אותו..

אני אישית, משתדלת להרגיל את החברה בצורך לחיות נכון מבחינה כלכלית (סוג של פעמונים שאני עושה לחברות) שמתי לב שלא תמיד זו שמציעה להוציא כסף על כל מיני דברים היא גם אותה אחת שמסודרת כלכלית... לפעמים זה חסד לאפס אותה..

אבל זה צריך להיות בצורה יפה ובענווה ולהבין שזה לוקח קצת זמן

עד אז, אני חושבת שעל סכומים גדולים תלחמי מלחמות גדולות ועל סכומים קטנים מלחמות קטנות

לאנשים אין אף למעלה לקנות כל מיני שטויות בהרבה מדי כסף.

אנחנו בעלי תשובה

בתור שכאלה, מניסיון העבר, מאד  קשה להתברג ביישובים , שהם המקומות הזולים.

אם למישהו יש הצעות, אשמח לשמוע!

אדם (גבע בנימין)

בית אל

מעלה אפרים

יש עוד כאלה. פשוט מוצאים דירה ושוכרים.

מקום מקסים

ואפשר לדבר עם רכז/ת הקהילה על הרקע שלכם ועל רצונכם להשתלב. הגיוני שיש לו/לה כיצד לעזור.

לא הייתי הולכת ליישוב גדול, אלא אם כן יש בו קהילה / שכונה שאפשר להשתייך אליה.

נראה לי יישובים עם אופי חמים. אבל לא ממש מכירה. אל תבני על זה. תבדקי אם מתאים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....