'' מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד''

הק''בה מצווה אותנו להיות תמיד בשמחה, נכון שמותר לתת מקום לרגש עצב , אבל במידה,

נכון שאם יש משהו עצוב צריך קצת להתעצב.אבל במידה מסוימת.!

אדם שכל הזמן עצוב,וחיי את החיים שלו בעצבות,אף פעם לא יכול להמשיך הלאה,

חיים בלי שמחה הם אינם חיים אמייתים! חיים אמייתים,הם חיים מלאים בשמחה!חיים שהק''בה מצווה אותנו

לעבודתו בשמחה! נכון,שוב מותר לתת מקום לעצב,אבל צריך לדעת מתי להפסיק!צריך לדעת מתי להמשיך..

כשקורה לנו חס וחלילה משו לא טוב,הנטייה שלנו ישר זה להיות עצובים,ישר דיכאון,אבל למה?!

הכל תלוי בגישה...אנחנו יכולים לקחת את הסיטואציה שלנו ולהסתכל על זה כ-טוב!הבחירה כולה שלנו.ט

והק''בה מנסה אותנו,ואם נצליח בעז''ה הוא יתן עוד זכויות,ואם לא אז לא נורא כי יש עוד הזדמנויות כי אנחנו לא מתיאשים.!!!

לי קורה המון פעמים בהמון סיטואציות,שפשוט הפכתי סיטואציה עצובה לשמחה!

לדוגמא:פספסתי תאטובוס שמגיע לי רק פעם בשעה,אפשר להתעצבן ולהגיד'' אוופ יאללה עכשיו לחכות שעה,ואני מאחרת,

שוב אני מאחרת,שוב לחכות שעה,די נמאס''   אבל אפשר גם להסתכל אחרת. נכון שאפשר להיות מבואסים אבל לא לקחת כבד מידי!אפשר להגיד:"יאוו הק''בה עכשיו הציל אותי,אם עכשיו הייתי עולה,חס וחלילה הייתי נמצאת בכביש שהיה בו חס וחלילה תאונה,והק''בה בחר להציל אותי,"   אפילו שאני לא רואה שזה טווב הק''בה יודע ש-לי זה טוב 

ואני צריכה לשמוח..וגם אם זה לא טווב זה מביא לטווב!

אז שמחווו במה שיש(:

בשורות טובות בעז''ה(:

כבר אמרתי לך....

כל הכבוד!!!!!!!!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....