דוב ליאור פסק לבחורים מישיבה תיכונית שיתנדבו אך ורק עם בנים.

אולי זה שונה כי זה בא מהצד השני, אבל לא נראה לי.. תשאלי רב. 

בהצלחה 

ניראלי שכדאי לך כמו שכולם אמרו לבדוק בהלכה..

יש לי חניך מעל בר מצווה הוא תסמונת דאון אבל מבין... הוא מודע שהוא צריך לשמור והוא לא מחבק או משהו, אבל קורה שנוגעים במשחק או משהו... וחוץ מזה הוא חושב ש''להרביץ'' זה לא נגיעה אז קורה שהו כזה נותן צפחה בגב אני משתדלת להסביר לו אבל לא כלכך עובד... ואם הוא עושה משהו מותר לי להזיז לו את היד??

היה לי תלמיד בכיתה ה', בבית ספר שעשיתי בו שירות ,

ילד מתוק, תלמיד מצטיין, מקסים, עוזר, עם הר של צרות. (אבא בכלא.. אמא שהוא כועס עליה מאוד,

פול קשיים בבית) . 

כשהייתי נכנסת לכיתה שלהם היו מקרים שהוא היה מחבק אותי, ממש היה חסר לו חום בבית.

הייתי מחבקת אותו בחזרה , סה"כ הוא היה בן 10. לא 13. וברור לי שזה לא היה במובן של רגשות. 

פעם ילד מהכיתה שהיה מבית דתי סטנדרטי, (היו כמה בודדים כאלה בכל כיתה) אמר לו שזה איסור נגיעה 

אז אמרתי לו שהכל בסדר ושהם עוד ילדים. 

ואז קרה, שבפעילות שהיו בה גם ילדים של הגרעין, שהלכו ללמוד בבית ספר בעיר אחרת,כי לא היה מתאים להורים שלהם שהילדים שלהם ילמדו בכיתה מעורבת בממ"ד היותר דוסי בעיר, אז פחות הכרתי אותם,

ליטפתי ילד קטנצ'יק, בכיתה ב' מקסימום, וכבוד-הרב הקטן אמר לי משהו בנוסח בנות לא נוגעות בבנים. ואז הבנתי שאולי בציבור מסויים משרישים מגיל קטן 

את העניין של שמירת נגיעה, ולא מלקראת גיל בר מצווה, כמו אצלנו.

ולדעתי בקשר לשאלה של פותחת השירשור,

נוער עם פיגור קל / תסמונת דאון עוד יכולים להתאהב במדריכה שלהם.

אז לא ממש הייתי חושבת שזה טוב לאפשר נגיעה שהיא לא לצורך אלא לחיבה.

ילדים מתחת לגיל בר מצווה. נראה לי בסדר. אני לא רב אז בכל מקרה לא צריך לסמוך על התשובה שלי,

אני אומרת את דעתי.

ילדים עם פיגור קשה שלא מגיבים ולא מדברים. 

לא נראה לי שזה בעייתי גם לאפשר מגע של חיבה.

הוא הרי לא אדם רגיל שמבין שאת בת והוא בן ומה זה רגשות חיבה בין בן לבת. 

כל איסורי הביאה מדוארייתא והנגזרים מהם (ייחוד, נגיעה וכו) חלים על גברים מגיל 9 ונשים מגיל 3.

האיסור כמובן לא חל על הקטין (למעט מדין חינוך) אלא על המבוגר שנוגע בו וכו.

מדין חינוך מרגילים גם ילדם קטנים יותר לקיום מצוות כגון נטילת ידיים, ברכת אשר יצר, ברכות הנהנים וכו ובכלל זה דיני צניעות כולל איסור נגיעה, אבל אין גיל קבוע לעניין זה וזה שונה בין קהילות שונות בין משפחות שונות ולעיתים בתוך המשפחה בהתאם להתפתחותו של כל ילד.

איסור נגיעה חל על נשים בדיוק כמו שהוא חל על גברים ולכן מדריכה שנוגעת בחניכים מעל גיל 9 עוברת לכאורה על האיסור.

לגבי הטיפול בנכים פיזיים או מנטאליים יש לשאול רב ספציפית לגבי כל ילד וילד , תוך התיחסות לתפקיד הטיפולי , רמת ההבנה של החניך ועד כמה הנגיעות הללו חשובות להתפתחותו של החניך ועוזרות לקדם אותו.

לגבי העניין עצמו בילדים שוטים, זאת שאלה לרב בלבד לא לפורום

שזה אסור והוא באמת מבין היתה לי פעם אחת עם צרכים מיוחדים 

מחלות וכו'

מעבר לשאלה ההלכתית (החשובה!) צריך לשים לב לשיקולים נוספים:

א. כאשר מדובר על גבר שעובד עם בנות בעלות פיגור/נכות וכדו' - חשוב לשים גבולות כדי למנוע אפשרות של קשר שמגיע למקום בעייתי.

נשים שעובדות עם גברים - זה פחות בעייתי במובן הזה.

ב. שיקול חשוב נוסף - רלוונטי רק מגיל מסויים - החבר'ה האלה הם בני אדם לכל דבר, הם עלולים להתאהב, גם כשלך זה לא נראה קשר עם סיכוי כלשהו. גם אם מבחינת המטפל/מתנדב המגע נעשה ממניעים טהורים ופשוטים, לא תמיד זה נחווה ככה. לכן, לפעמים עדיף לשמור על דיסטאנס מסויים, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית.

ג. לפעמים זה טוב בשבילם להתרגל לזה שאין מגע עם כל אחד.

כל הכבוד על ההתנדבות ובהצלחה!

כאשר מדובר בגבר שעובד / מתנדב עם אוכלוסיה נכה, עם נכים או נכות, יש צורך באישור משטרה.

כמו שכתבת, הרגש עובד אצל כל בני האדם. נפוץ שאצל בעלי מוגבלויות הרגש לפעמים עובד שעות נוספות.. כשיש קושי בהבנת מצבים חברתיים וחוסר גבולות ברורים, זה רק מחריף. תופעת ההתאהבויות נפוצה מאוד וקשה מאוד. צריך להזהר מזה ולדאוג לשמירה על כל ההגבלות ההלכתיות בתוספות למצבי קיצון. אפילו אם אין מגע! כמו שטובי אמרה, התאהבויות רק בגלל צומי חיוך ושחנ"ש זה גם נפוץ מאוד ובעייתי מאוד. [אותה נקודה שמשבשת את הבנת הקשר גם מקצינה את התגובה..]

"הגוף שלי הוא רק שלי". כ"כ נכון וכ"כ חשוב להפנמה. לפעמים בעלי פיגור ברמה כזאת או אחרת לא מבינים את ההבדל בין מגע מינימלי עם מתנדב/ת לבין מגע בעייתי עם זרים..

בנוסף, עם כל ההמנעות והזהירות, חשוב להיות אדיבים ועדינים. נעימים ונחמדים. ולהפעיל שיקול דעת, כי אם חניך נחנק - ברור שמותר לך לעשות לו היימליך [אם את יודעת לעשות את זה] אם מישהי נופלת והמלוות לא מצליחות להרים אותה, ברור שמותר לגבר לבוא ולעזור.

ח"ח כל ההתנדבות! בהצלחה לך ותהני ממש ממש

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....