דוב ליאור פסק לבחורים מישיבה תיכונית שיתנדבו אך ורק עם בנים.

אולי זה שונה כי זה בא מהצד השני, אבל לא נראה לי.. תשאלי רב. 

בהצלחה 

ניראלי שכדאי לך כמו שכולם אמרו לבדוק בהלכה..

יש לי חניך מעל בר מצווה הוא תסמונת דאון אבל מבין... הוא מודע שהוא צריך לשמור והוא לא מחבק או משהו, אבל קורה שנוגעים במשחק או משהו... וחוץ מזה הוא חושב ש''להרביץ'' זה לא נגיעה אז קורה שהו כזה נותן צפחה בגב אני משתדלת להסביר לו אבל לא כלכך עובד... ואם הוא עושה משהו מותר לי להזיז לו את היד??

היה לי תלמיד בכיתה ה', בבית ספר שעשיתי בו שירות ,

ילד מתוק, תלמיד מצטיין, מקסים, עוזר, עם הר של צרות. (אבא בכלא.. אמא שהוא כועס עליה מאוד,

פול קשיים בבית) . 

כשהייתי נכנסת לכיתה שלהם היו מקרים שהוא היה מחבק אותי, ממש היה חסר לו חום בבית.

הייתי מחבקת אותו בחזרה , סה"כ הוא היה בן 10. לא 13. וברור לי שזה לא היה במובן של רגשות. 

פעם ילד מהכיתה שהיה מבית דתי סטנדרטי, (היו כמה בודדים כאלה בכל כיתה) אמר לו שזה איסור נגיעה 

אז אמרתי לו שהכל בסדר ושהם עוד ילדים. 

ואז קרה, שבפעילות שהיו בה גם ילדים של הגרעין, שהלכו ללמוד בבית ספר בעיר אחרת,כי לא היה מתאים להורים שלהם שהילדים שלהם ילמדו בכיתה מעורבת בממ"ד היותר דוסי בעיר, אז פחות הכרתי אותם,

ליטפתי ילד קטנצ'יק, בכיתה ב' מקסימום, וכבוד-הרב הקטן אמר לי משהו בנוסח בנות לא נוגעות בבנים. ואז הבנתי שאולי בציבור מסויים משרישים מגיל קטן 

את העניין של שמירת נגיעה, ולא מלקראת גיל בר מצווה, כמו אצלנו.

ולדעתי בקשר לשאלה של פותחת השירשור,

נוער עם פיגור קל / תסמונת דאון עוד יכולים להתאהב במדריכה שלהם.

אז לא ממש הייתי חושבת שזה טוב לאפשר נגיעה שהיא לא לצורך אלא לחיבה.

ילדים מתחת לגיל בר מצווה. נראה לי בסדר. אני לא רב אז בכל מקרה לא צריך לסמוך על התשובה שלי,

אני אומרת את דעתי.

ילדים עם פיגור קשה שלא מגיבים ולא מדברים. 

לא נראה לי שזה בעייתי גם לאפשר מגע של חיבה.

הוא הרי לא אדם רגיל שמבין שאת בת והוא בן ומה זה רגשות חיבה בין בן לבת. 

כל איסורי הביאה מדוארייתא והנגזרים מהם (ייחוד, נגיעה וכו) חלים על גברים מגיל 9 ונשים מגיל 3.

האיסור כמובן לא חל על הקטין (למעט מדין חינוך) אלא על המבוגר שנוגע בו וכו.

מדין חינוך מרגילים גם ילדם קטנים יותר לקיום מצוות כגון נטילת ידיים, ברכת אשר יצר, ברכות הנהנים וכו ובכלל זה דיני צניעות כולל איסור נגיעה, אבל אין גיל קבוע לעניין זה וזה שונה בין קהילות שונות בין משפחות שונות ולעיתים בתוך המשפחה בהתאם להתפתחותו של כל ילד.

איסור נגיעה חל על נשים בדיוק כמו שהוא חל על גברים ולכן מדריכה שנוגעת בחניכים מעל גיל 9 עוברת לכאורה על האיסור.

לגבי הטיפול בנכים פיזיים או מנטאליים יש לשאול רב ספציפית לגבי כל ילד וילד , תוך התיחסות לתפקיד הטיפולי , רמת ההבנה של החניך ועד כמה הנגיעות הללו חשובות להתפתחותו של החניך ועוזרות לקדם אותו.

לגבי העניין עצמו בילדים שוטים, זאת שאלה לרב בלבד לא לפורום

שזה אסור והוא באמת מבין היתה לי פעם אחת עם צרכים מיוחדים 

מחלות וכו'

מעבר לשאלה ההלכתית (החשובה!) צריך לשים לב לשיקולים נוספים:

א. כאשר מדובר על גבר שעובד עם בנות בעלות פיגור/נכות וכדו' - חשוב לשים גבולות כדי למנוע אפשרות של קשר שמגיע למקום בעייתי.

נשים שעובדות עם גברים - זה פחות בעייתי במובן הזה.

ב. שיקול חשוב נוסף - רלוונטי רק מגיל מסויים - החבר'ה האלה הם בני אדם לכל דבר, הם עלולים להתאהב, גם כשלך זה לא נראה קשר עם סיכוי כלשהו. גם אם מבחינת המטפל/מתנדב המגע נעשה ממניעים טהורים ופשוטים, לא תמיד זה נחווה ככה. לכן, לפעמים עדיף לשמור על דיסטאנס מסויים, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית.

ג. לפעמים זה טוב בשבילם להתרגל לזה שאין מגע עם כל אחד.

כל הכבוד על ההתנדבות ובהצלחה!

כאשר מדובר בגבר שעובד / מתנדב עם אוכלוסיה נכה, עם נכים או נכות, יש צורך באישור משטרה.

כמו שכתבת, הרגש עובד אצל כל בני האדם. נפוץ שאצל בעלי מוגבלויות הרגש לפעמים עובד שעות נוספות.. כשיש קושי בהבנת מצבים חברתיים וחוסר גבולות ברורים, זה רק מחריף. תופעת ההתאהבויות נפוצה מאוד וקשה מאוד. צריך להזהר מזה ולדאוג לשמירה על כל ההגבלות ההלכתיות בתוספות למצבי קיצון. אפילו אם אין מגע! כמו שטובי אמרה, התאהבויות רק בגלל צומי חיוך ושחנ"ש זה גם נפוץ מאוד ובעייתי מאוד. [אותה נקודה שמשבשת את הבנת הקשר גם מקצינה את התגובה..]

"הגוף שלי הוא רק שלי". כ"כ נכון וכ"כ חשוב להפנמה. לפעמים בעלי פיגור ברמה כזאת או אחרת לא מבינים את ההבדל בין מגע מינימלי עם מתנדב/ת לבין מגע בעייתי עם זרים..

בנוסף, עם כל ההמנעות והזהירות, חשוב להיות אדיבים ועדינים. נעימים ונחמדים. ולהפעיל שיקול דעת, כי אם חניך נחנק - ברור שמותר לך לעשות לו היימליך [אם את יודעת לעשות את זה] אם מישהי נופלת והמלוות לא מצליחות להרים אותה, ברור שמותר לגבר לבוא ולעזור.

ח"ח כל ההתנדבות! בהצלחה לך ותהני ממש ממש

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...