תמשיכי בהתנהגות שהתחלת,

תשימי גבולות (בעיקר אם היא פוגעת באחותה, תרחיקי אותה בעדינות ובתקיפות ותבהירי לה שכך לא מתנהגים)

מניסיון, אם תמשיכי כך ותראי לה הרבה אהבה זה יעבור מאד מהר

ואומרת לה שאנחנו לא זורקים דברים ואשמח שהיא תספר לי מה היא רוצה

מתוקה  פתאום יש לה מתחרה.

כמו כולן כאן, גם אני ממליצה בעדינות, ובחום.

בזמן ההנקה, עדיף שלא תהיה לה נגישות לספרים שהיא עלולה לקרוע, כדי שלא תצטרכי להיות בלחץ.

תקראי לה אליך לשבת לידך ולחבק אותך.

לפעוט  יותר קטן הכנתי לפני כל הנקה בקבוק מטרנה בשבילו והושבתי אותו ברוב טקס בסלקל של התינוק, וזה מה שעזר.

תנסי למצוא משהו שהיא אוהבת, שיתן לה תחושה שגם היא מקבלת תשומת לב מיוחדת בזמן ההנקה.

היא כנראה מקנאה בקטנה, ולכן מתנהגת ככה. נכנסה מישהי חדשה שפתאום מושכת את כל תשומת הלב..

תמשיכו לתת לה יחס חם ואוהב,

לדרבן אותה לעשות ולעודד אותה על זה.

ומסכימה עם נונימי על דרכי התגובה. בעדינות, ועם זאת בצורה ברורה. בהצלחה!

ולקטנה לחוד (לא נכון "לא להתייחס הרבה לקטנה". הקטנה צריכה את היחס. אפשר לשים לב שמול הגדולה, היחס יהיה מאוזן בין שתיהן).

וגם איך שאת עושה, להתייחס אליה כ"שותפה" קצת בקבלת קטנה, זה גם נכון. לא במקום היחס אליה בפני עצמה כמובן.

היא מבינה שבעצם כשאת מניקה את "מנוטרלת" כי הקטנה מחוברת אלייך,
כך שלא באמת את לגמרי שלה.

ובנוסף- היא בת שנתיים!! גיל העצמאות הראשון, עם הרבה אקשן.

אז נראה לי שאת לא צריכה להתרגש יותר מדי. אחרי ההנקה לאסוף איתה או שהיא תאסוף את כל מה שזרקה, ובאמת כמו שכתבו לך- למצוא זמן, אפילו קצר, שאת בלי הקטנה, אלא רק איתה. אפילו ברמה של ללכת ביחד להוציא את הפח ובדרך לדבר על העננים והפרחים ומה היה היום ומה היה נחמד ומה היה מעצבן וכו' וכו'. זמנים קטנים כאלה של תשומת לב אליה בלי שהקטנה עלייך או באזור.

בהצלחה!

תבין שדרך זה היא לא תקבל צומי.קשה לנו לשחרר, זה לא נעים לנו כשמתבלגן וחפצים נזרקים אבל לפעמים צריך לשחרר... במקום להתעצבן כל פעם מחדש...

בזמן ההנקה . אולי כדאי לפני כל הנקה או אחריה להגיד לה "עכשיו תורך "  להשים את התינוקת בצד .ולהחזיק את הגדולה  כמה דקות צמודה אליך בתנוחה של הנקה ץ ואז לצחוק איתה ולדבר איתה ולנשק אותה . יתכן שזה יכפר על הקנאה

מי שהיה הצעיר בבית, ואז הופיע תינוק, חייב להגיב.  יש כאלה שמגיבים מיד עם הלידה ויש כאלה שמגיבים רק כשהתינוק הופך להיות קצת בן אדם "אמיתי", מחייך, מסתכל, מגיב לסביבה וכו', בגיל 2-3 חדשים.

בתך הבכורה מגיבה בהתאם לספר.  תוסיפי את העובדה שהיא מכריזה עצמאות על היקום ...  והגעת למצב שבדיוק תיארת!

כמו שאמרו - את יכולה להרגע - לא צריך לומר לה אסור.  היא יודעת, לכן היא עושה את זה!  באופן כללי, עדיף להגיד מה מותר ולא מה אסור.  להדגיש את הטוב.

אולי אפשר להציע לה רגשות - את כועסת, את רוצה את אמא רק איתך, את אומרת לאמא שאת גדולה ויכולה להחליט לבד, ועוד ועוד.  

יש אמהות שיצרו "שק צעצועי הנקה".  השק נועד לילד הגדול בזמן שהקטן יונק.  כשאמא לא מניקה, שמים את השק למעלה ואי אפשר לשחק \לקרוא \ לצייר עם מה שיש בשק.  השק נותן צ'ופר גם לגדול בזמן ההנקה.  שמעתי על "גדולים" שביקשו מאמא לשבת ולהניק כדי שהם יוכלו לשחק במשהו מהשק או לשמוע את הספר שנמצא בשק

האם את יכולה לעשות לגדולה "נופש פעיל" - כל 3 דקות או 5 דקות, באמצע ההנקה, לומר לה לקפוץ, לגלגל כדור לרוץ לקיר הרחוק, לגעת ולחזור?  אולי הפעלה פיזית תסייע לה לשמור על שקט ושלווה?

בהצלחה!

זה עובר, ובעז"ה חוזר עם החמוד הבא

גם לי יש שתי בנות ראשונות, באותו הפרש.. והיחס ביניהן מדהים לאורך כל הדרך ב"ה!

בעייני, הדבר הראשון, והכי חשוב, הוא מה אנחנו משדרות לילדים ה"גדולים" שבבית-

שהם מסכנים כי אמא כל הזמן עסוקה עם התינוק החדש, או שנפלה בחלקם הזכות הגדולה והאושר לצרף אח נוסף למשפחה.

מה שנחשוב ונרגיש, זה מה שהם ירגישו. ואין לי שום ספק שאחות קטנה היא המתנה הכי גדולה שיכלתם לתת לה!!!

אז קודם כל- בנחת עם ה"לתת לה יחס ולא להתייחס הרבה לקטנה". לעזור עם הקטנה זו אפשרות מעולה, שנותנת להם תחושת אחריות ושיתוף והם מאושרים ממנה.

בנוסף, ודאי להציב גבולות! לקרוע ספרים ולזרוק זה בוודאי קו אדום. תרגישי האם זו דרך למשיכת תשומת לב. אם כן, במקום לכעוס עליה, קחי  ממנה את הספר/ המשחק בשלוות נפש ואמרי לה שכך א"א לשחק. היא תצעק ותפגין, אך את תמשיכי להניק בנחת ותוכלי להציע לה פעם אחת (בלי "לקרקר" סביבה) לשוב ולשחק/לקרוא יחד בצורה נעימה.

אדגיש, כמובן שיש לתת לה יחס ולפנות לה זמן, אך כל זה ממקום של שמחה בתינוקת ובדגש על האיכות ולא על הכמות.

בהצלחה רבה, בנחת ובשמחה בע"ה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות