תמשיכי בהתנהגות שהתחלת,

תשימי גבולות (בעיקר אם היא פוגעת באחותה, תרחיקי אותה בעדינות ובתקיפות ותבהירי לה שכך לא מתנהגים)

מניסיון, אם תמשיכי כך ותראי לה הרבה אהבה זה יעבור מאד מהר

ואומרת לה שאנחנו לא זורקים דברים ואשמח שהיא תספר לי מה היא רוצה

מתוקה  פתאום יש לה מתחרה.

כמו כולן כאן, גם אני ממליצה בעדינות, ובחום.

בזמן ההנקה, עדיף שלא תהיה לה נגישות לספרים שהיא עלולה לקרוע, כדי שלא תצטרכי להיות בלחץ.

תקראי לה אליך לשבת לידך ולחבק אותך.

לפעוט  יותר קטן הכנתי לפני כל הנקה בקבוק מטרנה בשבילו והושבתי אותו ברוב טקס בסלקל של התינוק, וזה מה שעזר.

תנסי למצוא משהו שהיא אוהבת, שיתן לה תחושה שגם היא מקבלת תשומת לב מיוחדת בזמן ההנקה.

היא כנראה מקנאה בקטנה, ולכן מתנהגת ככה. נכנסה מישהי חדשה שפתאום מושכת את כל תשומת הלב..

תמשיכו לתת לה יחס חם ואוהב,

לדרבן אותה לעשות ולעודד אותה על זה.

ומסכימה עם נונימי על דרכי התגובה. בעדינות, ועם זאת בצורה ברורה. בהצלחה!

ולקטנה לחוד (לא נכון "לא להתייחס הרבה לקטנה". הקטנה צריכה את היחס. אפשר לשים לב שמול הגדולה, היחס יהיה מאוזן בין שתיהן).

וגם איך שאת עושה, להתייחס אליה כ"שותפה" קצת בקבלת קטנה, זה גם נכון. לא במקום היחס אליה בפני עצמה כמובן.

היא מבינה שבעצם כשאת מניקה את "מנוטרלת" כי הקטנה מחוברת אלייך,
כך שלא באמת את לגמרי שלה.

ובנוסף- היא בת שנתיים!! גיל העצמאות הראשון, עם הרבה אקשן.

אז נראה לי שאת לא צריכה להתרגש יותר מדי. אחרי ההנקה לאסוף איתה או שהיא תאסוף את כל מה שזרקה, ובאמת כמו שכתבו לך- למצוא זמן, אפילו קצר, שאת בלי הקטנה, אלא רק איתה. אפילו ברמה של ללכת ביחד להוציא את הפח ובדרך לדבר על העננים והפרחים ומה היה היום ומה היה נחמד ומה היה מעצבן וכו' וכו'. זמנים קטנים כאלה של תשומת לב אליה בלי שהקטנה עלייך או באזור.

בהצלחה!

תבין שדרך זה היא לא תקבל צומי.קשה לנו לשחרר, זה לא נעים לנו כשמתבלגן וחפצים נזרקים אבל לפעמים צריך לשחרר... במקום להתעצבן כל פעם מחדש...

בזמן ההנקה . אולי כדאי לפני כל הנקה או אחריה להגיד לה "עכשיו תורך "  להשים את התינוקת בצד .ולהחזיק את הגדולה  כמה דקות צמודה אליך בתנוחה של הנקה ץ ואז לצחוק איתה ולדבר איתה ולנשק אותה . יתכן שזה יכפר על הקנאה

מי שהיה הצעיר בבית, ואז הופיע תינוק, חייב להגיב.  יש כאלה שמגיבים מיד עם הלידה ויש כאלה שמגיבים רק כשהתינוק הופך להיות קצת בן אדם "אמיתי", מחייך, מסתכל, מגיב לסביבה וכו', בגיל 2-3 חדשים.

בתך הבכורה מגיבה בהתאם לספר.  תוסיפי את העובדה שהיא מכריזה עצמאות על היקום ...  והגעת למצב שבדיוק תיארת!

כמו שאמרו - את יכולה להרגע - לא צריך לומר לה אסור.  היא יודעת, לכן היא עושה את זה!  באופן כללי, עדיף להגיד מה מותר ולא מה אסור.  להדגיש את הטוב.

אולי אפשר להציע לה רגשות - את כועסת, את רוצה את אמא רק איתך, את אומרת לאמא שאת גדולה ויכולה להחליט לבד, ועוד ועוד.  

יש אמהות שיצרו "שק צעצועי הנקה".  השק נועד לילד הגדול בזמן שהקטן יונק.  כשאמא לא מניקה, שמים את השק למעלה ואי אפשר לשחק \לקרוא \ לצייר עם מה שיש בשק.  השק נותן צ'ופר גם לגדול בזמן ההנקה.  שמעתי על "גדולים" שביקשו מאמא לשבת ולהניק כדי שהם יוכלו לשחק במשהו מהשק או לשמוע את הספר שנמצא בשק

האם את יכולה לעשות לגדולה "נופש פעיל" - כל 3 דקות או 5 דקות, באמצע ההנקה, לומר לה לקפוץ, לגלגל כדור לרוץ לקיר הרחוק, לגעת ולחזור?  אולי הפעלה פיזית תסייע לה לשמור על שקט ושלווה?

בהצלחה!

זה עובר, ובעז"ה חוזר עם החמוד הבא

גם לי יש שתי בנות ראשונות, באותו הפרש.. והיחס ביניהן מדהים לאורך כל הדרך ב"ה!

בעייני, הדבר הראשון, והכי חשוב, הוא מה אנחנו משדרות לילדים ה"גדולים" שבבית-

שהם מסכנים כי אמא כל הזמן עסוקה עם התינוק החדש, או שנפלה בחלקם הזכות הגדולה והאושר לצרף אח נוסף למשפחה.

מה שנחשוב ונרגיש, זה מה שהם ירגישו. ואין לי שום ספק שאחות קטנה היא המתנה הכי גדולה שיכלתם לתת לה!!!

אז קודם כל- בנחת עם ה"לתת לה יחס ולא להתייחס הרבה לקטנה". לעזור עם הקטנה זו אפשרות מעולה, שנותנת להם תחושת אחריות ושיתוף והם מאושרים ממנה.

בנוסף, ודאי להציב גבולות! לקרוע ספרים ולזרוק זה בוודאי קו אדום. תרגישי האם זו דרך למשיכת תשומת לב. אם כן, במקום לכעוס עליה, קחי  ממנה את הספר/ המשחק בשלוות נפש ואמרי לה שכך א"א לשחק. היא תצעק ותפגין, אך את תמשיכי להניק בנחת ותוכלי להציע לה פעם אחת (בלי "לקרקר" סביבה) לשוב ולשחק/לקרוא יחד בצורה נעימה.

אדגיש, כמובן שיש לתת לה יחס ולפנות לה זמן, אך כל זה ממקום של שמחה בתינוקת ובדגש על האיכות ולא על הכמות.

בהצלחה רבה, בנחת ובשמחה בע"ה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....