כמה שאני יתרגל אני בסוף ישכח... אני מקבלת כמו איזה בלקאווט כזה.... כשרואים את המורה שוכחים הכל

היא הייתה יורדת על כולם בצורה מגעילה ופוגעת.... היום זה הרבה פחות אבל עדיין  יש לה קטעים פוגעים כאלה...

בבקשה תעזרו!!!

 ניסתם לדבר אתה??(אצלנו דיברו כמה  תלמידים עם המורה כי הם הרגישו שיש יחס לא נחמד מהמורה כלפיהם וזה השתנה לטובה אני מאמין שהמורה תקבל את מה שאתן תגידו לה ותשתנה)

אם כן וזה לא עזר אז תתלונני עליה אם זה לא עוזר תנסי לעבור כיתה.

לא עוזר?? דברי עם אמא זה ממש יכול לעזור כי אם אמא תשמע על זה היא תכנס במורה.

לא עוזר תתמודדי.

יש שני אפשרויות:

1. לא לדבר מחר-בריחה מהתמודדות.

2. להתאמן מול חברה ואם יש לך דמיון עשיר לדמיין שאת מדברת מול המורה

ואז אחרי שתרגלת יש שני אפשרות מה תעשי מחר:

1. לעמוד כמו "גבר" מול המורה והכיתה ולדבר.

2. לעמוד מול הכיתה ולא מול המורה(אל תתייחסי אליה).

זה מה שיש לי בראש לעזרה.

ועוד עצה כדי לעניין את השומעים תשתמשי בידיים אל תכניסי אותם לכיסים או תשלבי אותם אלא תזזי אותם תני חיות למה שאת עומדת לדבר שם.

בהצלחה

אבל זה לא יעבוד... ניסיתי פעם, היא מורה וותיקה ולכן אי אפשר לעשות כלום!!

אני אובדת עצות

אין אני גמורה!! היא מסוגלת להוריד לי על זה את כל הציון בתעודה!!

כנראה שלעולם לא יהיה לי ביטחון עצמי...

תתחילי לחשוב חיובי.

מחשבה בוראת מציאות(זה באמת נכון ויש לי הוכחות מהפרשה).

מה לעשות בשביל שיהיה לי ביטחון עצמי? היא אמרה לי שזה משהו שעובדים עליו... ממש עוזר!!

לא להתייחס אבל היא עדיין פוגעת ומרגיזה!

יודע או יכול לתת לי עצות איך אני מתמודדת עם הביטחון העצמי שאין לי?!

ולטפח אותם.
לזכור שאת פה כי השם שם אותך.
את חשובה לעולם הזה. למשפתך. לסביבתך.
לחיים הנפלאים שתקימי בע"ה...

בהצלחה מתוקה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....