והסיבה היחידה שנפסקה הלכה כמותו היא שבתקופתו החלה תקופת הדפוס ככה שספריו הגיעו במהירות לכל העולם.

זה לא שיקול הלכתי.

לכו תראו מה הגמרא אומרת לא מה אחרונים אומרים.

ולא אמרתי שזה בשביל הדפוס אלא בגלל הדפוס הספרים שלו זכו לפופולאריות, 

שהרי עד אז כתבי הרמב"ם היו עיקר ההלכה.

ולא כזזה הבנתי איזה חכמה כל כך גדולה יש בזה.. גם אני יכול לקחת את הספר של הרב עובדיה, 

הרב אלישיב, והרב שטיינזלץ ולעשות מהם חיבור אחד.. מה החכמה הגדולה פה?

לא אומר שהם עמי הארץ אלא שיש פה טעות בהבנה הראשונית, 

הרי הפסיקה הנכונה היא עפ"י גמרא, ואופן הלימוד הוא על פי סיכום של הראשונים.

בשולחן ערוך יש ערבוב מאוד גדול בין הדעות בין המושגים ובין העקרונות.

וגם יש כמה טעויות קשות שצריך להעמיד על דיוקן.

נ.ב.- נשדד לי הפלאפון אתמול, לכן אני לא אעלה שיעורים בערבית בשבוע הקרוב כנראה.

אפשר להסביר בטוב טעם ודעת למה לא קיבלנו הוראות השו"ע, גם בלי הזלזול הבוטה הזה באחד מגדולי החכמים, שידיו רב לו בכל תחומי ההלכה, והספיק בחייו לכחבר מגוון חיבורים חשובים ויסודיים.

אמרתי שהשולחן ערוך ספציפית זה לא חידוש הדור וזה לא הדבר הכי גאוני שקיים.

לא זילזלתי במחבר ולא המעטתי מערכו.

ואל תהפוך את זה להשתלחות אישית כמו שאתה נוהג קבוע הכל דיון על השו"ע, תביא טענות ראליות.

"ולא כזזה הבנתי איזה חכמה כל כך גדולה יש בזה.. גם אני יכול..."

אתה אפילו לא שם לב מה אתה כותב.

סך הכך אמרתי את מה שאני חושב טכנית.

זלזול זה להפחית מהערך שלו וזה לא הפחתה זה פורפורציה

אגיב כשאהיה יותר מרוכז

ואתה?

למדת בית יוסף או למדת בית יוסף של הרב שלך?

דבר של מה בכך ואתה מסוגל גם, כנראה שאתה גם גאוותן וגם חי בסרט.

תאכל קצת עפר, באמת

וגם לא קורא נכונה את מה שאני כותב

נכתב לך במפורש שהרמב"ם מתיר ונהג בעצמו לקבל שכר על לימוד תורה.

יש הבדל גדול בין קופת צדקה לבין אח שנותן לך מעשרות. וכנ"ל לגבי כוללים שמקבלים תרומות מאנשים ב-ר-צ-ו-ן.

השו"ע נסמך ע"י רב אחד - רבי יעקב בירב

הוא זה שנסמך ע"י כמעט כל גדולי א"י 

(אני לא מזלזל ח"ו בשו"ע אבל סיפור הסמיכה לא קשור להאם לפסוק כמותו שהרי אף אחד לא באמת מתייחס אילו כאל "סמוך" כיום)

[שנתנו לעניין הזה כאן כמה פרשנויות שונות]

המקור שמצאתי ביחס לזה [החיד"א, גם בברכי יוסף, וגם בשם הגדולים, מערכת ספרים, בית יוסף], מתייחס לדרך ההכרעה שנקט הבית יוסף ע"פ שלושה עמודי הוראה, רמב"ם רי"ף רא"ש-

ברכי יוסף חושן משפט סימן כה ס"ק כט 

כל ימינו נצטערנו על דברתי מלכי צדק מרן זצ"ל בפשר דבר שעשה לענין הוראה ללכת אחרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, ובמקום דתרי מינייהו מסכימים לדעת אחד הכי נקטינן כידוע...

ועתה אמת אגיד אשר שמעתי מפום רבנן קדישי ששמעו מפי הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבולעפייא זלה"ה, שקבל מזקני גאוני דור שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן. אלו דבריו ז"ל.

בנושא שלנו, הכסף משנה מאריך מאוד בדיון בדברי הגמרא עצמה, הן בדחיית הראיות של הרמב"ם, והן בהבאת ראיות נגדיות.

2. הדפוס לא הומצא בימי רבי יוסף קארו. משנה תורה לרמב"ם נדפס כתשעים שנה לפני השלחן ערוך.

(הרמב"ם נדפס ברומי שנת רלה, ומהדורה ראשונה של השו"ע נדפסה בונציה שנת שכה).

2. אני מדבר על הפופולאריות של הספרים, כי את ספרי הרמב"ם כולם הכירו בשונה מספרי השו"ע,

ולכן מהסקרנות ומהשם שיצא לספרים הם זכו לפוםולאריות הזו.

דברים שמופיעים בצורה מנומקת תוך כדי דיון בגמרות בכסף משנה.

2. הטענה שספר הלכה הפך להיות ספר הפסיקה הכי מקובל בעם ישראל בגלל סקרנות נשמעת לי די חלשה.

אם תכתוב ספר הלכה, זה יהיה ספר מאוד מסקרן, זה לא יהפוך אותו לספר מקובל בעם ישראל.

1 אני צריך להסתכל במקום. מקווה עוד השבת- אם אני אזכור.

2 הספר הפך למקובל כיום בזכות אופן כתיבת הספר- בהתייחסות לנושאים ה''אקטואליים'' בלבד.

בעבר הוא הגיע לתוצה גדולה בזכות העובדה שהוא נבנה באופן של ''קיצור הלכות מעשיות''.

את שאר הסיבות אני אכתוב ברגע שזה יהיה יותר מסודר אצלי בראש, 

בגדול הסיבה שהיום הוא הפך למקובל ביותר זה הסיבה שהוא כספר הלכה פשטני לא מביא שום אזכור 

בוויכוחים אידיאולוגיים (קבלה, בית מקדש, ארץ ישראל) ולכן הוא נוח לקריאה ל''חובבנים''.

חייל - בדומה לשר בממשלה, למנהל חברה ציבורית או לעורך דין במשרד המשפטים - יש לו עבודה מוגדרת ונמדדת בתפוקתה, דהיינו תרומתו לבטחון המדינה. זה שבישראל באופן ספציפי החוק (היבש) מחייב גיוס כל אזרח ואזרחית זה מפני האינרציה התחוקתית הממארת של הרשות המחוקקת, שהותירה על כנה הוראת שעה מערב הכרזת העצמאות עד ימינו אלו (ובושתו הגדולה של הימין הישראלי הנה שהוא מותיר על כנם עד רגעים אלו את חוקי מצב החירום מאז, דהיינו מסרב לקחת אחריות ולהיות אדוני הארץ, ללא היזקקות לחוקי מצב חירום, ובכך מחזק יותר מכל את תקוות האוייב לחזור ולתפוס את הארץ מידי ריבונות עם ישראל). ולכן התרגלנו יותר מדי לחשוב על "החיילים המיותרים שצובעים עצים". אבל לעצם העניין ברור שמצפים מחייל לתרום תרומה (ואפילו בלי פרנסה אמיתית, שהרי מה שמקבל חייל זה דמי כיס ותו לא). אני גם הבהרתי בעבר בדיונים בפורומים שבוודאי הצבא עוד יידרש בהכרח לסוגיית גיוס החובה וזה כנראה יבוטל למרות הקשיים החקיקתיים הגדולים. וממילא זה המצב כיום באופן מעשי. דברייך בנוגע לחיילים הם דמגוגיה עזת מצח בלשון המעטה.

לגבי סטודנטים - חלק מכוח הקיום של מדינה מודרנית הוא המחקר ההישגי האינטלקטואלי (עוד לפני שדנים בתרומה הממשית של בעלי השכלה גבוהה בעבודה המקצועית). זו תחרות שישראל מחוייבת לה מכוח אמנות שונות, חוזים וכדומה. אני יכול להסכים באופן כללי שמה שאמר המגיב שהגבת לו הוא לא מוכח ולא בהכרח נכון, אבל הדוגמאות שהבאת לא מחזקות את הטענה שההיפך מדבריו הוא הנכון. אם סטודנט ישראלי למתמטיקה יוכיח שהשערת גולדבך נכונה, המדינה כגוף מממן תראה בהצלחתו צידוק ממשי להשקעה בו. ולכן, לגבי לימוד תורה - ההבדל הממשי בין עשייה זו לעשייתם של חיילים, של סטודנטים למתמטיקה או של כלכלנים במשרד האוצר - איננו השאלה האם התפוקה "מדידה" או לא, אלא העובדה שמנהיגי הציבור הדתי (ולעצם העניין, החרדי) מסרבים בכל תוקף שתהיה מדידה מכל סוג שהוא לתפוקה. היינו, לא מקובל עליהם שיהיה פיקוח על החינוך העצמאי, על עולם הישיבות או על הבחור הבודד בגיל שמונה עשרה. הם מגרשים באלימות את מי שמעז לדפוק בדלת הישיבה לספור נוכחות בשעה אחת עשרה בבוקר. עוד לא שמעתי על סמל משמעת בבסיס שלא היה איכפת לו כמה חיילים נוכחים במסדר דגל בשעה שבע בבוקר.

לא יודע לפי מה אנשים אמרו את מה שאמרו פה אבל ברור שמי שיכול ללמוד תורה באמת כל החיים שלו שילך ללמוד תורה.

למה??

אולי מחר אפרט לכם.

מורכב, בכל מקרה הנה הרמב"ם (הלכות ת"ת פ"ג ה"י):

כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

והיום המציאות מדברת בעד עצמה.

ע"ע הרב פינטו.

הוא מדבר על מי שאין לו מקור הכנסה קבוע "וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות." נכון שהוא גם מתנגד לרעיון של תשלום עבור לימוד - אבל  היות שבשעה שכתב את זה היה נסמך בעצמו על שולחן אחרים (אחיו) צריך לדחוק בדבריו שזה כאחד שדורש מאחרים שיפרנסוהו ע"מ שיוכל ללמוד, אבל אם הציבור רוצה לכאורה לא אמורה להיות בעיה

אתה מתכחש לכתוב.

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ויתפרנס מן הצדקה"

אחר כך זה מוסר, שאומרים שלא הכרח אבל סביר שאדם כזה כשלא יהיה לו מה לאכול הוא ילסטם את הבריות.

דבר נוסף- הרמב"ם לא שם על לבו להתפרנס מן הצדקה, אלא הוא עשה את זה מחוסר ברירה, 

והעובדה היא שבסוף ימיו הוא שימש כרופא והתפרנס מיגיע כפיו.

תקרא את הערות הרב קאפח על ההלכה הזאת..,

"כי הצדקה אחת יכולה להתקבל גם על דעת רבנו והיא הנימוק של עת לעשות לה' הפרו תורתך לפי הבאור וההבנה שאנו מבינים אותו כיון שלפי תנאי החיים המצוים כיום קשה מאד לשקוע במ"ט שערים שהעולם שקוע בהם ועם זאת ללמוד תורה לעומקה ולרחבה לפיכך חייבים לנהוג כפי שנוהגים וכעין בטוי חז"ל בטולה זהו קיומה אך שאר הנמוקים יש לרבנו מה להשיב"

תקרא את כל התוכן, זה שני דפים מלאים.

האם הרמב"ם נהג כשורה או שלא - זזה לדיון אחר.

בכל אופן דנים פה בעיקרון.

משמע שהציטוט שהבאתי מובן מאליו, מותר לקבל מאחרים אם תורתך אומנותך.

אסור להתפרנס מצדקה (קופת ציבור, שנורר וכו') כשאתה לומד תורה וזה חילול השם.

שוב אתה עונה לא במקום.

זה שהרמב"ם עשה מעשה שיכול להיות שהיה אסור לו ויכול להיות שהוא עשה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך"

זה לדיון אחר.

ולא ענית לי תשובה.

עובדה שהוא כתה שמי שלומד תורה ומראש מתכוון להנות מהצדקה הוא מחלל את השם והוא כותב מפורשות 

בפירוש המשניות שמי שעושה את זה הוא מחלל את ה' ואין לו חלק לעולם הבא 

פומבדיתאי תהיה מחמאה בשבילך

הבאתי לך מקור מפורש מהרמב"ם שאומר שמותר, לך ויישב לעצמך את הקושיה, אינני רבך

איפה הרמב"ם אומר שמותר לאדם לחיות על חשבן אחרים מלכתחילה למעט כוהן בעבודת המקדש?

אחרת לגבי מי שתורתו אומנותו ורוצה להיות כמו שבט לוי.

ציינתי את זה כמה פעמים בשרשור הזה, לכן, כדי להמנע מחוסר נימוס, לא אעתיק שוב.

הלכות תלמוד תורה פרק ג:

ט  [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא:  לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.

י  אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.  ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם.  ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות.  וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטס את הברייות.

יא  מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא:  שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב)--"אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא שכולו טוב.

חלק לעוה"ב כמובן.

רמב"ם ספר זרעים, סוף הלכות שמיטה (פרק י"ג).

יב וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג-י) 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל'. לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן. אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג-יא) 'בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ'. וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-כ) 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ':

יג וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה' וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹהִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (תהילים טז-ה) 'ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי':
 

ומה אתה רוצה להגיד בזה?

הוא מדבר רק על נחלה לא על עבודה.

הדגשתי במפורש, למה אתה מתנהג כמו חציל?

לכאורה, הכיוון של המתירים ללומדי תורה להתפרנס מאחרים, היא שמקבלים כסף כדי שיתאפשר ללמוד, ולא לומדים בשביל כסף.

כך, שמי שלומד חלק מהיום, ויש לו אפשרות לעבוד כדי לפרנס את עצמו בשאר השעות, מסתבר שצריך לעשות את זה.

עיין בתגובה אחת מעליך

למקרה ולא ברור, ספר זרעים, הלכות שמיטה, פרק י"ג, הלכות י"ב-י"ג.

זה לא קשור לאוכל.

החיחד שפטור מלהכין אוכל לעצמו זה הכהן שמשרת במשמרת בבית המקדש 

זאת עברית פשוטה, לא זוכין לעצמך הכוונה לא מתפרנסים.

תקרא קצת את הנושאי כלים שם

שחושבים שנושאי כליו של הרמב"ם באים להסביר אותו והם עושים את זה גם כשהרבה פעמים הם בכלל לא מבינים מה הרמב"ם רצה.

אפשר לראות את זה כשחוקרים כל נושא לגופו.

ואני לא יודע מי הם נושאי כליו שאתם קוראים להם נושאי כליו, מה שבטוח זה שכל מפרש כותב את מה שמתאים לו בתוך מה שהרמב"ם כתב.

אני שבדקתי את הנושא מתוך בורות מלאה נדהמתי לקרוא כמה סילופים יש מתוך הכתוב.

ושוב רואים כמה חשוב "חכמים היזהרו בדבריכם.. ונמצאו התלמידים הבאים אחריכם..."

ואם למדת רמב"ם כמו שצריך אז תכתוב כמו שצריך ואל תבלבל במוח

אם זה כל מה שהבנת מדברי, אין לי מה להוסיף יותר

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!