מסקנה אחת שלי: אסור, שרביט הוא מוקצה.

מסקנה אחרת שלי: מותר לבצע רק קסמים בדברים שמותר לעשותם בשבת. למשל - לחש זימון מותר, כי מותר לקחת דברים בשבת. לחש הדלקת אש אסור, כי אסור להדליק אש בשבת.

הבעיה היא שאין הרבה פוסקי הלכה שהם גם קוסמים, כך שאין את מי לשאול בעניין...

אסור לעשות קסמים מהתורה, אז אני חושבת שאין בעיה.. פשוט ניאלץ לוותר על זה, בשבת או לא בשבת..

שזה עצוב, כי בחופש הגדול שלפני כיתה ה' עוד קיוויתי לקבל מכתב מהוגוורטס..

אוף עכשיו רציני תמיד הייתי בטוחה שיום אחד אני יקבל מכתב

הלכתי לדואר כל יום!

עקרונית זה אמור להגיע עם ינשוף אבל לא חשבתי על זה כל כך..

(וכשהייתי ילדה/נערה כתבתי סיפור שלם על עצמי, שמספר איך קיבלתי מכתב מבית-הספר המקביל להוגוורטס בישראל, ועל לימודיי והרפתקאותיי שם...)

הוא גם גר במשפחה של מוגלגים ועדיין מקבל בינשוף..

ואוי, זה ממש חמוד לכתוב על עצמך..

זכור לי משהו כזה שהרמיוני (או מישהו אחר) אומרת שלילדי המוגלגים מגיע מישהו כדי להסביר להם על קוסמותם...

המישהו הזה מגיע אחרי שהמכתב מגיע עם ינשוף, לא?

למרות שעשיתי "חזרות" על הארי פוטר לפני כשנתיים בלבד...

הדואר הרי נכנס דרך הפתח בדלת, אז הינשוף פשוט מוסיף את זה לערימה.

(אחרי שהתעלמו מהמכתבים הגיעו עוד ינשופים והביאו גם בדרכים שונות (דרך הארובה...), ולבסוף גם מישהו שיסביר כי כנראה שהוא לא ידע על זה כלום)

אם כבר יש לי שאלה שעוד לא קיבלתי עליה תשובה!

נכון רק בספר חמישי הוא ראה פעם ראשונה את הפעגסוסים שמסיעים את העגלות?

וזה בגלל שהוא חווה את המוות של המתחרה מסוף ארבע?

אבל מה שני ההורים שלו מתו לא מול העניים כשהיה קטן???? למה משנה שנייה הוא לא ראה את הפעגסוסים (שנה ראשונה הם הוסעו בסירות)??

חח אשמח לתשובה

ואולי רק כשזוכרים את המוות שהתרחש מול העיניים - רואים את הפגעסוסים.

אבל הרי הארי נסע בכרכרות גם בסוף השנה הרביעית, אחרי שראה את סדריק מת! למה הוא לא ראה אותם כבר אז?!

מה לעשות - רתק"ו (רולינג תתרץ קושיות ושאלות).

(וקראתי, נראה לי, ששאלו אותה על כך, והיא פשוט ענתה שזה היה מסבך את העלילה, אם הייתה מזכירה כבר בסוף הספר הרביעי את עניין הפגעסוסים. לדעתי זה אחד מהחורים בעלילת הארי פוטר הגאונית של רולינג).

ר"ע הטראומה שהייתה לו במפגש עם סוהרסנים.

אבל זה באמת מסבך..

ונראה לי שכולם חשבו על זה, אני אישית זוכרת שהוא היה בתוך העריסה אז הוא לא ראה את זה קורה אלא רק שמע וראה את האור הירוק..

ועוד שאלה- למה אין דיוקן של סנייפ בחדר המנהלים כשהארי עולה לשם אחרי שהוא מת להסתכל על הזכרונות של סנייפ?

או שהוא היה צריך לשים תמונה שלו במהלך כהונתו ואחרי שהוא מת אז היא מתעוררת לחיים חח והוא לא שם לכן...את יודעת הוא היה טרוד מאד בתקופה הקצרה שהוא ניהל...

זה התאוריות שלי

יכול להיות..

ויכול להיות שהוא היה וסתם לא מוזכר בספר..

הרי ב7 כתוב שבהתחלה הוא חשב שוולדמורט זה אבא שלו

אבל השאלה של מתואמת גם הטרידה אותה תמיד

רציני?

לא מחייב שבאמת הוא חשב את זה, אבל נשמע מהעניין שהוא לא ראה שהם מתו

והסיפור המלא של המוות של ההורים מופיע בספר הארי פוטר 7, אחרי שהוא נפגע מהנחשית במכתש גודריק

אני חרשתי על הספרים האלו בזמנו... ולא זכור לי שוולדמורט חשב שהארי חשב שזה אבא שלו??

בזמנו ההחלטתי שאני לא נוגעת עוד בספרים עד שאני ישכח את העלילה ואז שיגיע הרגע הזה בגיל ובשמחה אני יתחיל את הסדרה שוב 

אבל אין לי זמן עכשיו -וגם אני עוד זוכרת את העלילה די טוב- כי מה לעשות כל הזמן מזכירים לי אותה ..חח

(בזכות הקשר שיוצרת הצלקת), והוא משחזר את הלילה שבו רצח את הוריו של הארי.

וולדמורט הרג את ג'יימס, ואז הגיע לעריסה של הארי. הארי התינוק צחק אליו, וולדמורט חשב לעצמו שאולי התינוק חושב שזה אביו, שבא לשחק איתו...

נכון

אבל לא בקטע רציני

אבל אז קלטתי שאת צודקת

כי אם ככה הוא לא היה אמור לראות את הפגעסוסים בתחילת הספר החמישי...

ומן הסתם כן, זו יצירה

http://hportal.co.il/index.php?act=pages&id=501אם אתם כבר בקטע של הארי פוטר אז כנסו לפו

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.