מסקנה אחת שלי: אסור, שרביט הוא מוקצה.

מסקנה אחרת שלי: מותר לבצע רק קסמים בדברים שמותר לעשותם בשבת. למשל - לחש זימון מותר, כי מותר לקחת דברים בשבת. לחש הדלקת אש אסור, כי אסור להדליק אש בשבת.

הבעיה היא שאין הרבה פוסקי הלכה שהם גם קוסמים, כך שאין את מי לשאול בעניין...

"הכל סובב את האשכנזים". 

אוף עכשיו רציני תמיד הייתי בטוחה שיום אחד אני יקבל מכתב

הלכתי לדואר כל יום!

עקרונית זה אמור להגיע עם ינשוף אבל לא חשבתי על זה כל כך..

(וכשהייתי ילדה/נערה כתבתי סיפור שלם על עצמי, שמספר איך קיבלתי מכתב מבית-הספר המקביל להוגוורטס בישראל, ועל לימודיי והרפתקאותיי שם...)

הוא גם גר במשפחה של מוגלגים ועדיין מקבל בינשוף..

ואוי, זה ממש חמוד לכתוב על עצמך..

זכור לי משהו כזה שהרמיוני (או מישהו אחר) אומרת שלילדי המוגלגים מגיע מישהו כדי להסביר להם על קוסמותם...

המישהו הזה מגיע אחרי שהמכתב מגיע עם ינשוף, לא?

למרות שעשיתי "חזרות" על הארי פוטר לפני כשנתיים בלבד...

הדואר הרי נכנס דרך הפתח בדלת, אז הינשוף פשוט מוסיף את זה לערימה.

(אחרי שהתעלמו מהמכתבים הגיעו עוד ינשופים והביאו גם בדרכים שונות (דרך הארובה...), ולבסוף גם מישהו שיסביר כי כנראה שהוא לא ידע על זה כלום)

"הכל סובב את האשכנזים". 

ואולי רק כשזוכרים את המוות שהתרחש מול העיניים - רואים את הפגעסוסים.

אבל הרי הארי נסע בכרכרות גם בסוף השנה הרביעית, אחרי שראה את סדריק מת! למה הוא לא ראה אותם כבר אז?!

מה לעשות - רתק"ו (רולינג תתרץ קושיות ושאלות).

(וקראתי, נראה לי, ששאלו אותה על כך, והיא פשוט ענתה שזה היה מסבך את העלילה, אם הייתה מזכירה כבר בסוף הספר הרביעי את עניין הפגעסוסים. לדעתי זה אחד מהחורים בעלילת הארי פוטר הגאונית של רולינג).

ר"ע הטראומה שהייתה לו במפגש עם סוהרסנים.

אבל זה באמת מסבך..

ונראה לי שכולם חשבו על זה, אני אישית זוכרת שהוא היה בתוך העריסה אז הוא לא ראה את זה קורה אלא רק שמע וראה את האור הירוק..

ועוד שאלה- למה אין דיוקן של סנייפ בחדר המנהלים כשהארי עולה לשם אחרי שהוא מת להסתכל על הזכרונות של סנייפ?

או שהוא היה צריך לשים תמונה שלו במהלך כהונתו ואחרי שהוא מת אז היא מתעוררת לחיים חח והוא לא שם לכן...את יודעת הוא היה טרוד מאד בתקופה הקצרה שהוא ניהל...

זה התאוריות שלי

יכול להיות..

ויכול להיות שהוא היה וסתם לא מוזכר בספר..

הרי ב7 כתוב שבהתחלה הוא חשב שוולדמורט זה אבא שלו

אבל השאלה של מתואמת גם הטרידה אותה תמיד

רציני?

לא מחייב שבאמת הוא חשב את זה, אבל נשמע מהעניין שהוא לא ראה שהם מתו

והסיפור המלא של המוות של ההורים מופיע בספר הארי פוטר 7, אחרי שהוא נפגע מהנחשית במכתש גודריק

אני חרשתי על הספרים האלו בזמנו... ולא זכור לי שוולדמורט חשב שהארי חשב שזה אבא שלו??

"הכל סובב את האשכנזים". 

(בזכות הקשר שיוצרת הצלקת), והוא משחזר את הלילה שבו רצח את הוריו של הארי.

וולדמורט הרג את ג'יימס, ואז הגיע לעריסה של הארי. הארי התינוק צחק אליו, וולדמורט חשב לעצמו שאולי התינוק חושב שזה אביו, שבא לשחק איתו...

נכון

אבל לא בקטע רציני

"הכל סובב את האשכנזים". 

אבל אז קלטתי שאת צודקת

כי אם ככה הוא לא היה אמור לראות את הפגעסוסים בתחילת הספר החמישי...

"הכל סובב את האשכנזים". 

ומן הסתם כן, זו יצירה

http://hportal.co.il/index.php?act=pages&id=501אם אתם כבר בקטע של הארי פוטר אז כנסו לפו

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי