ביטוי מצחיק.

הומצא ע"י התשקורת.

אבל בכללי התשובה היא לא, יש בודדים. ויש עוד בודדי שגויסו בעל כרחם.

נעצרים מלא פעמים עד שלא רוצים אותך...

אבל זה גם עניין אישי. יש יוצאי דופן.

זה הגדרה שהתקשורת בנתה.

בעיקרון הכוונה פחות או יותר לנערים שבונים את א"י ומקימים גבעות.

ע"פ התקשורת הם גם אלה שעושים תגי מחיר ומציתים מסגדים ורכוש ערבי.

הם לא מתגייסים כי הם שונאים את המדינה, ואם היה להם את הכוח הם היו מורדים בה.

מבין ה"נערים שאוהבים את ארץ ישראל ומקימים גבעות", יש חלק ששונאים את המדינה ואם היה להם כח היו מורדים בה. [ואולי אפילו כאלו שמדמיינים שיש להם כח ומנסים באמת למרוד], וחלק שהם בעלי השקפה ציונית-דתית ביחס למדינה.

הם אולי עושים את זה רק מידי פעם.

בד"כ הם ילכו לישיבות ויעשו את זה מהצד.

אבל הכל עניין של הסתכלות מה זה נוער גבעות.

ומי שנשאר להחזיק את הגבעה שלה

קשה להגדיר אותו כציוני

גם לאלו וגם לאלו-לחלקם יש ולחלקם אין. ולאלו שיש-הם מפוזרים בין רבנים ומנהיגים שונים.

והרבה פעמים זה שלמישהו אין רב, זה לא מחסרון באדם, אלא מחסרון במנהיגים שיתאימו לאנשים הפשוטים.

מה כל כך מוזר בלקיים מצוות?

ושמא הבנת שאני מתכוון לומר ש"לא ציונים ורוצים למרוד במדינתנו הקדושה"="מקיימים מצוות"?

לא לזה התכוונתי.

יכול להיות שהמרד שלהם הוא לא מצווה, אבל זה לא קשור.

ועכ"פ עיקר הטענה שלי היתה שלהרבה מאד יהודים כשרים אין רב בלי קשר ליחס שלהם למדינה, וזה לא בהכרח מעיד על חסרון מהותי בשיטתם הרוחנית. ושגם לאלה שלא אוהבים את המדינה יש רבנים.

(כמו כל מאות אלפי החרדים)

והם רואים שהמדינה עושה כל כך הרבה דברים רעים,

וכבר הוציאה את עצמה מלהיות "קדושה".

ולכן הם מוכנים להקריב נפשם בשביל מפלתה

לכבוד ה' ולקירוב הגאולה.

בש"ס, ירושלמי, גאונים, ראשונים ואחרונים זה לא מופיע.

זה הדבר היחיד שהם חולקים.

זה לא מתחלוקת הלכתית זה מחלוקת השקפתית.

מותר לבנאדם לחשוב קצת.

להפעיל את השכל שה' נתן לו,

ולהגיע למסקנות שלו, ועל פיהם ללכת.

כל עוד זה לא סותר את ההלכה.

וזה לא סותר את ההלכה.

[לפחות בעיני].

הם מטיפים לשנאת ישראל. והחפץ חיים כתב בעצמו (קונטרס אהבת ישראל) שכל מי שאינו מקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (או לפחות משתדל לקיים אותה ככל יכולתו) אינו עדיף כלל מאדם שאוכל נבלות כל היום. שהרי שנים מצוות בתורה, ומי אתה שתחליט איזה מצווה מוצדק לא לקיים ואיזה כן??????????

כל מי שאינו משתדל לקיים את המצווה הזאת אינו שונה, בין אם הוא סאטמר, ברסלב, גושניק, הר המורניק, גר בשומרון, או גר בטיזנאבי. זו מצווה כוללת, ואדם שלא משתדל לקיים אותה, תורתו פגומה.

דוקא בגלל שחזרנו לארץ,

אנחנו רוצים לגאול אותה מידי שלטון שכופר בה'.

שמכניס הרבה (@די"מ, כמה זה עומד היום?) חברים לכלא ללא סיבה.

שמענה כמה מחברינו בחקירות שב"כ ללא תנאי מחיה בסיסיים.

שנותן לפריצות להשתולל.

שנותן לסרטן הערבי לפרוח ולרצוח אותנו.

שלא נותן לנו להתפלל בהר בית ה'.

שלא נותן לנו להתיישב בארץ.

שלא נותן לנו לבנות עוד גבעות, ועוד יישובים בארץ ישראל.

או בקיצור, תוקע את הגאולה.

לא עוזר לה בכלל להתקדם.

הוא אמנם עזר פעם (גם זה, היה בצורה חלקית, כי גם פעם היו מלא מלא בעיות, אבל פעם היה גם טוב).

אבל היום הוא רק תוקע את הגאולה.

אז למה לשרת בצבא של מדינה כזאת?

למה להכתיר אותה כראשית צמיחת גאולתינו?

למה לחגוג את יום העצמאות שלה?

למה לא לנסות למרוד בה?

להשחית דברים של גויים, ולהרוג גויים בשעת מלחמה זה מותר ומצווה.

האם עכשיו זה מלחמה או לא? שוב, מחלוקת השקפתית, אבל הרבה רבנים, וכך גם הסברא הפשוטה, שכן, עכשיו מלחמה, הם הורגים אותנו, זורקים עלינו אבנים, מנסים לקחת לנו את ארצינו.

הלכה: גזל הגוי אסור, אבל מותר בשעת מלחמה.

אמנם יש כאלה שאומרי שזה מותר רק לצורך המלחמה, אבל גם אם כן, אם זה לצורה אז ודאי מותר.

חילול ה'? תלמדי קודם כל את גדר חילול ה', ואז תגידי מה נחשב חילול ה'.

אולי זה חילול ה' שיהודים מתים ואין נקמה? חשבת על זה?

התקשורת שונאת מתנחלים בלי קשר. כי הם רוצים את ארץ ישראל לעם ישראל.

לכן אני לא גבעון.

אבל אני לפחות מבין אותם.

באיזשהו מקום ההתפרעויות בכמה מקומות דווקא עזרו מאוד,

לא שאני מסכים איתם.. אבל אלו העובדות.

לא זוכר אותה כרגע.

אבל זה לא הנקודה.

הנקוד היא שרק צריך להבין שאולי הם טועים, אבל הם לגיטימיים.

זה לשון הרמב"ם (סה"מ ל"ת סג) "...כשיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב פעולה אשר נראה בעיני ההמון שהיא עבירה, ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא, אפ על פי שהפועל מותר הנה הוא חילל את ה'" וכו' ע"ש (וכן כתבו הסמ"ג (ל"ת ב) והחינוך (רצה) והיראים (סימן ו/שמ). עכשיו לפי כל/רוב הדעות כל אחד מישראל נחשב "ידוע במעלה" לעומת גויים, לכן צריך להימנע מכל מעשה שמתפרש לגנאי בעיני הגויים (כמובן רק מעשים שאין חובה לעשות, אך מה שיש חובה - אסור לבטל לא משנה מה).

כמובן שכנראה יש יותר דקויות בזה, אך זה הרעיון הכללי.

עכשיו אולי זה באמת זמן מלחמה וגזל הגוי מותר,

אבל אתה כפוף לצבא ולמדינה שאתה נמצא בה ואסור לך לעשות מה שבראש שלך. נקודה.

בוודאי שצריך למחות וכו' אבל מכאן עד לעשות דברים שלא בתחום שלך ויכולים לפגוע בפעילות של הצבא-

הדרך עוד גדולה.(חוץ מזה שרובם המכריע של הרבנים אומרים שלך בתור אדם פרטי אסור לעשות את זה)

כן, זה חילול ה' שיהודים מתים ואף אחד לא מוחה.

כן, צריך לפעול ולעשות דברים.

אבל אולי תסתכל גם במבט יותר כללי על עמ"י ותבין שאם עכשיו תצא לרחובות ותנסה להסביר לעם את האמת האמיתית, זה יעזור פי כמה לטווח הרחוק?.. 

ואני נלחם גם בו כשהוא בא לפנות אותי מהבית.

אה"נ, אבל זה שהם טועים לא הופך אותם לבעייתיים.

הם מסתכלים על זה אחרת,

ושיעשו מה שהם חושבים שנכון.

(וזה מה שכמעט כולנו עשינו בגוש קטיף).

אבל כל אחד עם קצת שכל מבין שהצבא "קצת" יותר מועיל מאשר מזיק...

וכן,יש פעמים שצריך לבוא ולהתנגד לפעולות שלו,אבל לעשות את העבודה במקומו/

לצאת לפעולות נגד ערבים כשאין לך מושג למשל אם אין שם בדיוק איזשהו מארב הלילה?

למה מי אתה?..

בווודאי שצריך לסרב,

למה אתה היית מפנה?

ולא, אני לא יבוא להרביץ לחייל.(ואם שאלת את עצמך אז יש הבדל בין התנגדות לאלימות..)

חלוקת הארץ, שתי מדינות לשתי עמים, ולצורך כך צריך לגרש כמה עשרות אלפי יהודים מביתם?

והוא גם חושב שזה נכון הלכתית, בגלל פיקוח נפש?

גם כאן תגיד שזה שהוא טועה לא הופך אותו לבעייתי, אלא הוא מסתכל על זה אחרת ויעשה מה שהוא חושב לנכון?

אבל יש רבנים חכמים גדולים וצדיקים, שלא חוגגים את יום העצמאות, ולא רואים שום 'קדושה' במדינה. שמעת על זה? הם קיימים באמת.

לא קראתי לרצח הרב עובדיה..

אבל זה לא רבין.

[אני מניח שהשעניין ההלכתי פחות העסיק אותו, אבל לא יודע האם הוא חשבו שזו טובת עם ישראל].

אבל אם נניח היית יכול להכניס לכלא פוליטיקאי שתומך בתהליך מסוכן כזה [כי הוא מאמין שזה יעזור לעם ישראל], וזה היה עוצר את התהליך [אין לי דוגמא הגיונית לזה, אבל לשם העיקרון], היית עושה את זה?

שהוא מסתכל על זה אחרת, ושיעשה מה שהוא חושב שנכון?

אפילו אם אתה צודק מבחינה עקרונית, יש אנשים שנתלים בקש וסומכים על דעות יחיד קיצוניות וכו', אז אף פעם אל תדחה מישהו אלא אם כן אין לו מיעוט טוב לסמוך עליו.

כמו שכתב הרב קוק: "את החילונים אני אוהב בתכלית האהבה, אבל את החילוניות אני שונא בתכלית השנאה".

את העם אני אוהב.

את דעתם אני שונא.

המדינה היא אכן ייצוג של דעתם.

בג"ץ עושה מה שהוא רוצה, גם אם העם לא רוצה, וגם אם בכנסת החליטו אחרת.

אז מה הטעם להלחם במדינה?

נניח ש"הפלת את המדינה", העם נשאר אותו עם.

אז מה תעשה הלאה, תקים שלטון שלא מייצג את דעת העם ותכפה אתו על העם?

מי יכפה אותו על מליוני אנשים, קבוצת מיעוט קטנה [ליתר דיוק, אוסף קבוצות מיעוט קטנטנות] בתוך הציבור הדתי, כשגם הציבור הדתי הוא מיעוט?

@ירא ורך לבב

המדינה היא ייצוג של 3% של שמאל קיצוני ששולטים בכל תפקידי המפתח המרכזיים. זה כולל את התקשורת, מערכת המשפט (בג"ץ, פרקליטות, מוסד היועץ המשפטי), פקידות בכירה במשרדי ממשלה, ועוד ועוד.

יש גם ממשלה וכנסת, שכוח השלטון שלהם מאוד מוגבל ומגוון חרבות משפטיות ותקשורתיות מאיימות עליהם תדיר. וגם הם לא בדיוק עונים על המצע שלהם, ובפועל העם יכול לבחור בין שמאל רשמי לשמאל שמחופש לימין.

זה על רגל אחת. יש עוד הרבה להאריך. במשפט אחד: דמוקרטיה זה לא משהו, אבל הלוואי שהייתה כאן דמוקרטיה אמיתית. מצבנו היה טוב בהרבה.

אבל

1. התיאור שלך מופרז מאוד, וכמדומני שמצביעי מרץ, [שעל פי דבריך כנראה הם השולטים במדינה], מתוסכלים למדי מהתנהלות השלטון.

2. אם הייתה כאן דמוקרטיה יותר דמוקרטית, אז בנימין נתניהו, או מישהו דומה, היה בראשות הממשלה והיה מנהל את המדינה באופן יותר חופשי, בלי שיסנדלו אותו.

אם מישהו רוצה "להפיל את המדינה" ולעשות משהו שונה מהותית, השאלות שלי עדיין רלוונטיות.

3. כוחו של המיעוט ששולט במערכת המשפט, תלוי בכך שאין נגדו רוב נחוש. רוב נחוש בכנסת ובממשלה שמחליט לצמצם את כוחה של מערכת המשפט היה יכול לשנות את זה. אין צורך ותועלת בפעולות בכלים של "הפלת המדינה". 

הבעיה כאן, היא שאין לך את הרוב הנחוש הזה בציבור, ולכן אין לך אותו גם בכנסת.

ולגבי התקשורת, חלק ניכר מהתקשורת היא בכלל לא חלק ממערכות המדינה

YNET יותר משמעותי מערוץ שבע, כי יותר גולשים קוראים בו, לא כי המדינה מעדיפה אותו.

ולכן, במישור של התקשורת הכתובה והאינטרנטית הכלים לשינוי הם כלים של שוק חופשי.

זה חלק מהעניין. הכוח של הערב רב הוא באחיזת העיניים, בדעת.

רוב העם שבוי.

כך הסכימו חכמינו?

מאות ואלפי הרבנים החרדים הם לא חכמים?!

הם דת אחרת?

והם מפחדים שיקחו להם את התקציבים של לימוד התורה

ועוד אלפיים תירוצים.

אבל להתגייס הם לא מתגייסים.

לחגוג יום העצמאות הם לא חוגגים.

לקלל את המדינה הם מקללים.

רק בגלל שהם מוכנים למסור נפשם למען ארץ ישראל עם ישראל והגאולה,

לא הופך אותם לבעייתיים, אלא אותך.

בעיקרון, אם קצת הייתי מגזים, הייתי אומר שלאדם כמוך יש דין מוסר.

אנשים עם אידיאולוגיה יהודית, מוסרים נפשם.

ואתה אומר שאתה שמח שהם בכלא.

תתבייש!

ושיהרגו כמה שיותר ערבים.

כמו שצריך.

היהודי היחיד שנהרג ע"י "טרור יהודי" (@די"מ, תתקן אותי)

זה היה יצחק רבין, אבל הוא לא באמת נהרג ע"י הטרור היהודי אלא ע"י השב"כ ודומיו.

וגם אם הוא היה נרצח ע"י יגאל עמיר, זה היה טוב...

ולהרוג יהודי משומד ועוכר ישראל זה דבר טוב.

היה רק אחד שהוא הסכים לומר את שמו.

רב שאני מחזיק ממנו מאוד.

יותר נכון, כמעט הרב היחיד שאני מחזיק ממנו מאוד.

במבט של אז זה היה נכון לומר שיש לו דין רודף.

שהתוצאה הייתה שהיינו מקבלים את שותפו היותר נמרץ של רבין לאוסלו, מר שמעון פרס, למשך ארבע שנים נוספות, בהם הוא היה מקבל הזדמנות ליישם את חזון המזרח התיכון החדש ע"פ הבנתו.

לפני רצח רבין השמאל היה במצב נמוך מאוד בסקרים, והוא קפץ בעקבות הרצח.

זה היה מאוד מתבקש להעריך שזה פחות או יותר מה שיקרה.

מה שפחות היה צפוי, זה כל מיני גורמים שהיו סמוך לבחירות, שהובילו בסופו של דבר לניצחון של בנימין נתניהו.

ואגב, רצח רבין נתן דחיפה חזקה לכל מיני מגמות בציבור הדתי, שאתה מן הסתם מאוד לא אוהב.

הוא שאם אתה רואה מישהו שעל פי הבנתך מסכן יהודי,

עליך לעצור אותו גם אם זה אומר להרוג אתו.

במקרה פה היה מספיק זמן, והוא אמר שהוא שאל רבנים,

משמע שזה גם לא היה שיקול דעת אישי.

זה שלא עזר זה כבר לא אשמתו.

הוא ניסה לעזור ולהציל.

זה שאדם עושה ע"פ הבנתו.

אתה מבין שאדם שרץ אחרי מישהו עם אקדח הוא רוצה להורגו.

ואם בסוף יתברר שזה היה הצגה או אקדח פיקות?!

אין מה לעשות, אתה עושה על פי הבנתך.

רופא שאומר להרוג את התינוק שמסכן את אמו,

עושה זאת ע"פ הבנתו.

יכול להיות שהוא טועה.

זה גדר של דין רודף.

נ.ב. את דיני דין רודף אפשר לשאול רבנים ולא לדון באוויר...

יגאל עמיר לדוג', אמר שהוא שאל....

כי לפי דעתו נוער הגבעות מסכן את עם ישראל?

ולגבי הסוף..

מהקצת שחיפשתי באינטרנט, נראה שיגאל עמיר טען ששאל רבנים, אבל לא שהם אמרו לו לרצוח. אלא שהוא הבין מדבריהם כך. בנוסף, כנראה שאחד מהם [לטענת יגאל עמיר] אמר בהתחלה דברים שהיה בהם תמיכה במעשה, אבל חזר בו מיד ואמר לו לא לעשות את זה.

ברור שרוב מוחלט שלהם הרבנים היו נגד זה, לא ברור שהיה רב כל שהוא שהיה בעד.

הרושם שלי, שאם היה מספיק ביסוס לטענה שהיו רבנים שאמרו ליגאל עמיר לרצוח, הם היו יושבים בכלא, וזה לא קרה.

אבל אמרו לו שע"פ דין צריך לעשות את זה, אבל שלא יעשה.

אני מכיר את הרב האחד הזה, דיברתי איתו על זה.

ויגאל עמיר אמר שהיו עוד רבנים שהתירו לו, ואמרו לא באותה נשימה לא לעשות את זה.

אני חושב שצריך לברר את דיני דין רודף לפני דיון כזה,

כי אנחנו דנים ללא שום מקור הלכתי אלא רק סברות של נערים טיפשים...

בעז"ה אעיין קצת ואענה תשובה, או שאחזור בי..

רק שייך כשהאדם עצמו הולך להרוג. אך אם האדם הולך לגרום בעקיפין (כן, זה בעקיפין) אין שום התר להרוג אותו (כי מן הסתם זה לא הולך למנוע את המוות). 

וגם, יש דין של "בראשי אברים" שאם יש דרך אחרת למנוע זה עדיף, והיה אפשר לחשוב על עוד מליון דרכים יותר טובות למנוע את מה שקרה אחרי זה.

ע"פ מה שידוע לי, לא כך הדין, אלא אפילו בעקיפין.

דין רודף קיים רק אם הרצח של האדם הזה ימנע רצח של יהודים אחרים בעתיד. ומכיוון שפשע אוסלו לא נמנע לא קיים דין רודף... אני ממש לא בטוח אז תתקנו אותי אם אני טועה

והם הרגו את מנהיגי העם (המתיוונים).

וזה היה כשהם לא שלטו אלא היוונים.

אז הפעם לא היוונים שולטים אלא המתיוונים.

כאן נצחו המתיוונים.

היוונים הסכימו להישאר פה.

וגם לא על שלטון, כי עובדה שאנחנו לא מזכירים את השלטון בעל הניסים.

אלא רק את הנס שבמלחמה, ואת טיהור המקדש.

כל הבעיה היה הדת.

שבת חודש ומילה.

החשמונאים נלחמו הרבה עם המתייוונים.

הם היו חלק גדול מהבעיה.

אז היה שלטון שכפה יהודים לחלל שבת, ולעבוד ע"ז. "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".

הרגו יהודים שלא הסכימו לעבור עבירות.

היום השלטון מאפשר חופש דת [אולי במקרים חריגים חיילים מקבלים פקודה נגד התורה, וגם אז, מי שיעבור עליה לא יהרג חלילה].

ואם יטען הטוען [למשל @די"מ] שמונעים ממנו להקריב קרבן פסח, אז בסופו של דבר, ע"פ דיעה הלכתית מקובלת, אין אפשרות כיום (מסיבות כאלה ואחרות) להקריב קרבן פסח, ואם כן, לדיעה זו, זו עבירה חמורה ולא מצווה.

האם זו גזירת שמד כשמחייבים מישהו לנהוג ע"פ דיעה הלכתית מסויימת, כאשר לדעתו הוא צריך לפסוק אחרת?

שמה שמדאיג את המשטרה ושולחיה, הוא איסור כניסה בטומאה לעזרה, איסור הקרבת קודשים בחוץ ודברים כאלה.

הם כנראה מודאגים מההשלכות הבטחוניות של זה.

ובכל זאת, 

א. מה אתה יכול לדרוש מהמדינה? אם היו באים לשאול את גדולי הפוסקים מה לעשות, סביר שהם היו אומרים להם שימנעו ממך להקריב, או לפחות שאין שום חובה לאפשר לך.

[אם תפיל את המדינה כדי להאבק ב'גזירת השמד' הזו, ותקים מדינת הלכה, ובראש הרבנות הראשית יעמוד הרב ליאור, ייתכן מאוד שגם היא לא תאפשר לך להקריב קרבן פסח].

ב. אני מניח שבאיזה שהוא מקום, מקבלי ההחלטות [או חלקם], אומרים לעצמם שזה לא באמת כמו שאתם טוענים. עובדה שרוב הדתיים והרבנים לא באים בדרישה כזו.

וחוץ מכל האמור, גם אם היה מוסכם לחלוטין שיש בזמן הזה חובה להקריב קרבן פסח, וראש הממשלה היה אוסר לעשות את להנאת עצמו - זה עדיין לא גזירת שמד.

הוא פשוט מסביר שזה היה ניצחון משמעותי שיצר מציאות לדורות. אם זה היה ניצחון זמני, ומיד אחריו הייתה באה מפלה מוחצת, לא היה שייך בכלל לחגוג את ההצלה והניצחון.

וביתר הרחבה:

חנוכה כיום עצמאות?

יש המוכיחים מהרמב"ם, שיש לחגוג ולשמוח על שלטון יהודי, גם אם הוא חוטא ופושע. שהרי הרמב"ם כתב בהלכות חנוכה (פ"ג ה"א): "בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני". ולמה הזכיר הרמב"ם את הנקודה שחזרה מלכות לישראל? אלא מכאן - טוענים כמה תלמידי חכמים גדולים - שחזרת המלכות היתה העילה לקביעת חנוכה כחג, וזאת למרות שמלכות זו לא היתה צדקת כל-כך, בלשון המעטה, כידוע מן ההיסטוריה.

אבל נראה שאין זו כוונת הרמב"ם כלל. ראשית, הרי הרמב"ם מלמד אותנו שמלך שאינו הולך בדרך התורה והמצווה - מצוה לזלזל בו, ואינו נחשב כמלך. שנית, אם החג נקבע בגלל העצמאות בלבד - אין משמעות לכל האריכות הגדולה בראש ההלכה ברמב"ם. שלישית, ה"עצמאות" אינה מוזכרת כלל בתפילת "על הנסים", ומכאן שלא היא הנקודה. רביעית, לפי זה, מדוע לא חוגגים "עצמאות" על מלכות ישראל שהיתה בזמן בית ראשון? וחמישית, אם חג החנוכה נקבע בגלל חזרת המלכות - צריך היה להפסיק לחגוג את חנוכה לאחר חורבן בית המקדש, כמו שברור שאם מדינת ישראל היתה נחרבת, חלילה - כבר לא היו חוגגים את יום העצמאות.

לכן נראה פשוט, שאחר שהרמב"ם מפרט את כל גזירות היוונים והצלת ישראל שאחר-כך - עדיין יש לבדוק האם היתה זו אפיזודה חולפת, או ניצחון אמיתי שניתן לחגוג עליו. ואומר הרמב"ם שמכיוון שההישג נשאר למעלה ממאתיים שנה, הוא נחשב ניצחון אמיתי על היוונים. אך ההודאה איננה על עצם המלכות, שכן המלכות עצמה הייתה באמת בעייתית.

אבל אם היו מטהרים את המקדש, ואחרי שנים בודדות הכל היה חוזר להיות כמו שהיה, החגיגות היו די אירוניות, וקרוב לודאי שהיו מתבטלות.

אני רק טוען שמעיקרא הרמב"ם לא התכוון לזה, ולכן לא קשה עליו.

יום העצמאות בשבילי זה לא רק על המדינה, שעם כל הכבוד יש לה קילומטרים רבים עד להיותו בסדר בעיני. זה יום שניצלו בו כל היהודים שהיו פה. וזה אפשר לחגוג כמו חנוכה, ולאו דוקא צריך מדינה בשביל זה.

וכל צבאות ערב קמו עלינו לכלותנו. אם נס ההצלה בראש מעייניך - אין שום היגיון בבחירת היום הזה.

אז צריך לקחת את זה על עצמינו,

יש אבל של מתיוונים.

שגם הם מנסים לעקור את היהדות.

המדינה היא לא של יהודים.

מה אחלה מדינה?!

מה הופך אותה לאחלה, המעצר של יהודים ללא ראיות בצורה לא אנושית?

הרס ארץ ישראל?

הוצאה מחוץ לחוק את כך של הרב כהנא?

חטיפת ילדי תימן?

גזירת הפיאות ליוצאי ע""מ?

פינויים שהיא עשתה?

או אולי חוק "מות למחבלים" שיש בה (ושהוא ממש פעיל, שרצחו איתו רק את אייכמן)?

חופש פולחן בהר הבית?

השלטון לא רוצה בטובתי, כי טובתי זה מקדש וגאולה.

השלטון לא רוצה את זה.

כבר יצאו מספיק הצהרות שאין רצון לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית.

(כמובן הוא משתנה כל כמה זמן, אבל רק לרעת היהודים, הערבים חוגגים.)

השלטון לא נלחם בשבילנו, הוא נלחם בשבילו.

אותנו הוא מגרש מהבתים, הורס גבעות שלנו.

נותן את א"י לאויבינו.

לא עוצר את אויבנו שבאים לרצוח אותנו.

רבין לא רצה לעזור לעם ישראל,

הוא רצה לתת את ארץ ישראל שניתנה לנו ע"י א-לוהים לערבים אובינו.

הוא רצה שהם יקימו פה מדינה.

הוא הביא את ערפאת לארץ מלוב.

הוא אמנם רצה לעשות טוב,

אבל לא טוב לנו אלא טוב למדינה (שהיא כאמור לא בצד הטוב), ולערבים.

גם אוסמה בן לאדן רצה לעשות טוב,

הוא חושב שהמערביות וארה"ב הם רעים, אז הוא נלחם בהם.

אבל הוא רע.

גם דאע"ש רוצים לעשות טוב,

לגאול את העולם,

לאסלם אותו.

אבל הם רעים.

ככה גם רבין.

למה אי אפשר להשוות?

זאת המדינה!

שמוציאה אפילו את מי שבעדה,

כי הוא קצת גזען.

כי הוא רוצה לחיות. כיהודי.

שמע חבר, יש לנו רב גדול וצדיק שאנחנו סומכים עליו. ויש לנו מקורות רבים בהלכה ובהשקפה, ויש לנו גם שכל ישר. בחר תחום שבו אתה רוצה לטעון טענות, אבל תשתדל להיות עקבי, לקרוא מה שעונים לך, ונסות להשיב לטענות.

שצריך להגיד הלל על המדינה ותחנון על הממשלה....

כ"כ נכון. עכשיו מה לעשות שהממשלה=המדינה, כי אין דמוקרטיה וכו'

רבין עשה דברים רעים, אבל להשוות אותו לדאע"ש?! איך?! אני לא מסוגלת.

יהודי רע, זה יותר גרוע מגוי רע.

כי הוא קליפה שיותר קרובה לפרי,

ויותר קשה להפריד אותה מהפרי.

ישו גם היה יהודי. אז מה?!

גם עליו נאמר "תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם" (גיטין נז. עיין שם).

אבל פוטנציאל ההרס שלו הרבה יותר גדול. ובכל מקרה, להלכה ולמעשה, רשעים גמורים דינם כגויים לרוב דבריהם.

וגם בהיבט הנשמתי יש את העניין של נשמות ערב רב, אבל אכמ"ל.

אבל הוא לא שלנו.

הוא של הערב רב.

ולכן לא משנה לי שיש,

כי הם לא עושים את הדבר הנכון לעם ישראל.

אני לא מחפש את הטוב למדינה,

את מחפש את הטוב לעם ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל.

זה שלא כולם עושים רע, זה לא משנה.

גם ברוסיה הקומוניסטית וגרמניה הנאצית היו כאלה שלא עשו רע.

אבל זה סתם דוגמה קיצונית.

מבחינתי המדינה זה בדיוק כמו פולניה בפולין.

שהוא לא טוב לי, אבל גם לא רע לי.

לפעמים הם יכולים להתעלל ביהודים,

לפעמים לעזור להם.

לפעמים אלחם בהם עד מוות, כי הם עושים דברים נגד הדת (לדוגמה).

ולפעמים אתגייס לצבאם, כדי להלחם בגרמנים (כנ"ל).

הכל לפי האינטרס שלי כיהודי דתי.

אבל הם עצמם, וכן המדינה פה,

אין בהם שום קדושה או טומאה מצד עצמם.

"במדינה פה אין שום קדושה"...

ומה עם הרב קוק? 

לא נחשב בעיניך?

וכל רבני הציונות הדתית שמדברים על הקדושה שיש במדינה?

לא נחשבים בעיניך?

גם אנחנו מאוד מצפים ומייחלים לקומה של "מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון". שנזכה.

רק להעיר שגם זרם הגוש בציונות הדתית, אמנם חוגגים את יום העצמאות והכל, אבל לא רואים קדושה עצמית במדינה.

לא רואה קדושה במדינה?

לא שאלתי אותו ולא למדתי אצלו, אני מניח ש@גוונא יוכל להיות יותר מדויק ממני, אבל התפיסה של הרב סולובייצ'יק בנושא היא שאין קדושה בדבר עצמו, יש קדושה בתורה. לא"י אין קדושה עצמאית באותה המידה - רק כמקומו של עמ"י.

רק הערנו לגבי יחוס קדושה למדינה.

התכוונתי שהגישה לקדושה בכלל היא שונה, ולכן אין פה הוכחה לענ"ד

מי יודע, אולי אפילו תצליח למצוא כתב, שמצד אחד לא מכיר בכלל את הציבור הדת"ל, ומצד שני יש לו מספיק ביטחון עצמי כדי לפרסם כתבה על משהו שאין לו מושג בו, שישחרר את הסקופ הזה לתקשורת..

ראשית, מדובר בשני עניינים שונים במהותם ובאופיים- מדינת ישראל לעומת ארץ ישראל.

שנית, קצת קשה על רגל אחת לתאר אבל הרב סולובייצי'ק (וכך גם הרב ליכטנשטיין) ראה מחד בהקמת מדינה הזדמנות רוחנית מאוד גדולה שאסור לפספס ("קול דודי דופק") זאת לאור ההתפתחויות השונות שאירעו לעם בהיסטוריה ובמיוחד במציאות שלאחר השואה ומהלך העניינים שהובילו להקמתה. הזדמנות שתאפשר ליהודי לממש את יהדותו ולעם ישראל את ייעודו.

מאידך, הוא לא חסך בביקורת כלפי הממסד והפוליטיקה ההישראלית בראשיתה, על הציונות החילונית ששאפה לכך שהמדינה תהיה מדינה ככל העמים תוך ניסיון לקעקע כל סממן דתי, על צורתה ואופייה הדתי של המדינה. הוא למשל סירב להיות רב ראשי במדינה בטענה שרב ראשי הוא פקיד ממשלה, בעוד שרב מקבל פקודות רק מטעם התורה ולא מאף גורם אחר. 

אז הוא אולי לא ראה במדינה כשלעצמה איזו קדושה מסוימת, אך מהבחינה הפרגמטית חשב שהיא יכולה לקדם משמעותית את עם ישראל לדרגת גוי קדוש.

ארץ ישראל רק קדושה משום שהיא מקומה של עמ"י, אך בגלל זה היא קדושה!

כל עוד עמ"י קיים (שזה אמור להיות לנצח) א"י קדושה. פשוט כך. זה כמו אבי אבות הטומאה ואז ראשון לטומאה וכו'. כאשר אבי אבות הטומאה נוגע במשהו, אז בזמן שהוא נוגע בו הוא נהיה אב הטומאה, אך ברגע שאין את הנגיעה הוא יורד לראשון לטומאה. עכשיו ישראל היא אולי פחות קדושה כאשר עמ"י אינו עליו (או להבדיל אם עמ"י עליו בלי התורה) אז יש בו קדושה, אך פחותה מאשר אם עמ"י עליו עם התורה - השילוש המקודש.

שנשאר בו הקדושה גם בניתוק מהמקור - אמנם פחות אך אותו רעיון (כיסוי לתפילין, כריכת ספר וכדו')

חפש את החוברת "אתחלתא דתקווה" של הרב חיים נבון.

וראה גם כאן

אגב, את התגובה של הרב רוזן לרב נבון קראת,או שבחרת להתעלם ממנה?http://www.srugim.co.il/2976-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%9F-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%95%D7%94

(א.צודק זה באמת לא אומר שהוא חסיד שלו)

ב.הוא הביא את הרב נבון בתור דוג' לזה שזרם הגוש בציונות הדתית, אמנם חוגגים את יום העצמאות והכל, אבל לא רואים קדושה עצמית במדינה.

אז הנה,אתה בעצמך אומר,הרב רוזן חולק עליו,בפירוש!(והרבנים שהרב רוזן הביא שהוא אומר כמותם-הרב נריה, ישראלי, בר-שאול)

אבל בכל מקרה, גם אם הוא חולק על הקיצוניות שהרב נבון לקח את הדברים, ברור שהם מבוססים על הגישה בכללותה. כל גושניק ממוצע יסתייג מצמד המילים "קדושת המדינה". הויכוח הוא על הניואנסים.

אבל באמת שזה דיון מאוד מיותר ושולי להחריד בעיני.

ואגב הרב רוזן אמר בעצמו שהרבנים נריה, ישראלי ובר- שאול

אמרו כבר פעם את מה שהוא כתב שם במאמר.

אין חולק שעמדתם של רבים מרבני הציונות הדתית, ובפרט תלמידי הרצי"ה, אחרת.

יזהר ביסס את טענתו לגבי עמדת הזרם הזה.

יכול להיות שזה לא עמדה גורפת, ואולי גם זה תלוי את מי תכלול שם, אני מנחש שיש רבנים שמלמדים בישיבת הר עציון עצמה שעמדתם שונה.

אגב, העמדה הזו של זרם הגוש מחזקת את מה שטענתי, שהשאלה לגבי קדושת המדינה איננה נקודת הויכוח המרכזית עם נוער הגבעות ודומיהם.

 זה לא הדבר היחיד שהם חולקים, ולא הנקודה המרכזית.. - נוער וגיל ההתבגרות

ולא הייתי משתמש בפיסקה באורות על "יסוד כיסא ה' בעולם", כדי להסיק ממנה מה הייתה דעתו ביחס למדינת ישראל הנוכחית.

אבל אני חושב שיש הרבה מה להסיק מיחסו לתנועה הציונית, ובפרט בשנות המנדט הבריטי, כאשר התבהר יותר הכיוון אליו הולכים, לגבי מה הייתה דעתו ביחס למדינת ישראל.

רק שאי אפשר להגיד דברים מוחלטים. במיוחד לא בדורנו אנו. המציאות של ההתרסה ושנאת הדת שקיימת היום הייתה במימדים הרבה יותר קטנים מאשר אז. מאמר הדור לא מדבר על הדור שלנו.

יש הרבה להרחיב בזה ואכמ"ל.

נראה לי שהם קיימות היום פחות מבאותה תקופה.

[מבני אותה תקופה שניתן להזכיר בהקשר הזה- אליעזר בן יהודה, ויוסף חיים ברנר].

ובכל מקרה, לא נראה לי שהטענה העקרונית שבמאמר הדור תלויה בשאלה הזו.

[אולי איזה היבטים מסויימים של היישום שלה כן תלויים].

לא מוזכר שם כזה דבר, ובעיקר על פי ההיגיון של מה שמופיע שם לא תלוי בזה.

ואם כבר לחלק בין הדורות, ולומר שהמציאות שונה, יש נקודות אחרות שצריך לבחון.

וצריך גם לזכור שהרב קוק זה לא רק מאמר הדור, אלא הוא גם כל הכתיבה וההתנהלות הציבורית שלו בשלושים השנה שאחרי אותו מאמר, וחלק מהשינויים חלו כבר אז.

ומי שאין בו סגולת ישראל, בידוע שהוא מהערב רב. הוא מביא הגדרות, ואף מסביר שלא את כולם הוא מקרב וכו'.

אם תרצה יש לי כמה קבצים מעניינים בנושא.

הדיון התגלגל הלאה לעניין של החלוקה בין הדורות.

מנוגד למהלך של הרב קוק, למרות שגם הוא הזכיר אותם.

"ומפני-כך היתה מדתו של משרע"ה לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואע"פ שזה גרם אריכות-הגלות, מכל מקום סוף-כל-סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ביה "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", והשי"ת "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים""

2. לגבי מי שאין בו סגולת ישראל, [זה לא ההגדרה של הרב קוק, אפשר לראות את ההגדה מדוייקת שלו בציטוט]- "אמנם לפעמים מתגבר חושך כזה שמפסיק את הופעת הסגולה גם כן. אבל זה אי-אפשר כי אם במי שבא למדה זו להיות חס וחלילה שונא את ישראל, ודורש רעה להם בפועל ובצפיית-הלב,"

ועל אותם שכבר אבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד הע"ה: "הלא משנאיך ד' אשנא", ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על-זה. והמינים והכופרים על פי רוב איבדו גם את הסגולה הפנימית, ומידה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבא-דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תיקוני זוהר "טוב מלגאו וביש מלבר"

[נראה ששנינו מסכימים שרבין, למשל, לא פעל מתוך מטרה להזיק לעם ישראל, ולכל היותר העדיף אינטרסים אחרים על טובת עם ישראל.].

3. אני חושב שצריך לחזור להיגיון של מאמר הדור - "שהדור שהוא מוצא את כל מה שהוא שומע ורואה מהורים ומורים קטן מערכו, אז מוסרם אינו לוקח את לבבו ואינו משביר את צמאונו."

"הסבה הפנימית שמסבבת כל אלה היא התנועה המחשבית הכוללת, שמצאה מקום במוחם של הכחות הפועלים, ע"י מה שבאה לבקש חשבון על כל האוצר של הרגש שהיה להם מאז בלבבם, ע"י ההרגל, החינוך והמורשה ברב או במעט, ולא מצאה ידם להעמידו על ברורו מכל צדדיו. הם דומים שמצאו רק צדדים כהים, של רגש בלא דעת, של פחדנות ומורך בלא אומץ לב וגבורת החיים, ויחם לבבם בקרבם. ומתוך שלא מצאו דרך סלולה איך להאיר באור הדעת על הרגש המשומר מימים היותר עתיקים, וגם היותר טובים לאומתנו, לרומם את כל נקודותיו הפרטיות עד נקודת הגובה של השכל המתנשא, החופש וחוקר נתיבות עולם, החפץ לסול לו את ארחו במדע החיים העומדת למעלה אפילו מן הרוממות המטפיסית, על-כן פנה לו אל הזלזול והשלילה, "

אז -

א - הזלזול והשלילה מופיעים בפירוש במאמר הדור.

ב. הנקודה העיקרית, היא לבחון לפי הסיבה ולא לפי התוצאות. ברגע שהדור לא מצא בתורה את הדברים הגדולים שהוא חיפש [שכמובן, נמצאים בעומק התורה, אבל לא לימדו אותו אותם], הוא פנה אליה הדרך האחרת.

ולכן, ההתמודדות היא ע"י טיפול בסיבה היסודית.

סוגיית הערב רב

אם תרצה, אשלח לך באימייל.

כמה כיוונים שיש להעיר מהם על מה שכתבת ומה שכתוב בחוברת-

1. ההנחה שלערב רב אין בכלל סגולה, והם נידונים רק ע"פ מעשיהם - די מפורש באגרת תקנ"ה לא כך, וממילא כל הנושא דורש בירור מחודש. [זה גם מסביר את ההבדל בין ההגדרה המצומצמת מאוד שמופיעה באגרת תקנ"ה, לגבי החשכת אור הסגולה, לבין הדברים שמופיעים ביחס לערב רב, שבאופן יחסי מרחיבים יותר].

2. כדאי לבחון את יחסו של הרב קוק לאותם שנמשכו לא אחרי הלאומיות אלא אחר האוניברסליות וכדו', זה מאוד רלוונטי להסקת מסקנות ביחס לדורנו.

(מקור אחד בעניין, אורות התחיה יח, שלושה כוחות מתאבקים במחננו).

3. אם המדד שלך ביחס לדור הוא התרסה ושנאת הדת, אני לא חושב שהיסטורית אתה צודק שהם בדורנו יותר מאשר באותו דור, וכפי שכתבתי..

וראה גם אורות התחייה כ -"אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה"

4. כדאי לבחון את מאמר הדור ביחס למה שכתוב בו עצמו, הטיעונים המרכזיים במאמר הדור לא דורשים שימוש במושגים קבליים.

אבל אצרף קובץ נוסף, מאת הרב משה צוריאל שליט"א, שעוסק כולו בעניין הערב רב במשנת הרב קוק.

20151216204738.doc

בעיקר לנקודה הראשונה.

לפום ריהטא, אין בדבריו תשובה לזה, ואדרבה, כמדומני שהוא לוקח את המושג איבוד הסגולה, אבל לא לוקח את ההגדרה שנאמרה באותו הקשר, אלא מרחיב אותו הרבה מעבר, על סמך מקורות אחרים שאינם עוסקים במי שאיבד את הסגולה לגמרי.

[אני לא מפרט יותר, כי אני מבין שבלאו הכי אין לך כח להכנס לסוגיה].

ואני בטוח שכותב הקובץ, שמונח היטב שכל העניין, יוכל להשיב לקושיותיך. אם אתה בעניין, יש את הספר "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" שנכנס לעומק העניין.

מבלי להכריע האם מאמר הדור נכון לגבי דורנו, אני רוצה קודם להסביר מה המשמעות שלו לגבי דורנו, אם נאמר שהוא נכון לגביו.

[בהקשר של כוחו של השמאל הרדיקלי החילוני שהוזכר במאמר שבקובץ, ולכן גם התגובה שלי משורשרת כאן].

לפי זה, דורנו הוא דור גדול, ולכן רעיונות מחשבתיים פועלים עליו. כוחו של השמאל, הוא בטענות הערכיות שלו, כגון זכויות אדם ושיוויון, [גם אם בשורה התחתונה הוא טועה לגמרי], והחילוניות היא כתוצאה שהיהדות השטחית שהדור מכיר, היא מתחת לערכו. 

ולכן, ההתמודדות היא בהעמקה בעומק הערכי והמוסרי שבתורה, והבאתו לדור.

או שהרב עובדיה לא מספיק לכבודו?

ולא טוב לעם ישראל?

אם הוא חשב באמת שהסכם אוסלו יהיה טוב למדינה, אז הוא חשב שהסכם אוסלו יגרום באמת לאש"ף לעזוב את דרך הטרור, ואפילו להאבק בחמאס, ושהמצב הבטחוני והכלכלי של המדינה ישתפר.

כלומר, הוא חשב שבגלל ההסכם פחות יהודים ירצחו, ויהודים יחיו בארץ יותר ברווחה.

אם הוא חשב שההסכם יוביל לרציחת יהודים, [ובכל זאת מאיזה שהיא סיבה עשה אותו], אז הוא חשב שההסכם יפגע במצב הבטחוני במדינה, ולא יעשה טוב למדינה אלא להפך.

כל השאר זה עניינים משניים.

בכל מקרה, ברור שיש הבדל בין המדינה, ש20% מאזרחיה הם גויים, לבין העם היהודי.

רבין שנא מתנחלים, בז למתנגדיו וטען שהוא לא ראש ממשלה של כולם. זה כמובן גם מצטרף לפיקודו על הרצח באלטלנה, ל"קורבנות השלום" ולעניינים נוספים.

אחר כל זאת, כוונות טובות זה ממש לא חזות הכל. אפשר לעבור על כל רשימת ההגדרות ההלכתיות של מינים ואפיקורסים, שמוגדרים בהלכה באויבי העם היהודי, ובאופן עקרוני מצווה להרוג אותם - ולמצוא להם כוונות טובות. יש גבול עד כמה הגדרת ה"טוב" יכולה להיות מעוותת, וזה עדיין בסדר.

כשידוע שמי שיחליף את רבין יהיה שמעון פרס.

באתי לטעון שאני לא רואה איך אפשר להבדיל, בהקשר הספציפי הזה (ובהקשרים דומים), בין טובת המדינה לטובת העם.

העובדה ש20% אחוז מאזרחי המדינה הם גויים לא משנה כ"כ בהקשר הזה.

ברור שהסכם שלום שרע לעם ישראל, יחשב כהסכם שלום רע למדינה, גם אם יש קבוצת מיעוט במדינה שתרוויח ממנו משהו. [מה גם, שאיני רואה מה בדיוק העניק הסכם אוסלו לערבים אזרחי ישראל, ובוודאי לא לגויים אחרים אזרחי ישראל].

על פי רוב טובת אזרחי המדינה=טובת העם היהודי. אבל, א- כאמור זה לא מספיק. ב-לפעמים מדובר על טובת מערכות המדינה, ולא האזרחים.

 אמיל גרינצוויג.

http://www.hakolhayehudi.co.il/blogs/%D7%A0%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A--%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%9D-260

במיוחד בשביל אנשים כמוך

אבל לעינויים? אדם שמקווה את זה ליהודי אחר הוא רשע!

ואם אתה כל כך בטוח שעכשיו זה "אתחלתא דגאולה", זה לא אומר שזה האידיאל. אדם שמנסה לגלף פיסת עץ בצורה מסויימת, ומגיע לשלב הביניים שיש לו צורה כללית, אבל הכל גס ומכוער, הוא לא יכול להפסיק פה ולומר - "זה התחלה!", והוא לא יכול לגנות כל מי שאומר לו שזה מכוער, כי מה לעשות - זה באמת לא מה שהוא התכוון להכין. "נערי הגבעות" בלשונכם משתדלים לקרב את ה"אתחלתא דגאולה" לגאולה שלמה, ואל תגיד שמדינה חילונית שמבזה את הדת ובעד הפקרת שטחים עצומים מארץ ישראל השלמה תובב"א זה הגאולה שלך. אם לא תיאבק בזה, אז תחזור למצב שהיית בו - מדינה פצפונת עם מליון שונאים צמאי דם שאורבים בכל פינה. ומה תגיד - "הרבנים אמרו שזה היה אתחלתא דגאולה"? 

לא כל "נוער הגבעות" אותו דבר, יש כאלה ויש כאלה, הרבה אחרי כמה שנים בסוף מתגייסים

הרוב לא מתגייסים.

ולא מבין את ה"טעות",

מי שמבין את ה"טעות", אבל בכל זאת לא מתגייס,

כי הוא עדיין מתנגד להם, פשוט הוא נגד בלאגן.

או כי הוא חטף מהצבא מספיק מכות כדי שבחיים הוא לא יהיה שם.

או אלף סיבות אחרות.

אני מצרף לך את עיקרי סיכום טענותינו נגד יום העצמאות, המדינה והגיוס לצבא. אנא עבור על הדברים בעיון, ואם ישארו לך קושיות על גביהם לאחר מכן, אתה מוזמן לפתוח דיונים על כך.

עולים על דרך המלך

היחס ליום העצמאות

היחס לצבא בימינו

בהצלחה!

ולכן מצאתי לנכון לכתוב כך.

אני בעד צה"ל אבל חושבת שהיו לו הרבה טעויות.

אני נגד מי שקשור בחקירות שב"כ.

אני חושבת שכהנא צדק בעליל.

אני נגד פינוי יישובים.

ואני חושבת שיש גם דברים טובים שהשב"כ, והמדינה בכלל עושים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...