כל אחד צריך ללכת לפי התכונות הטובות שבו ולפתח אותם וככה בעצם להיתקרב.. דוגמא?? נגיד שאת שרה יפה... את תפתחי את זה ונגיד את יכולה מזה לגרום לחברות(חשוב מאוד הפרט הזה)להתרגש ולשמח אותם...אם את רוצה אפשר לדבר על זה יותר בפרטי...

עד שמוצאים אותה ומאמינים בה. כמובן שאני יכול להפנות אותך לספרים אבל אני לא יודע אם זה מה שנכון לעשות.

אף פעם אי אפשר לדעת בוודעות מה המטרה...צריך לחפש המון זמן עד שמוצאים וזה שאלה שמלווה אותנו כול החיים...

בס"ד

"

עבדי המלך

לפני שנדבר על תפקידו המיוחד והאישי של כל אדם - חשוב לציין שיש לנו בהחלט תפקיד משותף כיהודים והוא קיום מצוות הבורא כמפורש בתורתו. כל יהודי מצווה להאמין בבורא, לשמור שבת, לפרוש ממאכלות אסורות וכו´, בלי שום יוצא מן הכלל.
מלבד התפקיד הכללי יש לכל אחד מאתנו גם תפקיד פרטי, וכבר בתורה אנו מוצאים עקרון זה בחלוקת עמנו למעמדות של כהנים, לויים וישראלים.
יש תחומים שבהם נדרש מכל אחד מהם משהו אחר, ובודאי גם חלוקה זו נקבעת בהשגחה פרטית. ויש סיבה מדויקת, מדוע דוקא פלוני יהיה כהן ויצטרך במשך חייו להיזהר שלא להיטמא למת, לברך את עם ישראל מעל לדוכן, ועוד אורחות חיים המיוחדות לכהנים בלבד.
גם מעבר לחלוקה בסיסית זו של שלושת המעמדות בעם ישראל, מתחלק יעוד לכל פרט ופרט, ונביא כמה מובאות מדברי גדולי ישראל בענין זה.
כותב הרמח"ל ב"דרך השם" (חלק ב´ פרק ג´ סעיף א´): "ואמנם חילקה החכמה העליונה (כלומר חכמת הבורא) את עניני הנסיון האלה (מה שאדם צריך להתנסות בו בעולם הזה) בין אישי המין האנושי, כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראוי ונאות. ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בנסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו (מה שמופקד עליו) ומשאו (ועבודתו) בעולם הזה.
הווה אומר - בממלכת הבורא "חיילים" רבים, ולא מצפים מכל אחד למלא את כל התפקידים בממלכה.
דרך משל - אחד משרת בצבא המלך, אחד שחונן בכשרון אמנותי מייפה את ארמונו, והאחר אחראי על גביית המסים או על רווחת התושבים. באותו אופן, מבאר הרמח"ל, חילק הקב"ה לכל אחד מאתנו תפקיד מסוים בממלכתו, ודווקא תפקיד זה מוטל עליו למלא.

אין פרצופיהן דומין

משום סיבה זו, דהיינו מריבוי הגוונים שיש בצבאו של השם, בבני ישראל בניו, מורה ההלכה: "הרואה שישים ריבוא מישראל יחד אומר: ברוך אתה ה´, אלוקינו מלך העולם, חכם הרזים" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ"ד). ומבאר הירושלמי (מובא במשנה ברורה) טעם ברכה זו (ברכות ס"ג): "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה". כל יהודי הוא אחד יחיד ומיוחד בצבא השם, וכשם שהוא שונה מחברו בחיצוניותו (אין פרצופיהן דומין זה לזה) כך הוא שונה מחברו בפנימיותו (אין דעתן דומה זה לזה). השוני החיצוני והפנימי מלמד על יחודו ועל תפקידו האישי של כל יהודי בעולמו של הבורא.
וכן ביאר בעל התניא בענין ברכה זו (תניא חלק א´ בהקדמה) "ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חברו" - שמאחר שכל אחד בנוי אחרת ותופש אחרת את המציאות, ממילא מתגלה הדבר בדברים השונים מהם הוא מתפעל ובדברים השונים אליהם הוא נמשך.
ביאור ברכת "חכם הרזים" היא - מה רבה גדולת השם שמולך על כל ריבוי הפרטים השונים והמשונים הללו "ויודע מה שבלב כל אלו" כלשון רש"י בגמרא. וכל השינויים הללו שבין אדם לחברו משרתים את אותו אדון. אומר על כך ה"אוהב ישראל" מאפטא (פרשת פנחס): "היינו הגם שכל אחד ואחד מישראל יש לו שכל מיוחד ועובד את השם יתברך בבחינה אחרת מחברו - מכל מקום הכל הולך אל מקור אחד ובא ממקור אחד".
ועוד כתב בענין זה ה"שפת אמת" (פנחס תרכ"ז): "ברוך חכם הרזים - פירוש שאלוקותו יתברך חל על כל בריה באופן אחר, כמו שכתוב: "אני א-ל ש-די" שיש די באלוקותו לכל בריה, פירוש: "במידה מיוחדת ומצומצמת כפי כח הכנת כלי המקבל".

"ממה שחננך"

וכאן אנו מגיעים בעצם לשאלה החשובה ביותר. מאחר שלכל אדם תפקיד מיוחד, כיצד ידע מהו תפקידו?
ראשית, בודאי שומה עלינו להאמין שאם ה´ יצר את כל אחד מאתנו לתפקיד מיוחד, בודאי הוא גם נתן לכל אחד את הכלים לממש תפקיד זה ואת הדעת לגלותו. וה"תמרורים" המורים לנו את דרכנו המיוחדת מתבארים אף הם בדברי חז"ל.
כותב המדרש (ילקוט שמעוני מלכים א´ כ"א רמז רכ"א): כתיב "כבד את ה´ מהונך" - עליך לעבוד ולכבד את השם ממה שחננך. (ולדוגמא מביא המדרש אחד מכשרונות בני אנוש) שאם היה קולך נאה עבור לפני התיבה (התפלל כשליח ציבור) חייא בן אחותו של רבי אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו (רבי אלעזר הקפר): חייא בני, עמוד וכבד את ה´ ממה שחננך".
הרי לנו תמרור אחד: כל אדם צריך לחקור ולגלות את כשרונותיו המיוחדים ובאמצעותם, לעבוד את ה´ ולכבדו.

חסד, גבורה, תפארת

נתבונן בדברי חז"ל במסכת אבות: "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". מבחינה הלכתית בוודאי כל יהודי מצווה לעסוק בשלשת עמודי עולם אלו, וכבר קבעה ההלכה גדרים לחובתו הבסיסית של כל יהודי בלימוד תורה, בתפילה, במתן צדקה ובעשיית חסד. אבל מעבר לזה הלא כמעט בלתי אפשרי שאדם ישתלם ויקנה שלמות במידה שווה בכל אחד משלושת התחומים הללו. ואשר על כן, לאחר שקיים את חובתו הבסיסית וההלכתית לכל אחד מהם, בודאי ימצא שלבו נוטה יותר לאחד מהם דווקא.
ללמוד תורה, כל יהודי צריך, אבל לא כל אחד יכול להיות גדול הדור. אולי יעודו המיוחד לו - להתמסר בכל כוחו דווקא לעניין מעניני גמילות חסדים (לא במקום לימוד כאמור, אלא כדבר שאליו הוא מקדיש יותר זמן מן האחרים).
ואחר, להיפך, עניינו ומהותו - רק תורה, וכל רגע שיפרוש ממנה הפסד לו והפסד לעולם. בודאי גם הוא צריך לגמול חסד אך ספק אם יעמוד לו כוחו להתמסר כל כולו לתורה וגם להקים אימפריות של עזרה לזולת.
גם אבות האומה, אף שבודאי כל אחד מהם היה שלם בכל מיני שלמות ואין ערוך לקדושתם ומעלתם, נקראו כל אחד מהם על שם מידה מסוימת. אברהם איש החסד, יצחק איש הגבורה ויעקב איש התפארת. וכי אברהם לא ניחן בגבורה או יצחק לא עשה חסד? חלילה, כל אחד מהם בוודאי עבד את ה´ בכל כוחו ובכל התחומים, אבל למרות זאת התייחד שמו דווקא על מידה מסוימת, שעליה עבד יותר מכל ובה השתלם במיוחד.
ועל דרך זו אף אנו מצווים לחפש בתוך קדושת ישראל, בתוך התורה ומצוות, "עשה טוב" מיוחד שנוגע ללבנו ומתאים לכשרונותינו ולנטיות ליבנו. בו להשתלם ובו לשרת את מלכו של עולם, ולקיים ´כבד את ה´ ממה שחננך´.
עקרון זה מצינו בדברי חז"ל (מסכת שבת קי"ח) ששאל רב יוסף את רב יוסף בנו של רבה: "אביך במאי הוי זהיר טפי?" ("אביך במה היה זהיר ביותר?")
שאלה זו מובאת לאחר דבריהם של כמה תנאים שכל אחד מציין מצווה אחת שהיתה חביבה עליו במיוחד והיה מקיימה במסירות, בדקדוק ובאהבה וכבר כתב בענין זה ספר חרדים (פ"ח, ס"א) "ואף על פי שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, מכל מקום יש לו להחזיק באחת מכל המצוות בכח גדול". וכן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק מ"ט): "כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט" ועוד רבים על זה הדרך.

"במה שיצרו תוקפו"

כשם שכל אחד יש לו מצוות עשה הנוגעות לו במיוחד ונטיית לבו תורה לו את הדרך אליהן, כך יש לכל אחד "סור מרע" מיוחד, דהיינו תחום שקשה לו במיוחד (וכל אחד יודע היטב היכן קשה לו) ובתחום זה דווקא עליו לעבוד ולשפר את מידותיו, דווקא היכן שקשה לו, וגם זה בכלל "כבד את ה´ ממה שחננך" שמתמודד לכבוד בוראו עם הקושי והיצר הרע המיוחד לו וכן כתב בענין זה רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק שם): "כל אחד יודע שבמה שיצרו תוקפו ביותר - הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו ובדברים שהרבה לפשוע בהם, ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו הדבר נקי ובר לבב. ועל כזה אמרו (גיטין מ"ג) "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר - לתקן אותו דבר"!

נאמנות לשמיים

בכלליות ניתן לומר שאף אם אדם אינו יודע בבירור ענינו המיוחד ב"סור מרע" ו"עשה טוב" (אף שיש לו תמרורים) דבר אחד ברור מעל לכל ספק: על האדם להתמסר בנאמנות לרצון ה´ וקיום מצוותיו וחזקה עליו שמן השמיים יובילו אותו לאותם נסיונות ולאותם מאורעות שיגלו את הטוב המיוחד שבו ויעמתו אותו עם הרע המיוחד שבו שעליו מוטל עליו לגבור.
אם יתחזק באמונתו ובכל מצב יחפש ויחקור כיצד יוכל לשרת את בוראו מיטיבו - בודאי יגיע בסופו של דבר אל יעודו וימלא את תכליתו.

"

בשמחה, ביראה ובאהבה.

איך?

שאלה טובה.

אני מאמין שמי שכל רצונו ושאיפתו זה לעשות את רצון ה' יתברך,

ה' יראה לו את הדרך.

מה בטוח שאסור שהדרך תזיז את האדם מדרך התורה והמצוות.

כי התורה והמצוות זה הדבר היחידי שאפשר לדעת בוודאות שה' רוצה אותו...

זה בסימנים ש- הקב"ה שולח לנו ביומיום אם את טובה במשהו תתחילי לפתח אותו יכול להיות שזה המטרה שלך בחיים.. הקב"ה נותן לנו באישיות ובמראה את כל הכישורים והדברים שאנחנו צריכים כדי להצליח לבצע את המשימה שלנו בחיים ולמצוא ולשהיג לנו את המטרה.. אז לכי לפי האופי שלך ולפי מה שאת אוהבת

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.