הממ...

את החנוכייה עם נרות השמן של אבא שלי, שעומדת בכניסה לחצר. אני מתרגשת ממנה בכל פעם שאני עוברת לידה.

וגם מהתיקייה עם השעשועונים לחנוכה, וכל התפזורות... כל שנה מוציאים אותה מחדש וזה פשוט נוסטלגי בטירוף השנה אין אנשים גדולים בבית זוכרים אותה, אז אף אחד לא טרח להוציא. או שהיא כבר לא קיימת. הבית הזה מאבד נוסטלגיות עם השנים

וגם את העמדה של הנרות, ליד החלון במטבח. זה בעצם סוג של עמדת הפעלה וריפוי באש להדביק נרות קצרים אחד לשני וליצור נר ארוך, להמיס שעווה בתוך מתקן כסף וליצור נר חדש וצבעוני, להדליק ולכבות נרות רק בשביל הכיף, לצלם אותם מקרוב קרוב... אחח.

וגם את השטיחים שמוציאים כל שנה לקראת החורף. זה פשוט חמים וכיפי. אבל גם את זה השנה עוד לא זכיתי לראות, כי ה-שטיח הוחלף בשטיח תמידי ולא מיוחד לשום עונה.

וגם התנור - התנור ארובה שלנו! הוא מתחיל להתעורר בחנוכה, וזה גם נוסטלגי וגם משרה אווירה ביתית וחמימה וגם מחמם. אין כמו לשבת לידו, לחמם את הרגליים אחרי מקלחת, ולהגן על הפרצוף כי הוא לוהט.

ובכללי - |מאוהב באש|

(אבל רק להסתכל, כי אני פחדנית מדי)

קטע - מחול הצדיקים - פרוזה וכתיבה חופשית

מקווה שזה עונה על ציפיותייך

הבוקר נסעתי מהאולפנא לאבני חפץ תובב"א, ובכשרוני הרב ירדתי מההסעה בלי הפלאפון. הוא נשאר שם, גלמוד.

כשהגעתי הביתה גיליתי את זה.

ואז גיס שלי מתקשר, הוא אומר שמישהי התקשרה אלי ונהג אוטובוס ערבי ענה לה, אז היא לקחה ממנו את הפרטים שלו ומסרה אותם לגיס שלי, כי היא מכירה אותו, והוא מסר לי.

אז מסתבר שהפלאפון שלי בקלנסוואה

ומחר אחותי כנראה תעבור לקחת אותו, או מישהו אחר.

גאון שכמותי.

"הכל סובב את האשכנזים". 

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.