תפילה אני אוהבת.
ופתאום לפני 18, במילים "אמת אשרי איש.. ותורתך ודברך ישים על ליבו"
חשבתי על זה.
ישים על ליבו.
מעל התאוות והרצונות הגשמיים שלנו - מעל חשק הלב -
שם, בדיוק,
מתבטאת באמת נקודת קיום המצוות.
לא חכמה לקיים כי ככה זה נוח לי וכיף לי, כי זה מה שאני אוהבת לעשות.
דווקא איפה שקשה,
בלב -
את 'תורתך ודברך' לשים, מעל.
~סוף חרטטת~
דברי אלוקים חיים..
יפה שבקטע הזה את מצליחה להתבונן,
אצלי זה מן קטע תקוע כזה בין קרי"ש לשמו"ע,
שכבר מתחילים לקום וזה,
אז כמעט אף פעם אני לא מצליח לכוון שם..
חבל
פחד אלוהים להעיר לבני נוער.
שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.
מה עושים עם כל הבוטים הללו?
דווקא אני רוצה ללמוד מהתגובות של אנשים ברשת.
צריך עצבים של ברזל
🥺
אין ישר מסולם עקום 🪜
(רבו מנחם מנדל מקוצק)
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר