-הגעתי היום לאיזהו מסקנה די עגומה. אויש מויש
-אני צריכה להיות אדם יותר חושב ויותר מרגיש
-אני אוהבת אנשים טובים
-אם כבר אז נתפוס טרמפ על המסקנה הקודמת.. @שורדתתת @~תות~ אתן נכנסות בהגדרה הזאת, ואני צריכה לפגוש אתכן.
-אני רוצה להצליח להכין לעצמי תכנית מגירה לרגעים מייאשים שלא בא לזוז בהם. שכל מה שאני אצטרך זה סה"כ לפעול לפי ההוראות בלי לחשוב יותר מידי
-אני ממש רוצה ללמוד כללי הגהה ולהבין אחת ולתמיד את הקטע עם הכפלת/השמטת אותיות אהו"י
-מבולבל.
-לילה מצוין.
לבננית יש טעם טוב, תות. לא לזלזל
שורדתתתבננית
תות(ית)
אני אוהבת את אלו!
(עם השוקולד מבחוץ
)
אבלאבל אני אוהבת את המרגרינת זפת הזאת
על זה אמר רבי נחמן, "מי שטעם יין הונגרי" וכו כידוע.
אני מזמינה אותך לסיור במטבח שלי.
אחרי זה לא תעזי לגעת בזבל הזה.
כמו גם שאני לא מכירה את הכידוע
אוו זה יכול להיות מעניין |נרגש מההזמנה|
אכן זבל, עם זה אני מסכימה
כלומר, טעם אנין יכול להתפתח רק אחרי שטועמים דברים משובחים באמת.
(זה נכון בכל תחום, אגב)
בקיצור, בואי.
בגלל זה אני חייבת ספרים יפים דחוף
כי בנתיים הדברים היחידים שאני קוראת זה אלו שלי
וממש מתחשק לי טעם אנין
אופ
יש כאן מבינה גדולה במזון
תות באמת אדם מקסים
שווה להכיר אותה |מזכיר לעצמו לעשות זאת בהקדם|
הממ
זהו
(איך טועים בי בקלות כזאת|מבולבל|)
)(חוץ ממתי שלא. אבל הפעם דווקא אני בטוחה למדי)
(החלטתי שאני מרשה לאנשים לחשוב עליי מה שהם רוצים.
רק קחי בערבון מוגבל
אני הזהרתי, בכל מקרה)
ואז להיות עורכת לשון
ישלך פוטנציאל ליותר מזה|מצקצק בלשונו|
זה אחד ה-מעניינים!
לתקן שגיאות כתיב של יצירות של אנשים אחרים?
לפסק?
לשים רווח בין שורה לשורה?
נו ב'מת.
את סתם משוחדת
לתקן שגיאות כתיב זה אחד הכיפים
ובכלל לשים לב לפרטים הקטנים זה אחד הדברים המיוחדים והחשובים.
אז לדעתי זו אחלה דרך להתאמן על זה.
ולנקד? זה כמו לקשט מילים! זה אדיר, זה כביר! ()
ואנ'לא משוחדת
טובנו
אני כן 
אני אנסה לשים לב לפרטים הקטנים בהכרות עם אנשים,
או כתיבה,
או טיפול
בכל דבר יותר מעניין מזה בקיצור
ו
אני לא משוחדת
(הא ו.
בכלל,
בלשים שמים לב לפרטים הכי קטנים
זה המומחיות שלהם להזכירך)
אני איתך.
אם תלכי ללמוד את זה יומאחד, תקראי לי
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
