אבל אני רוצה לספר לכם שהורשמתי כבדות.

משהו טלטל אותי היום וזה מדהים אותי.

אני עוד לא יודעת אם אצליח או איך אצליח לעשות עם זה משהו, להפוך את היום הזה לתפנית שאוכל להסתכל ולזהות, אבל אני חושבת על זה.

אני לא רוצה לתת לזיכרון היום לחמוק מהר לאחסון הזיכרונות הנחמדים. אני רוצה ליצור משהו. אני רוצה למצוא את הנקודה הזאת שבי שנעלמת יותר מידי פעמים.

אתם חבורה נעימה מאוד.

הרבה כבוד. כבוד, כבוד, כבוד. זה מדהים.

אחד כלפי השני. כלפני המחשבות. ההתבטאויות. ההקשבה המטורפת הזאת. מדהים.

בלי בלי בלי סיכומפגש!

(זה נחשב חרוז, כי זה הלחם אז זאת מילה חדשה)

אז אחרי מלאנתלפים ארגונים לפחות, עיצוב של חצי כדור הארץ וטרטור של כמה יצורות חביבות במיוחד (כגון@פיתה פיתה ו@אנחנו יחד נבנה) הגיע הבוקר, וכמובן קמתי מאוחר

אני מתארגן לי לאיטי, ופתאום מקבל הודעה שאנחנו וגו' לא מגיעה, מה שהותיר אותי בהלם מוחלט, כי בניתי עליה לכמה דברים. התחלתי לרוץ סביב עצמי בלחץ, כשלפתע התברר שחבר שלי נוסע *עכשיו* לירושים, מה שאפשר לי לנסוע אית.

הגעית למרכזית והתחלתי לסדר כל מיני דברים. בדרך לאייס קפה בקופיקס, עברתי ליד צומת ספרים והייתי די בטוח שהחבורה האבודה בככניסה היא @מגדלור באפלה=), אבל כשההתלבטות נעה בינה לבין אייס קפה בקופיקס... בואו נגיד שהיא לא ידעה שזה אני

 יתתנו הגיעה, והצטרפנו אל המגדלור בכניסה לצמות. אט אט נוספו עוד ועוד... בנות @הנסיך הקטן. , @נפש הומיה , @פינג. וטיל בליסטי שהתגלה לאחר שנבלם בתחיה כ@בת של הקב"ה. מישהו שם לב ליחס הבנים-בנות בסיפור הזה?

אז הוא לא השתנה יותר מדי במהלך היום. מזל שהיינו שוביניסטיים ודאגנו לזה שכל הנואמים יהיו בנים

תחיה הובילה אותנו ברוב חן והדר לכיוון מקום המפגש שלנו, כשבדרך מגדלור צוותה עלינו לחפש אחר בחור דוס שהתגלה כ@בקצרה. הוא לא היה בדרך, אבל מצאנו אותו מאוחר יותר, כבר במקום המפגש.

המפגש התחיל בסדנא נפלאה ביותר ובהשקת כוסית וירטואלית.

מי רוצה להמשיך אותי מפה? פשוט אני צריך להתארגן לשבת

את הדברים שכתבתי אקליד בעז"ה במוצ"ש.

בס"ד

אז בניגוד לסטלנים שפה יש כאלו שעשו עוד מלאן דברים חשובים לפני המפגש
הבוקר התחיל בהתרוצצות סביב הזנב הלא קיים של עצמי למען סגירת קצוות לסדנה מושלמת

המשכתי לרמת השרון ומשם לבני ברק וירושלים עיר הקודש

בצורה מופלאה במיוחד לא איחרתי בהמון

ירדתי לקומת קרקע וראיתי חבורת בנות מצחקקות ואיש נבוך

כשהתקרבתי הבחנתי בנפשות הפועלות

והתחלתי לרוץ לעבר @פיתה פיתה מתוך מחשבה שהיא הבחינה בי

היא לא

והיא וכל הסובבים אותה היו בשוק לזמן מה

אבל לי לא היה אכפת

קיבלתי חיבוק חזק במיוחד מה שעשה אותי מרוצה לזמן שיא של 40 שניות

לאחר מכן תפסה את זווית עיני בחורה חביבה שהתגלתה כ@נפש הומיה 
שמחתי במיוחד לפגוש אותה ולגלות שלא מסרתי לשווא את מספרי לטרול

עמדנו ועשינו כלום וחצי תוך בהייה במיליוני הדוסים שבתחנה

עד ש@פינג. הגיעה ואחרי שהדגמתי עליה את כישורי ההתנפלות ממרחק קצר שלי

יצאנו לדרך

עלינו על האוטובוס קצרי רוח לקראת המפגש הממשמש ובא

וירדנו כשליבנו מלא שמחה ורון לאחר שפינג הדגימה לנו גלגול ספורטיבי במיוחד לאורכו ורוחבו של האוטובוס

היוצרים המוכשרים ואנוכי הענקנו לה 10 נקודות על התמרון המורכב והיא צחקקה בתודה

כמה דקות לאחר מכן היינו בבית אמונה שמחים לגלות ש@בקצרה הוא לא אחד מהדוסים המעוררי אימה שפגשנו בדרך

לאחר צפייה דרוכה לצור @L ענק היינו מוכנים ומזומנים להתחיל סוף סוף במפגש

ישובים ומחויכים קיבלנו את @נפתלי הדג שערך ביננו הכירות משמעותית במיוחד

הוא פרס בפנינו שלל שירים
וכל אחד מאיתנו היה צריך לבחור שיר אליו הוא מתחבר, להקריא אותו לקבוצה ולהסביר מדוע בחר בו.

בשלב מרונן זה הופיע לשמחתינו @אלעזר300 ותוך שסיימנו להקריא הוא בחר בשיר
בשלב זה מנחנו הקדוש המכונה משה ביקש מאיתנו להקדיש את השיר לאדם החשוב לנו
(שהתגלה אצל רוב היוצרים כאחיהם הקטן הנפלא
ובמקרה של בקצרה גם הפנוי [לפרטים צלצלו ל414155])
המשכנו וכתבו שיר או קטע תגובה לשיר שבחרנו והסדנה הראשונה תמה 

בלב רועד ונרגש התחלנו בסדנתו המעשירה של בקצרה

דיברנו על טריגרים על פודלים צרפתיים
ובעיקר על איך לגרום לכל אחד מכם להתחיל לקרוא את הסיפורים שלנו ולהמשיך ממש עד הסוף

אחד מהקטעים השווים במיותר בסדנה הייתה גילוי הסוד של בקצרה לסיפור מוצלח

הייתי כותבת מה הוא אבל בשביל זה אצטרך להרוג אותכם

ואין לי חשק לצאת מהבית החמים לרחוב הקר רק בשביל זה

הפסקת נשימה יעילה

והמשכנו למעמד המרומם טקס הכרזת הזוכים
בה כולנו התפלאנו לראות את הכישרון הנשקף מהשירים הזוכים התמונות הזוכות (אותן הציגה @דוסית גאה!)
וכמובן העיצובים הסוחפים של הדג 

לאחר שקריאות ההתפעלות תמו התפצלנו ל2 קבוצות

קבוצת כתיבה עם בקצרה וקבוצה עם אלעזר

אני הלכתי עם בקצרה וכך גם @מגדלור באפלה=)  @נדנדה כתומה @מישי' מאפושו' @הנסיך הקטן. ובקיצור כל הבנות שאינן תחיה שהעדיפה להצטרף לבנים אצל אלעזר

למדנו על גלגולו של הגיבור בסיפור

וערכנו השוואות מרתקות בין המודל להארי פוטר

לקראת הסוף בקצרה נעלם לנו יחד עם שאר הבנים לתפילה

אז הגיע המאורע הגדול באמת של הערב 

כנראה זה בגלל ש### הוא ####

@*בננית* הגיעה וניגשנו לסדנת מנדלות

בה למדנו איך להגות את המילה ודנו בשלל נושאים חשובים

הסדנה הייתה פסדר ולאחריה נפרדנו איש איש לעיסוקיו לקול ניגנתו המרעישה של נפתול

רואים שלמדת

(חוץ מהשורה הראשונה, שממש לא דוחפת לקריאה, שזה בעצם כה שדיברנו עליו. אבל בסדר )

בס"ד

יש נושא חשוב שלא נגעת בו

הכותב

לפעמים כשזה מישהו שמוכר לך כאחד ששוה לקרוא נותנים הזדמנות מעבר לשורה ראשונה

יש הרבה דברים שלא נגעתי בהם.

תאלצו לחכות למפגש השלמה

"הכל סובב את האשכנזים". 

אח, הביאוסים...

טוב לדעת (?) שמישהו הקשיב.

אבל אם תהיי קפיצית ולא שתקנית זה יוציא את כל ההיגיון מהשיר שלנו!

בטרם

כך זה נראה

וכך זה עובד

"הכל סובב את האשכנזים". 

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

וזה בסדר גם לצעוק שאת לא יודעת מה להגיד או לא מצליחה להתפלל.

זה חלק מהמשחק.

לוואי ואדעך - לקראת נישואין וזוגיות

ומהיכן הוא יודע זאת בכזאת פסקנות.

אתמהה.

סוקרטס אומר ב'פיידון' של אפלטון שאנחנו למדים כל דבר מההפך שלו.

בגלל שיש עצב יש גם אושר, בלי עצב האושר היה מצב סטטי שלא היה מופרד מהשכבה הבסיסית ביותר של הקיום שלנו. הוא גם לא היה מקבל שם או כינוי.

הוא היה פשוט חלק בלתי נפרד מהטבע.

שאלתי את עצמי, מה עם נצח? הרי הוא ההפך של זמני. אבל אנחנו חיים בעולם שכולו זמני. מתי בכלל זכינו להכיר נצח?

הבנתי שלא חשבתי על זה נכון, כל בן אדם רואה בגבולות הדמיון שלו את גבולות העולם.

הדבר היחיד שנצחי בשבילנו הוא ה'אני', הוא הדבר היחיד שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הוא מעין 'נצח' פרטי שיש לכל אחד מאיתנו.

בשבילי, אני קיים לנצח במובן המסוים הזה. ואתה קיים לנצח במובן דומה, אבל אחר, אחד שאיש מלבדך לא יכיר.

הרי כולנו חיים באותו עולם, אבל כל אחד מקבל חתיכה אחרת ממנו, והיא 'נצחית' בשבילו.

מי שרוצה מוזמן לנסות להרחיב את הרעיונות האלו, השיר פשוט מבטא אותם בתמציתיות.

לגבי החלק הראשון אינני מקבל את הנחת היסוד. ברור אמנם שהעולם כפי שאנינו מכירים אותו בנוי באופן של יחסות אבל לוּ הייתה מציאות של אור, זה לא שלא היה אור. אולי לא היה מושג של בוקר (לבקר ולהפריד) ביחס ללילה.

גם הקיום שלנו, יש מושג ברור של קיום ואי־קיום. ואפשר באופן מוחשי מאוד להרגיש את הקיום שלנו, למרות שאין לנו מושג מהו היעדר תודעה. הניגוד בין ה"אני" לאחר מבליט את הפלא אבל זה הכיוון שאני נוטה לקבל.

נצח הוא מושג מופשט, כמו האינסוף. אולי אין שום נצח כלל והכל יתקפל בעוד מיליארדי שנה. או לא יתקפל. או גם יתקםל וגם לא יתקפל.

למרות האפיל הפילוסופי קשה לי לתפוש את האני כיחידה של נצח.

אבל אני מקבל את מה שאתה אומר, בהחלט עניינה אותי החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו, שבה הדבר היחיד שתמיד קיים הוא האני שלנו.

משהו מעין אני חושב משמע אני קיים - משהו שמעמיד את הקיום על בסיס האני, עוד לפני הפילוסופיה והשירה.