נר שמיני של חנוכה.
כשהייתי קטנה חרדתי מכל נר שמוסיף ונדלק, כי המשמעות של זה הייתה שהחופש מתקצר ביום נוסף - וחוזרים ללמוד.
גם היום אני חוששת מכל נר חדש. אבל לא בגלל אותה סיבה.
הפעם אני פוחדת על עצמי, עלינו. עם ישראל. פוחדת שלא נספיק לנצל את האור הזה שאנחנו זוכים לו בחסד גמור ל8 ימים בלבד. מתנה מה' שמוריד לנו לעולם הזה את האור הגנוז מהעולם הבא. אבל הזמן קצוב. והמלאכה מרובה. וכל יום מקרב אותנו לאור הגדול ביותר. אבל גם כשהחנוכייה כולה דולקת ושמונת נרותיה מאירים- בסוף נגמר חנוכה. והחושך היום יומי שב. ואנחנו לא משכילים לזכור עד כמה האור האלוקי הזה ממלא אותנו. עד כמה הוא חי בתוכנו. וממשיכים בשגרה.. במציאות המטורפת שהפכה לשגרה, במציאות החסרה שהפכה לשגרה, במציאות הכפירה שבשגרה.
ורק אם נזכור. רק אם נדע למשוך את האור הגנוז, האלוקי הזה שבחנוכה לכל חיינו ולכל השנה - נזכה לנס חנוכה חדש, וגאולי. אמיתי ונצחי.
הלוואי שנצליח. הלוואי שנזכה.
בתפילה לגאולה שלמה ולבניין מקדשנו במהרה אמן ואמן.
כשהייתי קטנה חרדתי מכל נר שמוסיף ונדלק, כי המשמעות של זה הייתה שהחופש מתקצר ביום נוסף - וחוזרים ללמוד.
גם היום אני חוששת מכל נר חדש. אבל לא בגלל אותה סיבה.
הפעם אני פוחדת על עצמי, עלינו. עם ישראל. פוחדת שלא נספיק לנצל את האור הזה שאנחנו זוכים לו בחסד גמור ל8 ימים בלבד. מתנה מה' שמוריד לנו לעולם הזה את האור הגנוז מהעולם הבא. אבל הזמן קצוב. והמלאכה מרובה. וכל יום מקרב אותנו לאור הגדול ביותר. אבל גם כשהחנוכייה כולה דולקת ושמונת נרותיה מאירים- בסוף נגמר חנוכה. והחושך היום יומי שב. ואנחנו לא משכילים לזכור עד כמה האור האלוקי הזה ממלא אותנו. עד כמה הוא חי בתוכנו. וממשיכים בשגרה.. במציאות המטורפת שהפכה לשגרה, במציאות החסרה שהפכה לשגרה, במציאות הכפירה שבשגרה.
ורק אם נזכור. רק אם נדע למשוך את האור הגנוז, האלוקי הזה שבחנוכה לכל חיינו ולכל השנה - נזכה לנס חנוכה חדש, וגאולי. אמיתי ונצחי.
הלוואי שנצליח. הלוואי שנזכה.
בתפילה לגאולה שלמה ולבניין מקדשנו במהרה אמן ואמן.
