הייתי בביצפר של א'-ח', אז בכיתה ז' נראלי היו קצת בנות שהבריזו ובח' זה כבר היה מלא בנות.... (בעיקר בסוף המחצית הראשונה ותחילת השניה...)

|עצלנית|

אבל נראה לי אני משתייכת להגדרה הראשונה...

ביסודי במחצית השנייה אף אחד לא נכנס כולם כבר התקבלו לישיבות

ובישיבה זה תלוי בכל ילד

המורות באנגלית ומתמטיקה שזה חומר לשנה הבאה, ובשאר המקצועות עושים רק דברים כיפיים כי סופשנה ומתאמנים להצגה...

אבל באופן גורף באזור אמצע ח..

בערך בה'-ו' מאז שערבבו אותנו....

אבל זה ממש תלוי אצל איזה בנות....

ולא בגלל שאני לא בבית ספר.

אני פשוט לא לוקחת את בית ספר ברצינות יתרה.

ואני חושבת שבית ספר מבזבז לי את החיים.

זה רק כי היינו מופרעוות (בקטע הנוראי.. כולם מתחרטות.. עשינו יום אחד למורה שלי יום ג'ונגל ורדפנו אחרייה עם קולות של חיות כשהיא בהריון.. (אח"כ ערבבו את השכבה פעמיים ככה שאנחנו ממש לא מסתדרות עם הבצפר.. (למרות שאנחנו באחלה קשר עכשיו עם המורה הזאת  ב"ה..))) והכיתה השנייה חננות רצח אז היינו צריכות להראות שאנחנו יותר מהם..

אבל השבוע זה היה פעם ראשונה שהברזתי באמת אחרי איזה פווול זמןן..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....