אולי
אקבץ פוזמקאות שלך, איגוד חוטי צמר
מפורר
מגף אחד כחול, חכה שבורה
אוזניות, משרוקית ושלושה עפרונות
אולי
אחפש תווים שלך, עקומי צורה וקצב,
בין מיתר
בין תיבת תהודה ושריטות ציפורניך
על העץ הגס, הנקוב זכרונות
אקבץ
טלאי ועוד טלאי
ארקום לי
מעשה מאולתר
אגדת היותך.
ואולי
איני יודעת, אולי,
אניח לאצבעות הקפואות,
אנדרטה לוהטת מגעגוע,
להתפזר.
אניח להן להרפות למלאכת השימור המובסת מראש
הנדרסת
בעקב הזמן ומיעוט הראיות.
תכף
כנראה
אפרום לפיתת קיומך מליבי
איני זקוקה למחט נחושה או מלובנת לשם כך.
זה פשוט
עכשיו עכשיו ללחוש;
לצוות;
לך לך, אחי.
שכחתיך.
