לי יש כאלה...

פשוט אין איתם קשר בכלל

ואוכלים תירס משימורים בחד פעמי...

זה מה שאני עושה לפחות (אפשרות גם לטונה)

לפי התאוריה שפתחתי: אנחנו גם ככה חייזרים. לפחות נעוף עם זה..

ודווקא מחזקת את הקשר איתם, כי אולי אני יוכל גם להשפיע.

אז נכון, לא לבוא עם בטן ריקה ולהביא כוסות חד פעמיות.

אבל לאט לאט שאת מראה להם שהקשר איתם חשוב לך הם גם יעשו את הצעד שלהם, למשל כשאני באה אליהם הם תמיד מזמינים אוכל כשר וקונים חד"פ. 

לדעתי, לנתק קשר זה פחות הדרך.

נכון, לשמור על גבולות זה חשוב ואם יש משו שלא נראלך תסרבי.

ותסבירי להם על היהדות והדת, ולמה אתם לא עושים דברים שהם כן עושים, לאט לאט הם יבינו.

אבל בסופו של דבר הם בני אדם ואם אנחנו נתייחס אליהם לא בתור חייזרים אלא בתור משפחה שאהובה וחשובה לנו זה ישפיע.

ובסופו של דבר הבני דודות שלי הן חברות ממש טובות שלי.

בהצלחה, ואני תמיד פה באישי

אצלנו הקשר מנותק בעיקר כי הם גרים בחו"ל

ונראליי שאנחנו לא ממש עוזרים להה.. אנחנו אומרים איך הולך אצלנו וזה ב"ה די אחלה אבל היא תקועה עדיין במצב שלהה...

להגיד את הדברים בצורה נעימה, בלי לנסות לשנות אותם...

חילונים זה לא חייזרים הם בני אדם בדיוק כמוני וכמוך, רק הם מאימינים במשהו אחר.

חס וחלילה לא לנתק את הקשר.

אולי את לא יכולה לאכול אצלהם בבית, אבל את בהחלט יכולה לבקר(בכל עיר היום יש פיצרייה וסופר בשביל חד"פ).

לגבי דברים שלא רצית לדעת... מה הכווונה?

אם זה לשון הרע, אפשר להגיד שלא מכובד לדבר על מישהו מאחורי הגב/ כל תירוץ כזה...

אם זה דברים לא מעניינים כמו כדורגל סלב וכו אין צורך להתעניין.

אם זה קללות אפשר לבקש בעדינות להפסיק עם זה(זה עוזר בד"כ).

אם זה דברים שעושים בעולם החילוני (לדוגמה כל מיני דברים 'בנו לבינה'), אפשר להזדעזע... אבל לא מבין למה לא לשמוע? למה לטמון את הראש בחול?

אם הם מראים אז מסבירים שאת לא מעונייינת לראות את זה וזהו.

הנקודה העיקרית היא שצריך לעשות את זה עם המון רגישות, ענווה, וחכמה...

אם יש שאלות יותר ספציפיות אשמח לענות באישי, אבל זה לעני"ד זה קצת לעשות מזבוב פיל.

בכ"מ בהצלחה...

כעיקרון אין כל כך קשר

בעיקר כי הם גרים רחוק מאוד והם עסוקים מאוד (ב"ה) (שניים עצמאים שעובדים שעות הזויות והשלישי מטפל באישתו שמצבה לא טוב והיא לא סובלת אותנו ככה שלא שיך לבקר)

אבל גם כשהיה יותר קשר זה היה ממקום שהם אומנם התייחסו אלינו כאל 'פגאנים' אבל כאלו אנחנו והם הבינו שאם רוצים משפחה - צריך לכבד את זה כלומר להתנהג יפה. אז נכון שבמפגשים משפחתיים זה היה יותר שאנחנו היינו אחראים על הבישולים והם על השתיה ודברים שהם קנויים (או שעושים על הא ואנחנו מביאים את המנגל), אבל אם אתם כמשפחה עומדים על זה אז זה אפשרי לדעתי

נ.ב. אם ההורים לא מתעקשים אז בעיה יותר קשה. 

נ.ב.2 הנסיון שלי הוא אומנם היה הרבה יותר קל - הבנות דוד שלי ילדות יחסית ככה שהקשר די ניתק כבר לפני שהן גדלו ואז (לפני 8-10 שנים - אני מרגיש זקן) לא כל כך היה סמרטפונים וכו'. ולכן אולי זה לא רלוונטי כלל אבל אם הם באים ממקום מכבד אני מאמין שאפשר לשמור על קשר (ובמכבד אני לא מתכוון בהכרח לדת אלה אלי כאדם - אם אני מאמין במפלצת הספגטי אתה יכול לשמור איתי על קשר או לא וזה לא תלוי באמונות שלך אלה בכבוד שלך כלפי - ואם מכבדים אפשר להסתדר). נכון שזה כרוך במידת מה גם בלוותר למשל אני אומנם מקפיד גם שם על כשרות אבל אם בשבילי הזמינו חלבי במקם בשרי ומהדרין ומתברר שזה לא ה-מהדרין שאני רגיל - אני אשאל את הרב שלי אבל בד"כ אוכל (זה דוגמה שבה הרב שלי אומר שצריך לזכור שזה הידור ולא חובה ולכן אם הם מתחשבים וזה טעות לא משמעותית אפשר להקל)

אז נכון שבחתונה של בן דוד שלי אכלנו מחמגשיות אבל זה שווה בשביל המשפחה וזה אפילו להפך הם יודעים שקשה לך לבוא ומעריכים אותך שאתה בא למרות שאתה נאלץ לאכול ככה 

כמותם

אם השדר זה אני לא חלק מכם (ולא משנה הסיבה) - היא באמת תשאר בחוץ.

השדר חייב להיות שאם אתם רוצים להיות משפחה אז כולנו צריכים לוותר

אבל דודים שלי לא שומרים נגיעה ולכן כשהם באים אני מתרחקת וכך מתחמקת מחיבוק או נשיקה או לחיצת יד... ולפעמים יושבת במקום ולא קמה אליהם אלא אומרת שלום! הם בד''כ מבינים.. מציעה לך להתייעץ עם הורייך..

וואי מזכיר לי שנסענו לנופש עם בני דודים (ניראלי מסורתיים) ולא ידעתי שאסור לי להיות איתם בברכה

עד שמישהו הסביר לי ועכשיו הבני דודים יודעים שאני שומרת נגיעה.... פשוט הם שמו לב שאני לא נותנת חיבוקים לבנים ואז כבר קלטו לבד 

אני מסבירה כמה שיותר בעדינות שזה לא מתאים לי ואם הם יכולים להפסיק. או שאני פשוט יוצאת קצת החוצה או מתרחקת.. אוכל, תמיד מזמינים כשאנחנו נפגשים אז אין בעיות..

אם עוד משוו-- בפרטיי

הרי כל משפחה שונה מהמשפחה השניה בד"כ,גם אם הם גם דתיים.

פשוט מקבלים אותם כמו שהם,ומגשרים על הפערים.

הם המשפחה שלך אחרי הכל..

וחוץ מזה,את תדעי על הדברים האלה במוקדם או במאוחר..

וזה לא נורא,ואפילו סבבה, לדעת על השני ולחיות איתו..

הם לא חייזרים..  

ואם את רואה שקשה לך עם זה,אז מעירים,הם בטח יבינו.. וינסו לשנות כשאת שם.

גם אותם מעניין למה את עושה ככה וככה ומתרחקת מזה וזה..

(מכירה את זה נורא מקרוב,גם עם משפחה וגם עם חברים..)

וכשהם באו לארץ הייתי צריך להסביר לבת-דודה שלי (בת 10) שאסור לה לגעת בי - חתיכת סיפור. גם ניסיתי להגיד לה: אבא שלך בטח לא נוגע באישה ברחוב, והיא אמרה לי: למה לא? 

אבל הם לא גרים בארץ כך שזה יותר קל

אנחנו לא באים אליהם, וכולן בנות, ולא יודעות יותר מידי דברים בעייתים.

כשהם איתנו הם אוכלים את האוכל שלנו שסבתא שלי מכינה או במסעדה.

אנחנו המשפחה היחידה מכל המשפחה המורחבת משני הצדדים הדתיים.. פשוט חיים עם זה משלימים עם המציאות. אצלנו אישית יודעים שאסור לגעת ובשר אם אוכלים זה רק חלק ואם רוצים לאכול משו כולם ביחד פשוט מזמינים פיצה כשרה באזור

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....