אנחנו שואפים למקום כל שהוא ואם אנחנו רוצים לעשות את זה אבל אין לנו כח זה לא צביעות זה כי קשה לנו... העיקר השאיפה לא להגיד אין סיכוי אז אני לא מנסה            

"אל תיהיו בינונייים!!!"

צביעות מגיעה מפגם בדעות ועצלנות מפגם במידות.

הרבה פעמים זה שילוב של שניהם.

בכל אופן תמיד טוב לעשות חשבון נפש.

חז"ל אמרו (חולין ד-ה) שמשומד לדבר אחד נחשב משומד לכל התורה. משמע - אדם שעובר הרבה פעמים על מצווה אחת, אפילו הוא מדקדק בכל שאר המצוות - נחשב "משומד", היינו שיוצא מכלל שומרי התרה והמצוות.

אך אדם שהוא נכשל תמיד בעבירה אחת, אפילו מאוד חמורה - עדיןן נחשב חלק מעמ"י. איך?

אלא שהכל בראש. הכל תלוי בגישה. יש אדם אשר למרות כל נפילותיו וכשליו, אחיזתו האיתנה של יצר הרע בו, עדיין הוא שואף לשלמות. וזה מתקיים אפילו אם הוא לעולם לא יגיע לשלמות זו.

אך מנגד, אדם שהוא מדקדק בכל המצוות, קלה כבחמורה, כולל כל החומרות הקיימות ועוד מוסיף עליהם כהנא וכהנא, אך מצווה אחת אינו עושה, אפילו זו תקנת דרבנן (כמו איסור נגיעה שנפרץ ל"ע היום), לא בגלל עצת היצר, אלא שהוא החלט שהוא לא מקיימה, בכוונה - אזי כל התורה והמצוות שבידו אינם שווים. מדוע? 

כיוון שהתורה ניתנה כשלמות, לא כאוסף של מצוות ועניינים, אלא כיחידה שלמה, אשר כל חלק וחלק הוא כל היחידה בפני עצמו. לכן אדם שאינו מכיר בחלק אחד - כאילו אינו מכיר בכל התורה. הוא עובר מעובד ה' לעובד את עצמו. שכן לא ניתנה בחירה אילו מצוות נקיים ואילו לא. וכאשרהוא בוחר מה לעשות, אז כאילו כתב לעצמו תורה, שבמקרה זהה כמעט לגמרי לתורת ה' הנצחית. ואדם שמקיים את תורת ה' משום שזה נראה לו נכון (הוא הגיע לכך מחקירות פילוסופיות וכדומה) אינו שווה אפילו למקצת המעלה של יהודי עובד ה', כי רחמנא ליבא בעי - הכל תלוי בכוונה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....