בס"ד

 

אני דווקא חושבת תקופה ארוכה שרוב חטאי האדם והפגמים שבו נובעים מגאווה

כשזה גם וגם אז בכלל קטסטרופה ()

 

נראה לי גם שיש ביניהן קשר

אבל אני לא יודעת להסביר אותו

בראייה שלי,

ענווים הם אנשים מלאי שמחה ומרץ לעשות טוב

עצלנים הם מיואשים וכבדים

 

עוד תובנות?

אני תמיד שוכחת אותן אחרי דקה

("כנראה שזה לא היה מספיק חשוב" )

 

המ

נכון יש את המשחק של המכוניות? (הזה שצריך להוציא את האדומה)

אז פתאום חשבתי על זה

שזה קצת כמו בחיים

לפעמים צריך ללמוד לקחת צעד אחורה

וזה בדיוק המסלול ש-ה' רוצה

או לקבל את הפרסה שנכפית עלינו באהבה

ולהבין שלא הכל מושלם.

זה כ"כ קשה לפרפקציוניסטים כמוני

אבל אני קצת מתחילה להשתחרר מזה. הידד.

 

ודווקא בגלל שקצת נשברתי השבת ולא היה לי מצב רוח

פתאום שמתי לב שאני ממש מתאמצת בתקופה האחרונה לא לכעוס

אני באמת משתדלת להיות מודעת לעצמי

(כעס נגיד זה הרבה פעמים הזנחה. זאת הבחירה הקלה 

במקום לאפשר לכאוב - מדחיקים. ואז הדרך לכעס קצרצרה)

אפילו שהייתה נסיגה

השתדלתי לפחות להכיר בה

והלכתי והתעצבנתי לבד.

שלפחות לא יפגעו ממני

גם זה משהו

ואפילו אחרי זה יצא מזה טוב.

נראה לי שהצלחתי למצוא עם אמא את שורש הבעיה.

 

ותובנה שרק מתחזקת בי יותר ויותר

(היא לא בדיוק שלי

שמעתי אותה בשיעור של הרב יואב מלכא)

שמעשים שמבטאים את הכוח המוסרי שבאדם

גורמים לתוספת רצון ומוטיבציה חיובית

וההפך

כל דיבור שלילי, כעס, גאווה, עצלנות, מחלישים כ"כ

וזו עוד תובנה שהערך שלה הוא ההפנמה הנפשית

לא הידיעה השכלית

 

אז דווקא

היה טוב.

 

חפרתי

אבל סידרתי לעצמי

אחרי כל תובנה נזכרתי בעוד אחת

בס"ד

 

ממש נהנתי לקרוא מה שאמרת

 

א. כל התכונות הטובות באדם אחד והפוך?
ועדיין לא הצלחתי להבין אילו תכונות רעות מולידה עצלנות

ב. גאוני גאוני גאוני
(ומזכיר לי קצת את תובנת הנדנדה שלי)

ג. כל הכבוד

ד. אפשר שקצת תפרטי ואבין?

אני מאוד מזדהה עם האמירה שגאווה היא עיקר הבעיות שלנו

 

איפשהו נכנסת גם עצלות

לא יודעת לדייק אם זה טריגר, תוצאה מתבקשת או סתם עוד שמן למדורה

 

אני בעיקר מדברת על עצלות רוחנית

למרות שגם הפיזית היא רעה מאוד

בכל מלחמה פנימית שבה אנחנו נכנעים לצדדים הנמוכים

בסופו של דבר זו כניעה לעצלות

כי הדרך היותר קשה זה להתגבר ולהילחם

עצלות זאת רפיסות

 

או למשל כשמתווכחים -

הכי קל זה לדבר בתוקפנות ולהנמיך את השני.

למצוא בו את הצודק והנכון, ובמקביל לחלוק בצורה מכבדת

זה פי אלף יותר קשה

 

מה זו תובנת הנדנדה?

 

תודה

 

ואני ממש מרגישה שכל פעם שאני מדברת משהו רע

משהו בחוסן הנפשי שלי נסדק.

מספיק שהגבתי בצורה צינית (אפילו על משהו שבאמת יש בו חיסרון, וק"ו כשלא)

כבר אני מרגישה שהרצון לטוב נחלש

וכשאני מדברת טוב אני מחזקת את האמון בעצמי וזה גורם לעוד מוטיבציה חיובית.

בס"ד

בנדנדה יש צורך ללכת אחורה כדי לקבל תנופה ולהגיע גבוה
ולפעמים בחיים בשביל לזנק לגבוה המשמעותי באמת יורדים קצת (פף מבולגן לי היום ואני מדברת שטויות סליחה)

לפעמים זה דווקא הפוך
הסלידה מהרע גורמת לרוץ חזרה לזרועות הטוב

היי.
את קוראת מחשבות במקרה?


לא סתם קוראים לי נדנד.

נכון, אבל זה גובה מחיר

משהו בפנים מתלכלך 

אני חושבת, שגאווה היא שורש הרע. ברע שיש בנו גאווה אנחנו פגומים.

ועצלות, זה פשוט דרך שמובילה לרע.

 

יענט, עצלנות זה לא מרוע. זה מעצלות

אשכרה.