וגם אם מצליחים, אחר כך הרי באות השאלות הקשות, האם לא עדיף להימנע מזה?

ברמה שהם מסוגלים ויכולים לשמוע.להתאים את זה לציבור ה

@המרקד

ילדים גם עשויים לשייך בין הפיגועים שהם שומעים עליהם לבין השואה.
מה אם הם יחששו שהפיגועים שיש כיום יתרחבו לשואה גדולה?

אכן, אנחנו נמצאים במצב לא קל - כמו שהילדים וודאי יודעים. [ואין ילד שלא יודע היום ברמה זו או אחרת מה זה פיגוע]
בלי להרחיב יותר מידי, 
אבל אנחנו מאמינים ויודעים שהשם שומר , "לא ינום ולא ישן שומר ישראל" - השם לא 'ישן' כביכול אף פעם
הוא שומר ומגן מכל רע
...
והיום לא תהיה עוד שואה - לפחות ברמה מעשית- יש לנ וצבא חזק. יש לנו מדינה. יש לנו ממשלה.
= דברים שאמורים להשרות "ביטחון"- שאנחנו בעלי עוצמה שלא תיתכן שוב חזרה על ימי השואה
[שאז בניגוד להיום- לא הייתה מדינה, היינו בגלות- היינו תחת שלטון זר של גויים- מה שאיפשר בקלות את קיום השואה]
ומסיימים לרוב בשיר "אני מאמין" 
או 
אנחנו מאמינים בני מאמינים"
או כל שיר אחר 
שמשרה אוירת ביטחון ושמחה בהשם.

@המרקד
 

להתייחס אליו.
את השואה בד"כ מעיברים באופן מותאם ויחסית רך.
עושים הטרמה [לפני האירועים כמו צפירה וכד' מסבירים מה הולך להיות]
הסיפור עצמו- מסופר בחרוזים עם עלילה מסויימת שילדים מתחברים אליה
והסוף אופטימי- הקמת המדינה וכו'...

זה תמצות של מה שכתבתי קודם

לכתחילא
לא מכבירים בסיפורי זוועה
כן אומרים-
שכמו שהיו לנו אנטיוכוס/ המן/ נבוכדנאצר 
שרצו להרוג את היהודים
היה עוד מישהו כזה
והייתה מלחמה
ונהרגו יהודים [הרבה]
אבל השם עזר
המלחמה נגמרה
עלו לארץ
והקימו את המדינה... - על מנת לסיים בטוב. באופטימיות.

ככלל- מתאימים את היום ומאורעותיו- לרמת הילדים.

* משוחחים על נר זיכרון- ומדליקים. מסבירים מה זה .
* אומרים פרק תהלים וכד'
* מסבירים על הצפירה קודם שהיא מושמעת.

בשאר היום - הטקס כן יכול להשפיע על יצירות/ הבעות של הילדים.
לא ברמת בתי הספר ואילך שההטקס והתוכן הוא מאופיין ב"כבדות" יותר.

@המרקד

הרי אם מסתירים את זה מילד בגיל 3-7, אין מצב שהוא ישמע על זה בשום מקום, אז למה לא להסתיר בגיל הזה?

אחרת הפרשנות של הדברים שישמע יכולה להיות חריפה מאד
ולהזיק 
לעדינות ולתמימות שלו.

יש לו מספיק שנים בחייו להתבאס ולהצטער על זוועות העולם....
וגם על השואה
 

אני שואל האם אי אפשר לגרום לכך שילד עד גיל 7 לא ישמע בשום מקום שום דבר על השואה?
אני מסכים שעם ילד בגיל 10 ומעלה צריך לדבר על השואה, כי אם לא כן הוא יקבל מידע ממקומות אחרים בצורה לא מתאימה לגילו. אבל עד גיל 7 כן אפשר להסתיר דברים באופן מוחלט מילד. אם לא מספרים לילד עד גיל 7 על השואה, איפה הוא כבר ישמע על זה? בגיל הזה הם מרוכזים בעולם שלהם ולא שמים לב למה שהמבוגרים מדברים.
אז האם לא עדיף, בגיל בו אין מצב שהילד ישמע מידע על השואה אם לא נספר לו, להסתיר כל עוד אפשר?

מוחלטת- גם אם תהיה- 
במוקדם או במאוחר
יכולה לגרור שאלות

ברור
שבגיל הרך ילד מרוכז יותר בעצמו ולכן לא ישים לב או לא ייחס חשיבות ברמה של שאלות עומק.
ולא כל כך נכון שעד גיל 7 אפשר להסתיר דברים באופן מוחלט.
הרי ילד עירני בד"כ לסביבה.

ואני לא חושבת שעדיף להסתיר. 
כי הרי בסביבות גיל 5-7, הילד כבר  מבין [אפילו מעט]  ורואה ולומד- מתייחסים לזה גם במסגרת הבית ספרית.
במסגרת החינוכית- נערכים לתווך את עוצמת האירועים עם הילד- 
על מנת לחבר אותו עם האירוע שעל גבו נסובה הקמת המדינה [לכאורה, כן?] 
כך שגם אם ממילא  נחשף- זה יהיה לפחות בצורה תואמת לו
כדי שידע להכיל גם בגיל בוגר יותר את העניינים האלו. ולא להיבהל מהעוצמה שלהם.
מה שמייתר את ההסתרה.

ואם בכל זאת בוחרים להסתיר- 
הילד מבחי ןבזה ויכול לשאול למה לסתרים- עונים לו בצורה פשוטה וברורה.

 

אם הוא היה קולט את הגודל של 6 מיליון הוא היה מזדעזע, אבל בגיל הזה 6 מיליון או 6,000 או 600 או 60 - זה הכל אותו דבר.

שנתווך להם
יהיה בהתאם.
["לפני הרבה הרה שנים..... לפני שאתם נולדתם... היה 123...." למשל]

בפסח אנחנו מספרים איך זרקו תינוקות לנילוס והכניסו לתוך קירות

בפורים מספרים איך רצו להשמיד את כולם ועל תלייה על העץ

בט' באב מספרים על חורבן בית המקדש ומצור ועל רעב קשה

ילדים שלומדים תורה וממשיכים לנביא, גם שם מתואר המון דברים לא קלים,

גם היום כל יום קורה פיגוע ויכול להיות שילד מכיר אישית את אלה ששכלו את יקיריהם או נפצעו, כל כמה שנים יש גל פיגועים או טילים על צפון או דרום, ונהרגים הרבה יהודים כולל ילדים קטנים. אי-אפשר להסתיר את זה מילדים

למה שואה לא? במשפחה שלי סבתא זקנה נרצחה על ידי שכנים אוקראינים אחרי שגרמני לא רמה לעשות לה כלום והלך

זה יכול לקרות שוב? בטח שכן. כל מי שנוסע לאומן מפרנס ילדי רוצחים בשואה, אירנים וגם ערבים בהחלט רוצים להרוג את כולם

ובאירופה התחלף דור והם כבר לא מתביישים לשנוא יהודים, אגב הסבר על שואה גם מונע לפחות חלקית התבוללות

מה שכן - לא צריך לחשוף לתיאורי עינויים ומיתות שונות ומשונות, מיותר ולא בריא

אני אישית גדלתי על סיפור על רצח סבתא של סבתא, וזה חשוב כדי ילדים לא יחיו באשליות של שלום ולא ישאלו למה? ואיך זה יכול להיות? כי ככה זה

בעשרה בטבת אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש.

בית המקדש הוא הלב של עמ"י הוא שאיפת וצפיית כל הדורות.

כאשר הלב חולה (בית המקדש חרב) אז גם הגוף חולה (צרות, פוגרומים, שואה..)

למה שתרצי בעשרה בטבת ללמד על השואה?

לא הרבה יותר נחמד וכיף ללמד על בית המקדש? 

לא הרבה יותר חשוב ללמד על בית המקדש??

גם שם רוצחים ומענים יהודים רק כי הם יהודים

אם זה גיל קטן,לא לספר ולהרחיב כי זה גורם לחרדות!

אם זה גיל סביר.אפשר לספר בלי להרחיב.יש גם ילדים גדולים שזה עושה להם חרדות

"הכל סובב את האשכנזים". 

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.