אני אתמול לא הרגשתי כ"כ טוב ועכשיו אני קצת חלשה >.< ... ביאוס~
[[ איזה חוק מרפי זה שזה קורה דווקא עכשיו חחח..
]]
אני אתמול לא הרגשתי כ"כ טוב ועכשיו אני קצת חלשה >.< ... ביאוס~
[[ איזה חוק מרפי זה שזה קורה דווקא עכשיו חחח..
]]
לפחות הוא יוצא מוקדם הפעם
תתעודדי![]()
אבל אני הולכת להיאבד באוניברסיטה בשלהי הצום 
אני אמות היום, ללא ספק.
חס ושלום.
/
צום קל אחותי/
יעל
ולמה אנחנו מדברות בסוגריים?
]יעלאני זרמתי איתך 
]מיכל =>
]מיכל =>
ביום רגיל חופשי לא רעבים -רק בגלל שזה צום את רעבה]מיכל =>זה פסיכולוגי כזה
]יעללמרות שאני רעבה תמיד
...עוד שעתיים- תעשי ספירה לאחור חח]מיכל =>
בעזרת ה' אני אצא חיה מהיום הזה.
תודה.
מיכל =>
יעלאני יותר צריכה אדם שמכיר את המפלצת הזאת שקרויה אוניברסיטה...
ואני הולכת ברגל, לא יודעת עד כמה וויז יעזור.
מה גם שאין לי וויז.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)