"תיפח רוחם של מחשבי קיצים"

(לא זוכר את המקור)

מעניין יותר לשמוע תגובות של אלו שהאמינו.

א. שימי לב שלא הבעתי את דעתי.

ב. אפילו בהניח שכן, אדרבה אני טוען שיכל לבוא גם בט' בטבת, או אפילו בח' ואולי גם בז' וכן הלאה. ממש כמותך...

כאשר אדם מאמין שהמשיח בטוח יגיע בתאריך X ותולה בזה את אמונתו, הוא עלול לחטוף משבר קשה אם המשיח לא בא בתאריך הזה וזה יכול אף להוביל לפריקת עול מצוות ואיבוד האמונה.
לא סתם חז"ל השתמשו בביטוי "תיפח רוחם", זו ממש קללה. עד כדי כך זה חמור.
יש הבדל ע-נ-ק-י בין להאמין בכל יום שהמשיח יבוא לבין להאמין בתאריך מסוים שהמשיח בטוח יגיע בו ולתלות בזה את האמונה.
אנחנו צריכים כל יום להאמין שהמשיח יבוא, בלי שום קשר לתאריך ספציפי. היום המשיח יכול לבוא בדיוק כמו שהוא יכל לבוא אתמול לו היינו ראויים וכמו שהוא יכול לבוא מחר אם ח"ו לא נהיה ראויים היום. אין תאריך מיוחד למשיח, כל יום הוא יכול לבוא, וזאת בדיוק הכוונה של "אחכה לו בכל יום שיבוא", בכל יום - לא משנה התאריך כלל.

א. כמו שכבר ציינו כאן- חייבת להיות האמונה שהוא יכול לבוא בכל יום. זה לא רק מהרמבם אלא ממקורות  נוספים. (לדוגמא: "היום אם בקולו תשמעו"). 

ב. לחכות- כן חובה בכל יום. גם לשון הרמב"ם היא "אחכה לו" וגם בתפילה מבקשים 3 פעמים כל יום "מהרה","תחזינה עינינו" ועוד. וזה לא כל כך מסתדר עם עוד 200 שנה כדבריך. לא מבקשים מה'- אנא בבקשה שזה יהיה מהר ואשזכה לראות את זה בעיני אבל זה לא קריטי לי גם אם זה יהיה עוד מאה שנה. 

אני גם לא בעד חישובי הקיצים וקביעת תאריך ספציפי. בעצם, חז"ל הם שהתנגדו. 

אבל הציפייה לא צריכה להיות תלויה בזה. אני מחכה בגלל כל הסיבות שבשבילם אנחנו רוצים גאולה. ובגלל שאני יודעת שזה יכול לקרות היום אז הציפייה גוברת. 

הרמב"ם אומר שמי שלא מחכה לביאתו הוא כופר. אדם שמחכה למשהו, לא רוצה אותו עוד 200 שנה. 

מעבר לכך זה אכן עניין של שיטות ותפיסות עולם שונות.

אתה לא מבקש "מהרה תצמיח"?

או "תחזינה עינינו"?

או שאתה בעיקרון לא מתכוון למילים שאתה אומר?

כי אם אלו מילים שיהודי חייב להגיד, לכאורה הוא חייב גם להתכוון אליהם...

מראש הסכמתי איתך שאין בזה כפירה.

הכנסת דיון נוסף- איך מקרבים את הגאולה ואיך היא תבוא... זה לא נוגע לא לשאלה אם האמונה הזו הכרחית ולא לשאלת הציפייה.

 אנחנו יכולים שנינו לצפות לה כל יום ולסבור שהיא תבוא בדרך שונה ולעשות דברים שונים לקרבה.

מה שהיה חשוב לי להדגיש זה שבשונה מהאמונה, הציפייה בכל יום היא כן חובה. אחרת זה לא היה משולב כך בנוסח התפילה.

אתה לא מתכוון בתפילה בכל יום. גם לי יש הרבה מה לשפר בעניין.

אבל העובדה שהמילים נמצאות בפנים מעידה שלאנשי כנסת הגדולה או לכל חכמי ישראל בכל הדורות שהיה להם חלק בקביעת נוסחאות התפילה היה ברור שזה חלק בלתי נפרד מבקשת צרכיו של היהודי ושכל יהודי אמור לבקש זאת בכל יום. ולבקש שזה יקרה מהר.

אם אנחנו לא מושלמים, זה לא אומר שזה לא מה שצריך.

עזוב אותך פסיקים ברמב"ם. לא יודעת מי העתיק וכו'...

שאלתי על תפילת שמונה עשרה.

(נראה לי שזה קודם לרמב"ם... גם כרונולגית וגם ברמת החיוב / תוקף)

לא כתוב לצפות באטרף. הם לא הכירו את המילים האלו.

אבל מבקשים על זה 3 פעמים ביום. ובכל תפילה מספר פעמים. כמה פעמים זה יוצא ביום?

 ומבקשים שזה יהיה מהר. "מהרה תצמיח"

איך זה עובד?

ה', בבקשה שזה יקרה מהר, ואני מבקש עוד פעם שזה יקרה מהר. לא יודע אם אתה זוכר מהצהריים, אז אני מבקש שוב שזה יקרה מהר. אבל אתה יודע מה אלוקים, לא דחוף לי מהר מהר..?

אם מבחינת הציפייה אנחנו מסכימים, אז נחה דעתי

שהולכים בה אחר הרוב?

אם המציאות מורה שרוב הסיכויים שלא יבוא, מדוע הספק מוכרע לחומרא?

לא אני קבעתי את זה.

מה שאני יודע זה שאם אדם מעריך שהמשיח לא יבוא היום זו לא כפירה בניגוד למה שיהודים מסוימים חושבים.

בגמ' (עירובין מג.) נאמר שאדם שאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא, אסור לשתות בכל ימות החול, שמא היום יבוא. וכן נפסק ע"י הרמב"ם (פ"ד מנזירות הי"א).

לכן, אכן צריך להאמין שבכל יום הוא יכול לבוא, אך אין צורך להאמין שבכל יום הוא יבוא.

ההבדל בין השניים מתבטא בתגובה כאשר עובר היום ולא בא - האם אני רק מתאכזב או מתבדה.

האמונה באפשרות הפיכתי לדלעת היא לא מעיקרי האמונה, והאמונה המשיחית - כן.

זאת ועוד, ללא קשר ללוח הזמנים, הפיכתי לדלעת היא לא אפשרות מובטחת לעומת החזון המשיחי.

הבהרה - הדלעת שורבבה לדיון טרם העריכה של אריק ולא בעקבות יום איד כזה או אחר.

אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא

אנחנו מאמינים. ואם היינו מאמינים, מאמינים?

נשמע כמו ביטוי נוצרי, לא ברור לי איך זה נכנס לתוך התגובה שלך.

בהקשר למה שיעקב אומר לבניו האספו והגידה לכם... שיש אומרים שמה שנאמר תיפח רוחם וכו' היה שייך בעבר אבל לא כיום..

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.