>לא נותנים שם חיבה למי שלא מחבבים

>אני גודלת כל הזמן וזה מזעזע אנוש

>יש כזה דבר-

חוסר היתכנות להיות טובים במשהו

בכל משהו

פוף

>התנהגותי משתפרת, כפיים ותשואות

(זהו אות נוסף לגדילתי המואצת)

>אני יודעת ללמוד גם בלי ללמוד

>קנאה, 

אבל אלוקים נותן לי בדיוק מה שמתאים בשבילי,

אז אני מתרגעת

>חשות עצמית, או שסתם ערך נפוח, או שמילים מורמות מעם, ובקיצור

בעע

>אני מאוהבת בללמוד דברים מופשטים ועמוקים

שיחות למשל

ואע

>הנטייה להטיב לאחר - 

אבל מה שטוב לי לא בהכרח טוב לו

אז נמ. סבוך

שיר משגע לסיום; (כולם ביחד!)

בכיין

אחד

ישב והתבכיין

לפתע לידו

התיישב בכיין אחר

מה נשמע?

מה שלומך?

ככהביניהם

התחילה השיחה

פמ פימפימפמ פמפמ

הם ביככו כך סתם 

פמ פימפימפמ פמפמ

הם ביככו כך סתם 

היו שלומות! אני קלושה ללא הכר

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול