א. אתה חושב שכרגע אי אפשר לשנות מהותית את המערכות, לא בדרכים דמוקרטיות, ולא בכח.
ב. אתה לא חולק על זה שברמת העיקרון דרכי שלום עדיפות, ושדרכים אלימות יעלו במחיר דמים נורא.
ג. אתה חושב שמאיזו שהיא סיבה, יהיה מתי שהוא אפשר לשנות בדרכים של דעאש, אם ה' יהיה איתנו, ואילו על דרכי שלום אתה חושב שזה לא יצליח.
אני לא מוצא בסיס הגיוני למחשבה שעומדת בבסיס ג.
ולהפך-
1. המציאות היום, שמספר האנשים שתומכים במהפך בכח ומוכנים להיות שותפים לו מזערי, (נניח מאות או אפילו פחות), בעוד שאלה שהיו תומכים בשינוי בדרכי שלום הם הרבה יותר (נניח מאות אלפים), חלק ניכר מהציבור הדתי יהיה מוכן אפילו להילחם בך.
למה אתה חושב שהתרחיש הריאלי הוא שאותם מאות יהפכו לצבא חזק, שמסוגל להכריע את הצבא החזק במזרח התיכון, ולא שאותם מאות אלפים יהפכו למליונים, שמשפיעים בדרכים דמוקרטיות?
2. כאשר אתה בוחר בדרכים אלימות, אתה נמצא בעמדת נחיתות מול אלה שמחזיקים כרגע את הצבא המשטרה וכו', מה שמקטין עוד יותר את יחסי הכוחות שלך.
בסופו של דבר, הדבר שמרחיק חלק לא קטן מהציבור הדתי והמסורתי מאעיון של מדינה שמתנהלת ע"פ התורה, הוא המחשבה שמדינה כזו היא איראן, (או יותר גרוע - דעאש), ובסופו של דבר, הגישה שלך מזיקה מאוד לרעיון הזה.
גם במישור המצומצם יור, דיבורים כאלה [שאתה מסכים שהם לאניתניפ למימוש כרגע], נותנים את ההצדקה הציבורית לפגיעה בקבוצה שמדברת כך. וכפי שאפשר לראות באופן בו פוליטיקאים ואחרים מדברים בנושא של עצורי השב"כ.