ומלאים בתכנים שלא מתאים לירא שמים -זה חילול השם.

לפי הידוע לי הגדרת חילול השם זה כל מי שחוטא ומחטיא את הרבים.לעשות עבירה בפרהסיה זה בדיוק זה. יש איסור הלכתי ללכת לקולנוע משום "מושב ליצים" .יש איסור "לא תתורו" ואני בטוחה שעוד הרבה עניינים בעייתיים אחרים. לדעתי אין למשהו שמגדיר את עצמו כירא שמים מה לחפש בקולנוע.

"הדבר פשוט וברור שאסור ללכת לסרטים ובתי קולנוע, שהוא איסור חמור מאוד,שמגרה יצר הרע בעצמו ועובר משום מושב ליצים,ומישם ביטול תורה,ומשחית נפשו הוא יעשנה"(אוצ"ד ש"ע)- מובא ב"ילקוט יוסף"-קיצשו"ע-חלק אבן העזר סימן כ"א-להתרחק מן העריות,סעיף י"ג

באופן כללי גם לשבת במקום שהאוכל שמוגש בו הוא ללא השגחה , וכן במקום שאופיו והסגנון היה שונה ממה שמתאים לאופי שלכם. 

היום גם אם הסרט הוא לא פרוץ - הרי יש פרסומות. למה להעמיד בניסיון?

אני גם בטוחה שאנשים ירימו גבה על כך.  ומעבר לזה, יכולים להסיק מכך על כלל החרדים כי פעם שהם ראו פעם זוג חרדי בסרט...אז מה הבעיה?

היה לא מזמן סיפור עם חיילים שחייבו אותם להיות בהצגה מסויימת עם סצינה מאוד לא צנועה, כשבאו בטענות לצבא על כך...התגובה של הצבא היתה שבסופו של דבר רק 2 חיילים דתיים יצאו מההצגה באמצע אז כנראה שלרוב הדתיים זה כן בסדר.

יש סרטים של חרדים שמוקרנים מידי פעם שתוכלו ללכת.

המקור שאני מכירה:

במגילת רות, שם למדים הלכות גירות, לאחר בקשת רות, להדבק לעם ישראל. פרק א` פסוק ט``ז(רות רבה פרשה ב` סימן כ``ב):``התחילה סודרת לה הלכות גרים.אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסאות שלהם. אמרה לה אל אשר תלכי אלך``.
 

ובאמירה אישית,

יש דברים שאולי לא נכתב במפורש שזה אסור אבל זה מרגיש לא נכון. לא רצון השם.

:ובחוקותיהם לא תלכו", "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם", "והיה מחניך קדוש".

אפילו משחקי הספורט האוליפיים - זו תרבות יוון. לא מזמן היה חנוכה שבה מנציחים את נצחון המכבים שלא היו מוכנים לתת לתרבות שמדגישה את היופי והגוף להשתלט על עם ישראל....

כמה זה חורה לי באופן אישי כשבהדלקת נרות חנוכה, הטלוויזיה פתוחה - שהיא כל מה שהמכבים נלחמו נגדה....

כמה פעמים מוזכר בתורה בדרכים שונות ובהנהגות שונות - להתרחק מהתרבות של הגויים. את עכשיו חיה במדינה עם רוב של חברה חילונית שמושפעת מתרבות העולם. אבל מדובר בהשפעה מהגויים לחלוטין. שמעתי סיפור אישי של תסריטאי הולויוודי שחזר בתשובה - הוא מספר על הכסף הגדול שעושים בתרבות הקולנוע, ומדגיש ששם לא מעניין ערכים ולא חינוך. מעניין לעשות כסף, וכמה שהסרט יותר נועז הוא מכניס יותר כסף. וזה הדבר היחיד שמעניין את החבר'ה שם...

יקירתי, אין לך סיכוי בכלל להתמודד מול הצריכה של הסרטים הנועזים והפרוצים. תוותרי מראש...

מהי תרבות(קולטורה)?
לא אגדיר את המילה תרבות, אבל אכתוב מה שנראה לי
דעת חז``ל על תרבות הגויים. זה מוסכם ,לדעתי, גם על
מה שנקרא``סרוג``.
במגילת רות, שם למדים הלכות גירות, לאחר בקשת רות, להדבק לעם ישראל. פרק א` פסוק ט``ז(רות רבה פרשה ב` סימן כ``ב):``התחילה סודרת לה הלכות גרים.אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסאות שלהם. אמרה לה אל אשר תלכי אלך``.

במה נעמי התחילה בהלכות גירות? לא במצוות, לא בשמירה מעבירות. בדבר שנראה דבר רשות. בלשון הדרשנים ``לא מגופי תורה`` אלא מדבר צדדי
ביותר.זאת אומרת בתי תיאטראות לא שייכים לבני ישראל, אין דרכם ללכת לשם.מה מטרת התיאטרון? לחנך חינוך אנושי את בני האדם. למלא קצת את הרוח האנושית באידאות ובמחשבות מרוממות. אבל חז``ל במסכת עבודה
זרה דף י``ח עמוד ב` החשיבו את אותם מקומות כמקום ליצנות או מושב ליצים.

דוד המלך אמר ``אשרי האיש אשר לא הלך ...ובמושב ליצים לא ישב``. יש אנשים שלא רוצים להיות מאותם שדוד המלך אמר עליהם ``אשרי``, הם מוכנים לוותר על האשרי.

יש מקומות חינוך שלא כדרך התורה, הם משרישים הנהגות שלא מתאימות למי שחפץ ללכת בדרך התורה. אין בתורה מקום שהוא לא קודש ולא חול. כל הנהגות החיים הם חלק מהתורה.כל שעה וכל חלק מהיום יש בתורה הוראה כיצד להתנהג ומה לעשות.

לא זו בלבד. יש בפרשת אחרי מות פרק מיוחד על עריות שקוראים אותו במנחה של יום הכיפור, לפי שנפש האדם מקילה בדברים כאלו, ונמשכת להקל באיסורים אלו. לכן באים חז``ל לחזק את הדבר הזה.דווקא ביום כיפור.
יש בפתיחת אותו הפרק, פרק י``ח פסוק מיוחד האומר:``כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו,וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה
לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו``. שואל שם מדרש הלכה,(ורש``י שם מביא אותו) הרי מנה את כל מעשה ארץ מצרים וארץ כנען שלא לעשותם, מה חיסר שלא אמר? ומבאר המדרש אלה החוקים, והכוונה כאן לטבעים של
גוי, טבע והתנהגות של גוי אי אפשר להסביר, זה דרך חיו וכך הוא חי. ובאו חז``ל להזהיר לא ללכת בטבע של הגוי, ומהו הטבע של הגוי? הליכה לתיאטרון ואיצטדיון.
יש שאלה ידועה בשאלות ותשובות ``נודע ביהודה`` חלק
שני חלק יורה דעה סימן יו``ד. עשיר אחד שהקב``ה חננו בנחלה רחבת ידיים ויש לו כפרים ויערות, אשר בהם תרמוש כל חייתו יער. האם מותר לו ללכת ולצוד כמעשה האצילים והמלכים.
ואחרי הפלפול ההלכתי מוסיף הרב ה``נודע ביהודה``:``ומאוד אני תמה על גוף הדבר ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשיו ואין זה דרך בני אברהם יצחק
ויעקב .... ולכן השומע לי ישכון בטח בדד ולא יאבד זמנו בדברים כאלה``.
מה פירוש ולא יאבד זמנו?
לך תגיד לגוי..שלא ילך אחרי העבודה למשחק כדורגל או כדורסל, או שלא ילך לבית שנקרא ``יושבי חושך וצלמוות``(קולנוע), זה יצחיק אותו.

וזו דוגמא הכוללת הרבה דברים של תרבות המערב, ונראה שהתורה לא מסכימה עם אותה תרבות. לא מצאתי היתר לנצל את אותה תרבות לבזבוז זמן. אולי ``תלמיד חכמים`` מכיר איזה רב שמתיר

ואיך זה מתיר ללכת לקלנוע?

תבדוק דברים לעומק לפני שאתה מדבר בבוטות כזו ובהכללה כזו...

אנחנו חרדים. אני עובדת ובעלי הוא סטודנט ושיקבל את התעודה גם יעבוד.

החברות שלי עובדות. הבעלים שלהם גם עובדים (מי בעבודת לימודי קודש ומי במשרות אחרות). רובם גם עשו צבא.

אחד עובד ב"הצלה", אחד מזכיר של ר"מ, אחד הוא מלמד שיעורים, אחד הוא שף, אחד הוא קוצ'ר, אחד הוא חייל בצבא, אחד נהג אוטובוס, אחד מהנדס, וכו' וכו'.

כן יש לי גם חברות שבעליהם "בן תורה", אבל זה בגלל שהאשה מרויחה סכום יפה מאוד מאוד,  וגם כי יש החזקה כלכלית של ההורים של שני הצדדים שרוצים שילמד תורה.. ואני לא אפרט בעניין החשיבות של לימוד תורה ושהיא מחזיקה את העולם ואת הבית,..ממש לא מסתמכים על צדקה. אם מישהו מקבל מהכולל זה רק אם למד מכסת שעות מסויימת (שהיא יותר ממשרה מלאה), וגם הסכומים שמקבלים כ"כ לא משמעותיים ולפעמים בכלל לא מקבלים.

ואני ממש יכולה לספור על יד אחת...

תאמין לי שהעולם לא עומד אלא בזכות לומדי התורה. בתור אשה שבעלה מנסה לשלב, אני יודעת כמה זה לא קל.

הרב קנייבסקי, הרב עובדיה ועוד גדולי עולם מחזיקים אותנו - ואתה מכפיש אותם גם כן!

מי  שלא  עובד  מפריש  100  שקל  לחודש  החל  מגיל  18,  ומי  שעובד  מפריש  מהמשכורת,  מעניין  שאת  זה  שכחת  לבדוק,  אז  תרגע    ותפסיק  להקניט.  אף  אחד  לא  ביקש  ממך  צדקה.  הרבה  מהאנשים  עובדים.  וגם  אלו  שלא   ואני  מעריכה!!!!!!!!!!  אותם!!!!!!!!!!!!!  חיים  בצמצום  שאתה  לא  היית  מוכן   לו.  אז  תפסיק  לקנא.   

אתה יודע קרוא וכתוב.

וגם לעשות העתק-הדבק

אם רבנים גדולים כיום אומרים שזה בסדר אני נוטה להאמין יותר להם. מה שגם אף אברך נורמלי לא בא ואומר למישהו אני ילמד תורה ותיתן לי כסף. מה גם ש150 שקל שאברך מקבל מהמדינה זה לא ממש נקרא "להתפרנס מן הצדקה" מי שנותן ותורם כספים תורם מרצונו כדי שהאברך ילמד תורה ויעשה משהו חשוב בחיים שלו. גם הרמב"ם בעצמו בהתחלה לא עבד, רק אחרי שאחיו נפטר והשאיר אחריו חובות הוא יצא לעבוד.

וחוצמזה עצם ההסתובבות ב"קניון" עם כל שלטי החוצות הקשים שם מהווה בעיה לגבר. בהנחה שזה בקניון

אבל לא הייתי מתקרבת לשם לא עם עצמי ולא עם בעלי

נראה לי תרבות לא דתית

זו דעתי 

ואני צריכה לשאול את בעלי למקור הלכתי...

זה פורום באתר דתי. אני מתפלאת למה זה לא מובן מאליו. אתם פשוט מצחיקים!

אני לא מגדירה את עצמי כ"דוסית" לפי ההגדרות הרגילות.

אבל אני משתדלת לחשוב בעצמי.

לא רק צ'ק ליסט שהוא יסמן V/X אחרי 120.

שהחרדים יעשו מה שהם רוצים. מה זה נוגע אלי? 

השאלה אמנם נפתחה מחרדים, אך התגלגלה הלאה.

אבל עדין הרגשתי ממש לא נוח עם זה.

הייתי בהחלט בולטת ברוב החילוני במקום.

הדיבורים, התכנים לא הולמים - זה רגישות שיש למי שהתנזר מאלו לתקופת מה..

תאמיני לי כמה שטויות מכניסים לראש של ילד בשעה וחצי, זה פסיכי!

וג'נדס - לגבי המקורות הסתכלי בתגובותי האחרות

בארץ מצפים ליותר מזוג עם חזות מסוימת 

לא נראה בכלל טוב בעין

לדעתי זה איסור כי תכלס רוב הסרטים שם זה חוסר צניעות משווע

מה את צריכה שבעלך יהיה במקום הזה?????למה שישטוף ת'עיניים.?.

היה מדובר בסרט נקי מאה אחוז, עם איזה מסר ערכי, בלי אף פרסומות בעייתיות תוך-כדי (חייב להודות שאני לא מכיר את זה, "מבפנים", לחלוטין. לא יודע  מה כיום המציאות), וגם בסביבה שם אין פרסומות לא צנועות על סרטים אחרים -

אז זו שאלה מעניינת, האם בגלל שעצם המקום הוא של "מושב ליצים" לא ראוי ללכת לשם. או שכמו שעושים באיזה "היכל ארנה" כינוסים תורניים... אז גם  שם, המקום לא פוסל את האירוע.

מצד כבוד שם שמיים, יש להניח שאם כל מי שנכנסים לשם באותו הזמן, נכנסים רק לסרט הספציפי שעומד בתנאים הנ"ל, אז למה שייראה להם "חילול השם" כשזוג חרדי גם שם? בפרט אם זה בחורף, שכללית לבושים צנוע.  אולי אדרבה, ייהנו מזה ש"גם הם", כשיש משהו "טוב" - מגיעים..

אבל זה תיאורטית. לחידוד הדיון. כי אינני יודע אם מציאותית בכלל יש דבר כזה. ובכלל, שומר נפשו ירחק מ"הרגל" להגיע למקומות כאלו שרובם לצערנו אינו "כינוס לצדיקים" מבחינת ה"תכנים".

מי מסתובב שם

נניח שהשאלה היתה ללכת לתיאטרון של אקספלריה וכדו  - מיילא

אבל בקולנוע זה אומר לקחת מישהו עם רמה מוסימת ולהוריד אותו למקום שהלבושים וההתנהגות של בני המקום ברמה מאוד נמוכה

דבר שיכול לפגוע בשלום הית של הזוג..

אלא בהנחה ששניהם מעוניינים.

ואתה מאד צודק - צריך להוסיף, גם בהנחה שמדובר שאחרים שיגיעו לזה ברובם,  אינם סביבת-התנהלות נמוכה/גסה. הייתי צריך להוסיף את זה לחשבון התיאורטי (נניח היה משהו להורים, או משהו דוקומנטרי שלא יגיעו אליו אנשים שאתה מתאר, או שהם לא כאלו שהנוכחים מסביב משמעותיים עבורם).

וזה באמת עושה את הענין ללא כ"כ מציאותי בפעל, לרוב. 

אני באתי יותר לדון על הצד ששאלה, של כבוד שם שמיים שבזה.

ההימצאות שם וכל מני עניינים הנובעים משהיה כזאת-במישרין או בעקיפין

אם מרגיש לכם כזוג ללכת ולצפות בסרט בקולנוע, לכו.

בחרו סרט יחד מבעוד מועד

והפכו את זה לחוויה מרגשת.

אולי תתאכזבו , אולי תאהבו

מה שבטוח, יהיה לכם משהו שונה לעשות יחד.

אני הייתי שמח לראות בכורסא לידי זוג חרדים שהיו שמחים לראות אותי ואת אשתי כזוג חילונים לידם.

לא מתייחס הלכתית לשאלה, כיוון שאין לי סמכות כזו.

תהנו בסרט!

ולכן אם יש "רב" שהתיר זאת, ואמר לעצום עיניים בקטעים מסויימים,

שידע, ושתדעו גם אתם, שעדיין הוא שילם כסף לאותה שחקנית שהתפשטה.. גם אם לא במישרין...

הייתה פעם תשובה סקנדלית של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל שהציע לזוגות חרדיים להתחפש לזוגות לא כל כך חרדיים ( ומי שמבין מבין מי שלא שישאל למי הכוונה) וכך יוכלו ללכת לקולנוע. התשובה עוררה רעש גדול ועצבני. זה מה שהוא ענה.  

מהמגזר החרדי?

או כהגדרה כוללת לדתי - החרד לדבר ה?

כי  אם ככה אתם מגדירים את עצמכם  אתם לא אמורים להיות שם בכלל וחילול ה זה הבעיה הקטנה

מאיפה באה החלוקה המוזרה הזו שחרדי חייב בתורה ומצווה יותר מדתי לאומי?

ולגוף השאלה אם יש איסור בללכת לקולנוע אזי זה חילול ה' ללכת בתור זוג דתי/חרדי אם אין כל איסור ללכת לקולנוע אזי אין חילול ה' - חילול ה' מגיע כתוספת לדבר איסור כאשר עושים אותו ברבים. 

מתוך הדוגמאות של הגמרא במסכת יומא ,

למשל של האמורא שדחה תשלום והיה עלול להיראות כאילו הוא מתחמק לגמרי

ומדברי רש"י :"שלומדים ממני להקל באיסורים"

נארה שעיקר חילול ה' הוא לא שחילוני מסתכל עליי ואומר "ככה דתיים מתנהגים"

אלא שאחרים עלולים ללמוד ממני לעבור על איסורים או לזלזל במצוות.

לדעתי זה בדיוק העניין כאן.

הציבור החרדי והדתי לאומי החזק מתרחקים מהקולנוע בגלל השפעותיו השליליות.

חרדי שהולך לקולנוע פורץ את הגדר הזו.

אם תראו אותו בקולנוע, תשלמו עליו. אם הברירה השנייה היא להוריד אותו, אז עדיף קולנוע.

אולי גם נוח להחליף אותו בספריית סרטים, אם יש אפשרות כזו ואת מעדיפה אותה.

בכל מקרה: חילול שם השם זה ביטוי קשה. חושבת שצריך להיות מדוייקים איתו מאוד.

(טריגר?>>>>>>)על הגירוש-ההתנתקות, נכון לי לומר אותו - איך שזה נצפה בעולם.

על סרט בקולנוע לא מתאים לי לומר אותו.

ובעיניי: אם זה תקף לומר אותו על קולנוע, אז זה תקף לומר אותו על צפייה בסרט באופן לא ראוי. ודווקא כשלא רואים אותך אנשים נוספים.

אם זה סרט טוב- במובן הרחב, במיוחד במקום סגור בשבת- כמו שג'דנס אמרה, 

השיקול של איך שאנשים רואים אותך הוא חיצוני.

ראיתי לפחות רב אחד (לא זוכר את השם)

אין עניין להשוות את זה, לעומת הליכה לקולנוע כדי להצדיק.

אם כך- הייתי יכולה להשוות את זה להמון דברים אחרים שאינם טובים,

שמאירים את ההליכה לקולנוע באור חיובי, וככה היו באמתחתי הסברים וצידוקים לרוב...

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע